Pesahim 106a : Youtube
Daf TubeYoutube
3 video classes :
Pesahim Page 106a

Pesahim 106a - Guemara
ושמע מינה אומר ב' קדושות על כוס אחד וש"מ ב"ש היא ואליבא דרבי יהודה רב אשי אמר טעמו פגמו וכוס של ברכה צריך שיעור חדא מילתא היא וה"ק מ"ט טעמו פגמו משום דכוס של ברכה צריך שיעור רבי יעקב בר אידי קפיד אחצבא פגימא רב אידי בר שישא קפיד אכסא פגימא מר בר רב אשי קפיד אפילו אחביתא פגימתא ת"ר (שמות כ, ז) זכור את יום השבת לקדשו זוכרהו על היין אין לי אלא ביום בלילה מנין ת"ל זכור את יום השבת לקדשו בלילה מנין אדרבה עיקר קדושא בלילה הוא קדיש דכי קדיש תחלת יומא בעי לקידושי ותו בלילה מנין ת"ל זכור את יום תנא מיהדר אלילה וקא נסיב ליה קרא דיממא ה"ק זכור את יום השבת לקדשו זוכרהו על היין בכניסתו אין לי אלא בלילה ביום מנין ת"ל זכור את יום השבת ביום מאי מברך אמר רב יהודה בפה"ג רב אשי איקלע למחוזא אמרו ליה ליקדיש לן מר קידושא רבה הבו ליה סבר מאי ניהו קידושא רבה אמר מכדי כל הברכות כולן בפה"ג אמרי ברישא אמר בפה"ג ואגיד ביה חזייה לההוא סבא דגחין ושתי קרי אנפשיה (קהלת ב, יד) החכם עיניו בראשו אמרי בני רבי חייא מי שלא הבדיל במוצ"ש מבדיל והולך בכל השבת כולו ועד כמה א"ר זירא עד רביעי בשבת כי הא דיתיב רבי זירא קמיה דרב אסי ואמרי לה רב אסי קמיה דרבי יוחנן ויתיב וקאמר לענין גיטין חדא בשבתא תרי ותלתא בתר שבתא ארבע וחמשא ומעלי יומא קמי שבתא א"ר יעקב בר אידי אבל לא על האור אמר רב ברונא אמר רב
Comments from Rashi on Masechet Pesahim Page 106a
[ואליבא דר' יהודה . דאמר מאור ואח"כ בשמים: משום דכוס של ברכה טעון שיעור . אבל אי הוה ביה טפי מכשיעור טעמו לא פגמו]: קפיד . לקידוש והבדלה וברכת המזון אבל אם בא לשתות מכוס פגום מברך עליו ברכת היין: לקדשו . משמע משעה שמתקדש היום: אין לי אלא ביום . לקמן פריך אדרבה עיקר קדושא בלילה הוא דכניסתו היא קדושתו: קידושא רבא . בורא פרי הגפן ואהכי קרי ליה קידושא רבה דאכולהו קידושי אמרי לה: ואגיד ביה . האריך בו: עד רביעי בשבת . אבל מרביעי ולהלן גבי שבת הבא מתחשב: לענין גיטין . אמר לה ה"ז גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז אחר השבת או שאמר קודם השבת תתני לי: אבל לא על האור . אם לא בירך בורא מאורי האש במוצאי שבת שוב אינו מברך:
Comments from Rashbam - Pesahim 106a
ושמע מינה אומרים ב' קדושות על כוס אחד . היכא דלית ליה אלא כוס אחד כי הכא אע''ג דאמר לעיל (פסחים דף קב:) אין אומרים ב' קדושות על כוס אחד היכא דלית ליה שאני כדמתרצינן לעיל: ושמעת מינה ב''ש היא ואליבא דרבי יהודה . דאמר לעיל מאור ואח''כ בשמים דאילו לב''ה ברישא בשמים ואח''כ מאור והא ליכא למימר ר''מ ואליבא דב''ה כדאמר לעיל וב''ה אומרים נר ובשמים מזון והבדלה ועני רבא זו דברי ר''מ הוא דה''נ פרכינן בברכות פרק אלו דברים (דף נב.) ומשני לא ס''ד מדקתני ומשלשלן לאחר המזון מאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא דמזון ברישא רבי יהודה כדאמר לעיל רבי יהודה אומר לא נחלקו ב''ש וב''ה על המזון שבתחלה ועל הבדלה שבסוף כו' אלמא רבי יהודה היא ואליבא דב''ש דאילו לר''מ מי תנא לה משלשלן לאחר המזון דלדידיה מאור ברישא בין לב''ש בין לב''ה ולא מזון כדאמר לעיל זו דברי ר''מ: משום דכוס של ברבה צריך שיעור . אבל אי הוה טפי מכשיעור וטעמו לא פגמו: קפיד אכסא פגימא . לקידוש ולהבדלה ולבהמ''ז ולכל ברכות שתקנו לסדרן על היין שלא יברך על כוס פגום אבל אם רוצה לשתות יין צריך לברך בורא פרי הגפן שאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה ומיהו אם אין לו אלא יין פגום מקדש עליו דקפיד לכתחלה משמע: אפילו אחביתא . חביות קטנות אבל אם חבית של עץ גדולה אין להקפיד: ה''ג ת''ר זכור את יום השבת לקדשו זוכרהו על היין אין לי אלא ביום בלילה מנין ת''ל זכור את יום השבת בלילה מנין אדרבא עיקר קידושא בליליא הוא דכי קדיש יומא בעיא לקדושי ותו בלילה מנין תלמוד לומר זכור את יום השבת תנא מהדר אלילה ונסיב לה קרא ליממא הכי קאמר זכור את יום השבת לקדשו זוכרהו על היין בכניסתו אין לי אלא בלילה כו': אין לי אלא ביום . ולקמן פריך אדרבה עיקר קידושא בליליא הוא קדושתו: הכי קאמר כו' . אע''ג דאין לפרש לשון השנוי בברייתא בענין זה אלא ע''י שאנו מסרסין אותה למפרע אפ''ה לא שייך למימר חסורי מיחסרא שהרי אין חסר ממנה כלום אלא ששנויה למפרע דבמקום שהיה לו לומר אין לי אלא בלילה ביום מנין טעה התנא בשמועתו ושנה אין לי אלא ביום בלילה מנין הלכך לא שייך למימר חסורי מיחסרא: ביום מאי מברך . דאי אמרת קידוש מרישא והתניא שבת ויום טוב אין בהן קדושה על הכוס: אמר רב יהודה בפה''ג . אתאי כסא דחמרא וברוכי ומשתי משום כבוד שבת לחלק בין מדת שבת למדת חול שהוא ענין שיר שאין אומרים שירה אלא על היין והכי מפרש בשאילתות דרב אחאי בפרשת וישמע יתרו קידושא רבה . בורא פרי הגפן וקרי ליה קידושא רבא דאכולהו קידושי קאמרי ליה ואגיד ביה . האריך בו לדעת אם יסרהב אחד מהם לשתות ובכך יבין דבורא פרי הגפן רגילין לומר ותו לא שאם לא כן היה אומר לו [לקדש] קידוש גדול של לילה כמנהגן: עד רביעי בשבת . ולא עד בכלל אבל מרביעי ואילך גבי שבת הבאה מתחשב: לענין גיטין . אם אמר לה הרי זה גיטך על מנת שתתני לי ר' זוז אחר השבת או על מנת שתתנם לי קודם השבת: אבל לא על האור . אם לא בריך על הנר בורא מאורי האש במוצ''ש שוב אינו מברך כך נ''ל טעם הדבר כדתניא במקום שנהגו (דף נד.) אין מברכין בו אלא בליל מוצ''ש הואיל ותחלת ברייתו הוא:
Comments from Tosafot - Pesahim 106a
ושמע מינה אומר שתי קדושות על כוס אחד . ובשאין לו כדאמר לעיל (פסחים ד' קב:): משום דכוס של ברכה צריך שיעור . רב אשי לא פליג אאמוראי דבסמוך ואית ליה שפיר טעמו פגמו אלא דמהא ליכא למישמע מינה קאמר: קפיד אכסא פגימא . פירש רשב"ם דקפיד לכתחלה דוקא ואם אין לו אלא פגום יקדש עליו ותימה א"כ איך התירו לאכול קודם הבדלה משום קפידא דפגימה מיהו ראוי רשב"ם לסמוך עליו בשעת הדחק: זוכרהו על היין . דזכירה כתיב על היין זכרו כיין לבנון (הושע יד) נזכירה דודיך מיין (שיר א) והאי זכירה היינו קידוש דויכולו לא מצינו על הכוס אלא בתפלה כדאמר בשבת (ד' קיט:) ולא ניתקן על הכוס אלא להוציא בניו ובני ביתו ומה שרגילין לומר ויכולו אחר התפלה בקול רם היינו משום י"ט שחל להיות בשבת שמתפללין אתה בחרתנו ואין אומר ויכולו בתפלה ותקנו נמי לומר בכל שבתות שלא לחלק בין שבת לשבת ונראה דקידוש על היין אסמכתא היא והא דאמר במי שמתו (ברכות ד' כ:) נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה היינו דוקא קידוש היום אבל על היין לא הויא אלא מדרבנן כדמשמע בריש נזיר (ד' ג:) דקאמר מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות ופריך מאי ניהו קידושא והבדלה מושבע ועומד מהר סיני הוא דאיצטריך קרא למיסר אלא כי הא דאמר רבא שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר איצטריך קרא דנזירות חל עליו אף על פי שמושבע ועומד הוא ועוד מצינו למימר דקידוש על היין דבר תורה אבל הא דאמר המברך צריך שיטעום זהו מדרבנן: הוה גחין ושתי . וא"ת דבפרק שלשה שאכלו (ברכות ד' מז.) אמרינן אין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום המברך וי"ל דהיינו דוקא בהמוציא שצריך לאכול כדאמרי' בפרק ראוהו ב"ד (ר"ה ד' כט:) לא יפרוס אדם פרוסה לאורחין אא"כ אוכל עמהן הלכך צריך להמתין עד שיטעום המברך אבל קידוש שאין חובה לשתות להמברך א"צ להמתין ומיהו בירושלמי דברכות א"ר אבא בשם רב מסובין אסורין לטעום עד שיטעום המברך ר' יהושע בן לוי אומר שותין אע"פ שלא שתה ולא פליגי מה דא"ר אבהו כשהיו כולן זקוקין לכוס אחד מה דאמר ר' יהושע כשיש לכל אחד כוסו בידו ומשמע נמי אם אין כוסו בידו אפי' שפך מכוס ברכה לכוסות אחרים אין להם לטעום עד שיטעום המברך אבל כשיש לכל אחד כוס א"צ להמתין ולכך הוה גחין ושתי ומכאן יש להוכיח שא"צ לשפוך מכוס של ברכה לשאר כוסות ומיהו היכא דפגימי צריך לשפוך ממנו לשאר כוסות כדי שישתו כולם מכוס שאינו פגום אע"ג דשתיה לא מעכבא כדאמרינן בפרק בכל מערבין (עירובין דף מ:) וגם בהמוציא יש להוכיח מירושלמי אם יש לכל אחד ככרו א"צ להמתין ואוכל כל אחד משלו והא דאמר טול ברוך (ברכות דף מ.) ואמרינן נמי (שם דף מו.) בעל הבית בוצע כדי שיבצע בעין יפה דמשמע שאין אוכלין אלא מה שמחלק להם מיירי בשאין ככר לפני כל אחד א"נ בשבת וכגון שאין להם לחם משנה דאז צריכין לאכול מבציעתו:
Pesahim 106a - Mishnah translated into english
And learn from it that if one has only one cup of wine, he may recite two sanctifications over one cup, as the baraita states that one may recite two entirely unrelated blessings over a single cup. And learn from it that this baraita is according to the ruling of Beit Shammai, in accordance with the explanation of Rabbi Yehuda, who says that Beit Shammai maintain that one should recite the blessing over fire before the blessing over spices.
Rav Ashi said: On close examination, two of the inferences from the baraita, the ruling that once one who has tasted the cup has disqualified it and the ruling that a cup of blessing requires a specific minimum measure, are actually one matter and should not be counted separately.
Rav Ashi elaborates: And this is what the baraita is saying: What is the reason that once one has tasted the cup he has disqualified it from further usage as a cup of blessing? It is because a cup of blessing requires a specific minimum measure. Once one has tasted, there is not enough wine left in the cup. The disqualification is not because of the act of tasting itself. If enough wine remains in the cup after one has taken a sip, it may be used again as a cup of blessing. This ruling is not in accordance with the opinion of certain Sages, who maintain that sipping from the cup itself constitutes an inherent disqualification.
The Gemara relates that Rabbi Ya’akov bar Idi was particular with regard to a blemished pitcher, i.e., he would not recite kiddush or havdala with a pitcher from which someone had already taken a sip. Rav Idi bar Sheisha was particular with regard to a blemished cup. Mar bar Rav Ashi was particular even with regard to a blemished barrel and would take wine for kiddush only from a previously unopened barrel.
The Sages taught in a baraita with regard to the verse: “Remember the day of Shabbat to sanctify it” (Exodus 20:7): Remember it over wine, through the recitation of kiddush. I have only derived that there is a mitzva to recite kiddush during the day, as the verse is referring to the day of Shabbat. From where do I derive that one must also recite kiddush at night? The verse states: “Remember the day of Shabbat to sanctify it,” which indicates that one should also remember Shabbat as soon as it is sanctified.
The Gemara expresses surprise at this last question: From where is it derived that one must recite kiddush at night? Is this the appropriate question? On the contrary, the essential mitzva of kiddush is to sanctify the day at night, as one must sanctify the beginning of the day, i.e., Friday night; there is no reason to sanctify Shabbat in the middle of the day, i.e., in the morning. And furthermore, the continuation of the baraita states: From where do we derive the obligation of kiddush at night? The verse states: “Remember the day of Shabbat.” The tanna is seeking a source for kiddush at night, and yet he cites a verse that is referring to the day.
The Gemara answers that this is what the tanna is saying: “Remember the day of Shabbat to sanctify it” is a mitzva to remember it over wine when it begins. I have only derived the obligation to recite kiddush at night; from where do I derive that one must also recite kiddush during the day? The verse states: “Remember the day of Shabbat.” The emphasis of the word day indicates that one must recite kiddush again during the day.
The Gemara asks: During the day, when one does not recite the same kiddush as at night, what blessing does one recite? Rav Yehuda said: Before the meal, one brings a cup of wine and simply recites the usual blessing over wine: Who creates the fruit of the vine. The Gemara relates that Rav Ashi happened to come to the city of Meḥoza. The Sages of Meḥoza said to him on Shabbat day: Will the Master recite for us the great kiddush? And they immediately brought him a cup of wine.
Rav Ashi was unsure what they meant by the term great kiddush and wondered if the residents of Meḥoza included other matters in their kiddush. He thought: What is this great kiddush to which they refer? He said to himself: Since with regard to all the blessings that require a cup of wine, one first recites the blessing: Who creates the fruit of the vine, I will start with that blessing. He recited: Who creates the fruit of the vine, and lengthened it to see if they were expecting an additional blessing. He saw a particular elder bending over his cup and drinking, and he realized that this was the end of the great kiddush. He read the following verse about himself: “The wise man, his eyes are in his head” (Ecclesiastes 2:14), as he was alert enough to discern the expectations of the local residents.
As stated above, the sons of Rabbi Ḥiyya say: One who did not recite havdala at the conclusion of Shabbat may recite havdala anytime over the course of the entire week. The Gemara asks: And until how many days of that week have passed may one still recite havdala? Rabbi Zeira said: Until the fourth day of the week, Wednesday, after which it is no longer considered the same week as the previous Shabbat.
This is like that ruling of halakha stated when Rabbi Zeira sat before Rav Asi, and some say it was Rav Asi who sat before Rabbi Yoḥanan. And he sat and said: With regard to the wording of bills of divorce, the first day of the week and the second and third days of the week are all called: After Shabbat. If a bill of divorce or a condition upon which the document depends includes the phrase: After Shabbat, it refers to one of the first three days of the week. However, the fourth and fifth days of the week and the eve of the day of Shabbat are called: Before Shabbat. Likewise, with regard to havdala, the first three days of the week are considered the time period after Shabbat, and therefore one may still recite havdala on these days.
Rabbi Ya’akov bar Idi said: However, one who recites havdala during this time period may not recite the blessing over fire. This blessing may be recited only at the conclusion of Shabbat, at the time when fire was originally created.
Rav Beruna said that Rav said:
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.
Talmud Bavli