Talmud BavliPesahim 103a : Youtube
Daf TubeYoutube
3 video classes :
Pesahim Page 103a
Pesahim 103a - Guemara
ורבה אמר יהנ"ק ולוי אמר קני"ה ורבנן אמרי קינ"ה מר בריה דרבנא אמר נקי"ה מרתא אמר משמיה דר' יהושע ניה"ק שלח ליה אבוה דשמואל לרבי ילמדנו רבינו סדר הבדלות היאך שלח ליה כך אמר רבי ישמעאל בר רבי יוסי שאמר משום אביו שאמר משום רבי יהושע בן חנניה נהי"ק אמר ר' חנינא משל דר' יהושע בן חנניה למלך שיוצא ואפרכוס נכנס מלווין את המלך ואח"כ יוצאים לקראת אפרכוס מאי הוי עלה אביי אמר יקזנ"ה ורבא אמר יקנה"ז והילכתא כרבא רב הונא בר יהודה איקלע לבי רבא אייתו לקמייהו מאור ובשמים בריך רבא אבשמים ברישא והדר אמאור א"ל והא בין ב"ש ובין בית הילל מאור ברישא והדר אבשמים ומאי היא דתנן בית שמאי אומרים נר ומזון בשמים והבדלה ובית הילל אומרים נר ובשמים ומזון והבדלה עני רבא בתריה ואמר זו דברי ר' מאיר אבל ר' יהודה אומר לא נחלקו בית שמאי ובית הילל על המזון שהוא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף על מה נחלקו על המאור ועל הבשמים ב"ש אומרים מאור ואח"כ בשמים ובית הילל אומרים בשמים ואח"כ מאור ואמר רבי יוחנן נהגו העם כבית הילל ואליבא דר' יהודה:
רב יעקב בר אבא איקלע לבי רבא חזיה דבריך בורא פרי הגפן אכסא קמא והדר בריך אכסא דברכתא ואישתי א"ל למה לך כולי האי הא בריך לן מר חדא זימנא אמר ליה כי הוינן בי ריש גלותא הכי עבדינן אמר ליה תינח בי ריש גלותא דהכי עביד דספק מייתי לן ספק לא מייתי לן הכא הא מנח כסא קמן ודעתן עילויה אמר ליה אנא עבדי כתלמידי דרב דרב ברונא ורב חננאל תלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא
Comments from Rashi on Masechet Pesahim Page 103a
הכי גרסינן שאמר משום רבי יהושע בן חנניה נהי"ק: ה"ג משל דרבי יהושע כו': והלכתא כרבא . דקדושא והדר אבדלתא דכי מבדיל ברישא מיחזי עליה קדושת שבת כמשאוי: נר ומזון בשמים והבדלה . היכא דאין לו אלא כוס א': על המזון שהוא בתחלה . כיון דגמר סעודתו בההוא איחייב ברישא ואין מעבירים על המצות: אכסא קמא . כשמתחיל לשתות על המזון שבתחלה: והדר בריך . בפה"ג אכסא דברכת המזון כמו שאנו עושין בכל סעודה וסעודה ובשאר סעודות עסקינן דלאו במוצאי שבת: לא הוי ידעיתו אי משקו לכו בתר כסא קמא אי לא ומשום הכי בעיתו למיהדר וברוכי:
Comments from Rashbam - Pesahim 103a
ורבה אמר יהנ''ק . סבירא ליה כרב דמשוי מאור בין קידוש להבדלה שאין נכון בעיניו של רבה לסמוך הבדלה לקידוש שזה מכחיש כחו של זה הקידוש עושהו קודש והבדלה עושהו קודש קל וסבירא ליה כשמואל דהבדלה קודם לקידוש ומיהו יין בראש כולן דתדיר קודם והכי נמי בברכות ירושלמי יו''ט שחל להיות במוצ''ש רבי יוחנן אמר יקנ''ה ר' חנינא אמר ינה''ק ולוי אמר יהנ''ק מסתברא דלוי דאמר מעין שניהן ונראה לי דהכא גרסינן [נמי] ולוי אמר יהנ''ק רבה אמר קני''ה שכן דרך האמוראין רב ולוי ושמואל חברים הם ורבה אחריהן: קני''ה . סבירא ליה דקידוש קודם להבדלה כרב ולמה אינו רוצה לומר יין ברישא לפי שא''כ אינו נראה שמבדיל על היין הואיל ומרחיק הבדלה מעל ברכת היין והרי עיקר הבדלה לא תיקנו אלא על היין אבל קידוש אפילו על הפת יכול לקדש כדלקמן (פסחים ד' קו:) הלכך קידוש ברישא והדר מאור לפי שאנו רוצין לסמוך יין להבדלה והבדלה על כרחך לבסוף תהיה כשאר כל מוצאי שבתות והאי דלא מקדים יין מקמי מאור כשאר מוצאי שבתות שאם כך היה נראה על הקידוש ולא על הבדלה אבל במוצ''ש דעלמא דליכא קידוש מקדמי ליה: קינ''ה . סבירא ליה כרב דקידוש קודם להבדלה ורוצה נמי לסמוך יין להבדלה טפי מקידוש הלכך קידוש ברישא והדר כל סדר הבדלה של סדר כל מוצאי שבת דהוי יין מאור והבדלה אי נמי רוצין להבדיל בין קידוש להבדלה בכל היכולת: נקי''ה . קידוש קודם להבדלה כרב ויין נמי רוצה לסמוך להבדלה כמו שפירשתי הלכך נקי''ה בעינן ומאור משוי ברישא מקמי קידוש דהא כל מוצאי שבת קודם להבדלה לפי שנהנה בו תחלה ה''נ קודם לקידוש שהרי נהנה בו תחלה והרי אי אפשר לאומרו בין יין להבדלה כדין שאר מוצאי שבת שהיין קודם לו בשביל שתדיר דא''כ יש כאן הפסק בין יין להבדלה: ה''ג שאמר [משום] רבי יהושע בן חנניה נהי''ק . וטעמא כדמפרש לקמן דהבדלה קודם לקידוש והלכך נר תחלה לפי שרוצה ליתן יין סמוך להבדלה ולקידוש ששניהן נתקנו על היין אבל מאור אומרו בלא יין אם אין לו כוס: ה''ג משל דר' יהושע בן חנניה כו' . אביי ורבא סבירא להו כרב דאמר יקנ''ה ובזמן הוא דפליגי אביי סבירא ליה יקזנ''ה מאחר שמתחיל לקדש יגמור כל הקידוש ויאמר זמן שאם אין כאן קידוש אין כאן זמן אבל הבדלה אינה גורמת לומר זמן ורבא ס''ל מה מצינו בכ''מ זמן לבסוף הכא נמי זמן לבסוף וטעמו של דבר דזמן אומרו אפילו בשוק ועיקרו אינו על הכוס הלכך אומר לבסוף: והלכתא כרבא . דאמר יקנה''ז דקידושא והדר הבדלה וכי מבדיל ברישא מיחזי דהוי עליה קדושת שבת כמשוי: רב הונא בר יהודה איקלע לבי רבא . במוצאי שבת של חול: בריך אבשמים ברישא . כמנהג שלנו: א''ל . רב הונא לרבא לאחר שגמר הבדלה והא בין ב''ש כו' ולא פליגי לא גרסינן: נר ומזון בשמים והבדלה . היכא דאין לו אלא כוס אחד: זו דברי ר''מ . דהכי הוו תני לפלוגתייהו דב''ש וב''ה דסתם מתני' ר''מ: על המזון שהוא בתחלה . דכיון דגמר סעודתו בההוא מחייב ברישא ואין מעבירין על המצות ואמר רבי יוחנן נהגו כו': רבי יעקב בר אבא איקלע לבי רבא . שבת הוא כדאמרינן לקמיה כי מטא לאבדולי כו' אלמא דמעיקרא סעודת שבת ביום היו אוכלין: אכסא דברכתא . ברכת המזון בירך עליו לבסוף בפה''ג כמו שאנו עושין: לא הוי ידעיתו אי משקו לכו תו בתר כסא קמא אי לא וכי ברכיתו אקמא לא הוה דעתייכו אכסא אחרינא והוה ליה כל חד כתחלת סעודתו ומשום הכי בעיתו למיהדר וברוכי:
Comments from Tosafot - Pesahim 103a
רבה אמר יהנ"ק ולוי אמר קני"ה . רשב"ם מהפך הגירסא משום דרב ושמואל ולוי חברים היו ואין צריך להפך משום זה דגמ' נקט כל אותם שאומרים יין תחלה יקנ"ה ינה"ק יהנ"ק ואח"כ אותם שאומרים קידוש ברישא קני"ה קינ"ה ואח"כ נר תחלה נקי"ה ניה"ק ומיהו בירושל' משמע כפירוש רשב"ם: קני"ה . פירש רשב"ם דרוצה לסמוך יין להבדלה משום דמקדשין על הפת ואין מבדילין על הפת ולפי מה שפירש ר"ת לקמן (פסחים ד' קו: בד"ה מקדש) דאין מקדשין על הפת יש לפרש שאם הי' מרחיק יין מן הבדלה יאמרו שאינו בא אלא בשביל קידוש שהוא לכבוד יו"ט: לא הוי ידעיתו אי משקו . פרשב"ם כי ברכיתו אכסא קמא לא ידעיתו אי יהבו לכו כסא אחרינא והוה כל חד כתחלת סעודה ולפירושו משמע שהיו מברכין נמי תוך הסעודה וקשה דהא משמע שהיו עושים בי ריש גלותא כרבא דבריך אכסא קמא ואכסא דברכתא ולא על כל כסא וזהו דוחק לומר שלא היו שותים בבי ריש גלותא יין באמצע הסעודה לכך נראה לפרש שלא היו מברכין תוך הסעודה כי היו יודעים שיתנו להם יין כל צרכן אבל בבהמ"ז לא היה כוס כי אם למברך והיו מסתפקים אם יגיע להם לשתות ממנו: והלכתא כרבא . משום [אינך] אמוראין אצטריך לפסוק כרבא ולא משום אביי דקיי"ל (ב"ק ד' עג.) בכולי גמרא כרבא לגבי אביי בר מיע"ל קג"ם: ואמר רבי יוחנן נהגו העם כבית הלל . והשתא חולק רבי יוחנן אסתם משנה ואיכא למימר שבלשון יחיד היה שונה אותה והיה שונה בה דברי רבי מאיר בהדיא והאי נהגו לא הוי כהאי נהגו דבפרק בתרא דתענית (ד' כו:) דמפרש דאורויי לא מורינן ואי עבדי לא מחינן בידיהן: בריך אכסא קמא . של קידוש ואכסא דברכתא של בהמ"ז והא דתנן בכיצד מברכין (ברכות דף מב.) בירך על היין שלפני המזון פטר יין שלאחר המזון היינו לאחר הסעודה וקודם ברכת המזון שהיו רגילי' לשתות יין אחר הסעודה קודם ברכת המזון: לא הוי ידעיתו אי משקו . פרשב"ם כי ברכיתו אכסא קמא לא ידעיתו אי יהבו לכו כסא אחרינא והוה כל חד כתחלת סעודה ולפירושו משמע שהיו מברכין נמי תוך הסעודה וקשה דהא משמע שהיו עושים בי ריש גלותא כרבא דבריך אכסא קמא ואכסא דברכתא ולא על כל כסא וזהו דוחק לומר שלא היו שותים בבי ריש גלותא יין באמצע הסעודה לכך נראה לפרש שלא היו מברכין תוך הסעודה כי היו יודעים שיתנו להם יין כל צרכן אבל בבהמ"ז לא היה כוס כי אם למברך והיו מסתפקים אם יגיע להם לשתות ממנו: אנא דעבדי כתלמידי דרב . פירש רשב"ם אף על גב דשמעינן מהכא דברכת המזון אפסוקי סעודתא הוא מכל מקום לא בעי לברוכי אחר יין שבסעודה מקמי דליבריך ברכת המזון לפי שברכת המזון פוטרתו דהשתא בברכה אחת מעין שלש סגי כל שכן בשלש ברכות והכי איתא בה"ג ומיהו אין זה ק"ו דהא פסקינן בברכות (דף מא:) דברים הבאים שלא מחמת הסעודה אחר הסעודה פי' וקודם ברכת המזון טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם וכן תאנים וענבים בתוך הסעודה לרב ששת ולא מיפטרו בג' ברכות דבהמ"ז ורש"י פירש בתשובה דצריך לברך אחריו כמו תאנים וענבים לרב ששת ואין נראה דהא מסקינן התם אמר רב פפא הלכתא דברים הבאים שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם לאחר הסעודה טעונין בין לפניהם בין לאחריהם והיינו דלא כרב ששת ואע"ג דרש"י פירש התם לאחר הסעודה כלומר דברים הרגילים לבא אחר הסעודה כגון תאנים וענבים אפי' באים בתוך הסעודה צריכין ברכה לפניהם ולאחריהם אין נראה פירוש זה כדמפרש שם ועוד דלא דמי לתאנים וענבים דיין חשיב בא מחמת הסעודה ולא צריך לברך אחריו לכולי עלמא ואע"ג דאמר התם שאלו את בן זומא מפני מה אמרו דברים הבאין מחמת הסעודה בתוך הסעוד' אין טעון ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם מפני שפת פוטרתן אי הכי יין נפטריה פת פירוש ואנן תנן הביאו להם יין תוך המזון כל אחד מברך לעצמו ומשני שאני יין הואיל וקובע ברכה לעצמו התם לא מיירי אלא בברכה שלפניו אבל לענין ברכה שלאחריו לא אשכחן דחשיב ואין מנהג לברך אחר היין בתוך הסעודה ואפילו יין דלאחר הסעודה נראה שאין צריך לברך אחריו דלעולם חשוב מחמת הסעודה והא דקאמר דברים הבאים אחר הסעודה צריכין ברכה לפניהם ואחריהם היינו חוץ מיין ומיהו אנו אין אנו מסלקין ידינו מפת עד ברכת המזון והכל קרוי תוך הסעודה ואין שום דבר טעון ברכה אחריו דברכת המזון פוטר ובימי החכמים היו מסיחין מן הפת בעקירת שלחן קודם ברכת המזון ואז היו רגילין לשתות יין ולאכול פירות:
Pesahim 103a - Mishnah translated into english
And Rabba said that the correct order is yod, heh, nun, kuf: Wine [yayin], havdala, candle [ner], and kiddush. And Levi said the order is kuf, nun, yod, heh: Kiddush, candle [ner], wine [yayin], and havdala. And the Rabbis say the order is kuf, yod, nun, heh: kiddush, wine [yayin], candle [ner], and havdala. Mar, son of Rabbana, said the order is nun, kuf, yod, heh: Candle [ner], kiddush, wine [yayin], and havdala. The Sage named Marta said in the name of Rabbi Yehoshua that the proper order is nun, yod, heh, kuf: Candle [ner], wine [yayin], havdala, and kiddush.
With regard to this issue, the father of Shmuel, Abba ben Abba, sent a letter to Rabbi Yehuda HaNasi: Teach us, our Rabbi. How should one recite the order of havdala when a Festival occurs after Shabbat? Rabbi sent him the following response: This is what Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said, who said it in the name of his father, who himself said it in the name of Rabbi Yehoshua ben Ḥananya: The proper order of the blessings is nun, heh, yod, kuf: Candle [ner], havdala, wine [yayin], and kiddush.
Rabbi Ḥanina said that the following parable serves to explain the opinion of Rabbi Yehoshua ben Ḥananya: This is comparable to a king who is exiting a city and a governor is entering. Etiquette dictates that the inhabitants of the city first escort the king out of the city to take leave of him in a dignified fashion, and afterward they go out to greet the governor. Similarly, one should first recite havdala, to take leave of Shabbat, and only then recite kiddush over the Festival, whose sanctity is lesser than that of Shabbat.
The Gemara asks: What halakhic conclusion was reached about this matter? What is the proper order of the blessings? The amora’im accept Rav’s opinion that one should recite kiddush before havdala; however, they disagree about the blessing of time, which is generally relevant in such cases and which Rav did not address. Abaye said that the proper order is yod, kuf, zayin, nun, heh: The blessing over wine [yayin], kiddush, the blessing for time [zeman], the blessing over the candle [ner], and havdala. And Rava said the order is yod, kuf, nun, heh, zayin: Wine [yayin], kiddush, candle [ner], havdala, and time [zeman]. The Gemara concludes: And the halakha is in accordance with the opinion of Rava.
With regard to this issue of havdala, the Gemara relates that Rav Huna bar Yehuda happened to come to the house of Rava. After Shabbat, they brought before them a light and spices. Rava recited the blessing over the spices first and then the blessing over the light. Rav Huna bar Yehuda said to him: But both Beit Shammai and Beit Hillel, who dispute the order of the blessings at havdala, agree that the blessing over light is first, and only then comes the blessing over the spices.
And what is this; what is the source that this is the dispute between Beit Shammai and Beit Hillel? As we learned in a mishna: Beit Shammai say that with regard to one who is required to say Grace after Meals and havdala, and he has only one cup of wine, the proper order of the blessings is: The blessing over the candle, and the blessing of Grace After Meals, followed by the blessing over the spices, and finally havdala. And Beit Hillel say: The blessing over the candle comes first, and then the blessing over the spices, and afterward the blessing of Grace After Meals, and last is havdala. Both Beit Shammai and Beit Hillel agree that the blessing over the candle is recited before blessing over the spices.
Rava answered after him and said: This mishna is the statement of Rabbi Meir. However, Rabbi Yehuda says: Beit Shammai and Beit Hillel did not disagree over Grace After Meals, as everyone concurs that it is recited first, nor did they disagree over havdala, as it is recited last.
With regard to what did they disagree? They disagreed over the blessings recited in the middle of havdala, i.e., the blessings over light and over the spices. Beit Shammai say: Light first, and spices thereafter; and Beit Hillel say: Spices first, and light thereafter. And Rabbi Yoḥanan said: The people were accustomed to conduct themselves in accordance with the opinion of Beit Hillel, according to the interpretation of Rabbi Yehuda. Rava acted as dictated by this custom.
The Gemara relates another incident with regard to establishing meals and reciting blessings. Rav Ya’akov bar Abba happened to come to Rava’s house for a Shabbat meal. He saw that Rava recited the blessing: Who creates the fruit of the vine, over the first cup of wine he drank at the meal, and then he recited the same blessing upon the cup of wine he used for the blessing of Grace after Meals and drank it. He said to him: Why do you have to say all this, i.e., why is it necessary to recite a second blessing? The Master has recited a blessing for us once already, at the beginning of the meal, and thereby exempted us from a blessing on all the wine drunk during the meal. Rava said to him: When we were in the house of the Exilarch, this was our practice. It was the custom among the Sages to recite two blessings.
He said to him: It works out well to act this way in the house of the Exilarch, as there is uncertainty as to whether he will bring us another cup of wine to drink, or whether he will not bring us another cup. Since we are dependent upon the host and cannot anticipate in advance whether we will drink more wine, each cup requires its own blessing. Here, however, the cup is resting before us and our attention is on it, i.e., we intend to drink this wine after Grace after Meals. What need is there to recite another blessing? He said to him: I acted in accordance with the opinion of the students of Rav, as Rav Beruna and Rav Ḥananel, the students of Rav, were sitting together at a meal,
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.