Pesahim 15a : Youtube
Daf TubeYoutube
3 video classes :
Pesahim Page 15a

Pesahim 15a - Guemara
ומאי מדבריהם מדברי ר' חנינא סגן הכהנים אמר ריש לקיש משום בר קפרא מתניתין באב הטומאה דאורייתא וולד הטומאה דאורייתא ומאי מדבריהם מדברי ר"א ורבי יהושע הי ר' יהושע אילימא הא רבי יהושע דתנן חבית של תרומה שנולד לה ספק טומאה רבי אליעזר אומר אם היתה מונחת במקום התורפה יניחנה במקום המוצנע ואם היתה מגולה יכסנה רבי יהושע אומר אם היתה מונחת במקום המוצנע יניחנה במקום התורפה ואם היתה מכוסה יגלנה מי דמי התם גרמא בעלמא הכא בידים אלא הא ר' יהושע דתנן חבית של תרומה שנשברה בגת העליונה ותחתונה חולין טמאין מודה ר"א ורבי יהושע שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל ואם לאו ר"א אומר תרד ותטמא ואל יטמאנה ביד רבי יהושע אומר אף יטמאנה ביד אי הכי האי מדבריהם מדבריו מיבעי ליה ה"ק ממחלוקתן של ר"א ור"י למדנו דיקא נמי דקתני מודה ר"א ור' יהושע ש"מ וכן א"ר נחמן אמר רבה בר אבוה מתני' באב הטומאה דאורייתא וולד הטומאה דאורייתא ומאי מדבריהם מדברי ר"א ורבי יהושע איתיביה רבא לרב נחמן אמר רבי יוסי אין הנדון דומה לראיה שכשהעידו רבותינו על מה העידו אם על הבשר שנטמא בוולד הטומאה ששורפין אותו עם הבשר שנטמא באב הטומאה זה טמא וזה טמא אם על השמן שנפסל בטבול יום שמדליקין אותו בנר שנטמא בטמא מת זה פסול וזה טמא אף אנו מודים בתרומה שנטמאת בוולד הטומאה ששורפין אותה עם התרומה שנטמאת באב הטומאה אבל היאך נשרף התלויה עם הטמאה שמא יבא אליהו ויטהרנה
Comments from Rashi on Masechet Pesahim Page 15a
ומאי מדבריהם . דר' מאיר: מדברי ר' חנינא . דתרומה טהורה בשש שעות דמיא לההוא דשלישי דטהור דאורייתא וטמא דרבנן והא נמי שריא מדאוריי' עד תחילת שבע ואסירא מדרבנן וכיון דאשמעינן ר' חנינא דמטמינן טומאה דרבנן בטומאה דאורייתא דמטמא ליה מדרבנן אוכל את אוכל מטמינן נמי תרומה טהורה דאסירא מדרבנן בטומאה דתרומה טמאה דאורייתא דלא מטמיא לה אלא מדרבנן דאין אוכל מטמא אוכל אלא מדרבנן: ארשב"ל . לא תדחק לאוקמא הכי דמאי מדבריהן דקאמר מדברי רבי אליעזר ורבי יהושע קאמר ולאו אמתני' קאי ר"מ אלא בעלמא קאי והכי קאמר מדברי סופרים שמענו ששורפין כו' ומאן נינהו סופרים רבי אליעזר ור' יהושע והאי עדות דר' חנינא ורבי עקיבא לא שייך גבי פסח ואיידי דבעי לאורויי ששורפים קדש טהור עם הטמא נקט לה: שנולד . שאירע כגון שנכנס אדם טמא לשם ספק נגע בה ספק לא נגע: התורפה . הפקר: יניחנה במקום המוצנע . עדיין מוזהר על שמירתה וטעמא מפרש בבכורות בפ' (עד כמה) את משמרת תרומתי שתים במשמע אחת טהורה ואחת תלויה ואמר רחמנא עביד לה שימור: יניחנה במקום התורפה . כלומר אם רצה יכול לגרום לה טומאה דקסבר יש אם למסורת ותרומתי כתיב אלמא שמעינן ליה לרבי יהושע דכיון דאינה ראויה אלא להדלקה יכול לגרום לה טומאה והא נמי אפי' טהורה בת ביעור היא ומטמאין אותה: חבית של תרומה בגת העליונה . היינו עדשים של גת שקורין מייט"י שהענבי' בתוכה: והתחתונה . היינו בור שהיין יורד לתוכו: טמאין . חולין טמאין יש בה וראויין לו בימי טומאתו או למי שאינו אוכל חולין בטהרה ואם תפול תרומה זו לתוכו ה"ל מדומע טמא ולא חזי לישראל משום תרומה ואפי' טהורה ולא למכור לכהן דכיון דטמאה היא אסורה ביבמות בהערל (דף ענ:) נפקא לן שהאוכל תרומה טמאה עובר בעשה בשעריך תאכלנו לזה הטמא והטהור יחדו ולא לאחר: מודה ר"א ור' יהושע . אע"פ שנחלקו באין יכול בסיפא מודין ושוין הן בכך שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה אם יכול לחזר אחר כלים טהורין ולקבל קודם שתרד כולה לתוך הטמאין ויקבל הימנה רביעית הלוג: יציל . יחזר אחריהן ואל יקבלנה בכלים טמאין כדי להציל את החולין שלא יתערב ממנה בהן ויאסרו ואע"פ שבתוך כך ירד ממנה לתוכם ויפסדם לא מטמאינן לה לתרומה משום הצלת חולין: ואם לאו . שלא ימצא כלי טהור וסוף סוף לטומאה אזלא כולה בזו נחלקו רבי אליעזר ור' יהושע דר' אליעזר אומר אעפ"כ תרד ותטמא מאליו ויפסיד החולין ואל יטמאנה ביד כדי להצילן ר' יהושע אומר יטמאנה ביד אלמא לרבי יהושע כיון דסופה לאיבוד שרי לטמוייה ביד ובפסח נמי לא שנא ור' מאיר מדרבי יהושע יליף: ממחלוקתן למדנו . שהרי הלכה כרבי יהושע בטהרות דרבי אליעזר נמנו עליו שלא לקבוע הלכה כמותו מפני תנורו של עכנאי בב"מ (דף נט:): דיקא נמי . דר"מ מדרבי יהושע יליף מדקא מהדר ליה רבי יוסי אינה היא מן המדה דמודה ר"א ורבי יהושע בזו ש"מ מינייהו הוה יליף לה ולקמיה פריך אמאי אינה היא המדה: א"ר יוסי . לר"מ אין הנדון דומה לראיה נדון שריפת חמץ בפסח שאתה דן ולמד מאלו אינו דומה לדברים שאתה מביא ראיה מהן עליו על מה העידו שתוכל ללמוד מהן: זה טמא וזה טמא . שלישי בקודש טמא הוא והראשון שהוא נשרף עמו טמא הוא: שמא יבא אליהו . לאחר זמן ויאמר טהורה היתה ונמצא למפרע שטימאנו תרומה בידים אף על פי שהיא טעונה שריפה מפני איסור חמץ אסור לטמאה בידים:
Comments from Tosafot - Pesahim 15a
באב הטומאה דאורייתא . נראה לר"י דלהכי נקט דאורייתא משום דאיכא אב הטומאה דרבנן כגון מעת לעת שבנדה ובית הפרס וארץ העמים והרבה כיוצא בהן והא דנקט דאורייתא לא נפקא מינה מידי למ"ד אין אוכל מטמא אוכל דמ"מ לא מטמא אלא מדרבנן ולא נקט דאורייתא אלא משום דבעי למימר ולד טומאה דרבנן דהוי דווקא דרבנן: ולד טומאה דרבנן . פ"ה כגון כלי שנטמא במשקין והק' ה"ר יעקב דאורלינ"ש א"כ היכי יליף רבי מאיר מדברי ר' חנינא הא בשר קודש שנטמא מכלי שנטמא במשקין אינו נשרף אלא בעיבור צורה כדמוכח במס' חגיגה (דף כב. ושם) ובפ' על אלו מומין (בכורות דף לח. ושם) דקאמר כלי שנטמא במשקין מאחוריו תוכו ואזנו ואוגנו וידיו טהורין דעבוד בהו רבנן היכרא דלא לישרוף עליה תרומה וקדשים ומאחר שנעש' נותר אפי' היה טהור לגמרי מותר לשורפו עם הטמא' כדמוכח לקמן (פסחים טו ע"ב) מיהו אי עיבור צורה היינו לינה בעלמא אע"ג דלא הוי נותר לא קשה מידי ולפרש"י אינה היא מן המדה דר' יוסי היינו דלא מדמינן איסור דרבנן לטומאה דרבנן ונראה לר"י דוולד טומאה דרבנן היינו כדמפרש ר' ירמיה הכא בבשר שנטמא במשקין ור' מאיר לטעמיה וכו' ור' יוסי לטעמיה דאמר טומאת משקים לטמא אחרים דאורייתא אע"ג דבכלי שנטמא במשקין אין שורפין קדשים אלא בעיבור צורה בשאר טומאה דרבנן שורפין דלא כל הטומאות שוות ואור"י דלמ"ד אוכל מטמא אוכל לא איצטריך לאוקמא לעיל בולד ולד אלא לרבי יוסי דאמר משקין לטמא אחרים דאורייתא והוי ולד טומאה דאורייתא אבל לרבי מאיר דהוי ולד טומאה דרבנן בלא ולד ולד איכא תוספת טומאה דמעיקרא טמא דרבנן והשתא כששורפין טמא דאורייתא הקשה ר"י למ"ד אין אוכל מטמא אוכל מדאוריי' א"כ לר' יוסי לא משכחת שלישי דאורייתא אלא שנגע שלישי במשקין שנגעו באוכל ראשון א"כ מאי תוספת טומאה איכא כששורפו עם הבשר שנטמא באב הטומאה דכיון דאין אוכל מטמא אוכל לא הוי שני אלא מדרבנן ובלאו הכי הוי שני דרבנן כיון שנטמא מן המשקין דהוי תחלה ואור"י דאכתי לא נגזרה גזירה דכל הפוסל התרומה מטמא משקין להיות תחלה כדפי' לעיל א"נ דהאי שלישי נטמא בעצים ולבונה כדפירש ר"ת לקמן גבי רביעי בקדש וסבירא ליה השתא דחיבת הקודש מהני למימני ביה ראשון ושני אע"ג דר"ל בעי לה (לקמן פסחים דף כ.) ולא איפשיט: חבית שנולד לה ספק טומאה . פירש הקונטרס כגון שנכנס שם אדם טמא ולא ידעינן אי נגע אי לא נגע וקשה לריב"א אי ברה"י ספיקו טמא ואי ברה"ר ספיקו טהור ונראה לר"י לפרש כגון שתי חביות ברה"י ונגע באחת מהן ואינו יודע באיזה מהן נגע דהשתא שתיהן תלויות דבר תורה דלא ילפינן מסוטה דברשות היחיד ספקו טמא אלא דבר שיכול להיות אמת כעין סוטה אבל הכא דודאי אחת מהן טהורה אין לטמאות שתיהן מספק כדתנן בפרק שני נזירים (נזיר ד' נז.) ב' נזירים שאמר להם אחד ראיתי אחד מכם שנטמא מביאין קרבן טומאה וטהרה ומפרש בגמ' דהוי ספק טומאה ברה"י ואפ"ה לא אמרי' דכל אחד יביא קרבן טומאה משום דודאי לא נטמא רק אחד מהן: דמדאורייתא טהור מעליא הוא . הקשה ר"י הניחא למ"ד אוכל מטמא אוכל יליף שפיר איסור דרבנן לעשותו שני משלישי מדרבנן אע"ג דאיסור הוי כמו פסול ולעיל משמע דטמא ופסול אינם שוין דחשיב ליה הוסיף מ"מ בטומאה דרבנן לא משמע ליה לחלק אלא למאן דסבר אין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא מאי קסבר אי קסבר דיש להשוותם א"כ בלא שום ראיה יהא איסור דרבנן מותר לעשותו שני דרבנן ואי קסבר דאין להשוותם אם כן היכי יליף משלישי וי"ל דלא יליף טפי אלא מכיון דחזינא דשלישי שהוא מקולקל דרבנן מותר לעשותו שני א"כ אין לחלק בין דרבנן לדאורייתא וילפינן איסורא דרבנן מפסול דאורייתא לרבי עקיבא דמותר לעשותו טמא ואור"י דהא דשרי ר' יהושע במתני' לשרוף תלויה עם הטמאה לר' יוסי היינו תלויה דאורייתא דלדידיה שלישי דרבנן אסור לעשות שני: ולד טומאה דאורייתא . הכא דקיימינן אליבא דר"ל לא אשכחן שלישי דאורייתא למ"ד אין אוכל מטמא אוכל אלא ע"י משקין ואז הוי שני דרבנן ומאי תוספת איכא וצ"ל דלא נגזרה גזרה עדיין דכל הפוסל וכו' כדפי' וע"י עצים ולבונה ליכא לאוקמא דר"ל הוא דבעי בפ"ב דחולין (דף לו.) אי מהני חיבת הקודש למימני ביה ראשון ושני והא דנקט ר"ל ולד טומאה דאורייתא כלומר אפי' אם נאמר בולד טומאה דאורייתא איכא לפרושי מדבריהם דר' אליעזר ור' יהושע א"נ נקט דאורייתא לאוקמא אפי' לר"א אבל לר' יהושע אפי' שלישי דרבנן מותר לעשותו שני וכן חמץ בשש שעות שהוא איסור דרבנן יליף ר"מ מדבריו של רבי יהושע: מדברי ר"א ור' יהושע . והא דתני במתני' מילתיה דר' חנינא ור"ע משום דר' יוסי קטעי וסבר דר"מ מר' חנינא סגן הכהנים קאמר כדקאמר בסמוך:
Pesahim 15a - Mishnah translated into english
And what did Rabbi Meir mean when he said: From their statements? He meant: From the statement of Rabbi Ḥanina the deputy High Priest.
Reish Lakish said another explanation of the mishna in the name of bar Kappara: The case in the mishna is one involving a primary source of ritual impurity by Torah law and a secondary source of impurity by Torah law. And what did Rabbi Meir mean by the phrase: From their statements? He was not referring to the tanna’im in this mishna, but rather: From the statements of Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua cited elsewhere.
The Gemara asks: To which statement of Rabbi Yehoshua is Rabbi Meir referring? If you say he is referring to this statement of Rabbi Yehoshua, as we learned in a mishna: In the case of a barrel of teruma produce with regard to which uncertainty developed with regard to its impurity, and which therefore may not be eaten, Rabbi Eliezer says that one must nevertheless safeguard the teruma from ritual impurity. Therefore, he maintains: If the barrel was resting in a vulnerable place, where it may come into contact with impurity, one should place it in a concealed place, and if it was exposed, he should cover it.
Rabbi Yehoshua says: That is not necessary. Rather, even if it was placed in a concealed place, he may place it in a vulnerable place if he chooses. And if it was covered, he may expose it, as he need no longer safeguard this teruma from impurity. According to Rabbi Yehoshua, as teruma whose impurity status is uncertain, may be used only for lighting a fire, there is no requirement to prevent it from contact with ritual impurity. The same reasoning applies to pure leaven: One is not required to safeguard it from impurity in the process of its removal.
The Gemara rejects the comparison: Is this dispute with regard to the placement of doubtfully impure teruma comparable to the case of burning ritually pure and impure items together? There, Rabbi Yehoshua permits mere passive causation of impurity; however, he does not permit one to actively render teruma whose impurity status is uncertain, impure. Here, however, in the statement of Rabbi Meir, he actively renders leavened teruma impure with his hands.
Rather, Rabbi Meir did not infer his opinion from that statement; instead, he inferred it from this other statement of Rabbi Yehoshua. As we learned in a mishna: With regard to a barrel of teruma wine that broke in the upper area of a winepress, where grapes are pressed, and there is impure, non-sacred wine in the lower area of the press, where the wine flows from the upper area, the following dilemma arises: If the teruma wine flows into the non-sacred wine, the teruma will be rendered ritually impure. The result will be significant financial loss, as the legal status of all the wine in the lower press will be that of impure teruma, which is prohibited even for priests to drink.
In that case, Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua concede that if one is able to rescue even a quarter-log from the barrel that broke by receiving the teruma wine in a vessel before it becomes impure, and thereby keep the wine in a state of ritual purity, he should rescue it. And if one cannot receive the wine in a pure vessel, as only impure vessels are available, such that if he uses them to receive the wine or to seal the upper press he will render the teruma impure, Rabbi Eliezer says: The teruma wine should be allowed to descend and become impure on its own, but one should not actively render it impure with his hand. Rabbi Yehoshua says: One may even render it impure with his hand. Since it will become impure on its own regardless of his actions, there is no objection to rendering the teruma impure preemptively in order to prevent greater financial loss. Apparently, according to Rabbi Yehoshua, it is permitted to render an item impure if it will be lost in any case.
The Gemara raises a difficulty: If so, that Rabbi Meir is referring to the above dispute, this expression: From their statements, is imprecise, as his ruling is not based on Rabbi Eliezer’s opinion at all. Instead, Rabbi Meir should have said: From his statement, as he learns his ruling solely from the opinion of Rabbi Yehoshua.
The Gemara answers that this is what Rabbi Meir is saying: We learned this ruling from the dispute between Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua. Since the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, this is a substantive source. The Gemara comments: The language of the mishna is also precise, as the continuation of the mishna teaches: Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua concede. This indicates that Rabbi Meir is referring to their opinions. The Gemara concludes: Indeed, learn from it that this is the correct interpretation of Rabbi Meir’s statement.
And likewise, Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: The case in the mishna is one involving a primary source of ritual impurity by Torah law and a secondary source of impurity by Torah law. And what is the meaning of the phrase: From their statements? It means from the statements of Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua in the dispute cited above.
Rava raised an objection to the opinion of Rav Naḥman from the Tosefta that elaborates on the mishna. Rabbi Yosei said to Rabbi Meir: The inferred conclusion of burning pure and impure leaven together is not similar to the case from which you cited proof. When the Sages testified, about what did they testify? If your source is the testimony of Rabbi Ḥanina, the deputy High Priest, he testified about the meat that became ritually impure through contact with a secondary source of impurity, saying that one may burn it together with the meat that became impure through contact with a primary source of impurity. In that case, this meat is impure and that meat is similarly impure.
If your source is the testimony of Rabbi Akiva, he testified about teruma oil that was ritually disqualified by coming into contact with one who immersed himself during that day, saying that one may kindle it in a lamp that became ritually impure with first-degree impurity through contact with one who became ritually impure with impurity imparted by a corpse. That is a case where this oil is disqualified and that lamp is impure. We also concede with regard to teruma that became impure through contact with a secondary source of impurity that one may burn it with teruma that became impure through contact with a primary source of impurity.
However, how will we burn teruma in abeyance, whose impurity status is uncertain, together with ritually impure teruma? Perhaps Elijah the Prophet will come and establish prophetically that the teruma is not ritually impure, and he will render it ritually pure. The legal status of teruma in abeyance is uncertain. How can one actively render it impure when it might ultimately be determined that it is pure?
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.
Talmud Bavli