Pesahim 115b : Youtube
Daf TubeYoutube
3 video classes :
Pesahim Page 115b

Pesahim 115b - Guemara
צריך לשקועיה בחרוסת משום קפא דאי ס"ד לא צריך לשקועיה נטילת ידים למה לי הא לא נגע ודילמא לעולם אימא לך לא צריך לשקועיה וקפא מריחא מיית אלא למה לי נטילת ידים דילמא משקעו ליה ואמר רב פפא לא נישהי איניש מרור בחרוסת דילמא אגב חלייה דתבלין מבטיל ליה למרוריה ובעינן טעם מרור וליכא אדבריה רב חסדא לרבנא עוקבא ודרש נטל ידיו בטיבול ראשון נוטל ידיו בטיבול שני אמרוה רבנן קמיה דרב פפא הא בעלמא איתמר דאי סלקא דעתך הכא איתמר למה לי נטילת ידים תרי זימני הא משא ליה ידיה חדא זימנא אמר להו רב פפא אדרבה הכא איתמר דאי ס"ד בעלמא איתמר למה לי תרי טיבולי אלא מאי הכא איתמר נטילת ידים תרי זימני למה לי הא משא ליה ידיה חדא זימנא אמרי כיון דבעי למימר אגדתא והלילא דילמא אסוחי אסחיה לדעתיה ונגע אמר רבא בלע מצה יצא בלע מרור לא יצא בלע מצה ומרור ידי מצה יצא ידי מרור לא יצא כרכן בסיב ובלען אף ידי מצה נמי לא יצא אמר רב שימי בר אשי מצה לפני כל אחד ואחד מרור לפני כל אחד ואחד וחרוסת לפני כל אחד ואחד ואין עוקרין את השלחן אלא לפני מי שאומר הגדה רב הונא אומר כולהו נמי לפני מי שאומר הגדה והלכתא כרב הונא למה עוקרין את השולחן אמרי דבי ר' ינאי כדי שיכירו תינוקות וישאלו אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזא דקא מדלי תכא מקמיה אמר להו עדיין לא קא אכלינן אתו קא מעקרי תכא מיקמן אמר ליה רבה פטרתן מלומר מה נשתנה:
אמר שמואל (דברים טז, ג) לחם עוני (כתיב) לחם שעונין עליו דברים תניא נמי הכי לחם עוני לחם שעונין עליו דברים הרבה דבר אחר לחם עוני עני כתיב מה עני שדרכו בפרוסה
Comments from Rashi on Masechet Pesahim Page 115b
צריך לשקועיה בחרוסת משום קפא . ארס שבחזרת שהשרף שבחזרת יש בו ארס כדרך הבצלים: הא לא נגע . ידו במשקה: הא בעלמא איתמר . בשאר טיבולין שאינן קבע צריך שיטול ידיו לטיבול דכשנטל ידיו לראשון לא היה יודע שסוף שני לבוא: דאי ס"ד הכא . גבי מרור איתמר אמאי הא משי ליה חדא זמנא בטיבול ראשון: אסחיה לדעתיה ונגע . בבשרו: בלע מצה . ולא לעסה יצא: בלע מרור (לא) יצא . אפשר שלא טעם בו טעם מרור: בלע מצה ומרור . יחד ולא אכל עדיין לא מזה ולא מזה יצא ידי מצה שאינה צריכה טעם אבל ידי מרור לא יצא הואיל ולא לעסו ואוכל מצה עמו אין לו שום טעם: כרכן . שניהם יחד בסיב הדקל לא יצא שהרי לא היה ממש בפיו לא זה ולא זה: ואין עוקרין את השלחן . א"צ להגביה קערה כשמתחיל הגדה אלא מלפני הגדול שבהן שעושה הסדר ואומר ההגדה:
Comments from Rashbam - Pesahim 115b
צריך לשקועיה בחרוסת משום קפא . ארס שחזרת יש בו ארס כדרך הבצלים והלכך צריך נט''י לטיבול ראשון כדלקמן שהרי נוגע במשקין כשמשקע את החזרת בחרוסת ור''ח פירש קפא תולעת דתניא בתרומות התולעים שבעיקרי אילנות ואת הקפא שבירק יבחושין שבחומץ ושביין מותרין סיננם במסננת אסורין דכיון דפריש ממקום רביתיה הוי ליה כשרץ השורץ על הארץ כדאמר בשילהי אלו טריפות (חולין דף סז:) ועיקר: הא לא נגע . ידו במשקה: אגב חולייה . שנותנין בו תפוחין כדמוכח לקמן זכר לתפוח: לטיבול ראשון . של שאר ירקי: לטיבול שני . חזרת: הא בעלמא איתמר . בשאר טיבולין שבשאר ימות השנה שאינן קבע וכשנוטל ידיו לראשון לא היה יודע שסוף שני לבוא והסיח דעתו: דאי ס''ד הכא . גבי מרור איתמר אמאי הא משא ליה ידיה חדא זמנא בטיבול ראשון אסחיה לדעתיה . ונגע בשום דבר טינוף: בלע מצה . ולא לעסה יצא שהרי קיים בערב תאכלו מצות (שמות יב) שהרי אכילה היא לו ומיהו לכתחלה טעם מצה בעינן: בלע מרור לא יצא . דבעינן טעם מרור וליכא דמשום הכי קפיד רחמנא למרר את פיו של אוכל זכר לוימררו את חייהם (שם א) כך מצאתי כתוב בכל הספרים ובפי' ר''ח ורבינו פי' בלע מרור יצא א''א שלא יהא בו טעם מרור בלע מצה ומרור יחד ולא אכל עדיין לא מזה ולא מזה ידי מצה יצא ידי מרור לא יצא הואיל ולא לעסו ואכל מצה עמו אין לו שום טעם ולפי הכתוב בספרים צריך לפרש בלע מצה ומרור ידי מצה מיהו יצא דלא תימא אף ידי מצה לא יצא דאיכא תרתי לריעותא שלא טעם טעם מצה וגם לא נגע בגרונו שהמרור חוצץ בינתיים: כרכן . שניהן יחד בסיב הגדל סביב הדקל לא יצא שהרי לא היה ממש בפיו לא זה ולא זה וכזורק אבן לחמת דמי מצה לפני כל אחד ואחד . מנהג שלהן היה להסב על המטות והיה שלחן לפני כל אחד ואחד הלכך צריך מצה ומרור לפני כל אחד ואחד על שולחנו אבל לדידן אין צריך כי אם לפני מי שעושה הסדר והוא יחלק לכל אחד מצה ומרור: ואין עוקר את השלחן . שמצוה היא לעקור את השלחן כדלקמן כי היכי דליהוי הכירא לתינוקות וה''מ לדידיהו דהוי להו שלחן קטן לפני מי שאומר הגדה לבדו וכן לכל אחד אבל אנו מסלקין את הקערה שבה מצה ומרור ושני תבשילין לסוף השלחן ודי לנו בכך ויש שנוהגין להגביה את הקערה על הכף ומוציאין הבשר מן הקערה ולאו מלתא היא דהא דאמר לקמן בשר אין צריך להגביה ה''מ בשעה שאומר הגדה פסח שהיו אבותינו כו' וכיון דלא מצי למימר פסח זה אם היה מגביהו לתבשיל שהיה בידו נראה כמקדיש בהמתו מחיים אבל כשמגביה הקערה כדי שיכיר תינוק וישאל היאך נראה כמקדיש קדשים לפיכך אין צריך להוציא ממנה התבשיל וגם הגבהתה חנם ואין כאן היכר לתינוק אבל עוקרין הקערה לגמרי ויניחנה בקרן זוית כאילו כבר אכלו כדי שיכיר התינוק וישאל דדמי לעקירת שלחן: פטרתן מלומר מה נשתנה . דתניא לקמן חכם בנו שואלו ואם לאו שואל הוא לעצמו מה נשתנה וכיון ששאלו לנו מה נשתנה אין אנו צריכין לומר מה נשתנה אלא להשיב על דבריו (של בנו) לפי שנשתעבדנו במצרים אנו עושין כל הדברים הללו:
Comments from Tosafot - Pesahim 115b
קפא . פי' ר"ח תולעת כדתניא התולעת שבעיקרי זיתים ושבעיקרי גפנים והקפא שבירק והיבחושין שביין וחומץ הרי אלו מותרים וא"ת תיקשי מינה לשמואל דאמר בסוף אלו טריפות (חולין דף סז.) קישות שהתליע באיביה אסור משום שרץ השורץ על הארץ ומיהו שמואל סבר כאידך ברייתא דמייתי התם ומיהו ק"ק דמ"מ אמאי לא מייתי הך ברייתא התם ועוד שמואל היכי אכיל מרור בפסח וכי תימא דבדיק להו שלא יהא שם קפא א"כ אמאי צריך חרוסת כיון דליכא קפא ושמא ברוב ירקות אין בהם קפא וסמיך שמואל ארובא ומשום סכנה דקפא חיישינן למיעוטא וצריך חרוסת: צריך שיטול בטיבול שני . לאו דוקא נקט בטיבול שני דהא עביד ליה בתר המוציא דבעי נטילת ידים אלא אגב טיבול ראשון נקט טיבול שני והנטילה נמי גם לצורך טיבול באה: אסוחי מסח דעתיה ונגע . תימה מה צריך להאי טעמא תיפוק ליה דנטילה ראשונה לא היתה לשם קדושה אלא שלא יטמא את המשקין וי"ל דס"ד דכיון שנטל יועיל אפילו לנהמא דחולין לא בעי כוונה לכך צריך להאי טעמא: ידי מצה יצא ידי מרור לא יצא . וא"ת כיון שאין במרור זה מצוה מדרבנן ליבטיל מרור להאי מצה דבהדיה וי"ל דלא שייך ביטול אלא כשלועסן יחד דאז מבטל טעם אחד את חבירו אבל כשהם שלמים אפילו יהיה יותר מחבירו לא מבטל ליה: מצה לפני כל אחד ואחד מרור כו' . נראה דטעמא כדי שיטעום תיכף לברכה מיד כיון שזאת הברכה היא לשם חובה אבל בשאר ימות השנה דאין הברכה חובה אין צריך לטעום תיכף לברכה מיד: למה עוקרין את השלחן . דוקא שלהן שהן קטנים אבל שלנו שהן גדולים איכא טורח גדול בעקירתו נהגו לסלק הקערה לצד אחד דליהוי כעקירת שלחן ומה שנוהגין לסלק שני תבשילין בשעת הגבהה כדי שלא יהא נראה כמקדיש קדשים בחוץ וכן יסד ה"ר יוסף בסדרו מושך מהקערה שני תבשילין ומגביה קערה ולימא הא לחמא עניא כו' ולא יתכן דהא דאמר בשר אינו צריך להגביה היינו בשעה שאומר פסח זה דאז ודאי נראה כאוכל קדשים: כדי שיכיר התינוק וישאל . כלומר ומתוך כך יבא לישאל בשאר דברים אבל במה ששאל למה אנו עוקרין השלחן לא יפטר ממה נשתנה וההיא דאביי לא פי' הגמ' אלא תחלת שאילתו:
Pesahim 115b - Mishnah translated into english
one must submerge it in the ḥaroset, due to the bitterness and poison in the lettuce. For if it could enter your mind that one need not thoroughly submerge the lettuce in ḥaroset, why do I need him to wash hands before eating bitter herbs? He did not touch the liquid with his hands, and therefore he did not render it ritually impure. The Gemara rejects this contention: Actually, I will say to you: According to the halakha, one need not submerge the lettuce in ḥaroset and the poison dies. The poison is nullified from the smell of the ḥaroset. The Gemara asks: But in that case, why do I need the washing of hands before dipping? The Gemara answers: Perhaps one will submerge the lettuce, and it is therefore necessary to wash one’s hands to avoid the possible transfer of ritual impurity.
And Rav Pappa said: A person should not leave bitter herbs in the ḥaroset for a lengthy period of time, lest the sweetness of the spices in the ḥaroset nullify its bitterness. And the bitter herbs require a bitter taste, and they are not bitter when marinated in ḥaroset. The Gemara reports: Rav Ḥisda authorized Rabbana Ukva to deliver a lecture, and he taught: If one washed his hands for the first dipping, he should wash his hands again for the second dipping.
The Sages said this halakha before Rav Pappa and added: This halakha was stated generally, i.e., concerning one who dips food twice anytime, not with regard to Passover night. For if it could enter your mind that this was stated here, concerning Passover, why do I need washing of the hands twice? This person has already washed his hands once. As he knows he will dip again, he will be careful to preserve his hands in a state of ritual purity and consequently there is no need for him to wash his hands a second time. This is not the case with regard to dipping throughout the rest of the year, when one does not know at the start that he will dip again.
Rav Pappa said to them: On the contrary, this halakha was stated specifically here, with regard to Passover night. For if it could enter your mind that it was stated in general, why do I need two dippings? A person usually dips only once, either at the beginning or in the middle of his meal.
The Gemara asks: Rather, what will you say; this halakha was stated specifically here, with regard to Passover night? If so, why do I need two washings of the hands? He has already washed his hands once. They say in response: Since he needs to recite the Haggadah and hallel in between the two dippings, perhaps he will divert his thoughts and his hands will touch a ritually impure object.
Rava said: If one swallowed matza without chewing it, he has fulfilled the obligation to eat matza, as he has consumed it. However, if one swallowed bitter herbs without chewing them, he has not fulfilled his obligation, as he did not taste their bitterness. Furthermore, if one swallowed matza and bitter herbs together, he has fulfilled the obligation of eating matza, but he has not fulfilled the obligation of eating bitter herbs. If one wrapped matza and bitter herbs in a palm net, the thin interlacing of vines that sprouts around a palm tree, and swallowed them, he has not fulfilled his obligation even of eating matza. When matza and bitter herbs are consumed in this fashion, the matza does not touch one’s mouth. This is not considered eating.
Rav Shimi bar Ashi said: Matza must be placed before each and every participant at the seder. Each participant in a seder would recline on a couch at his own personal table. Likewise, bitter herbs must be placed before each and every participant, and ḥaroset must be placed before each and every participant. And during the seder, before the meal, one shall remove the table only from before the one reciting the Haggadah. The other tables, which correspond to the seder plates used nowadays, are left in their place.
Rav Huna says: All of the aforementioned foods, i.e., matza, bitter herbs, and ḥaroset, must also be placed only before the one who recites the Haggadah. When the time comes to eat these items, all the other participants receive a portion from him. The Gemara comments: And the halakha is in accordance with the opinion of Rav Huna.
The Gemara asks: Why does one remove the table? The school of Rabbi Yannai say: So that the children will notice that something is unusual and they will ask: Why is this night different from all other nights? The Gemara relates: Abaye was sitting before Rabba when he was still a child. He saw that they were removing the table from before him, and he said to those removing it: We have not yet eaten, and you are taking the table away from us? Rabba said to him: You have exempted us from reciting the questions of: Why is this night different [ma nishtana], as you have already asked what is special about the seder night.
Shmuel said that the phrase: “The bread of affliction [leḥem oni]” (Deuteronomy 16:3) means bread over which one answers [onim] matters, i.e., one recites the Haggadah over matza. That was also taught in a baraita: Leḥem oni is bread over which one answers many matters. Alternatively, in the verse, “leḥem oni” is actually written without a vav, which means a poor person. Just as it is the manner of a poor person to eat a piece of bread, for lack of a whole loaf,
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.
Talmud Bavli