Talmud BavliNedarim 44b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Nedarim Page 44b
Nedarim 44b - Guemara
ודלמא אתי לעשורי מן החיוב על הפטור ומן הפטור על החיוב דאמרי' ליה כי מעשרת עשר מיניה וביה מיתיבי המפקיר את כרמו ולשחר עמד ובצרו חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ובפיאה ופטור מן המעשר בשלמא לעולא דרבנן קתני לה ודאורייתא קתני לה אלא לריש לקיש אמאי פטור מן המעשר אמר לך כי אמרי אנא לר' יוסי הא רבנן היא
Comments from Rashi on Masechet Nedarim Page 44b
ופריך אבל מדאורייתא לא הוי הפקר ודילמא אתי לעשורי מן הפטור על החיוב ומן החיוב על הפטור . דכיון דאמרת דכל שלשה ימים לא הוי הפקר לא מדאורייתא ולא מדרבנן ואמרינן ליה דליתרום האי דהפקיר סבר המפקיר ודאי מדאורייתא הוי הפקר והפקר פטור מלאפרושי מיניה תרומה ומעשר אלא מדרבנן הוא דמחייבי לאפרושי מפני הרמאין ואתו לעשורי מן החיוב על הפטור דדילמא אית ליה עציץ שאינו נקוב דחייב לעשורי מדרבנן ולא מדאורייתא דלא קרינא ביה היוצא השדה ואמר האי מדרבנן והאי מדרבנן ומפריש מהאי דהפקר אהאי עציץ שאינו נקוב והתורה אמרה והרמותם ממנו מן החיוב על החיוב ולא מן הפטור על החיוב מפני שנראה כפודה תרומה כאדם זה שפודה הקדשו במעות ותרומה ומעשר אין להם פדיון לעולם הלכך אפילו מן החיוב לא אמרו לתרום אלא מן המוקף ומ"מ אם תרם מזה על זה שלא מן המוקף תרומה הואיל שזה וזה חייב הוא. ל"א אם אמרת דמכאן ואילך אין יכול לחזור בו דמדרבנן הוי הפקר אבל מדאורייתא לא הוי הפקר השתא נמי אתי מיניה חורבא דהאי מפקיר סבר אפילו מדאורייתא הוי הפקר והאי דמחייב תרומה ומעשר מדרבנן הוא ואתי לאפרושי מן הפטור על החיוב. ע"א דילמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור דאם היו מאה כורין נ' של חיוב וחמשים של פטור והפריש מן החיוב על הפטור כור דהשתא מפקע ליה לההוא כור מתורת חלה ואתי מיניה חורבא לעולם: לא אתי לידי תקלה דאמרי' ליה כי מעשרת מהאי הפקר מיניה וביה: מיתיבי המפקיר את כרמו ולשחר עמד ובצרו . וזכה ביה איהו עצמו: חייב בפרט ועוללות . כמו משאר כרם: ופטור מן המעשר . דחשבינן ליה הפקר ואדהכי מיחייב מהני טפי ממעשר דכתיב בהו תעזוב יתירא כדאמרינן בב"ק בפרק הגוזל (דף צד.) שאני פרט דכתיב ביה תעזוב יתירה חד בפרשת אמור אל הכהנים וחד בקדושים תהיו דמשמע אפילו דהפקר חייב אבל במעשר דלא כתיב ביה תעזוב יתירא פטור מדאורייתא אבל מדרבנן חייב: בשלמא לעולא . דמוקים לברייתא דלעיל דקתני כל ג' ימים יכול לחזור בו דמדאורייתא הוי הפקר אע"ג דלא אתי לרשות זוכה אבל רבנן הוא דאמור דלא הוי הפקר עד לאחר שלשה ימים מפני הרמאין הא נמי דתני הכא פטור ממעשר והוי הפקר דאורייתא קאמר אבל מדרבנן חייב מפני הרמאין: אלא לריש לקיש . דאוקים לה לברייתא דלעיל אליבא דרבי יוסי דאמר ג' ימים לא הוי הפקר אפילו מדאורייתא דלאחר ג' ימים לא הוי הפקר אלא מדרבנן דגזרו שלא תשתכח תורת הפקר אמאי אם בצרו למחר פטור מן המעשר האמר ר' יוסי דאפילו מדרבנן לא הוי הפקר עד לאחר שלשה ימים: אמר לך ר"ל כי אמרי אנא לרבי יוסי . אבל הך דקתני ולשחר השכים ובצרו פטור מן המעשר: רבנן היא . דאמרי במתניתין לאלתר הוי הפקר אע"ג דלא אתי לרשות זוכה:
Comments from Tosafot - Nedarim 44b
ודלמא אתי לעשורי מן החיוב על הפטור . לפר''ת דתוך שלשה לא הוי הפקר ולעולא פריך דמוקי לה כרבנן דאמרי לעיל דמדאורייתא הוי הפקר ומדרבנן הוא חייב במעשר וכן בסיפא עד שלא זכה בה בין הוא בין אחר יכול לחזור בו ואם כן אתי לעשורי מן החיוב על הפטור אבל לפיר''י פריך לתרוייהו כיון דמדאורייתא הוי הפקר ומעשר מיניה וביה: המפקיר כרמו ולמחר השכים ובצרו חייב בפרט ובעוללות כו' ופטור מן המעשר . דכתיב ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך יצא זה שידו וידך שוין ובשביעית נמי דרשינן דפטור מן המעשר דכתיב ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה מה חיה אוכלת ופטור אף אדם אוכל ופטור ואיכא למימר תרוייהו צריכי אבל בלקט חייב משום דכתיב תעזוב יתירא כדאיתא בפרק הגוזל קמא (דף צד .) וקסבר דהא דתני הך ברייתא המפקיר שדהו תני ברייתא המפקיר כרמו אי רבנן אי ר' יוסי ולהכי פריך בשלמא לעולא רבנן קתני לה דפטור דקאמר מדאוריי' הוא ומדרבנן הוא חייב אלא ר''ש בן לקיש דמוקי הך דלעיל כרבי יוסי והך נמי כר' יוסי אמאי פטור מן המעשר ולפר''ת ניחא דהשתא מן התורה לעולא אמר דלא הוי הפקר אע''ג דאין רמאותו ניכר הכא דעבד רמאות ניכר דהשכים ובצרו לא כל שכן שיהיה חייב במעשר ואמאי פטור אבל לפר''י קשה מאי פריך דהא אמר לעיל לר' יוסי נמי מדאורייתא הוי הפקר ה''נ נימא הכי ויש ליישב דהכי פריך כיון דאמר לעיל קודם שראינו רמאותו דבטלו חכמים דבר תורה וחייבוהו במעשר וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון מאיזה טעם ראו לאסור מפני הרמאין דמפקרי והדרי בהו ויבא הדבר לידי איסור דאורייתא לאכול דבר שאינו מתוקן הכא דרמאותו ניכר יש לו לאסור ולחייב מן התורה ומשני מי סברת דרבי יוסי היא רבנן היא דאמרי דלא הוי הפקר מפני הרמאין וא''ת אם כן לרבנן ליהוי חייב כיון דרמאותו ניכר וי''ל דהם מקילין ליגזור טפי מרבי יוסי דאמר לעיל היכא דזכה אחר הוי הפקר מדרבנן ולרבי יוסי אינו כן ואם איתא לרבי יוסי נמי הוי הפקר:
Nedarim 44b - Mishnah translated into english
And that ordinance could lead to a problem, as perhaps he will come to tithe from produce that requires tithing by Torah law for produce exempt from tithing by Torah law and from produce exempt from tithing by Torah law for produce that requires tithing by Torah law. By Torah law, the produce is not ownerless and requires tithing. However, due to the ordinance, people might relate to it as ownerless produce and assume that one is exempt from tithing it. Alternatively, they will erroneously conclude that the obligation to tithe from that produce is by rabbinic law and will tithe produce from it that one is exempt from tithing by Torah law, or they will tithe that produce from produce that one is exempt from tithing by Torah law. The result will be produce that is not properly tithed, as one may tithe produce that one is obligated to tithe by Torah law only from other produce that one is obligated to tithe by Torah law.
The Gemara answers: That problem will not arise, because if the declaration of ownerless status is retracted after three days, we say to the person who ultimately takes possession of the produce: When you tithe, tithe from that produce itself. In that way, the above problem does not arise.
The Gemara raises an objection from a baraita: One who declares his vineyard ownerless, and at dawn he arose and picked grapes from the vineyard, is obligated in the mitzva of leaving individual fallen grapes left for the poor [peret], and in the mitzva of leaving incompletely formed clusters of grapes for the poor [olelot], and in the mitzva of leaving forgotten sheaves, and in the mitzva of pe’a, produce from the corner of the field or vineyard, as the obligation to separate those gifts from the poor is incumbent upon the one who harvests the field (see Leviticus 19:9–10). And he is exempt from the obligation to separate the tithe from the grapes. Because the vineyard is ownerless, there is no obligation to tithe the produce.
The Gemara asks: Granted, this is so according to Ulla, who explained that the Rabbis taught the previous baraita and explains that although the Sages instituted that the ownerless status does not take effect completely until three days have passed, by Torah law it takes effect immediately, and that this baraita is taught in accordance with Torah law. That is the reason that one is exempt from tithing the grapes. However, according to Reish Lakish, why is he exempt from separating the tithe? Until three days after the declaration, neither by Torah law nor by rabbinic law does ownerless status take effect.
The Gemara answers that Reish Lakish could have said to you: Although when I explained the first clause and the latter clause of that baraita I said that both are in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who said that an ownerless item leaves the possession of the owner only when it enters the possession of another, this baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis, who hold that it leaves the possession of the owner immediately upon the declaration of ownerless status.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.