Nedarim 11b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Nedarim Page 11b

Nedarim 11b - Guemara
תניא חולין החולין כחולין בין שאוכל לך ובין שלא אוכל לך מותר לחולין שאוכל לך אסור לחולין לא אוכל לך מותר רישא מני רבי מאיר היא דלית ליה מכלל לאו אתה שומע הין אימא סיפא לחולין לא אוכל לך מותר והתנן לקרבן לא אוכל לך רבי מאיר אוסר וקשיא לן הא לית ליה מכלל לאו אתה שומע הין ואמר רבי אבא נעשה כאומר לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך הכא נמי הכי קאמר ליה לא חולין ליהוי לפיכך לא אוכל לך האי תנא סבר לה כרבי מאיר בחדא ופליג עליה בחדא סבר לה כותיה בחדא דלית ליה מכלל לאו אתה שומע הין ופליג עליה בחדא בקרבן רב אשי אמר הא דאמר לחולין והא דאמר לא חולין דמשמע לא ליהוי חולין אלא כקרבן:
טהור וטמא נותר ופיגול אסור:
בעי רמי בר חמא הרי עלי כבשר זבחי שלמים לאחר זריקת דמים מהו אי דקאמר בהדין לישנא בהיתרא קא מתפיס אלא כגון דמחית בשר זבחי שלמים ומחית דהיתרא גביה ואמר זה כזה מאי בעיקרו קא מתפיס או בהיתרא קא מתפיס אמר רבא תא שמע נותר ופיגול
Comments from Rashi on Masechet Nedarim Page 11b
בין שאוכל לך בין שלא אוכל לך . בין שאמר חולין שאוכל לך או החולין שאוכל לך דהיינו ודאי מותר ובין שאמר חולין שלא אוכל לך או החולין שלא אוכל לך דמשמע חולין מה שלא אוכל לך אבל מה שאוכל לך לא הוי חולין אלא קרבן אפי' הכי מותר דלא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן דהא ברייתא ר"מ היא דלית ליה מכלל לאו אתה שומע הן דכשאמר חולין שלא אוכל לך לא כפליה לתנאיה ולא אמר כלום אבל כי אמר לא חולין שאוכל לך אסור דהכא לא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן דאע"ג דאמרינן לעיל לא חולין שאוכל לך ודייקינן לא חולין ליהוי אלא קרבן ודייקינן לרבי מאיר לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן והכא נמי אי דאמר חולין דלא אוכל לך אילו דקדקנו האי חולין שלא אוכל לך הא שאוכל לך לא הוי חולין אלא קרבן הוה משמע מכלל לאו אתה שומע הן אבל האי לאו לא משמע מכלל לאו אתה שומע הן דהא בפירוש אמר האי תנא הכא דהאי [לא] הוי מכלל לאו אתה שומע הן ואיכא דאמרי חולין שלא אוכל לך האי חולין שלא אוכל לך אלא קרבן משמע דהאי תנא משמע ליה מכלל לאו אתה שומע הן אבל האי לא משמע ליה מכלל לאו אתה שומע הן דהא בפירוש אמר לא לחולין שאוכל לך שאינו רוצה ליהנות ממנו: בין שאוכל לך בין שלא אוכל לך. בין שאמר חולין שאוכל לך או החולין שאוכל לך דהיינו ודאי מותר ובין שאמר חולין שלא אוכל לך או החולין שלא אוכל לך דמשמע חולין מה שלא אוכל לך אבל מה שאוכל לך לא הוי חולין אלא קרבן אפי' הכי מותר דלא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן דהא ברייתא ר"מ היא דלית ליה מכלל לאו אתה שומע הן דכשאמר חולין שלא אוכל לך לא כפליה לתנאיה ולא אמר כלום אבל כי אמר לא חולין שאוכל לך אסור דהכא לא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן דאע"ג דאמרינן לעיל לא חולין שאוכל לך ודייקינן לא חולין ליהוי אלא קרבן ודייקינן לרבי מאיר לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן והכא נמי אי דאמר חולין דלא אוכל לך אילו דקדקנו האי חולין שלא אוכל לך הא שאוכל לך לא הוי חולין אלא קרבן הוה משמע מכלל לאו אתה שומע הן אבל האי לאו לא משמע מכלל לאו אתה שומע הן דהא בפירוש אמר האי תנא הכא דהאי הוי מכלל לאו אתה שומע הן ואיכא דאמרי חולין שלא אוכל לך האי חולין שלא אוכל לך אלא קרבן משמע דהאי תנא משמע ליה מכלל לאו אתה שומע הן אבל האי לא משמע ליה מכלל לאו אתה שומע הן דהא בפירוש אמר לא לחולין שאוכל לך שאינו רוצה ליהנות ממנו: לא לחולין לא אוכל מותר . מפרש לקמן: וקשיא האי קרבן לא אוכל לו אמאי אסור הא לית ליה מכלל לאו כו' . דהאי מכלל לאו אתה שומע הן כלומר לא קרבן הוא מה שלא אוכל לך אבל מה שאוכל לך הוי קרבן: ואמר ר' אבא נעשה כאומר כו' . דבפירוש מפרש שאינו רוצה ליהנות ממנו ולא מכלל לאו אתה שומע הן הוא: ואמר ר' אבא נעשה כאומר כו' . דבפירוש מפרש שאינו רוצה ליהנות ממנו ולא מכלל לאו אתה שומע הן הוא: הכא נמי . גבי לא לחולין לא אוכל לך אמאי מותר ליתרציה נמי ר' אבא דה"ק לא לחולין ליהוי לפיכך לא אוכל לך כלומר מה שאתה רוצה להאכילני משלך לא לחולין הוי אלא לקרבן לפיכך לא אוכל לך: הכא נמי . גבי לא לחולין לא אוכל לך אמאי מותר ליתרציה נמי ר' אבא דה"ק לא לחולין ליהוי לפיכך לא אוכל לך כלומר מה שאתה רוצה להאכילני משלך לא לחולין הוי אלא לקרבן לפיכך לא אוכל לך: האי תנא . דברייתא דאמר לחולין לא אוכל לך מותר: סבר לה כוותיה בחדא וכו' ופליג עליה בחדא . בקרבן וכי היכי דאמר לא לחולין לא אוכל לך מותר הכי נמי היכא דאמר לקרבן לא אוכל לך דלית ליה האי תירוצא דרבי אבא: הא דאמר לחולין . דאמר לחולין לא אוכל לך הוי מותר אע"ג דמשמע מה שאוכל הוי קרבן דלית ליה מכלל לאו אתה שומע הן כדפרישית לעיל ולענין האי תירוצא דמתרצינן לעיל לא לחולין ליהוי וכו' הני מילי היכא דאמר לא לחולין אבל לחולין לא משמע לא לחולין: הרי עלי כבשר זבחי שלמים וכו' . אי דקאמר בהאי לישנא בהיתירא קא מתפיס. ופשיטא דמותר דשלמים לאחר זריקת דמים מותרין אפילו לבעלים: הרי עלי כבשר זבחי שלמים וכו' . אי דקאמר בהאי לישנא בהיתירא קא מתפיס. ופשיטא דמותר דשלמים לאחר זריקת דמים מותרין אפילו לבעלים: כגון דמחית בשר חולין ובשר זבח שלמים לאחר זריקת דמים: מי אמרינן בעיקרו קאי מתפיס . בעיקר זבחי שלמים כמו שהיה לפני זריקת דמים שאסור: או . כדהשתא כמו שהיא עכשיו שהיא מותרת: תא שמע . דתנן נותר ופיגול ומשמע נמי כגון דמחית בשר דהיתירא ונותר ופיגול ואמר זה כזה: תא שמע . דתנן נותר ופיגול ומשמע נמי כגון דמחית בשר דהיתירא ונותר ופיגול ואמר זה כזה:
Comments from Tosafot - Nedarim 11b
תניא חולין החולין כחולין בין שאוכל לך בין שלא אוכל לך מותר . וא''ת שאוכל לך פשיטא וי''ל דשלא אוכל איצטריך ליה אע''ג דמשמע מה שלא אוכל יהא כחולין הא מה שאוכל לך יהא כקרבן אפ''ה לא אמר כלום כדפרישי' דאתאן כרבי מאיר דלית ליה מכלל לאו כו' מיהו קשה מסיפא דקתני לא חולין שאוכל לך אסור לא לחולין לא אוכל לך מותר הא לא חולין שאוכל לך אסור אמאי אתיא לר''מ אי משום דוקיא לא חולין ליהוי אלא קרבן מה שאוכל לך הא נמי חשיב מכלל לאו כו' כדאמרינן לעיל גבי לחולין במתני' מפרש לא לחולין ליהוי אלא לקרבן ומסיק עליה מני אי ר''מ לית ליה מכלל לאו וכו' אלמא חשיב ליה מכלל לאו וכו' וי''ל דלא דמי דלעיל מתני' לא אמר לא חולין אלא לחולין בפתח ואם אתה בא לאסור צריך אתה לפרש דיבורו לחולין כמו לא חולין וכיון דצריך לפרש כולי האי חשיב מכלל לאו וכו' ולית ליה לר''מ מכלל לאו וכו' אבל הכא שאמר בפירוש לא חולין הוי כאילו פירש דבריו בהדיא לא חולין אלא קרבן והואיל ואין כאן חסרון פתרון מהני אפי' לר''מ ולא חשיב מכלל לאו וכו': אימא סיפא לא חולין לא אוכל לך מותר והא תנן לקרבן מותר כו' ה''נ ה''ק ליה לא חולין ליהוי אלא קרבן לפיכך לא אוכל לך . וא''ת והא מוכח לעיל דכיון דאמר לחולין בפתח חשיב מכלל לאו וכו' וי''ל דס''ד השתא דכיון דאמר לא חולין לא אוכל לך להוכיח סופו של איסור בא הילכך אפי' לר''מ מיפשטא פשיטא ליה לחולין בפתח כמו לחולין דלא דמי לחולין דמתני' דהתם אומר לחולין אוכל לך וליכא הוכחה לאסור לא בתחילת דבריו ולא בסוף דבריו ומסיק רב אשי הא דאמר לחולין בפתח לא מהני לר''מ אף כי בסוף דבריו אמר לא אוכל דלא חשיב הוכחה רק היכא דאמר לא חולין שמתחילת דבריו איכא הוכחה כדפ''ל:
Nedarim 11b - Mishnah translated into english
It is taught in a baraita: If one declares food: Non-sacred, or: The non-sacred, or: Like the non-sacred, then whether he combines that expression with the phrase: That which I eat of yours, or: That which I do not eat of yours, he has not expressed a vow and the food remains permitted. However, if he says: That which I eat of yours shall be considered laḥullin, i.e., not non-sacred, but rather consecrated, the food is forbidden. If he says: That which I do not eat of yours shall be considered laḥullin, the other individual’s food remains permitted to him.
The Gemara analyzes this baraita: Who is the author of the first clause of the baraita? It is Rabbi Meir, who does not hold that from a negative statement you can infer a positive statement. Consequently, even if one said: That which I do not eat of yours shall be considered non-sacred, that does not indicate that what he does eat shall be considered consecrated.
However, say the latter clause of that baraita: If one says: That which I will not eat of yours shall be considered laḥullin, the other individual’s food remains permitted to him. But didn’t we learn in a mishna (13a) that if one says: That which I will not eat of yours shall be considered lakorban, Rabbi Meir prohibits him from eating food belonging to the other individual? Lakorban apparently means la korban, it is not an offering. The reason for this opinion is that his statement indicates that what he does not eat is not an offering, but what he does eat shall be considered an offering. This poses a difficulty for us because Rabbi Meir does not hold that from a negative statement you can infer a positive statement.
And to answer this difficulty, Rabbi Abba said: It is as though he said: It shall be for an offering [lekorban], and therefore I will not eat that which is yours. Here too, when he said: That which I will not eat of yours shall be considered laḥullin, this is what he said to him: It shall not be non-sacred, and therefore I will not eat that which is yours. Consequently, the vow should take effect even according to Rabbi Meir; why does the baraita rule that the vow does not take effect and the food remains permitted?
The Gemara answers: This tanna of the baraita holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir in one case and disagrees with his opinion in another. He holds in accordance with his opinion in one case, in that he does not hold that from a negative statement you can infer a positive statement. And he disagrees with his opinion in another case, i.e., in the case of an offering. This tanna holds that if one says: That which I will not eat of yours shall be considered lakorban, he does not mean: It is to be considered an offering and therefore I will not eat from that which is yours. Similarly, in the case in the baraita, the tanna does not hold that the individual means to say: It shall not be non-sacred and therefore I will not eat that which is yours. In order to effect a vow, one must express it clearly.
Rav Ashi said: The apparent contradiction between the baraita and the mishna can be resolved in a different manner. This case in the baraita is where he said: That which I will not eat of yours shall be considered as non-sacred, and that case, where it is forbidden, in accordance with Rabbi Meir’s ruling in the mishna, is where he said: That which I will not eat of yours should not be considered as non-sacred, which indicates: It shall not be considered non-sacred but rather like an offering, and therefore I will not eat it.
§ It is stated in the mishna that if one says that a food item shall be considered not ritually pure, or if he said the food shall be considered an offering that has become ritually impure, left over [notar], or piggul, i.e., an offering that was sacrificed with the intent to consume it after its appointed time, it is forbidden. Rami bar Ḥama raises a dilemma: If one said with regard to a particular item: This is prohibited to me like the meat of peace-offerings after the sprinkling of their blood, what is the halakha? Is this an effective vow, which prohibits the item?
The Gemara responds: If he said it with this formulation, he is associating the object of his vow with a permitted item, as the meat of peace-offerings is permitted to be eaten after the blood is sprinkled on the altar. Consequently, the declaration does not express a vow. Rather, it is a case where he places the meat of peace-offerings following the sprinkling of the blood in one place, and he places an item that is permitted next to it. And he says: This is like that. In this case, what is the halakha? Is he associating the object of his vow with the original forbidden status of the peace-offering before the blood is sprinkled, or is he associating the object of his vow with the current permitted status of the peace-offering?
To resolve this question, Rava said: Come and hear a proof from the mishna: If he said the food shall be considered an offering that has become notar or piggul, i.e. an offering that was sacrificed with the intent to consume it after its appointed time, it is forbidden.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.
Talmud Bavli