Shabbat 148a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Shabbat Page 148a

Shabbat 148a - Guemara
הלכה מחזירין את השבר רבה בר בר חנה איקלע לפומבדיתא לא על לפירקיה דרב יהודה שדריה לאדא דיילא א"ל זיל גרביה אזיל גרביה אתא אשכחיה דקא דריש אין מחזירין את השבר א"ל הכי אמר רב חנא בגדתאה אמר שמואל הלכה מחזירין את השבר א"ל הא חנא דידן והא שמואל דידן ולא שמיע לי ולאו בדינא גרבתיך:
מי שנפרקה ידו כו':
רב אויא הוה יתיב קמיה דרב יוסף שניא ליה ידיה א"ל הכי מאי אסור והכי מאי א"ל אסור אדהכי איתפח ידיה א"ל מאי תיבעי לך הא תנן מי שנפרקה ידו או רגלו לא יטרפם בצונן אבל רוחץ כדרכו ואם נתרפא נתרפא א"ל ולא תנן אין מחזירין את השבר ואמר רב חנא בגדתאה אמר שמואל הלכה מחזירין את השבר אמר ליה כולהו בחדא מחיתא מחיתנהו היכא דאיתמר איתמר היכא דלא איתמר לא איתמר:
הדרן עלך חבית
מתני׳ שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן ובלבד שלא יאמר לו הלויני וכן האשה מחבירתה ככרות ואם אינו מאמינו מניח טליתו אצלו ועושה עמו חשבון לאחר שבת וכן ערב פסח בירושלים שחל להיות בשבת מניח טליתו אצלו ונוטל את פסחו ועושה עמו חשבון לאחר יום טוב:
גמ׳ א"ל רבא בר רב חנן לאביי מאי שנא השאילני ומאי שנא הלויני אמר ליה השאילני לא אתי למיכתב הלויני אתי למיכתב והא כיון דבחול זימנין דבעי למימר ליה הלויני וא"ל השאילני ולא קפיד עילויה ואתי למיכתב בשבת נמי אתי למיכתב א"ל (בחול דלא שנא כי א"ל הלויני ל"ש כי א"ל השאילני לא קפדינן עילויה אתי למיכתב דהשאילני הוא דשרו ליה רבנן הלויני לא שרו ליה מינכרא מילתא ולא אתי למיכתב א"ל רבא בר רב חנן לאביי מכדי אמרו רבנן כל מילי דיום טוב כמה דאפשר לשנויי משנינן הני נשי דמליין חצבייהו מיא מ"ט לא משנין משום דלא אפשר היכי לעבדי דמליין בחצבא רבא לימלו בחצבא זוטא הא קא מפשו בהילוכא דמליין בחצבא זוטא לימלו בחצבא רבא קא מפשו במשוי
Comments from Rashi on Masechet Shabbat Page 148a
הלכה מחזירין את השבר . סבירא ליה לשמואל מחזירין תנן: אדא דיילא . מנשטר"ל ממונה: גרביה . קח בגדו עד שיבא: אתא . רבה אשכחיה לרב יהודה כו': הא חנא דידן . ממקומנו הוא ולא שמענו זאת מפיו עד הנה: ולאו בדינא גרבתיך . בתמיה שאילו לא באת לא למדנו: שניא ליה ידיה . נשתנית ידו ממקומה אשולשיינ"ר בלע"ז: הכי מאי . היה עושה בענינים הרבה ושואל: בחדא מחיתא מחיתנהו . באריגה אחת ארגתו: היכא דאיתמר . דמתניתין לאו דוקא תנן איתמר: מתני' שואל. שלא יאמר הלויני . מפרש בגמרא: שחל להיות בשבת . ולא נזכר מע"ש לקנות: לאחר יו"ט . ליום שלישי: גמ' הלויני . משמע לזמן מרובה וקיי"ל במסכת מכות (דף ג:) סתם הלואה ל' יום ואתי מלוה זה לכתוב על פנקסו כך וכך הלויתי כדי שלא ישכח: א"ל וכיון דבחול נמי זימנין דבעי למימר הלויני ואמר השאילני ולא קפיד עליה . והויא הלואה: בשבת נמי . כי אמר השאילני סבר דהלואה היא ואתי למכתב ומאי היכר איכא: ה"ג א"ל בשבת כיון דהשאילני שרו ליה רבנן הלויני לא שרו ליה מינכרא מילתא ולא אתי למכתב: אמרו רבנן . במסכת ביצה: כל כמה דאפשר לשנויי משנינן . דאמרינן המביא כדי יין לא יביאם בסל ובקופה כו':
Comments from Tosafot - Shabbat 148a
מתני' שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן ובלבד שלא יאמר לו הלויני . פירש רש"י טעמא משום דסתם הלואה ל' יום ולפי שהוא לזמן מרובה יותר משאלה אתי למיכתב וקשה לר"ת דסתם שאלה ל' יום כדאמר במנחות בהתכלת (דף מד.) טלית שאולה כל ל' יום פטורה מן הציצית ואמרינן נמי התם הדר באכסני' בא"י והשוכר בית בחו"ל כל ל' יום פטור מן המזוזה מכאן ואילך חייב במזוזה אלמא דסתם שאלה ל' יום איתא ולהכי פטורה כל ל' יום דאמר שאולה היא אבל מכאן ואילך נראה כמו שלו ומיהו יכול לומר לרש"י לאו משום דאי מתבע ליה לדינא בתוך ל' יום שאין צריך להחזיר דודאי היה חייב להחזיר דעבידי אינשי דמשאלי פחות משלשים יום אבל טפי לא משאלי הלכך עד ל' יום אמרי אינשי שאולה היא ור"י פירש לנו דהיינו טעמא בשאלה לפי שהיא חוזרת בעין לא אתי למיכתב אבל לשון הלואה אינו חוזר בעין ואתי למיכתב ואע"ג דכי שאיל מיניה כדי יין וכדי שמן לא הדרי בעין מ"מ מתוך שמזכיר לו לשון שאלה זכור הוא ולא אתי למיכתב. מ"ר וכן פירש ה"ר פורת: אתקין רבא במחוזא דדרו בדוחקא כו' . ברוב ספרים אינו כתוב כאן ולא בפירוש רש"י ובריש המביא כדי יין (ביצה דף ל. ושם) נראה שהוא מקומו וזה לשון פירוש הקונטרס בביצה דדרו בדוחקא משוי שאדם יחיד נושא בחול על כתיפו בטורח אם בא לשאתו לצורך יום טוב ביו"ט כגון חבית או שק מלא פירות ישאנו ביו"ט. בדיגלא עתר שקורין פורק"א כדרך נושאי מלח למכור מפני שצריך לשנות וכשמשנה ישנה להקל משאו ולא להרבות טורח ביו"ט ועתר זה נוח לשאת בו משא כבד וכשנושא בו חבית הנישאת בכתף ישנה להקל דדרו בדיגלא משוי חבית גדולה שרגילה לשאת בדיגלא לידרו באגרא ישאהו ביו"ט בב' בני אדם במוט על כתפים דהיינו נמי שינוי להקל דדרו באגרא במוט על כתפים לידרו ביו"ט אותו משוי באכפא במוט בידים משום שינוי ואפילו אינו להקל מ"מ שינוי הוא ואינו מרבה טורח בשינוי דדרו באכפא ניפרוס סודרא קל הוא ואינו מכביד ושינוי בעלמא הוא ולהצנע עד כאן לשונו ומשמע מתוך פירושו דכל אלה משוי אחד להם בשוה ואין זה נושא יותר אלא שנושא משאו בענין אחר ממה שהיה רגיל וזה דחקו שאם נפרש שכל אלו ממעטים משאם מאשר היו רגילים לשאת קשיא הא דאמר בסמוך מפשי בהילוכא משמע מפירושא דאגרא נושאים שני בני אדם שפיר במוט בשנים ויש בו משוי שני בני אדם שנושאים כל מה שרגילין לשאת בדיגלא ודיגלא היא משוי שני בני אדם כדמשמע בבבא מציעא בס"פ השוכר את האומנים (דף פג.) וקשיא לר' דהתם משמע נמי דאגרא אין בו משוי לשני בני אדם דאמר התם דדרו באגרא ואיתבר משלם פלגא מ"ט נפיש לחד וזוטר לתרי ודמי לפשיעה ודמי לאונס בדיגלא משלם כולה משמע דלא הוי זוטר לתרי נראה דאגרא לשום אדם אינו נראה עובדא דחול כמו דיגלא ומשום הכי דדרו בדיגלא לידרו באגרא ואע"פ שמפיש בהילוכא יכול לשנות כיון שאינו נראה כל כך עובדא דחול והשתא אתי שפיר דדרו באגרא לידרו באכפא אע"פ שבוודאי מרבה במשאוי הוא בנושא בידים המוט מכשנושאו על כתיפו מ"מ כיון שאינו נראה עובדא דחול כמו אגרא יכול לעשות כעין שמצינו גבי בהמה מסוכנת דתנן בביצה (דף כה.) שחטה בשדה לא יביאנה במוט אלא מביאה בידו אברים אברים ותנן נמי (דף כט: ושם) בהמביא כדי יין לא יביאם בסל ובקופה אלא מביא הוא על כתפיו או לפניו אלמא הני אע"ג דמפשי בהילוכא כיון שאינו עושה כל כך כדרך שעושה בחול יש לו לשנות וההיא דבסמוך דמליין בחצבא זוטא ודמליין בחצבא רבה תרווייהו עובדא דחול ובענין שנושאים זה נושאים זה הלכך אין לו לשנות לא להקל ולא להכביד כדפי' טעמא ובההיא דלעיל בריש מפנין (שבת דף קכז.) לא שייכא עובדא דחול שאינו מטלטל אלא בבית מזוית לזוית. מ"ר. ובההיא דשחטה בשדה פירש בריש מפנין (ג"ז שם) בע"א וכמו שפירש כאן עיקר ועוד קשה לי לפי' הקונטרס דדרו באכפא אמאי ניפרוס סודרא עליה הוה ליה למימר לידרו באגרא כיון שאינו משנה להכביד יותר מאכפא כמו שמשמע נמי מתוך פירושו ולפירוש רבי אתי שפיר:
Shabbat 148a - Mishnah translated into english
The halakha is that one may reset a break on Shabbat, which was the ruling in Shmuel’s version of the mishna. The Gemara relates that Rabba bar bar Ḥana happened to come to Pumbedita and he did not enter Rav Yehuda’s lecture. Rav Yehuda sent for Adda, his attendant, and said to him: Go drag him to the lecture. He went and dragged him forcibly to the lecture (Rabbeinu Ḥananel). Rabba bar bar Ḥana came and found Rav Yehuda teaching that one may not reset a break on Shabbat. He said to him: This is what Rav Ḥana of Baghdad said that Shmuel said: The halakha is that one may reset a break on Shabbat. Rav Yehuda said to him: Ḥana is ours, a Babylonian scholar, and Shmuel is ours, and nevertheless, I did not yet hear this halakha; did I not rightfully drag you to the lecture?
We learned in the mishna that one whose hand was dislocated may not treat it by vigorously moving it about in water. The Gemara relates that Rav Avya was once sitting before Rav Yosef and his hand became dislocated. Rav Avya then displayed a variety of hand positions and he said to him: What is the ruling with regard to this? Am I permitted to place my hand in this way, or is it a violation of the prohibition against healing on Shabbat? Rav Yosef said to him: It is prohibited. Rav Avya again asked: And what is the ruling if I position my hand in this way? Rav Yosef said to him: It is prohibited. In the meantime, his hand was restored to its proper location and was healed.
Rav Yosef said to him: What is your dilemma? We learned in our mishna that one whose hand or foot was dislocated on Shabbat may not vigorously move it about in cold water; however, he may rinse it in the usual manner, and if it is healed, it is healed. Rav Avya said to him: That is no proof, as didn’t we learn in our mishna that one may not reset a break, and Rav Ḥana of Baghdad said that Shmuel said that the halakha is that one may indeed reset a broken bone. Therefore, perhaps a dislocated limb may also be treated on Shabbat. Rav Yosef said to him: Were all these woven together in a single weave? Where it was stated that an alternative version of the mishna exists, it was stated; where it was not stated, it was not stated. Therefore, the ruling of the mishna with regard to a dislocated limb must be observed.
MISHNA: One may borrow jugs of wine and jugs of oil from another on Shabbat, as long as one does not say the following to him: Loan me. And similarly, a woman may borrow from another loaves of bread on Shabbat. And if the lender does not trust him that he will return them, the borrower may leave his cloak with him as collateral and make the proper calculation with him after Shabbat. And similarly, on the eve of Passover in Jerusalem, when it occurs on Shabbat, one who is procuring a Paschal lamb may leave his cloak with him, i.e., the person from whom he is purchasing it, and take the lamb to bring as his Paschal lamb, and then make the proper calculation with him after the Festival.
GEMARA: It was taught in the mishna that one is permitted to borrow jugs from another on Shabbat, but one may not use the phrase loan me. Rava bar Rav Ḥanan said to Abaye: What is different about the expression let me borrow, that makes it permitted? And what is different about the expression loan me that makes it prohibited? He said to him: If someone says let me borrow, the lender will not come to write down the loan because the expression indicates that the borrower intends to return the object in its current state within a short amount of time. On the other hand, the expression loan me indicates a more extended loan in which the object is not necessarily returned in exactly the same manner in which it was taken. Therefore, the lender will come to write down the terms of the loan.
Rava bar Rav Ḥanan challenged Abaye’s answer: But since on weekdays there are times one intends to say loan me and instead says let me borrow, and the lender is not particular about his imprecise terminology and he comes to write down the terms of the loan, on Shabbat he will also come to write. Abaye said to him: On a weekday, when there is no difference if one says loan me or let me borrow, lenders are not particular about his terminology, and the lender will therefore come to write down the terms of the loan. On Shabbat, since only the expression let me borrow was allowed by the Sages, while the expression loan me was not permitted, the matter is recognizable. Both of the parties must bear in mind which terminology is acceptable, and the lender will not come to write.
Rava bar Rav Ḥanan said to Abaye: Now, since the Sages said that with regard to all matters of a Festival, as much as we can change the way we do things from the manner in which we do them on weekdays, we change, these women who fill their pitchers with water, what is the reason they do not change the way they draw water from their normal weekday procedure? Abaye answers: Because it is not possible to change the procedure. How would they do it differently? If you say that those who normally fill a large pitcher should fill a small pitcher on a Festival, they would thereby add to their walking and expend extra effort. Conversely, if those who normally fill a small pitcher would fill a large pitcher on a Festival, they would thereby add to the weight of their load. Even though these methods are different from the norm, they would cause added exertion. Therefore, the Sages did not require that one draw water in an unusual fashion.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.
Talmud Bavli