Talmud BavliShabbat 25a : Youtube
Daf TubeYoutube
3 video classes :
Shabbat Page 25a
Shabbat 25a - Guemara
עשה והוה ליה יום טוב עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה ביום טוב הוא דאסיר הא בחול שפיר דמי מ"ט אמר רב כשם שמצוה לשרוף הקדשים שנטמאו כך מצוה לשרוף את התרומה שנטמאת ואמרה תורה בשעת ביעורה תיהני ממנה היכן אמרה תורה מדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא (במדבר יח, ח) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה ואמר רחמנא לך שלך תהא להסיקה תחת תבשילך ואיבעית אימא מדרבי אבהו דאמר רבי אבהו א"ר יוחנן (דברים כו, יד) ולא בערתי ממנו בטמא ממנו אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר שמן של תרומה שנטמאת ואימא ממנו אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר שמן של קדש שנטמא לאו קל וחומר הוא מה מעשר הקל אמרה תורה לא בערתי ממנו בטמא קדש חמור לא כ"ש א"ה תרומה נמי לימא ק"ו הוא הא כתיב ממנו ומה ראית מסתברא קדש לא ממעיטנא שכן סימן פנ"ק עכ"ס פיגול נותר קרבן מעילה וכרת אסור לאונן אדרבה תרומה לא ממעיטנא שכן מחפ"ז סימן מיתה חומש
Comments from Rashi on Masechet Shabbat Page 25a
עשה הוא . דמשמע שבות בו: ואין עשה . דבאש תשרופו דוחה יו"ט דהוא לא תעשה ועשה ואע"ג דהדלקת נר ביו"ט מלאכה המותרת היא הואיל והבערת שאר קדשים שאין נהנין מהן נאסרין גם זו לא יצא מן הכלל: הא בחול שפיר דמי . לאיתהנויי מינה: מצוה לשרוף את התרומה שנטמאת . דדמיא לקדש ועוד משום תקלה: לא בערתי ממנו . במעשר שני כתיב: בטמא . בין שאני טמא בין שהוא טמא: קדש לא ממעיטנא . מהך חומרא: שכן . יש בו חומרי פנקעכ"ס וראוי גם לזו חייבין עליו משום פיגול שחט על מנת לאכול חוץ לזמנו ואכל אפילו בזמנו ומשום נותר חוץ לזמנו ממש ולא חשב מתחלה וקרוי קרבן ויש בו מעילה ואף על גב שקדש (הנותר) לאכילת כהנים אין בהן מעילה מ"מ תורת מעילה שייכא ביה אם קדשי קדשים הן יש בהן מעילה לפני זריקה לכל הנהנה מהן ואם קדשים קלים הן יש מעילה באימוריהן לאחר זריקת דמים לאפוקי תרומה דלית בה כלל: וכרת . לאוכלה בטומאת הגוף ותרומה במיתה בידי שמים ימיו נקצרים אבל אינו הולך ערירי: אסור לאונן . ק"ו ממעשר אבל תרומה מותרת לאונן ביבמות בפרק הערל (דף ע:) זר זר ב' פעמים זרות אמרתי לך ולא אנינות. אונן כל זמן שלא נקבר מתו: מחפ"ז . מיתה בידי שמים לזר האוכלה או כהן טמא וחומש לזר האוכלה בשוגג דכתיב (ויקרא כב) כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו אבל קדש משעה שיש היתר לכהנים כתרומה ויצא מידי מעילה שוב אין חומש בשגגת אכילתו ויש דמוקמי לה בחומשין דחומשא ולא נהירא דהא רבינן ביה חומש דחומש בהקדש בפרק הזהב (בבא מציעא דף נד:):
Comments from Tosafot - Shabbat 25a
ה"ל יו"ט עשה כו' . ואת הנך אמוראי דלעיל דסברי דיו"ט לא תעשה גרידא נילף מהכא דלא דחי עשה את ל"ת וכי האי גוונא פריך בפ"ק דיבמות (דף ו.) ושמא מיכן לא נילף לפי שיכול לעשות אחר יו"ט [ת"י]: הא בחול שפיר דמי מ"ט כו' . תימה מהיכא תיתי דתרומה טמאה אסורה בהנאה דבעי מ"ט אי ממעשר הקל כדמשמע בסמוך איכא למיפרך מה למעשר שכן הד"ס ט"ב כדפריך בהערל (יבמות דף עד:) וליכא למימר דהוה אסרינן ליה משום דאיקרי קדש דכתיב (ויקרא כב) ונתן לכהן את הקדש או משום דהוקשה לקדשים כדאמר במעילה בפרק הנהנה (דף יט.) דקדש אקשי רחמנא לתרומה וקדש גופיה אסור בהנאה כשניטמא אפילו אותו קדש שהיה מותר בהנאה קודם כמו שלמים נפקא לן שפיר מק"ו דמעשר או מהיקשא דמעשר כדאמר בפרק כל שעה (פסחים דף כד.) דא"כ מאי פריך ומה ראית ואימא ממנו אתא למעוטי קדש ולא תרומה ואם נמעט קדש מהיכא תיתי איסור תרומה וי"ל דהוה גמרינן תרומה מדאיתקש לבכורים ובכורים למעשר כדאמרינן בהערל (יבמות דף מג:) ולקמן לא סמיך אק"ו אלא אהיקשא סמיך ומיהו קדש אתי שפיר בק"ו ממעשר כדאמרי' בפ' כל שעה (פסחים דף כד.) וליכא למיפרך שכן הד"ס ט"ב דכולהו איתנהו בקדש בר מוידוי ואר"ת דמוידוי לא שייך למיפרך דלא שייך וידוי גבי קדש אבל בתרומה שייך דהא אגב מעשר מתודה נמי אתרומה כדאמר וגם נתתיו ללוי זו תרומה ואין לה וידוי בפני עצמה וא"ת אכתי היכי יליף בק"ו קדש ממעשר הא איכא למיפרך מה למעשר שכן טעון כסף צורה כדפריך בפרק בתרא דמכות (דף יז:) ואור"י דלא שייך האי פירכא אלא דוקא גבי חוץ לחומה כדהתם דבעי למילף דאוכל תודה או שלמים חוץ לחומה דלוקה ממעשר ואם תאמר הכא אסרינן הסקה והדלקה באיסורי הנאה וערלה דאסורה בהנאה ושרי ליהנות בשעת ביעור כדאמר בפרק כל שעה (פסחים כז:) ולא משכח התם עצים לרבנן דאסורים אלא בשרשיפא וצריך לדחות ולומר דשמן ובשר ותבואה חשיבי בעין טפי בשעת היסק מעצים: כך אתה מצווה לשרוף את התרומה . פי' בקונטרס משום דלא ליתי בה לידי תקלה לפי טעם זה נראה דלאו דוקא שריפה אלא ה"ה שאר ביעור וכ"פ בהדיא באלו עוברין ול"נ דבסוף תמורה (דף לג:) קתני תרומה טמאה בהדי הנשרפין וקתני התם הנשרפין לא יקברו ע"כ נראה דשריפה דוקא משום דדמיא לקדש ומדרבנן א"נ מדאורייתא מדאיקרי קדש ואם תאמר דאמר בספ"ק דפסחים (דף כ:) גבי תרומה טמאה שתעשה זילוף הא תנן בתמורה הראוי לקבורה קבורה פירוש כגון משקין ויש לומר דלא קאי אלא אערלה וכלאי הכרם ולא אתרומה דשריא בהנאה.: אחת תרומה טמאה ואחת תרומה טהורה . ואף על גב דדריש רבי אליעזר (בפורות דף לד. וסם) אחת תרומה טהורה ואחת תלויה יניחנה במקום המוצנע ולא במקום התורפה דאסור לגרום לה טומאה התם דריש משמרת תרומותי משמע שתי תרומות צריכות שימור דהיינו טהורה ותלויה והכא דריש מלך: שכן פנק עכ"ס . תימה דמצי לאחשובי נמי דחמירי קדשים מתרומה בהא העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרתו אוכל בקדשים: פגול . היינו חישב לאוכלו חוץ למקומו ובכלל זה הוי אוכל חוץ לחומה דלוקה בקדשים ונותר היינו חישב לאוכלו חוץ לזמנו והוי נותר בכלל זה והוי האי פיגול ונותר כי ההוא דאם עון פיגול הוא הרי כבר נאמר לא יחשב ואם עון נותר כו' (פסחים דף טז:) ולא כמו פיגול שבכל הש"ס דקרי פיגול דחישב לאוכלו חוץ לזמנו דהיינו נותר דהכא: כרת . שאינו מגיע לששים שנה שהוא מיתת כל אדם כדמשמע בשילהי מ"ק (דף כח. ושם) דאמר התם רב יוסף כי הוה בר שיתין שנין עבד יומא טבא לרבנן אמר השתא נפקי לי מכרת א"ל אביי נהי דנפק מר מכרת דשני מכרת דיומי מי נפק מר פירוש כדאמר התם מת ביום א' מיתה של זעם שנים מיתה של בהלה שלשה מיתה של כרת ומיתה בידי שמים אין לה זמן קבוע אלא שמת בשביל עון זה אפי' אין בידו עון אחר ואפי' למ"ד (לקמן שבת דף כה.) יש מיתה בלא חטא בשביל עון זה יקצרו ימיו ומיהו בירושל' קאמר דכרת אינו מגיע לחמשים ומפיק לה מאל תכריתו את שבט הקהתי וגו' וזאת עשו להם וחיו פי' אמרה תורה עשו להם תקנה שלא ימותו בעבודתן קודם חמשים וכתיב אל תכריתו משמע כרת היינו שמת קודם חמישים ומיתה האמורה בתורה דקאמר התם היינו שמת עד ששים דכתיב במדבר הזה יתמו ושם ימותו ולא נגזרה גזירה אלא על בני עשרים שימותו קודם ארבעים וקרי לה מיתה אבל זרעו אומר ריב"א דאין בכרת אלא בהנהו דכתיב בהו ערירי ואין נראה לר"ת דהא בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף נה.) קאמר ערירי דכתב רחמנא גבי דודתו למה לי לכדרבא כו' ואי אין זרעו נכרת אלא דוקא בהנהו דכתיב ערירי מאי קבעי והא דלא קאמר במועד קטן (דף כח. ושם) נהי דנפק מר מכרת דשני מכרת דבני מי נפק מר התם מיירי כשאין לו בנים קטנים ודוקא קטנים נענשים בעון אביהם ולא גדולים כדמשמע בפירקין (דף לב:) ומיהו קשה דבתורת כהנים ממעט אשת אח מן האם מכרת מדכתיב אשת אחיו נדה היא מה נדה יש לה היתר אף אשת אח דיש לה היתר דהיינו מן האב דשריא כשאין לה בנים ובכולי הש"ס משמע דיש בה כרת כמו בשאר עריות דהא מני לה גבי חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן ולפירוש ריב"א אתי שפיר דמצינן למימר דממעט לה מערירי ואין להאריך:
Shabbat 25a - Mishnah translated into english
The latter term is a positive mitzva to rest. And, if so, observance of a Festival is a mitzva that was commanded with both a positive mitzva to rest and a prohibition: “You shall do no manner of servile work” (Leviticus 23:8). And there is a principle that a positive mitzva, e.g., burning consecrated items whose time has expired, does not override a mitzva that was commanded with both a prohibition and a positive mitzva, e.g., observance of the Festival.
By inference, the conclusion is that, specifically on a Festival, lighting with burnt oil is prohibited. During the week one may well do so. The Gemara asks: What is the reason for this distinction? It would be reasonable to say that it is prohibited to derive any benefit from teruma that became ritually impure. Rav said: Just as there is a mitzva to burn consecrated items that became ritually impure, so too, there is a mitzva to burn teruma that became ritually impure, and the Torah said: While it is being destroyed, derive benefit from it. The Gemara asks: Where did the Torah say this? Where is there an allusion to this in the Bible? The Gemara answers: It can be derived from the statement of Rav Naḥman, as Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: The verse said: “And I, behold, I have given you the charge of My terumot” (Numbers 18:8). From the amplification of the plural: My terumot, it is derived that the verse is speaking of two terumot, one teruma that is ritually pure and one teruma that is ritually impure. And God said: “I have given you,” i.e., it shall be yours, and you may derive benefit from it. Since there is a stringent prohibition against eating it, the benefit permitted is to burn it beneath your cooked dish. Similar forms of benefit may also be derived from burning teruma.
And if you wish, say instead an alternative manner to derive this halakha, from the statement of Rabbi Abbahu, as Rabbi Abbahu said that Rabbi Yoḥanan said: It is written in the confession of the tithes: “I have not eaten thereof in my mourning, neither have I destroyed from it while impure” (Deuteronomy 26:14). By inference: From it you may not destroy, but you may destroy the oil of teruma that has become ritually impure. The Gemara asks: And say differently: From it you may not destroy, but you may destroy and derive benefit from burning consecrated oil that became ritually impure.
The Gemara responds: That possibility is unacceptable. Is it not an a fortiori inference? If with regard to the tithe which is lenient, the Torah said: Neither have I destroyed from it, while impure, items consecrated to the Temple, which are more stringent, all the more so that it is prohibited to burn it while ritually impure.
The Gemara rejects this: If so, that this matter is derived through an a fortiori inference, then, with regard to teruma as well, let us say that it is an a fortiori inference, as teruma is more stringent than tithes. If it is prohibited to benefit from tithes while they are burning, all the more so would one be prohibited to benefit from the teruma while it is burning. The Gemara answers: Doesn’t it say: From it? From there it is derived that there is an item excluded from the prohibition of burning in ritual impurity.
The Gemara asks: And what did you see that led you to conclude that “from it” comes to exclude teruma? Perhaps “from it” comes to exclude consecrated items. The Gemara replies: It is reasonable that I do not exclude consecrated items from the prohibition against benefiting from its burning, as with regard to consecrated items there are many stringent elements. Their Hebrew acronym is peh, nun, kuf, ayin, kaf, samekh, which is a mnemonic for the following terms. Piggul: With regard to an offering, if, during one of the services involved in its sacrifice, i.e., slaughter, receiving the blood, bringing it to the altar, sprinkling it on the altar, the priest or the one bringing the offering entertains the thought of eating the sacrifice at a time that is unfit for eating, it is thereby invalidated. Notar: Meat of a sacrifice that remained beyond its allotted time may not be eaten and must be burned. Korban me’ila: One who unwittingly derives benefit from consecrated items is required to bring a guilt-offering for misuse of consecrated items. Karet: The punishment of one who eats consecrated items while ritually impure is karet. Asur le’onen: An acute mourner, i.e., one whose relative died that same day and has not yet been buried, is prohibited to eat consecrated items. None of these halakhot applies to teruma. Therefore, consecrated items are more stringent than teruma, and therefore it is consecrated items that are not excluded from the prohibition against deriving benefit while ritually impure.
The Gemara rejects this: On the contrary, it is teruma that I would not exclude from the prohibition, as, with regard to teruma, there are many stringent elements represented by the acronym mem, ḥet, peh, zayin, which is a mnemonic for the following: Mita: One for whom teruma is prohibited who ate it intentionally is punishable by death at the hand of Heaven. Ḥomesh: A non-priest, for whom teruma is prohibited, who unwittingly ate teruma is obligated to pay its value to the priest plus one-fifth of the sum.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.