Talmud BavliThe learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Amram ben Itshak Loubaton
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Jamila bat Chlomo Abensour
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Yechayahou ben Moche
Hullin 8b : Youtube
Rabbi Dr. Moshe WeisblumYoutube
1 video class :
Hullin Page 8b
Hullin 8b - Guemara
בחדשה חדשה בין לר' ישמעאל בין לר' עקיבא משמשי עבודת כוכבים הן ומשמשי עבודת כוכבים אינן אסורין עד שיעבדו איבעית אימא דפסק ביה גווזא לעבודת כוכבים ואיבעית אימא בישנה שליבנה באור אתמר השוחט בסכין של עובדי כוכבים רב אמר קולף ורבה בר בר חנה אמר מדיח לימא בהא קמיפלגי דמר סבר בית השחיטה צונן ומר סבר בית השחיטה רותח לא דכ"ע בית השחיטה רותח הוא מאן דאמר קולף שפיר ומאן דאמר מדיח איידי דטרידי סימנין לאפוקי דם לא בלעי איכא דאמרי דכ"ע בית השחיטה צונן מאן דאמר מדיח שפיר מאן דאמר קולף אגב דוחקא דסכינא בלע סכין טריפה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בחמין וחד אמר בצונן והלכתא אפילו בצונן ואי איכא בליתא דפרסא למיכפריה לא צריך ולמאן דאמר בחמין מ"ט משום דקא בלעה איסורא דהיתירא נמי בלעה אבר מן החי אימת בלעה לכי חיימא אימת קא חיימא לכי גמרה שחיטה ההיא שעתא היתירא הוה:
אמר רב יהודה אמר רב הטבח צריך שלשה סכינין אחת ששוחט בה ואחד שמחתך בה בשר ואחד שמחתך בה חלבים וליתקן ליה חדא וליחתוך בה בשר והדר ליחתוך בה חלבים גזירה שמא יחתוך חלבים ואחר כך בשר השתא נמי מיחלף ליה כיון דאצרכינהו תרי אית ליה היכרא וא"ר יהודה אמר רב הטבח צריך שני כלים של מים אחד שמדיח בו בשר ואחד שמדיח בו חלבים וניתקן ליה חדא ונדיח בו בשר והדר נדיח בו חלבים גזירה שמא ידיח חלבים ואח"כ בשר השתא נמי מיחלפי ליה כיון דאצרכיניה תרתי אית ליה היכרא אמר אמימר משמיה דרב פפא לא ליסחוף איניש כפלי עילוי בישרא דדאיב תרבא ובלע בישרא אי הכי כי תריצי נמי דאיב תרבא ובלע בשרא קרמא מפסיק מתתאי אי הכי
Comments from Rashi on Masechet Hullin Page 8b
בחדשה . שלא חתכו בה מעולם: חדשה . אמאי מיתסרא משום עבודת כוכבים דהא האי סכין לאו עבודת כוכבים עצמה היא אלא משמשי עבודת כוכבים ובין לרבי ישמעאל ובין לר"ע דפליגי בפרק רבי ישמעאל (ע"ז נא:) בעבודת כוכבים עצמה איכא למ"ד אסורה מיד ואיכא למ"ד לכשתעבד כולהו מודו בכלים דאינם אסורים עד שיעבדו עד שיעשו בהם שימוש לעבודת כוכבים: גווזא . חתיכות עצים: ואיבעית אימא אפילו בישנה . וכגון שליבנה באור ואין כאן איסור שמנונית: קולף . בית השחיטה מפני שבלעה שמנונית הסכין: מדיח . במים: צונן . כלומר אין חום בית השחיטה חזק לבלוע ומיהו הדחה בעי שהרי נתקנח בה שמנונית ואע"פ שלא נבלע בבשר הרי הוא בדפנות בית השחיטה שא"א לדופני הסכין בלא שמנונית: בית השחיטה רותח . ובלע: טרידי סימנים לאפוקי דם . כלומר בהוצאת דם הם עסוקים ולא בבליעה: דוחקא דסכין . שמשפשפו בבשר בדוחק בלעה. וכיון דלא איפסיק הלכתא ואיסורא דאורייתא הוא עבדינן לחומרא דקי"ל בשל תורה הלך אחר המחמיר ומ"מ לכתחלה לא ישחוט דהא השוחט קאמר: סכין טריפה . ששחט בה טריפה: בחמין . צריך להגעילה לסכין מפני שבלעה שמנונית הטריפה: בצונן . קסבר בית השחיטה צונן ולא בלע הסכין דלא נתחמם: והלכתא אפילו בצונן . וגבי סכין של היתר הוא דפסק הלכתא להיתרא דלא איתסר בבליעה זו וקשה הוא לבלוע אלא ע"י רתיחה אבל גבי סכין דאיסורא של עובדי כוכבים בפלוגתא דלעיל לא פסק מפני שהסכין אסורה והבשר רך לבלוע: בליתא דפרסא למיכפריה . חתיכת בגד ישנה קשה אשפר"א בלעז ויפה לקנח: בליתא . חתיכה בלויה: דפרסא . כדמתרגמינן מסך הפתח פרסא (שמות לה): למיכפריה . לקנחו וחבירו בגיטין (דף נו.) בנבוזראדן ובעי לכפורי ידיה בההוא גברא ובעזרא קרי למזרקים כפורי זהב על שם שמקנח בם באצבעו מן הדם: משום דקא בלע . שמנונית דטריפה אבל אבליעת דם לא חייש שהסכין קשה הוא ואין דם נבלע בו אלא שמנונית שהיא נבלעת בין ברך בין בקשה: דהיתירא נמי . כי שחיט בה בהמה כשרה נבעי הגעלה דהא בלעה שמנונית דאבר מן החי קודם גמר שחיטה: אחת ששוחט בה . ולא יחתוך בה דבר אחר שלא תפגם ותתקלקל ופעמים שיבא לידי איסור שישחט בלא בדיקה: חלבים . למכור בשוק: ונתקן חדא . לחלבים ולבשר ויחתוך בשר ואח"כ חלבים: ואחר כך . יחתוך בה בשר בבהמה אחת מחמת שהוא טרוד במלאכתו וישכח ולא יקנח ואתי לאיחלופי של חלבים בשל בשר ויחתוך בלא קינוח שסבור הוא שהוא סכין של בשר: היכירא אית ליה . עושה בה סימן: שמא ידיח חלבים . תחלה ויהיו המים מפוטמות מן השמנונית ע"י שפשוף הידים ואע"ג שהוא צונן ואחר כך ידבק בדפנות הבשר ואע"ג שאין נבלע בו נדבק הוא מבחוץ: לא ליסחוף איניש כפלי . כל הכסלים שחלב הכליות דבוק שם לא יהא כופה אותם על גבי בשר אחר שהחלב מוטל על הבשר ומתחמם וזב על הבשר: כי תריצי נמי . כשהן מונחים על הדף כדרכן החלב למעלה הא בלעי כפלי גופייהו מחלב הדבוק בהן: קרמא . קרום טיל"א: מפסיק . בין חלב לבשר והוא אותו קרום שאנו נוטלין מן הכסלים שקורין פלאנק"ש ועב וחזק הוא לכך אסור שחלב נבלע בו אבל אין נבלע כל כך שיהא זב לבשר שתחתיו:
Comments from Tosafot - Hullin 8b
שלבנה באור . הא דתנן בסוף מסכת ע"ז (דף עה:) סכין שפה בקרקע והיא טהורה דסגי בנעיצה בקרקע עשר פעמים ולא בעי ליבון היינו לחתוך בה צונן כדאמר התם בגמרא והכא דמוקי לה כשליבנה באור כדי ליישב אפילו יהא בית השחיטה רותח ותימה דמשמע הכא דבעי ליבון וכן משמע נמי התם בתוספתא דמסכת ע"ז (פ"ט) דקתני השפודים והאסכלאות והסכינים מלבנן באור ותימה דבפרק כל שעה (פסחים דף ל:) משמע דסגי בהגעלה דקאמר הני סכיני דפיסחא היכי עבדינן להו ומסקינן הלכתא אידי ואידי ברותחין ואור"ת דיש לחלק גבי חמץ משום דהיתירא בלע דבענין זה מחלק בסוף מסכת ע"ז (דף עו.) אע"ג דהשתא דבליעי הוי איסורא מ"מ בשעת בליעה הוי התירא אע"ג דרב אשי גופיה מחלק כן במסכת ע"ז (דף עו.) ובפסחים (דף ל:) קאמר רב אשי לדידי חדתי עבדי לי מחמיר על עצמו היה ונראה דהא דמסיק והלכתא אידי ואידי ברותחין הוי מסקנא דמילתא דרב אשי ועוד אור"ת דהכא ובתוספתא איירי בסכינין גדולים שצולין בהן בשר והוי תשמישן על ידי האור ולהכי בעי ליבון ודיקא נמי דקא חשיב להו בתוספתא בהדי שפודין ואסכלאות אבל סכיני דפיסחא מיירי בקטנים והסכינים ישנים שאנו לוקחים מן העובדי כוכבים היה אומר הר"י בן ה"ר מאיר שצריכין ליבון מפני שדרך העובדי כוכבים לתקן בהן נר שדולק בהן חלב וגם מהפכין בהן בשר על גבי גחלים וחותכין ור"ת היה אומר כיון דאין עיקר תשמישן לכך לא חיישינן דלמא אתרמי ועבד הכי ועוד אפילו אתרמי ואשתמש בו על ידי האור סגי בהגעלה דכל מה שסופו לפלוט על ידי רותחין פולט בהגעלה ראשונה ואין זה דיוק דדילמא כיון שנשתמש בו על ידי האור אין יוצא מידי דופיו לעולם בהגעלה בלא ליבון ופולט תמיד בכל הגעלותיו מידי דהוה אכלי חרס דלא סגי ליה בהגעלה ולא אמר כל מה שעתיד לפלוט פולט בהגעלה ראשונה אלא אינו יוצא מידי דופיו לעולם: השוחט בסכין של עובדי כוכבים רב אמר קולף . צריך להעמיד ביודעין בה שהיא בת יומא דאי לאו הכי אמאי קולף לרב הא סתם כלים של עובדי כוכבים אינן בני יומן וגבי עכברא בשיכרא בפרק בתרא דמסכת ע"ז (דף סח:) מסופק ליה לגמרא אם סבר רב נותן טעם לפגם מותר או אסור וראיה דסתם כלי עובדי כוכבים אינן בני יומן משמן של עובדי כוכבים דתנן בפרק אין מעמידין (ע"ז דף לה:) דאסור ומפרש שמואל בגמרא משום דזליפתן של כלים אוסרתן וקאמר דרבי יהודה נשיאה ובית דינו נמנו עליו והתירוהו משום דקסברי נותן טעם לפגם מותר וטעם לפגם דקאמר היינו משום דאינן בני יומן דאין לומר דאפילו הוה השמנונית בעין הוא נותן טעם לפגם בשמן דא"כ קשיא מתני' דהתם דשריא דבש ומפרש בגמרא למאי ניחוש לה אי משום איערובי מסרי סרי ואי משום גיעולי עובדי כוכבים נותן טעם לפגם מותר וגבי שמן אסורה אלא היינו טעמא דגבי דבש אפילו שמנונית בעין נותן טעם בדבש לפגם אבל השמן אין הפגם אלא משום שאינו בן יומו ועוד דמפרש התם טעמא דקורט של חלתית דאסור משום דמפסקי ליה בסכינא אע"ג דנותן טעם לפגם מותר אגב חורפא דחילתית מחליא ליה ומשויא ליה לשבח ואי סתמייהו בני יומא נינהו לא הוה צריך לאותו טעם: אגב דוחקא דסכינא בלעה . הר' יצחק בר מאיר היה מצריך מתוך כך לאחר שנקרו החלב מן הבהמה לחזור ולקלוף בכל המקומות שחתך בסכין משום דבלע מן החלב אגב דוחקא דסכינא וכן כשמביאין בשר מטבחי עובדי כוכבים מצריך לקלוף בכל מקום שחתך עובד כוכבי' בקופיץ שלו או בסכינו ויש למצוא טעם על המנהג שלנו שנהגו להקל ודילמא בית השחיטה דוקא שרותח קצת מהני דוחקא דסכינא תדע מדדייקינן בסמוך דהתירא נמי קא בלע מאבר מן החי ומשני לאימת קא בלע לכי חיימא כו' והשתא ללישנא דדוחקא דסכינא תקשי ליה הכי דהתירא נמי אגב דוחקא דסכינא קא בלע דלא מצי לשנויי הכי אלא ודאי אגב דוחקא דסכינא נמי לא בלע אלא בסוף השחיטה דחיימא ועוד אמר בפרק כל הבשר (לקמן חולין דף קיא:) צנון שחתכו בסכין של בשר אסור לאוכלו בכותח דאגב חורפא דצנון פליט הסכין ובלע צנון אבל משום דוחקא לא: סכין טריפה פליגי כו' . משמע דסכין כשרה לכולי עלמא בצונן והיינו דוקא לענין לשחוט בה פעם אחרת ואע"פ דמלוכלך הסכין בדם הרבה בלאו הכי יש דם הרבה בבית השחיטה מן הבהמה עצמה ולא בלע ליה משום דטרידי סימנין לפלוט דם אבל לחתוך בה רותח אפילו שחט בה כשרה אסור ואמר בפרק כל הבשר סכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח: והלכתא אפילו בצונן ואי איכא בליתא דפרסא כו' . והא דבעי בסוף מסכת ע"ז (דף עו: ושם ד"ה אמר) נעיצה י' פעמים בקרקע לחתוך בה צונן בסכין של עובדי כוכבים לא דמי לסכין טריפה דהכא דבאקראי בעלמא אבל בסכין של עובדי כוכבים מתוך שחותכין בו איסור תמיד נדבק בו השמנונית ואין יוצא ממנו בלא נעיצה ור"ת פירש משום דהתם חותך בו איסור רותח אבל הכא קסבר בית השחיטה צונן וקשה לפירושו דבפ' כל הבשר (לקמן חולין דף קיא:) אמר שמואל סכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח ואפילו הדיחה כדמשמע בתר הכי דקאמר לחתוך בה צונן אמרי לה בעי' הדחה פירוש הסכין ולא כפי' הקונטרס דפירש התם דאבשר קאי מדנקט בעיא לשון נקבה ועוד דתקנת סכין אתא לאשמועינן כדקאמר אסור לחתוך בה רותח וכן לחתוך בה צונן אלמא קסבר בית השחיטה רותח אפילו הכי לחתוך בה צונן לא בעי נעיצה ויש לומר שאני התם דליכא איסורא אלא משום דם ודם (צונן) לא בלע כל כך דדם משרק שריק ומכל מקום אסור לחתוך בה רותח או אפילו צונן בלא הדחה או קינוח לאמרי לה דלא בעי הדחה משום שיש רוב דם על הסכין כמו כבדא עילוי בישרא דאסור לכתחלה ולא אמר משרק שריק לפי שיש רוב דם בכבד: וליתקן חדא ולחתוך בה בשר כו' . ופעם אחרת כשירצה לחזור ולחתוך בשר יהא זכור להכשירה ועל הסכין ששחט בה לא פריך שישחוט והדר יחתוך דסכין ששוחטין בה רגילין לשומרה שלא תתקלקל ולענין שבת נמי אמר דכיתד של מחרישה דמי: לא ליסחוף איניש כפלי עילוי בישרא . היינו לאחר ניתוח מיד קודם שנצטנן הבשר אבל לאחר שנצטנן אין לחוש כדכתיב (ויקרא ט) וישימו את החלבים על החזות:
Hullin 8b - Mishnah translated into english
The Gemara rejects that possibility: Rav Naḥman is referring to the case of a new knife on which there is no residue.
The Gemara challenges: If it is a new knife, both according to Rabbi Yishmael and according to Rabbi Akiva, who disagreed about whether an idol is forbidden from the moment that one crafts it or from the moment that one worships it, a knife is merely in the category of accessories of idol worship, and accessories of idol worship are forbidden only after they are used for idol worship. The Gemara explains: If you wish, say that the reference is to a case where he cut a branch [gevaza] for idol worship with the knife, which leaves no residue. And if you wish, say instead that Rav Naḥman is referring to the case of an old knife that he burned until it became white hot in the fire, and therefore, there is no residue on the knife.
§ It was stated: With regard to one who slaughters an animal with the knife of gentiles, Rav says: He peels off a layer of the flesh from the place on the animal where the knife touched the flesh and the forbidden residue on the knife was absorbed. And Rabba bar bar Ḥana says: He rinses the place where the knife touched the flesh. The Gemara suggests: Let us say that they disagree about this, that one Sage, Rabba bar bar Ḥana, holds: The area of the slaughter on the throat is cold and does not absorb the forbidden residue, and therefore rinsing is sufficient. And one Sage, Rav, holds: The area of the slaughter on the throat is hot and therefore it absorbs the forbidden residue.
The Gemara rejects that suggestion: No, it is possible that everyone holds that the area of the slaughter on the throat is hot. For the one who says that he peels off a layer, it works out well, and the one who says that he rinses the place where the knife touched the flesh holds that since the two organs that must be severed in ritual slaughter [simanim], i.e., the windpipe and the gullet, are occupied with discharging blood, they do not absorb the residue.
There are those who say that everyone holds that the area of the slaughter on the throat is cold. For the one who says that he rinses the place where the knife touched the flesh, it works out well, and the one who says that he peels off a layer holds that although that area is cold, due to the pressure of the knife on the throat, the flesh absorbs the residue.
§ With regard to a knife with which an animal that is a tereifa was slaughtered, Rav Aḥa and Ravina disagree. One says: One purges it in hot water to remove the absorptions from the tereifa, and one says: One rinses it in cold water, and that is sufficient. And the halakha is: One may rinse it even in cold water. And if there is a tattered piece of a curtain with which to wipe the knife, one need not rinse it.
And according to the one who says that one purges it in hot water, what is the reason that he must do so; is it due to the premise that the knife absorbed forbidden residue? That reasoning should not be limited to a case where he slaughtered a tereifa. A knife with which he slaughtered an animal that is permitted should also require purging, because it absorbed residue from the limb from a living animal before the slaughter was completed. The Gemara answers: When is there concern that the knife absorbed the residue? It is when the throat grows warm. When does it grow warm? It is at the point when the slaughter is complete. At that moment, it is already permitted.
§ Rav Yehuda says that Rav says: The slaughterer requires three knives, one with which he slaughters the animal, and one with which he cuts meat, and one with which he cuts forbidden fats. One may not use the same knife for cutting the meat and the forbidden fats due to the residue on the knife after cutting the forbidden fats.
The Gemara suggests: And let him designate one knife for cutting both the meat and forbidden fats and cut meat with it and then cut forbidden fats with it. In this manner the forbidden residue on the knife will not affect the meat. The Gemara explains: The Sages issued a rabbinic decree prohibiting the use of one knife to cut meat and then forbidden fats lest he also cut forbidden fats and cut meat thereafter. The Gemara challenges: Now too, after the decree mandating separate knives there is a concern that they will be confused for him and he will use the knife that cut the forbidden fats to cut the meat. The Gemara explains: Since the Sages required him to have two knives, he has a conspicuous marker on one of the knives that will prevent confusion.
And Rav Yehuda says that Rav says: The slaughterer requires two vessels of water, one with which he rinses meat and one with which he rinses forbidden fats. The Gemara suggests: And let him designate one vessel and rinse meat with the water in the vessel and then rinse forbidden fats with the water in the same vessel. The Gemara explains: The Sages issued a rabbinic decree to prohibit doing so lest he rinse fats and rinse meat thereafter. The Gemara challenges: Now too, after the decree mandating separate vessels there is a concern that they will be confused for him and he will rinse meat in the vessel in which he rinsed fats. The Gemara answers: Since the Sages required him to have two vessels, he has a conspicuous marker on one of the vessels that will prevent confusion.
§ Ameimar says in the name of Rav Pappa: A person should not place [lisḥof] the flanks of an animal atop other meat so that the forbidden fats that are attached to the flanks are in contact with the other meat, due to the fact that the forbidden fat liquefies and flows and the meat absorbs it.
The Gemara raises an objection: If so, and that is a concern, when the flanks are placed in their typical manner [teritzi] as well, with the forbidden fat above the meat of the flanks, the forbidden fat flows and the meat of the flanks absorbs it. The Gemara explains: The membrane between the forbidden fat and the meat of the flanks interposes from below and prevents absorption of the forbidden fat. The Gemara challenges: If so,
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.