Hullin 60a : Youtube
Rabbi Dr. Moshe WeisblumYoutube
1 video class :
Hullin Page 60a

Hullin 60a - Guemara
חזינא ליה אזל אוקמיה להדי יומא בתקופת תמוז א"ל איסתכל ביה א"ל לא מצינא א"ל יומא דחד משמשי דקיימי קמי דקודשא בריך הוא אמרת לא מצינא לאיסתכלא ביה שכינה לא כל שכן אמר ליה קיסר לרבי יהושע בן חנניה בעינא דאיצבית ליה נהמא לאלהיכו אמר ליה לא מצית אמאי נפישי חילוותיה א"ל איברא אמר ליה פוק צבית לגידא דרביתא דרויחא עלמא טרח שיתא ירחי קייטא אתא זיקא כנשיה לימא טרח שיתא ירחי דסיתוא אתא מיטרא טבעיה בימא א"ל מאי האי אמר ליה הני כנושאי זלוחאי דאתו קמיה א"ל אי הכי לא מצינא א"ל בת קיסר לר' יהושע בן חנניה אלהיכון נגרא הוא דכתיב (תהלים קד, ג) המקרה במים עליותיו אימא ליה דנעביד לי חדא מסתוריתא אמר לחיי בעא רחמי עלה ואינגעה אותבה בשוקא דרומי ויהבי לה מסתוריתא דהוו נהיגי דכל דמנגע ברומי יהבו ליה מסתוריתא ויתיב בשוקא וסתר דוללי כי היכי דליחזו אינשי וליבעי רחמי עליה יומא חד הוה קא חליף התם הות יתבא וסתרה דוללי בשוקא דרומאי אמר לה שפירתא מסתוריתא דיהב ליך אלהי אמרה ליה אימא ליה לאלהיך לשקול מאי דיהב לי אמר לה אלהא דידן מיהב יהיב משקל לא שקיל אמר רב יהודה שור כרסתן ופרסתן רב רישיה ורב גנובתיה וחילופא בחמרא למאי נפקא מינה למקח וממכר ואמר רב יהודה שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו שנאמר (תהלים סט, לב) ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס מקרין תרתי משמע אמר רב נחמן מקרן כתיב ואמר רב יהודה שור שהקריב אדם הראשון קרניו קודמות לפרסותיו שנאמר ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס מקרין ברישא והדר מפריס מסייע ליה לר' יהושע בן לוי דאמר ריב"ל כל מעשה בראשית בקומתן נבראו בדעתן נבראו בצביונם נבראו שנאמר (בראשית ב, א) ויכולו השמים והארץ וכל צבאם אל תקרי צבאם אלא צביונם דרש רבי חנינא בר פפא (תהלים קד, לא) יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו פסוק זה שר העולם אמרו בשעה שאמר הקב"ה (בראשית א, יב) למינהו באילנות נשאו דשאים קל וחומר בעצמן אם רצונו של הקב"ה בערבוביא למה אמר למינהו באילנות ועוד ק"ו ומה אילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא אמר הקב"ה למינהו אנו עאכ"ו מיד כל אחד ואחד יצא למינו פתח שר העולם ואמר יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו בעי רבינא הרכיב שני דשאים זה על גב זה
Comments from Rashi on Masechet Hullin Page 60a
להדי יומא . נגד השמש: דאיצבית ליה נהמא . אתקן לו סעודה: לגידא דרביתא . על שפת נהר ששמו רביתא: דרויח עלמא . להתקבץ שם חיילותיו והוא נתכוין למקום שתהא רוח שולטת בו: כנשיה לימא . טאיטו לים: כנושאי . מכבדי הבית: זלוחאי . מרביצי הבית במים מפני אבק העולה וכבר הם כלו לאכול כל זה: אי הכי . דנפישי חיילותיו כ"כ לא מצינא: מסתוריתא . דיוושלטייר"ש בלע"ז: דוללי . אשקניי"ש וסימן זה היה למצורעים: סתר דוללי . דישבוויריי"ד: משקל לא שקיל . הטובה משנתנה: שור . דרכו להיות כרסתן ופרסתן בעל כרס רחבה ופרסות רחבות: גנובתיה . זנבו: שור שהקריב אדם הראשון . כדאמרינן בלפני אידיהן במסכת ע"ז (דף ח.): מקרין מפריס . בשור של אדם הראשון קאי: מקרין תרתי משמע . שכן סתם שוורים: קרניו קודמין לפרסותיו . שכל שוורים פרסותיהם נולדות עמם וקרנותיהם גדלים לאחר זמן אבל של מעשה בראשית בקומתם נבראו ובקרניהן וכשיצא מן הארץ ראשו תחלה נמצאו שקדמו קרנותיו לפרסותיו: בקומתן נבראו . ולפיכך קדמו קרנותיו שהרי עמו נוצרו ויצאו תחלה והיינו שור פר ביום שהיה שור היה גדול כפר. שור בן יומו קרוי שור כדכתיב (ויקרא כב) שור כי יולד פר קיימא לן בן שלש (פרה פ"א משנה ב): לדעתם . שהודיעם שיבראם והם ניאותו: לצביונם . בדמות שבחרו להם: שר העולם . מלאך הממונה: באילנות נאמר למינהו עושה פרי למינו אבל בזרעים לא נאמר בצוואתם למינו אבל ביציאתם נאמר מזריע זרע למינהו: שאין דרכן לצאת בערבוביא . שהרי גדולים הן וענפיהן מרובין ואין ראויין ליגדל רצופים ותכופים כי אם מפוזרים: אמר הקב"ה למינהו . שיצא כל אילן בעצמו ברחוק מחבירו שיהא לו היכר: אנו . שרבים אנו ודרכנו לצאת תכופין ומעורבבין ואם אין נזהרים לצאת כל עשב לבד הרי אין אנו ניכרין זה מזה על אחת כמה וכמה: ישמח ה' במעשיו . שכולן זהירין במצותיו:
Comments from Tosafot - Hullin 60a
בקומתן נבראו . לא בעי למימר שנבראו בעמידה דהא אמרינן בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לח:) גבי אדם הראשון רביעית נזרקה בו נשמה חמישית עמד על רגליו אלא בקומתן היינו שנגמרה כל קומתן מתחלתן: אל תיקרי צבאם אלא צביונם . פירש בערוך דכולהו נפקי מצביונם שהוא לשון יופי כמו (ישעיהו ד) לצבי ולתפארת ומאחר שהן ביופיין זהו בקומתן ולדעתן שהיופי לא יבא אלא אם כן נגדל כל הצורך ועוד יש לומר דקומתן נפיק מלשון הצבה: פסוק זה שר העולם אמרו . לפי מה שמפרשין דחנוך זה מטטרון כמו שיסד הפייט תקיף מטטרון שנהפך לאש מבשר ואומר דהוא שר העולם כמו שיסד הפייט שר המשרת נער נקרא הוא מטטרון הנכבד והנורא ואמרינן בפרק קמא דיבמות (דף טז: ושם) נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי פסוק זה שר העולם אמרו וקשה מכאן דמשמע דשר העולם היה בששת ימי בראשית ושמא אגדות הם שחלוקות זו על זו ומי שסובר דמטטרון הוא שר העולם לית ליה דחנוך זה מטטרון א"נ מה שקרא הפייט למטטרון נער לא בשביל הפסוק של נער הייתי אלא לפי שכתוב בספר יוסיפון דלמטטרון יש לו שבע שמות וחשיב נער וגם מצינו דנער שם מלאך הוא כדכתיב (זכריה ב) רוץ אל הנער הלז: הרכיב שני דשאין זה על גב זה מהו . ואם תאמר מתניתין היא במסכת כלאים בפרק קמא (משנה ז) אין נוטעין אילן באילן ולא ירק בירק ועוד תנן (שם משנה ח) אין נותנין זרע דלעת בתוך החלמית מפני שהוא ירק בירק וי"ל דמבעיא ליה בחוצה לארץ דשרו כלאי זרעים ואסירי הרכבת האילן כדאיתא בסוף פרק קמא דקדושין (דף לט.) דדריש שדך למעוטי כלאי זרעים שבחוצה לארץ והרכבת האילן אסורה מדכתיב (ויקרא יט) את [וגו'] בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים מה בהמה בהרבעה אף שדך בהרכבה ומה בהמה בין בארץ בין בחוצה לארץ אף שדך בין בארץ בין בחוצה לארץ ומבעיא ליה אי חשיבא ליה הרכבת זרעים כהרכבת אילן משום דכתיב בהן למינהו או לא אי נמי אפילו בארץ מיבעיא ליה לר' אושעיא דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד דדילמא מתניתין דכלאים כרבנן אי נמי בשאר כלאי זרעים ואליבא דרבנן איירי הכא דאמר בהקומץ זוטא (מנחות דף טו:) קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים לא אי נמי לבני נח קמיבעיא ליה דשרו בכלאי זרעים ואסירי בהרכבת האילן כדאיתא פרק ארבע מיתות (סנהדרין ס.) ונפקא לן מדכתיב (שם) את חוקותי תשמורו חוקים שחקקתי לך כבר בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים והיינו בהרכבה דומיא דבהמה ושחקקתי לך כבר היינו לבני נח דכתיב בהו למינהו באילנות ובבהמה דלמינהו איסור כלאים משמע כדמוכח בסוף שור שנגח את הפרה (ב"ק נה.) דבעי התם הרביע שני מינים שבים מהו מי גמרי למינהו למינהו מיבשה או לא ומבעיא לן אי הוי הרכבת ירק בירק כמו הרכבת אילן באילן והוי בכלל שדך ואע"ג דכתיב למינהו איצטריך את חוקותי שחקקתי לך כבר דלא הוה ידעינן דלמינהו אתא לאיסור כלאים אי לא כתיב חוקותי ואי לא למינהו מאת חוקותי לחוד לא הוה נפקא לן דה"א חוקותי שחקקתי לך כבר במרה וא"ת הא פריך התם אלא מעתה ושמרתם את חוקותי מאי חוקות שחקקתי לך כבר איכא ומאי קשיא הא לא מוקמינן האי אבני נח אלא משום דאשכחן נמי דכתיב למינהו במעשה בראשית וי"ל דמ"מ פריך שפיר דכי היכי דהאי לא קאי אבני נח האי נמי לא קאי אבני נח ומשני דהתם כתיב חוקותי בתר ושמרתם אבל הכא כתיב חוקותי קודם תשמרו:
Hullin 60a - Mishnah translated into english
I wish to see Him. Rabbi Yehoshua went and stood the emperor facing the sun in the season of Tammuz, i.e., summer. Rabbi Yehoshua said to him: Look at it. The emperor said to him: I cannot. Rabbi Yehoshua said to him: Now, if with regard to the sun, which is only one of the servants that stand before the Holy One, Blessed be He, you say: I cannot look at it, is it not all the more so with regard to the Divine Presence?
§ The Gemara recounts: The Roman emperor said to Rabbi Yehoshua ben Ḥananya: I desire to arrange bread, i.e., a meal, for your God. Rabbi Yehoshua said to him: You cannot. The emperor asked him: Why? Rabbi Yehoshua said to him: His hosts are too great. The emperor said to him: Truly, I wish to do it. Rabbi Yehoshua said to him: Go out and arrange a meal on the shore of the great sea [dirvita], where there is a wide open space. The emperor worked all the six months of summer to accomplish this. A wind came and swept it all into the sea.
The emperor worked to arrange another meal all the six months of winter. Rain came and sank it all in the sea. The emperor said to Rabbi Yehoshua: What is this? Rabbi Yehoshua said to him: These are only the sweepers and floor washers that wait on Him, and they alone have eaten everything. The emperor said to him: If so, I cannot arrange a meal before Him.
§ The Gemara recounts: The daughter of the Roman emperor said to Rabbi Yehoshua ben Ḥananya: Your God is a carpenter, as it is written: “Who lays the beams of His upper chambers in the waters” (Psalms 104:3). Tell Him to make for me a distaff, a simple tool used in spinning. Rabbi Yehoshua ben Ḥananya said: Very well. He prayed for mercy for her and she was stricken with leprosy. She sat in the Roman market, and they gave her a distaff, since it was their custom to give a distaff to anyone stricken with leprosy in Rome, and the leper would sit in the market and untangle bunches of wool, so that people would see and pray for mercy on him.
One day Rabbi Yehoshua ben Ḥananya was passing there, and he saw that she was sitting and untangling bunches of wool in the Roman market. Rabbi Yehoshua ben Ḥananya said to her: Is the distaff my God gave you pleasing? She said to him: Tell your God to take back what He has given me. Rabbi Yehoshua ben Ḥananya said to her: Our God gives, but does not take.
§ Rav Yehuda says: A bull has a large paunch and large hooves. Its head is large, and its tail is large. And the opposite is true for a donkey. The Gemara explains: What is the practical difference that results from such a statement? It is relevant for purposes of buying and selling. One who agrees to sell a bull must provide the buyer with one that fits this description, and the opposite for a donkey.
And Rav Yehuda says: The bull that Adam, the first man, sacrificed as a thanks offering for his life being spared had a single horn on its forehead, as it is stated: “And it shall please the Lord better than a bullock that has horns [makrin] and hoofs” (Psalms 69:32). The Gemara comments: On the contrary, the word makrin indicates two horns. Rav Naḥman said: Although it is vocalized in the plural, makran is written in the verse, without the letter yod, to indicate that it had only a single horn.
And Rav Yehuda says: With regard to the bull that Adam, the first man, sacrificed, its horns preceded its hooves. It was not born of a cow, but rose fully formed out of the earth such that its head emerged first, as it is stated: “And it shall please the Lord better than a bullock that has horns and hoofs.” The phrase “has horns” comes first, and only afterward the word “hoofs.”
And this supports the statement of Rabbi Yehoshua ben Levi, as Rabbi Yehoshua ben Levi says: All items created during the acts of Creation were created with their full stature, immediately fit to bear fruit; they were created with their full mental capacities; they were created with their full form. As it is stated: “And the heaven and the earth were finished, and all the host of them” (Genesis 2:1). Do not read it as: “The host of them [tzeva’am]”; rather, read it as: Their form [tzivyonam].
§ Rabbi Ḥanina bar Pappa taught: “May the glory of the Lord endure forever; let the Lord rejoice in His works” (Psalms 104:31). This verse was stated by the minister of the world, i.e., the angel charged with overseeing the world. When the Holy One, Blessed be He, said: “Let the earth put forth grass, herb yielding seed, and fruit tree bearing fruit after its kind” (Genesis 1:11), the grasses drew an a fortiori inference with regard to themselves.
They reasoned: If the Holy One, Blessed be He, wishes the mixing of species, why did he say: After its kind, with regard to the trees? And furthermore, let us draw an a fortiori inference: If with regard to trees, which do not naturally grow mixed, as they are large and distinct from one another, the Holy One, Blessed be He, said: “After its kind,” all the more so with regard to us, since grass naturally grows mixed.
Immediately, every kind of grass emerged after its kind, as it is stated: “And the earth brought forth grass, herb yielding seed after its kind” (Genesis 1:12). The minister of the world began to speak and said: “May the glory of the Lord endure forever; let the Lord rejoice in His works,” who do His will even when not explicitly instructed.
With regard to the above description, Ravina raises a dilemma: If one grafted two species of grass onto one another, as is done with trees,
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.
Talmud Bavli