Talmud BavliHullin 65a : Youtube
Rabbi Dr. Moshe WeisblumYoutube
1 video class :
Hullin Page 65a
Hullin 65a - Guemara
בתרתי תיבות ש"מ תרי שמות נינהו אלא מעתה (בראשית יד, ד) את כדר לעומר דפסק להו ספרא בתרי הכי נמי דתרתי שמי נינהו אמרי התם בשתי תיבות פסיק להו בשני שיטין לא פסיק להו אבל הכא אפי' בשני שיטין נמי פסיק להו:
אבל אמרו חכמים כל עוף [וכו']:
תניא רבן גמליאל אומר דורס ואוכל בידוע שהוא טמא יש לו אצבע יתירה וזפק וקרקבנו נקלף בידוע שהוא טהור ר"א בר' צדוק אומר מותחין לו חוט של משיחה אם חולק את רגליו שתים לכאן ושתים לכאן טמא שלש לכאן ואחת לכאן טהור ר"ש בן אלעזר אומר כל עוף הקולט מן האויר טמא ציפרתא נמי מקלט קלטה אמר אביי קולט ואוכל קאמרי אחרים אומרים שכן עם טמאים טמא עם טהורים טהור כמאן כר' אליעזר דתניא ר"א אומר לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו אפי' תימא רבנן שכן ונדמה קאמרינן:
ובחגבים כל שיש לו כו':
מאי רובו אמר רב יהודה אמר רב רוב ארכו ואמרי לה רוב הקיפו אמר רב פפא הלכך בעינן רוב ארכו ובעינן רוב הקיפו ת"ר אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן כגון הזחל מותר ר"א בר' יוסי אומר (ויקרא יא, כא) אשר לא כרעים אף על פי שאין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן מאי זחל אמר אביי אסקרין ת"ר (ויקרא יא, כב) את אלה מהם תאכלו את הארבה וגו' ארבה זה גובאי סלעם זה רשון חרגול זה ניפול חגב זה גדיאן מה ת"ל (ויקרא יא, טו) למינו למינהו למינהו למינהו ד' פעמים להביא ציפורת כרמים ויוחנא ירושלמית והערצוביא והרזבנית דבי ר' ישמעאל תנא אלו כללי כללות ואלו פרטי פרטות ארבה זה גובאי למינו להביא
Comments from Rashi on Masechet Hullin Page 65a
בתרתי . בשתי תיבות: בשני שיטין . בת מכאן ויענה מכאן: הכי גרסינן יש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף בידוע שהוא טהור . וארישא סמיך דתנא ליה כל עוף הדורס טמא ואם אינו דורס ויש לו עוד שלשה סימנין דהוו להו ארבעה בידוע שהוא טהור: את רגליו . אצבעותיו: הקולט מן האויר . שכשזורקין לו מאכל קולטו לתוך פיו ומקבלו מן האויר: ציפרתא . מכירין היו שהיא טהורה וזה שמה: קולט ואוכל . שאינו מניחו לארץ עד שלא יבלענו: שכן . כמו שוכן: ונדמה . דומה להם במראיתו: הלכך . הואיל ואמרינן הכי בעינן תרוייהו: זחל . מין חגב בלשון ארמי: אשר לא כרעים . כתיב ואשר לו קרי: איסקרא . ואין לו קרצולים בקטנותו וגדלים לאחר זמן: רשון ניפול גדיאן יוחנא ירושלמית . כך שמם: צפורת כרמים . מין ארבה דאין לו גבחת וכן לארבה כדלקמן: יוחנא . מין סלעם דיש לו גבחת: ערצוביא . מין חרגול דיש לו זנב ולשנים הראשונים אין זנב: הרזבנית . מין חגב ואינו דומה לאלו במראה: דבי ר' ישמעאל תנא . הנך למינהו לאו פרטי נינהו כדאמרת דלא מרבי אלא מינא דכל חד אלא כללי נינהו ויש כאן כללי כללות ופרטי פרטות כלומר כללות הבאין אחר כללות שלא לצורך ואתו לדרשה ופרטין הבאין שלא לצורך אחר פרטות ולדרשה באו על כרחך ולקמן מפרש להו ואזיל דסלעם וחגב הן הפרטות שלא הוצרכו ולמינהו הכתובין עמהם הם הכללו' שלא הוצרכו:
Comments from Tosafot - Hullin 65a
רבי יוסי אומר ושמו חגב . אומר היה הריב"ם דרבי יוסי מפרש מילתא דתנא קמא ולא פליג כדמוכח בגמרא דתנא דבי רבי ישמעאל דדריש כלל ופרט וכלל ומרבה כעין הפרט כל דאית ליה ד' סימנין ודריש חגב לשמו חגב ותנא דבי רב לא דריש חגב לשמו חגב אלא קאמר חגב זה גדיאן ולא מרבה מידי מכעין הפרט ובעי ה' סימנין הנך ארבע ואין ראשו ארוך ופסיל ראשו ארוך ותנא דמתניתין דקתני ארבעה סימנין ולא קתני אין ראשו ארוך ש"מ דסבר כתנא דבי רבי ישמעאל דמכשיר אפילו ראשו ארוך וא"ת ל"ל דכתב רחמנא חגב לשמו חגב תיפוק לי מכעין הפרט כמו הנך ד' סימנין וי"ל לפי שאין סימן זה דשמו חגב חשוב כשאר סימנין ולא הוה מצרכינן ליה כי היכי דלא בעינן אין ראשו ארוך ומרבינן אע"פ דראשו ארוך ומהאי טעמא נמי איצטריך לאשמועינן בקרא כרעים בהדיא אי נמי כרעים איצטריך לכדדרשינן בגמרא אין לו עכשיו ועתיד לגדל אחר זמן א"נ לכלל ופרט כדקאמר בגמרא אשר לו כרעים כלל אבל אין לפרש שיש באחד ממיני ארבה או ממיני סלעם וחרגול שאין שמו חגב ואין להם כרעים ואי לאו דכתבינהו קרא בהדיא הוה מכשרינן להו דבכלל ארבה וסלעם וחרגול נינהו דא"כ כי קאמר בגמרא דתנא דבי ר"י ותנא דבי רב איכא בינייהו ראשו ארוך לימא דאיכא בינייהו דאין שמו חגב דלתנא דבי רב שרי ולתנא דבי ר"י אסור וכן מכרעים קשה דקאמר בגמרא אשר לו כרעים כלל ארבה סלעם וחרגול פרט אדרבה הני פרטי מרבה יותר מן הכלל דכללא ממעט כל ארבה סלעם וחרגול שאין להם כרעים ופרטי מרבה וכי האי גוונא לא אשכחן דעביד כלל ופרט: אע"פ שאין לו עכשיו ועתיד לגדל אחר זמן . מדכתיב לא באלף קדריש ולא מצי למימר לא שאין לו כרעים כלל קאמר דאדרבה סלעם ארבה וחרגול יש להם קרצולים כדקתני בהדיא בהצד השוה שבהן וכו' וכן אשר (אין לו) חומה דגבי ערי חומה דריש אע"פ שאין לו עכשיו והיתה לו קודם לכן בפ' קמא דמגילה (דף ג:) ולא מצי למימר שאין לו כלל קאמר דבערי חומה מישתעי קרא וכן אשר לא יעדה והפדה ומתרגמינן דקיימי ליה פי' שהיה לו לקיימה וליעדה דמצות יעידה קודמת ומהאי קרא דרשי' ליה בפ"ק דבכורות (דף יג.) דמצות יעידה קודמת למצות פדייה שנאמר אשר לא יעדה והפדה ואע"ג דכתיב באל"ף דרשינן כאילו כתיב בוי"ו כלומר שהיה לו ליעדה ואינו רוצה והפדה והיינו טעמא דלמה ליה למכתב אשר לא יעדה פשיטא דבלא יעדה מישתעי קרא דאם יעדה היתה צריכה גט וגם לא היתה צריכה פדיית אב שבשעת ייעוד פקע שעבוד שפחות מינה וא"ת בפרק כשם (סוטה לא.) דפריך וכל היכא דכתיב לא באל"ף ממש הוא והא כתיב בכל צרתם לא צר ומלאך פניו הושיעם ואמאי לא מייתי מכל הנך קראי ויש לומר דבכל הני איכא הוכחא מגופיה דקרא שרוצה לומר אשר לו בוי"ו אע"ג דכתיב באל"ף דאדרבה סלעם וחרגול יש להם קרצולים וערי חומה ביש להם חומה מיירי וגבי יעדה כדפרישית מדכתיב כלל אבל צרתם לא צר לא מוכח מגופיה דקרא שהקב"ה כביכול מיצר בצרתם של ישראל אלא מקרא אחר דכתיב עמו אנכי בצרה וא"ת והיכי דרשינן הכא וגבי ערי חומה מדכתיב לא באלף דבעי למימר קרא אע"פ שאין לו עכשיו והא מסקינן בפרק כשם (גם זה שם) דאל"ף משמע הכי והכי הן או לאו ויש לומר דמ"מ דרשינן מדשני למכתב באל"ף יותר מכל אותם לו שרוצין לומר הן שכתובין בוי"ו ש"מ לדרשה ולא צר נמי דרשינן במדרש דכתיב באל"ף דכל צרה שאינה לישראל מאומות אינה צרה: אלו כללי כללות ופרטי פרטות . כדדרשינן בסמוך דאשר לו כרעים כלל ארבה סלעם וחרגול פרט למינהו חזר וכלל ולאו דוקא נקט תנא דבי ר' ישמעאל סלעם לכלל ופרט וכלל דסלעם קרא יתירא למישרי ראשו ארוך כדמסקינן בסמוך ולמינהו דסלעם מפרש הריב"ם דאיצטריך דאי לא כתיב למינהו הוה אמינא דוקא במין סלעם שרי ראשו ארוך אבל בשאר לא להכי כתיב למינהו לרבויי בכולהו א"נ הוה אמינא דסלעם אתא לאסור מינו קמ"ל ולא קאמר כללי כללות למימר דכל אלו ראויין לדונם בכלל ופרט וכלל אלא ה"ק אלו כללות הבאין אחר כללות ופרטות הבאין אחר פרטות וצריך לדורשם כולם כפי הראוי וארבה וחרגול בלבד הם דבאים בכלל ופרט כדמוכח בשמעתא וסלעם למישרי ראשו ארוך כדמסקינן וחגב להצריך ששמו חגב ולמינהו דחגב להצריך כדמפרש בהדיא בברייתא ולמינהו דסלעם כדמפרש ליה מסברא דנפשיה כדפרישית וא"ת למה הוצרך לכתוב למינהו בכל אחד בארבה וסלעם וחרגול לכתוב למיניהן ויהיה די בכל אחד לשלשתן בסוף ויש לומר משום דארבה וחרגול הם הם לבדם שבאין בכלל ופרט וכלל כדפרישית וראויין היו ליכתב זה אצל זה והפסיק בסלעם וכתבו באמצע בין ארבה וחרגול לשום דרשה דלא על חנם הוא שכתבו שלא במקומו וכיון שהוצרך לכותבו באמצע בשביל שום דרשה שוב אינו יכול לכתוב למיניהן לבסוף כי זה לא יתכן שלמיניהן יהיה עומד על ארבה וחרגול להיות להן כלל אחרון בפני עצמם ועל סלעם לא יהא עומד לכלל אלא לדרשה אחרת כמו שאנו דורשים עכשיו למינהו דסלעם ולפי שיש לארבה וחרגול לכל אחד כלל בפני עצמו ואין שניהם נידונים יחד בדין אחד של כלל פרט וכלל אלא בשנים שכל אחד ואחד נידון לבדו בכלל ופרט צריך לעשות בנין אב משניהם מארבה וחרגול וללמד משניהם בהצד השוה בשניהם ומה שאומר הרי אתה דן בנין אב משלשתן זה לפי שלא פירש עדיין דסלעם קרא יתירא הוא והכי פירושא דברייתא לפי המסקנא הרי אתה דן בנין אב משלשתן בהצד השוה והואיל וכן הוא לא מצריך רק ארבעה סימנין דכי מעיינת ביה שפיר בארבה וחרגול סגי לעשות בנין אב משניהם ואייתר ליה סלעם לרבויי ראשו ארוך והא דמרבינן ראשו ארוך ולא אמרינן דמרבינן ואע"ג דלית ליה חד מהנך ד' סימנין ואין ראשו ארוך ניבעי בהדי הנך שלשה סימנים משום דסברא הוא לרבויי סימן דגרוע מכולהו וריב"א מפרש שאין שום מין חגב שהוא חסר מהנך ארבעה סימנים דמתני' שלא יהא חסר כמו כן או ראשו ארוך או סימן אחר בהדיה אבל אפשר שחסר סימן של ראשו ארוך ויהיה לו ארבעה סימנים דמתניתין וא"ת דהשתא משמע דלתנא דבי רבי ישמעאל ולתנא דמתניתין שרי ראשו ארוך ובמסכת שבת בשלהי פרק רבי עקיבא (דף צ:) נמי אמרינן דרב כהנא מעבר שושיפא אפומא א"ל רב שקליה כי היכי דלא נימרו מיכל קא אכיל ליה וקא עבר משום אל תשקצו את נפשותיכם משמע דליכא איסור משום חגב טמא ולא אסר ליה אלא מפני שהוא חי ושושיפא הוא ראשו ארוך כדאיתא פרק אין מעמידין (דף לז.) גבי העיד יוסי בן יועזר על איל קמצא דכן שמפרש רב פפא דאיל קמצא הוא שושיפא ופליגי יוסי בן יועזר ורבנן בראשו ארוך ורב חייא בר אמי אמר סוסבל ופליגי בכנפיו חופין את רובו אי בעינא רובא דמנכר אבל בראשו ארוך דכ"ע לא פליגי דאסור וזהו תימה דכיון דקי"ל דראשו ארוך שרי אמאי קאמר התם רב חייא בר אמי דאסור לכולי עלמא ונראה לר"ת דגרס התם דכולי עלמא לא פליגי דשרי וכן מצא בספר ישן:
Hullin 65a - Mishnah translated into english
into two words, conclude from it that they are two names, prohibiting the egg as well.
The Gemara asks: If that is so, what about the name: “Chedorlaomer” (Genesis 14:4), which the scribe splits in two so that it appears as: Chedor Laomer? Is it also true there that they are two names? The verse is clearly referring to only one person. They say in response: There, with regard to Chedor Laomer, the scribe splits the name into two words, but he may not split it into two lines if the first half nears the end of one line. But here, he may split the name bat ya’ana even into two lines, indicating that they are completely separate.
§ The mishna states: But the Sages stated that any bird that claws its prey and eats it is non-kosher. It is taught in a baraita: Rabban Gamliel says: A bird that claws its prey and eats it is certainly non-kosher. If it has an extra digit and a crop, and its gizzard can be peeled, it is certainly kosher. Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, says: One stretches a line, and the bird perches on it. If it splits its feet on the line, with two digits here and two there, it is non-kosher. If it places three digits here and one there, it is possibly kosher. Rabbi Shimon ben Elazar says: Any bird that catches food out of the air is non-kosher.
The Gemara interjects: But the tziparta also catches food out of the air, and it is kosher. Abaye said: We say this only for a bird that both catches and eats its food in the air. The tziparta lands before eating what it has caught.
The baraita concludes: Others say: If a bird dwells with non-kosher birds, it is non-kosher; if it dwells with kosher birds, it is kosher.
The Gemara asks: In accordance with whose opinion is this last statement? Perhaps it is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, as it is taught in a baraita: Rabbi Eliezer says: It was not for naught that the zarzir went to dwell with the crow, but because it is of the same species. The Gemara rejects this: You may even say that the opinion introduced with the words: Others say, is like that of the Rabbis, who disagree with Rabbi Eliezer and deem the zarzir kosher. The statement introduced with the words: Others say, is understood as follows: We say that a bird is non-kosher whenever it both dwells with a non-kosher bird and resembles it. The zarzir, though, does not resemble the crow.
§ The mishna states: And with regard to grasshoppers, any grasshopper that has four legs, and four wings, and two additional jumping legs, and whose wings cover most of its body, is kosher. The Gemara asks: What is considered most of its body? Rav Yehuda said that Rav said: Most of its length. And some say that he said: Most of its circumference. Rav Pappa said: Therefore, one must satisfy both versions of the statement. We require that the wings cover most of its length, and we also require that they cover most of its circumference.
The Sages taught in a baraita: A grasshopper that has no wings now but will grow them after a time, e.g., the zaḥal, is permitted. Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, says: The verse states: “Yet these may you eat of all winged swarming things that go upon all fours, which have [lo] jointed legs above their feet, wherewith to leap upon the earth” (Leviticus 11:21). The word lo is written with the letter alef, meaning not, so that it can be understood as: Do not have jointed legs. This teaches that even though it has no jointed legs now but will grow them after a time, it is still kosher. The Gemara asks: What is the zaḥal? Abaye said: It is called askarin in Aramaic.
The Sages taught in a baraita that the verse states: “These of them you may eat: The arbeh after its kinds, and the solam after its kinds, and the ḥargol after its kinds, and the ḥagav after its kinds” (Leviticus 11:22). The arbeh is the insect known as the govai. The solam is the rashon. The ḥargol is the nippul. The ḥagav is the gadyan. Why must the verse state: “After its kinds,” “after its kinds,” “after its kinds,” and “after its kinds,” four times? It is to include four similar species: The vineyard bird, and the Jerusalem yoḥana, and the artzuveya, and the razbanit, which are also kosher.
The school of Rabbi Yishmael taught: These appearances of the phrase “after its kinds” in the verse are generalizations, and these species mentioned explicitly are details. The verse must be understood in light of the previous verse, which offers general signs of a kosher grasshopper. The two verses together are a generalization, and a detail, and a generalization, in the following manner: The first verse is a generalization, arbeh is a detail referring to the species govai, and the phrase “after its kinds” is another generalization. According to Rabbi Yishmael’s hermeneutical principles, the second generalization serves to include a case similar to the detail. In this case, the phrase “after its kinds” serves to include
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.