The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat רינה בת לדיסיה
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Rav Chlomo Ben Jamilla
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat יוסף בן מושה
Hullin 111a : Youtube
Rabbi Dr. Moshe WeisblumYoutube
1 video class :
Hullin Page 111a

Hullin 111a - Guemara
ומשום שמנוניתא משום דמא מאי כי הדר סליק אשכחיה לר' זריקא אמר ליה האי נמי לא תבעי לך דאנא וינאי בריה דרבי אמי איקלען לבי יהודה בריה דר' שמעון בן פזי וקריבו לן קניא בקופיה ואכלנא מתקיף לה רב אשי ואיתימא ר' שמואל מזרוקיניא ודלמא פי קנה חוץ לקדרה הוה אי נמי מיחלט הוה חליט ליה מעיקרא כי הא דרב הונא חלטי ליה בחלא ורב נחמן חלטי ליה ברותחין וסבר רב פפא קמיה דרבא למימר חלא אסיר אמר ליה אי חלא אסיר איהו נמי אסיר כי היכי דפליט הדר בלע רב בר שבא איקלע לבי רב נחמן אייתו ליה כבדא שליקא ולא אכל אמרו ליה בר בי רב דלגיו לא אכיל ומנו רב בר שבא אמר להו רב נחמן גאמו לשבא כתנאי ר' אליעזר אומר הכבד אוסרת ואינה נאסרת מפני שפולטת ואינה בולעת ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר מתובלת אוסרת ונאסרת שלוקה אוסרת ונאסרת רבה בר רב הונא אקלע לבי רבה בר רב נחמן אייתי לקמיה תלת סאוי טחאי אמר להו מי הוה ידעיתו דאתינא אמרו ליה מי עדיפת לן מינה דכתיב (ישעיהו נח, יג) וקראת לשבת עונג אדהכי אשכח ההוא כבדא דהוה בה סמפונא דבליעא דמא אמר להו אמאי עבדיתו הכי אמרו ליה אלא היכי נעביד אמר להו קרעו שתי וערב וחיתוכא לתחת וה"מ כבדא אבל טחלא שומנא בעלמא הוא כי הא דשמואל עבדי ליה תבשילא דטחלי ביומא דעביד מלתא אתמר כבדא עילוי בשרא שרי דמא משרק שריק כחלא עילוי בשרא אסור מאי טעמא חלב סרוכי מסריך רב דימי מנהרדעא מתני אפכא כחלא עילוי בשרא שרי מ"ט חלב שחוטה דרבנן כבדא עילוי בשרא אסור דם דאורייתא דרש מרימר הלכתא בין כבדא בין כחלא תותי בשרא שרי עילוי בשרא דיעבד אין לכתחלה לא רב אשי איקלע לבי רמי בר אבא חמוה חזייה לבריה דרמי בר אבא דקא
Comments from Rashi on Masechet Hullin Page 111a
ומשום שמנונית . קאמר דאוסרת את המתבשל עמה לפי שבולע מן הטרפה ואינה נאסרת אם של היתר היא ובשלה עם טרפה אינה נאסרת לפי שטרודה לפלוט כל שעה ואינה בולעת כלום אבל דמא דנפיק מינה דכשרה מיבעיא לי אי אסיר אחריני אי לא דאיכא למימר דמא דהיתירא הוא שהרי עיקרה דם וכל זמן שלא פירש פשיטא לי דמותר וכי פירש מיבעיא לי מאי: קניא בקופיה . הקנה עם כל המחובר לו הריאה והלב וכבד וכולן נתבשלו יחד: דלמא פי קנה חוץ לקדרה הוה . וסימפוני הכבד שופכין דרך קנה הכבד לתוך קנה הגדול של ריאה ויוצא דם דרך חללו חוץ לקדרה: אי נמי חליט הוה מעיקרא . ונתבשל דמו בתוכו כדי שלא יפלוט עוד כשיבשלהו עם האחר ודמו המובלע בתוכו מותר כל זמן שלא יצא: חלטי ליה בחלא . צומתו בחומץ שהחומץ צומתו אשטרוינ"ט ושוב אינו פולט עולמית והדר מבשלי ליה עם בשר אחר: חלא אסיר . אותו חומץ שנצמת בו אסור דקסבר מוציא מקצת מן הדם: כי היכי דפליט הדר בלע . מאותו חומץ עצמו דכיון שנצמת ואינו טרוד לפלוט חוזר ובולע: אמרו ליה בר בי רב דלגיו לא אכיל . אמרו לו לרב נחמן תלמיד שנתארח אצלך אינו אוכל מה שהביאו לפניו: גאמו לשבא . הגמיאהו והלעיטהו לשבא על כרחו. על שם אביו קראו: מתובלת . התבלין מרככין אותה: שלוקה . הרבה מאד: נאסרת . לפי שלאחר שגמרה פליטתה חוזרת ובולעת: תלת סאוי טחאי . שלש סאין פת נקיה פניה טוחין בשמן ודבש: מי עדיפת לן מינה . יום השבת היה: אמאי עבדיתו הכי . אע"פ שדם הנבלע בו היתר הוא מיהו דם הכנוס בסמפונות דם הוא: וחתוכא לתחת . חתוכו למטה כשנתנוהו בתנור לצלות כדי שיזוב הדם ויצא: והני מילי . דבעי קריעה בכבדא מפני שדם כנוס לתוכו אבל טחלא אין בו דם ואפילו לקדרה שרי: כי עביד מילתא . הקזה: כבדא עילוי בשרא . בתנור היו צולין כל צלי שלהן וחודו של שפוד תלוי למטה וכשהכבד נתון תחלה ואחר כך הבשר נמצא הכבד עליון כשתולין אותו: דמא משרק שריק . אע"פ שזב מן הכבד על הבשר אין בכך כלום לפי שהדם ע"י צלי אינו נוח ליבלע אלא מחליק ונופל: מסרך סריך . נדבק ונבלע: הלכתא כו' . ולדידן אסור לגמרי לכתחלה לפי ששפודים שלנו אינן תלויין אלא שוכבות ופעמים שמרים זנב השפוד ונמצא התחתון עליון ופעמים שמשפילו ונמצא חברו עליון הלכך בין שהכבד לצד הראש ובין שהוא לצד הזנב אסור:
Comments from Tosafot - Hullin 111a
כי הא דרב הונא חלטי ליה בחלא ורב נחמן חלטי ליה ברותחין . וא"ת ותפשוט מינה דאסור מדהוו צריכי למחלטיה וי"ל דלדידהו נמי הוה מספקא להו ולכך היו מחמירין ודוקא לבשל עם הבשר הוו חלטי ליה שלא תאסור הבשר אבל בפני עצמה אינה נאסרת: רב בר שבא איקלע לבי רב נחמן אייתו ליה כבדא שליקא ולא אכל . צריך לומר שלא היה נחלט ברותחין ולפי שלא היה בשר אחר עמו לא הוצרכו לחלטו אע"פ שפולט דם ואוסר הרוטב והכלים מזה לא היו חוששין כיון שהכבד עצמו מותר שאין לומר שנחלט וע"י כן היה רב נחמן מתירו אבל אם לא נחלט היה אוסרו ובר שבא היה סבור דחליטה אינה מועלת א"כ לא מייתי שפיר כתנאי דתנאים לא נחלקו בזה: וחתוכיה לתחת . לבשלו בקדרה אחר צלייתו או מליחתו איירי דאי לאוכלו צלי למה לי חתוכה דמה שפולט שריק ונופל דמה שלא נפלט הוי דם האברים שלא פירש ושרי פ' דם שחיטה (כריתות דף כא) ואי משום דם סמפונות הכבד צריך קריעה אף לצלי דהוי בכרת אע"פ שלא פירש א"כ בטחול נמי אי איכא סמפונות למה לא יצטרך קריעה ועוד דסברא הוא דאין בטחול סמפונות וא"כ מה בא להשמיענו אבל דטחלא לא ובה"ג כתב האי מאן דמצלי כבדא בשלומיה צריך לחתוכיה מ"ט דאזיל דמא ומכניס בסמפונות והיכא דלא קרעיה לקרעיה לאחר בשולו וחותך ויצא דם הכנוס בסמפונות ולא חיישינן שמא דם הסמפונות חזר ונבלע בכבד דהא מסקינן בכיצד צולין (פסחים דף עד:) דכבולעו כך פולטו: אבל טחלא שומנא בעלמא הוא . היינו דוקא גוף הטחול הוא שומן אבל דם היוצא ממנו אסור כדתניא פ' דם שחיטה (כריתות דף כא:): דמא משרק שריק . וא"ת למה לי האי טעמא תיפוק ליה דכבולעו כך פולטו וכ"ת דאצטריך להתיר אפילו למאן דלית ליה בכיצד צולין (גז"ש) כבולעו כך פולטו אכתי קשה דמסקינן התם דמולייתא שריא אפילו לכתחלה מהאי טעמא והכא פסקינן דאסור לכתחלה לכולי עלמא ואי משום דפעמים נצלה הבשר שלמטה מן הכבד תחלה והכבד עדיין פולטת ונופל על הבשר וכשמסירין הבשר הרי בלע ולא היה לו שהות לפלוט א"כ בשרא עלוי בשרא נמי ליתסר מהאי טעמא כשהתחתון נצלה קודם ומסירין אותו מן השפוד ויש לומר דכבד שיש בו שפע דם לא אמרינן כבולעו כך פולטו והא דאמרינן בכיצד צולין (גז"ש) דלב קורעו אחר בישולו משום דכבולעו כך פולטו אע"פ שיש בו שפע דם הלב מתבשל ומתייבש במקומו בחלל הלב: כבדא עילוי בשרא אסור . לכתחלה אסור לכ"ע אע"ג דבשרא עילוי בשרא שרי אפי' למאן דלית ליה בפרק כיצד צולין (פסחים דף עד:) כבולעו כך פולטו משום דדם מישרק שריק בכבד שיש בו רוב דם שאינו יכול לצאת ע"י מליחה כמו בשאר בשר כדמשמע כוליה שמעתין לא שריק שפיר ולפירוש ר"ת לא ניחא כולי האי דבכולה שמעתין לא נסתפק בדם הכבד כ"א להקל ולהתיר בלא מליחה ולא להחמיר ואע"פ שדברנו לעיל שאינה בולעת מחמת שטרודה לפלוט לעולם מ"מ עיקר השמועה אינה מדבר זה ולכאורה משמע שמאותו טעם שדברנו בכח השמועה הוא בא לאסור כבדא עילוי בישרא ומיהו י"ל דקאי אמאי דאמרינן מקמי הך מילתא הני מילי כבדא שיש בו רוב דם אבל טחלא שומנא בעלמא הוא: דם דאורייתא . אע"ג דאמר בהקומץ רבה (מנחות דף כא.) דם שבשלו אינו עובר עליו מ"מ תחלה כשנפלט עד שלא נתבשל היה דאורייתא אבל חלב שחוטה תחלתו דרבנן ומיהו קשה לפי מה שפירש הקונטרס לעיל דדם כבד אפילו פירש לאו דאורייתא מדלא חשיב ליה בפרק דם שחיטה (כריתות דף כא:) בהדי לב וטחול וכליות: תותי בשרא שרי . וא"ת כחל היאך מותר תותי בשרא והלא שמנונית הבשר נוטף על הכחל ואי בקרעו שתי וערב וטחו בכותל א"כ עילוי בשרא נמי לישתרי דהא מותר לבשלו עם הבשר בקדרה וי"ל דהכא גרע טפי דאע"פ שקרעו עדיין נוטף החלב מן הכחל על הבשר וניכר שהוא בעין ויש ללמוד מכאן היתר פשוט דהיכא דקרעו שתי וערב וטחו בכותל דמותר לבשלו עם בשר בקדרה כדברי ר"ת ולא מצינו בקונט' שחולק עליו בזה דהא בהדיא שרי הכא תותי בשרא אע"פ ששמנונית הבשר על הכחל ומה שנזהרים שלא לחתוך כחל רותח בסכין של בשר מנהג של הבל הוא דאפי' בשפוד אחד שרינן הכא לכתחלה כשהכחל למטה ואפי' עילוי בשרא לכתחלה הוא דאסור מטעם דפרישית אבל בדיעבד שרי:
Hullin 111a - Mishnah translated into english
And the other food is not forbidden due to the liver’s blood, but rather due to the fat of the liver it absorbed. But if permitted liver is cooked with another piece of meat, and the concern is only that the meat might be prohibited due to the meat absorbing excess blood from the liver, what is the halakha? Perhaps blood is absorbed less easily than fat.
When Rav Safra again ascended to Eretz Yisrael, he found Rabbi Zerika once more and asked him about liver cooked with another piece of meat. Rabbi Zerika said to him: You need not ask this question either, as I and Yannai, son of Rabbi Ami, arrived at the house of Yehuda, son of Rabbi Shimon ben Pazi, and they brought before us the windpipe of an animal with all the parts attached to it, i.e., the lungs, heart, and liver, all of which had been cooked together, and we ate it. This proves that the blood emitted from the liver does not render prohibited other pieces of meat cooked with it.
Rav Ashi, and some say Rabbi Shmuel from Zerokinya, objects to this conclusion: But perhaps in that incident the mouth of the windpipe was positioned outside of the pot, allowing the liver’s excess blood to run out of the pot rather than being absorbed by the other pieces of meat. Alternatively, perhaps they poured boiling liquid on the liver at the outset, before it was cooked with the lung and heart, like that custom of Rav Huna, for whom they would pour boiling vinegar on liver, and that of Rav Naḥman, for whom they would pour boiling water on liver. This would cook the excess blood into the liver and prevent it from diffusing into the other pieces. Abaye’s question remains unresolved.
And with regard to the pouring of boiling vinegar on the liver, Rav Pappa, when he was a student before Rava, thought to say that the vinegar becomes prohibited for consumption in the process, since it absorbs blood from the liver. Rava said to Rav Pappa: If you claim that the vinegar is prohibited, then the liver itself should also be prohibited, since just as the liver expels blood and prohibits the vinegar, so too it then absorbs the blood back from the forbidden vinegar. Rather, one must say that no blood is expelled from the liver during this process at all, which is why the liver is permitted afterward.
The Gemara relates that Rav bar Shabba visited the house of Rav Naḥman. They brought him cooked liver, but Rava bar Shabba did not partake of it. The members of the household said to Rav Naḥman: There is a student of Torah inside who is not eating. And who is he? Rav bar Shabba. Rav Naḥman said to them: Feed Shabba against his will.
The Gemara notes: Abaye’s question above with regard to liver cooked with other meat is subject to a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: Rabbi Eliezer says: The liver that was cooked with other pieces of meat prohibits them, but it itself is not prohibited, because it expels blood as it cooks but does not absorb it again. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says: If the liver was spiced when cooking, it prohibits the other meat and it becomes prohibited as well, as the spices cause the liver to reabsorb the blood that was expelled. Likewise, if the liver was stewed, i.e., heavily cooked, it renders the other pieces prohibited and is itself prohibited.
The Gemara relates: Rabba bar Rav Huna visited the house of Rabba bar Rav Naḥman and dined with him on Shabbat. They brought before him three se’a of fine bread that had been kneaded in oil and honey. Rabba bar Rav Huna said to the members of Rabba bar Rav Naḥman’s household: Did you know that I was coming, that you prepared such superior food? They said to him: Are you more distinguished than Shabbat, as it is written with regard to Shabbat: “If you proclaim Shabbat a delight, the sacred day of God honored” (Isaiah 58:13).
Meanwhile, Rabba bar Rav Huna found among the dishes before him a certain liver that contained an artery suffused with blood. He said to the members of the household: Why do you do this? Although the blood absorbed in the liver is permitted, that which is collected in the blood vessels is prohibited. The members of the household said to him: Rather, what should we do in order to prepare the liver? Rabba bar Rav Huna said to them: First tear the liver lengthwise and widthwise, and position the side with the tear downward, so that the blood will flow out when you place it on the fire.
The Gemara comments: And this statement applies only to liver, due to the blood that collects in its blood vessels; but there is no need to tear the spleen in this manner, as it merely contains fat. And this ruling accords with that which is reported about Shmuel, that his attendants would prepare a dish of spleens for him on the day that he performed the practice of bloodletting.
§ It was stated: If liver and other meat are roasted on spits in an oven such that the liver is positioned on top of the meat, the meat is permitted even though blood from the liver flows onto it. This is because the blood that flows from an item roasting in the oven slides over meat located underneath it and is not absorbed. But if an udder is positioned on top of the meat when roasted in the oven, the meat is prohibited. What is the reason? It is that the milk expelled by the roasting udder adheres to and is absorbed by the meat.
Rav Dimi from Neharde’a would teach the opposite: Whenever an udder is positioned on top of the meat, the meat is permitted. What is the reason? The prohibition of meat cooked in milk of a slaughtered animal applies by rabbinic law, and is treated less stringently. But if liver is positioned on top of the meat, the meat is prohibited, as the prohibition of blood applies by Torah law, and one must be concerned that perhaps the meat will absorb blood from the liver.
Mareimar taught in public: The halakha is: Whether in the case of liver or in the case of an udder, if it is underneath the meat, the meat is permitted, but if it is on top of the meat, then after the fact, yes, the meat is permitted, but ab initio, no, one may not situate them in this manner.
The Gemara relates: Rav Ashi arrived at the house of his father-in-law Rami bar Abba, and he saw that the son of Rami bar Abba was
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.
Talmud Bavli