Talmud BavliHullin 62a : Youtube
Rabbi Dr. Moshe WeisblumYoutube
1 video class :
Hullin Page 62a
Hullin 62a - Guemara
היה בקי בהן ובשמותיהן עוף הבא בסימן אחד טהור לא היה בקי בהן ובשמותיהן בסימן אחד טמא בשני סימנין טהור והוא שיכיר עורב עורב ותו לא והתניא עורב זה עורב למינו ר' אליעזר אומר להביא את הזרזיר אמרו לו לר' אליעזר והלא אנשי כפר תמרתא שביהודה היו אוכלים אותן מפני שיש להן זפק אמר להם אף הן עתידין ליתן את הדין דבר אחר למינהו להביא סנונית לבנה דברי ר"א אמרו לו והלא אנשי גליל העליון אוכלים אותו מפני שקרקבנו נקלף אמר להם אף הן עתידין ליתן את הדין אלא עורב וכל מין עורב אמר אמימר הלכתא עוף הבא בסימן אחד טהור והוא דלא דריס א"ל רב אשי לאמימר הא דרב נחמן מאי א"ל לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי מאי איכא משום פרס ועזניה ליתנהו בישוב אמר רב יהודה עוף המסרט כשר לטהרת מצורע וזו היא סנונית לבנה שנחלקו בה ר' אליעזר וחכמים אמר אמימר בחיורא כרסה כולי עלמא לא פליגי דשריא כי פליגי בדירוקא כרסה ר"א אסר ורבנן שרו והלכתא כר"א מר זוטרא מתני הכי בדירוקא כרסה כולי עלמא לא פליגי דאסיר כי פליגי בדחיורא כרסה ר"א אסר ורבנן שרו והלכתא כרבנן דשרו בשלמא למ"ד בחיורא כרסה פליגי היינו דקתני זו היא סנונית לבנה אלא למ"ד בדירוקא פליגי מאי זו היא סנונית לבנה לאפוקי דבתי דאוכמתי אמר רחבה אמר רבי יהודה תסיל פסול משום תורין וכשר משום בני יונה דאציפי ותורין של רחבה כשרין משום תורין ופסולין משום בני יונה מתיב רב דניאל בר רב קטינא כל העופות
Comments from Rashi on Masechet Hullin Page 62a
היה בקי בהן . בפרס ועזניה ויודע מי קרוי פרס ועזניה: עוף הבא בסימן אחד טהור . אם יודע שאין דומה להן ואין שמו פרס ועזניה אבל אם שמו פרס חיישינן שמא מינו הוא: בסימן אחד טמא . שמא פרס ועזניה הם: בב' סימנים טהור . דנפקא ליה מספק פרס ועזניה ומספק כל שאר עופות טמאין דאית להו תלתא חוץ מעורב: הזרזיר . הוא אישטורני"ל: מפני שיש לו זפק . ואין זה מאותן שני סימנים שבעורב ומ"מ אין לו אלא שנים ולרבי אליעזר מפני שרגיל לשכון עם העורבים מחזיקו ממנו וכדתניא [בהחובל] (ב"ק צב:) רבי אליעזר אומר לא על חנם זרזיר הולך אצל עורב אלא מפני שהוא מינו: סנונית . ארונדייל"א: עוף הבא בסימן אחד טהור . ואפילו אין בקי בהן ובשמותיהן דלא חיישינן דלמא פרס ועזניה הן כדמפרש לקמיה דלא שכיחי בישוב אלא במדברות: והני מילי דלא דריס . כי משכחינן ביה סימן אחד מחזקינן ליה בטהור כל כמה דלא חזינן ליה דדריס. ונראה לי שכל עוף הנותן רגלו על האוכל כשהוא אוכלו ומחזיקו ברגלו שלא ינוד ולא ינטל כולו אצל פיו הוא דריסה וכן דרך העורבים שגדלין בבתים שקורין קוא"ה: הא דרב נחמן מאי . דאמר לעיל דבעינן בקי ואי לא חיישינן לפרס ועזניה: מאי איכא . למאי ניחוש: המסרט . אשגרטנ"ר בלע"ז: לטהרת מצורע . שהוא צפור האמור בתורה: מר זוטרא מתני הכי . להא דאמימר ללישנא קמא דאמימר דפסק הלכתא כרבי אליעזר דאסר לית ליה דרב יהודה דמכשר ליה לטהרת מצורע דהא טהורות כתיב: הכי גרסינן היינו דקתני סנונית לבנה ולא גרסינן שנחלקו בה . דלאו אדרב יהודה קאי אלא אמתני' דקתני למינהו להביא סנונית לבנה: לאפוקי דבתי . הגדלות והדרות בקירות הבתים ושחורות הן: תסיל . מין יונה הוא: ופסול משום תורין . אם בא להביאו משיזקין בתורת תורין כדאמרינן בפרק קמא (לעיל חולין כב.) גדולים כשרים קטנים פסולין וכשר משום יונה בקטנה: דאציפי . מין תורין: תורין של רחבה . כך שמן:
Comments from Tosafot - Hullin 62a
בקי בהן ובשמותיהן . תרוייהו בעינן דלא ליתי למטעי: בסימן אחד טמא . הוה מצי למימר טהור והוא שיכיר פרס ועזניה: רבי אליעזר אומר להביא את הזרזיר . בזרזיר הוא דפליגי רבנן עליה אבל מודו דלמינו אתא לרבויי שאר עופות הדומין להן: מפני שיש להם זפק . מפני שקורקבנו נקלף משמע דהנך סימנין ליתנהו בעורב ורבי אליעזר סבר דאפילו הכי אפשר דהוו מין עורב ואין לחוש אם אין שני סימני טהרה של עורב ומינו שוין ורבנן סברי כיון דאינן שוין א"כ אינו מינו וה"ר יצחק בה"ר מאיר בדק בעורב שאנו קורין קורבי"ל בלע"ז ומצא שיש לו אצבע יתירה וזפק ומתוך כך היה רוצה לפרש שמעתתא דהכא והלא אנשי כפר תמרתא אוכלין אותן א"כ מכירין בהן שאינן מין עורב ולא מייתי טעמא דיש לו זפק לאפוקי מעורב דעורב נמי יש לו זפק אלא מפרש הטעם למה אוכלין אותו שרואין בו סימני טהרה שיש לו זפק שהוא סימן טהרה וגם אינו דורס אבל זה לא הוצרך לפרש דפשיטא דכל עוף הדורס טמא וממילא מייתי ראיה מדאכלי ליה א"כ מכירין בו שאינו מין עורב וקשה לפירוש הריב"ם דאם עורב יש לו אצבע יתרה וזפק א"כ אין קרקבנו נקלף ודורס ואי אפשר לומר כן מדאמר רב נחמן עוף הבא בשני סימנין טהור והוא שיכיר עורב ועל כרחך חד מהנך שני סימנין אינו דורס דכל עוף הדורס טמא ומדאיכא לספוקי בעורב ש"מ דעורב אינו דורס ואפשר דאותו שאנו קורין קורבי"ל שיש בו אצבע יתרה וזפק כמו כן אינו דורס והוי מי"ט עופות אבל אם נתברר לנו שהוא רק כלומר שמוציא הזרע דרך הפה א"כ זהו עורב ודאי כדאמר בחלק (סנהדרין קח:) שהוא משלשה ששמשו בתיבה ולקו ונצטרך לדחוק ולפרש דה"ק בא בב' סימנין טהור פירוש שאנו מוצאין לשם שני סימנין והשלישי אינו בא דלית ביה השלישי בודאי ולא בדקנו אם הוא דורס או לאו ואם נכיר שאין זה עורב אין לחוש שמא דורס הוא שאין עוף בשני סימנים דורס אלא עורב ומינו בלבד ואם היה דורס א"כ היה העוף טמא דכל עוף הדורס טמא ועורב ומינו אינו שמכירו א"כ מה היה לו להיות אם היה לו שני סימני טהרה ושני סימני טומאה אלא ודאי אינו דורס ומ"מ לא נסתפקו בתשעה עשר עופות דהדרי בכולהו תלתא סימנין כי נאמר דכולם דורסין והג' סימנים האחרים הוא שיש בהם ונפקא מינה לפי' זה כפירוש הקונטרס דהא דקתני כל שיש לו אצבע יתרה וזפק וקרקבן נקלף בידוע שהוא טהור דארישא סמיך דכבר אשמועינן דכל עוף הדורס טמא ולא כפירוש ר"ת ולא נתיר בג' סימנין הללו שום עוף עד שאינו דורס כי הג' הדרי בכולהו ומיהו אין הלשון משמע כן דהא בב' סימנים משמע שבדקנו שאין לו יותר דומיא דבא בסימן אחד דכולה שמעתא דמשמע דברור לנו שאין לו אלא סימן אחד דאי מספקא לן א"כ הוי ספק עורב ומשמע דלא בעינן שיכיר עורב כשבא בסימן אחד וא"ת דלעיל משמע דסימן רביעי לא הדר בכולהו דליתיה אלא או בפרס או בעזניה ולרבי אליעזר משכחת לה כולהו סימני טהרה בעורב ומינו לפי פשט ההלכה דמשמע דזפק וקורקבנו נקלף שהם סימן טהרה בזרזיר וסנונית לבנה ובעורב ב' סימני טהרה האחרים וא"כ בעורב ומינו איכא ד' סימני טהרה ובסמוך פסק הלכה כר' אליעזר ומשמע דהלכה כרבי חייא דאמר עוף הבא בסימן אחד טהור לפי שאינו דומה לנשר ואסיקנא לדידיה דחד לא משכחת לה אלא בפרס או בעזניה ואפילו לפירוש הריב"ם דאמר שעורב יש לו אצבע יתירה וזפק מ"מ כיון דרבי אליעזר חשיב סנונית מין עורב וקורקבנו נקלף כדקתני ומדרס נמי לא דריס מדאכלי ליה אנשי גליל אלמא משכחת להו כולהו סימני טהרה בעורב ומינו ונראה לפרש דבהכי פליגי רבי אליעזר ורבנן דזפק של זרזיר קטן הוא וקורקבנו של סנונית לא מבזרא לקלפה בידים ולא חשיב ליה רבי אליעזר זפק וקליפה: והוא דלא דריס . פירש בקונטרס כדמשכחת ביה סימן אחד מחזקינן ליה בטהור כל כמה דלא חזינן ליה דדריס וקשה אמאי טהור שמא עורב הוא שיש לו שני סימני טהרה ועוד דמשמע דאי הוה פרס ועזניה שכיחי בישוב הוה מספקא בהו ואמאי כיון דמחזקינן בהו דאינו דורס ונראה לי דהוא דלא דריס כלומר באותו סימן אחד היינו דאין דורס דתו ליכא לספוקי אלא או בפרס או בעזניה ולא שכיחי בישוב אבל אם היה דורס התנן עוף הדורס טמא: אמר רחבה אמר רבי יהודה . היינו רב יהודה סתמא ולפי שהיה רבו מובהק קאמר רבי וי"מ דקאמר רבי משום דספק ליה אי שמע מרבי יהודה תנא או מרב יהודה אמורא והיינו דאמר בעלמא דייק וגמר שמעתיה מפומיה דרביה כרחבה דפומבדיתא דאמר רחבה א"ר יהודה הר הבית סטיו כפול היה ואין נראה דא"כ הוה ליה למימר דאפילו ספק דגברי גריס כדאמר לעיל בפ"ק (חולין דף יח:) גבי רב יהודה ספק משמיה דרב ספק משמיה דשמואל ועוד דכי מייתי התם ההוא דסטיו כפול היה הוה ליה לאתויי נמי הך דשמעתין אלא היינו דיוקא דידיה ממה שהיה אומר בלשון רבו ולא היה רוצה לשנות הלשון אע"פ שהוא לשון משונה דקאמר סטיו כפול היה סטיו לפנים מסטיו והוה ליה למימר אצטוונית היתה כדאמר בפ"ק דפסחים (דף יג: ושם): [וע"ע תוס' ביצה יא: ד"ה אמר]:
Hullin 62a - Mishnah translated into english
If one is familiar with the non-kosher birds and their names, any bird that comes before him with only one sign is kosher, since he can be sure that it is not the peres or ozniyya, which have only one sign. If he is not familiar with them and their names, any bird that he finds with one sign is non-kosher, since it may be the peres or ozniyya. But if he finds a bird with exactly two signs, it is kosher, provided that he can recognize a crow, since the crow is the only non-kosher bird with exactly two signs.
The Gemara asks: Must he recognize only the crow and nothing more? But isn’t it taught in a baraita: The verse states: “Every orev after its kinds” (Leviticus 11:15). With regard to the orev, this is the well-known crow; as for the phrase “after its kinds,” Rabbi Eliezer says: It is written to include the zarzir, another type of crow, to teach that it is non-kosher. The Sages said to Rabbi Eliezer: But wouldn’t the people of Kefar Temarta in Judea eat the zarzir, because it has a crop? Rabbi Eliezer said to them: They too will be judged in the future for their transgression.
Alternatively, the phrase “after its kinds” is written to include the white senunit and teach that it is non-kosher; this is the statement of Rabbi Eliezer. The Rabbis said to him: But don’t the people of the upper Galilee eat it, because its gizzard can be peeled? Rabbi Eliezer said to them: They too will be judged in the future for their transgression. In any event, the baraita indicates that other non-kosher birds exist that have two signs, like the crow. The Gemara responds: Rather, Rav Naḥman must have meant that one must be able to recognize the well-known crow and all other species of crow.
Ameimar said: The halakha is: Any bird that comes before a person with one sign is kosher, provided that it does not claw its food. Rav Ashi said to Ameimar: What about that which Rav Naḥman said, that if one finds a bird with exactly one sign, he may eat it only if he can identify all the non-kosher birds in the Torah, to be sure that it is not one of them? Ameimar said to him: I did not hear this statement; that is to say: I do not hold accordingly. What concern is there? Is one concerned because of the peres and ozniyya, which have only one sign? They are not found in settled areas, and one need not be concerned about them.
§ Rav Yehuda says: The bird known as the scratching bird is fit for use in the purification of a leper, i.e., it is kosher. Only kosher birds are fit for this rite, as the verse states: “Then shall the priest command to take for him that is to be purified two living pure birds” (Leviticus 14:4). And this is the white senunit about which Rabbi Eliezer and the Rabbis disagreed in the baraita.
Ameimar said: There are two kinds of white senunit. With regard to the senunit with a white belly, everyone agrees that it is permitted for consumption. They disagree when discussing the kind with a yellow belly. Rabbi Eliezer prohibits it, and the Rabbis permit it. And the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer.
Mar Zutra teaches the statement of Ameimar in this manner: With regard to the senunit with a yellow belly, everyone agrees that it is prohibited. They disagree when discussing the kind with a white belly. Rabbi Eliezer deems it prohibited, and the Rabbis deem it permitted. And the halakha is in accordance with the opinion of the Rabbis, who deem it permitted.
The Gemara asks: Granted, according to the one who says that they disagree with regard to the kind with a white belly, this explanation is consistent with that which Rav Yehuda teaches: This is the white senunit about which Rabbi Eliezer and the Rabbis disagreed. But according to the one who says that they disagree with regard to the kind with a yellow belly, what is the meaning of the phrase: This is the white senunit? The Gemara responds: The phrase: White senunit, is used only to exclude the house senunit, which is black.
§ Raḥava says that Rabbi Yehuda says: A young tasil, which is similar to a dove, is unfit for sacrifice as a dove, which is fit only when mature, but it is fit for sacrifice as a pigeon, which is fit only when immature. In other words, the tasil is considered a type of pigeon, not a dove. A mature datzifi bird, and mature doves of Reḥava, are fit as doves, but are unfit as pigeons, since they are types of doves. Rav Daniel bar Rav Ketina raises an objection from a mishna (Para 9:3): All birds
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.