The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Margalit bat Ledicia
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Yaakov ben Myriam
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat יוסף בן מושה
Hullin 115a : Youtube
Rabbi Dr. Moshe WeisblumYoutube
1 video class :
Hullin Page 115a

Hullin 115a - Guemara
מעשה שבת ליתסרו דהא תיעבתי לך הוא אמר קרא (שמות לא, יד) כי קדש היא לכם היא קדש ואין מעשיה קדש חורש בשור ובחמור וחוסם פי פרה ודש בה ליתסרו דהא תיעבתי לך הוא השתא ומה שבת דחמירא מעשיה מותרים הני לא כל שכן כלאי זרעים ליתסרו דהא תיעבתי לך הוא מדגלי רחמנא גבי כלאי הכרם (דברים כב, ט) פן תקדש פן תוקד אש מכלל דכלאי זרעים שרו ואימא כלאי כרם אסורין בין באכילה בין בהנאה כלאי זרעים באכילה אסירי בהנאה שרו איתקוש לכלאי בהמה דכתיב (ויקרא יט, יט) בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים מה בהמתך היוצא ממנה מותרת אף שדך היוצא ממנו מותר וכלאי בהמה גופייהו מנא לן מדאסר רחמנא כלאים לגבוה מכלל דלהדיוט שרי אותו ואת בנו ליתסר מדאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה מכלל דלהדיוט שרי שילוח הקן ליתסר לא אמרה תורה שלח לתקלה אמר ריש לקיש מנין לבשר בחלב שאסור ת"ל (שמות יב, ט) אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל שאין תלמוד לומר מבושל מה תלמוד לומר מבושל לומר לך יש לך בשול אחר שהוא כזה ואי זה זה בשר בחלב א"ל רבי יוחנן
Comments from Rashi on Masechet Hullin Page 115a
מעשה שבת . כגון המבשל בשבת ליתסרו באכילה לכל ישראל דהא הזהרתיך לתעבו ולהתרחק ממנו ואנן תנן במזיד לא יאכל הוא משום קנס אבל אחרים אוכלין בפ"ק (לעיל חולין טו.): ליתסרו . הזרעים והדישה דהא הרחקתיך מהם כל הנך דקאמר ליתסרו באכילה ובהנאה קאמר דליתסרו: הני לא כ"ש . אבל בבשר בחלב לא אמרינן האי ק"ו דהא כתיב לא תאכל כל שתיעבתי לך ומסתברא דאיסורא דקרא עליה קאמר דהא אכיל תועבה גופה אבל האי לא אכיל החרישה עצמה אלא הבא ממנה והחוסם והדש נמי לאו חסימה גופה קאכיל אלא מעשה הבא על ידה וילפינן משבת דאין הבא מכחה קדש: כלאי זרעים . הן עצמן תועבה וליתסרו: כלאים . אסירי לגבוה דתניא שור או כשב או עז פרט לכלאים בגמרא דהשוחט (לעיל חולין לח:): אותו ואת בנו . אינו אלא מחוסר זמן שהיום אסור ומחר מותר: שילוח הקן ליתסר . כגון נטל את האם מעל הבנים ובא לפנינו וחייבנוהו לשלח כדתנן לקמן (חולין דף קמא.) משלח ואינו לוקה תאסר לאכילה עולמית דהא נעבדה בה עבירה: לא אמרה תורה שלח לתקלה . וכאן הרי אמרה שלח דכתיב (דברים כב) לא תקח האם והדר שלח תשלח דאם לקחת אותה חזור ושלחה ואם היתה אסורה לא היה אומר לך שלחנה ויכשלו בה בני אדם וה"ה דמצי למימר נמי בכל הני מה שבת דחמירא כו' ומיהו מידי דמשכח פירוקא מגופיה לא יליף מאחריני לישנא אחרינא שילוח הקן ליתסר כל שילוח הקן ליתסר האם לעולם ואפילו שלחה דהא כל שתיעבתי לך הרי הוא לך לעולם בבל תאכל והרי אסרתיה לך באותה שעה וזה נראה לי עיקר דהא לא קאמר רב אשי דכל דבר שנעבדה בו עבירה ומתחלה הוא מותר אסור דאם כן החורש בשור וחמור והמרביע כלאים והחוסם יאסרו הבהמות ואנן לא פרכינן מינייהו מידי אלא מן היוצא מהן: שהוא כזה . שאסור באכילה כזה:
Comments from Tosafot - Hullin 115a
היא קדש ואין מעשיה קדש . וא"ת ואימא למשרי בהנאה אבל באכילה אסירי כדפריך בסמוך גבי זרעים וי"ל דהיתר הנאה נפקא לן מלכם כדאמר במרובה (ב"ק דף עא.) ובאלו נערות (כתובות לד.) אפילו לרבי יוחנן הסנדלר דאוסר במבשל בשבת וקצת תימה לרבי יוחנן למה ליה למימר מקדש דמעשה שבת אסירי תיפוק ליה מכל שתיעבתי והיתר הנאה מלכם: חורש בשור וחמור וחוסם פי פרה ודש בה ליתסרו . פי' השור והחמור ויש ספרים דגרסי השתא לגבוה שרו להדיוט מבעיא ולגבוה מנא לן דשרו דכתיב (ויקרא כג) ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה מכל אלה אי אתה מקריב פי' מעוך וכתות ונתוק וכרות אבל אתה מקריב קדשים שנעבדה בהן עבירה וא"ת הזרעים והדישה ליתסרו דמקרא דאלה על כרחך לא מישתרו לגבוה אלא בעלי חיים דאי כל מילי א"כ כל מעשה שבת נמי תיפוק ליה מאלה ול"ל היא קדש וי"ל דלא שייך מכל שתיעבתי לך הזרעים והדישה דלא תחסום אסור משום בהמה וכן לא תחרוש ולא משום חרישה וזריעה דאפילו בלאו חרישה אסור להנהיג בשור וחמור וא"ת ובסמוך בסוגיין פריך שילוח הקן ליתסר תיפוק ליה דאף לגבוה שרי מהאי קרא דאלה וי"ל דקרא דאלה בבהמה כתיב ולא בעופות ועוף מבהמה לא אתי משום דאין גדלות וקטנות פוסל בבהמה כמו בתורים ובני יונה וא"ת למה לי קרא דאלה הא מדאיצטריך קרא בפרק כל האסורין (תמורה כח:) מן הבהמה להוציא הרובע והנרבע מכלל דשאר קדשים שנעבדה בהן עבירה לא אסירי מכל שתיעבתי וכי תימא דלא אתא מן הבהמה אלא לאשמעינן מכלל דלהדיוט שרי ולא מיתסר מכל שתיעבתי מ"מ נילף חורש בשור וחמור וחוסם פי פרה בק"ו מרובע ונרבע דבמיתה ושרי להדיוט וי"ל דאי לאו אלה הוה אסרינן להו מדכתיב מן הבקר כי היכי דממעטינן מיניה נעבד ואית ספרים דגרסי ומה שבת דחמירא אמרת היא קדש ואין מעשיה קדש הני לא כל שכן וכן גריס בקונטרס ופי' דבבשר וחלב לא אמרינן האי קושיא דמסתברא דכל שתיעבתי עליה רמינן דקא אכיל תועבה גופה אבל האי לא אכיל החרישה עצמה וכן חוסם לאו חסימה גופה קאכיל אלא הבא על ידה ממנה וילפינן משבת דאין הבא מכחה קודש וקשה דלמה לא יחשב בישול של שבת תועבה גופה כמו בישול של בשר בחלב ונראה דהיינו טעמא משום דבבשר בחלב הבישול ניכר אבל מעשה שבת אין ניכר שנעשה בשבת ואותו ואת בנו ושילוח הקן דפריך ליה מינייהו צ"ל דניכר בהם האיסור יותר ממה שניכר בחורש בשור וחמור וחוסם פי פרה ודש בה: פן תקדש פן תוקד אש . וא"ת והא איצטריך לאשמועינן דמצותו בשריפה הא כלאי זרעים אין מצותן בשריפה אבל בהנאה אסירי וי"ל דבלאו הכי פריך שפיר א"נ ליכתוב פן תשרף ומדכתיב תקדש משמע דאתא לאסור הנאה כקדש: כלאי זרעים באכילה אסירי בהנאה שרו . וא"ת לקמן (חולין דף קטז.) גבי מעביר עציץ דלא מיתסר כי אם בהוסיף מאתים אבל לא הוסיף שרי באכילה מדכתיב תרי קראי המלאה והזרע נימא ה"מ בהנאה אבל באכילה אסירי מכל שתעבתי לך כדבעי למימר הכא וי"ל דמאחר דאשכחן כלאי זרעים דשרו באכילה דאיתקוש לבהמה וכלאי הכרם אסורין אם כן סברא הוא בלא הוסיף כיון דלא מיתסר לגמרי כשאר כל כלאי הכרם יש לו להתיר אף באכילה כמו בכלאי זרעים: מדאסר רחמנא כלאים לגבוה מכלל דלהדיוט שרי . וא"ת ודלמא איצטריך קרא להקדישה ואח"כ הרביעה כלאים כדאמר פרק כל האסורים (תמורה כט.) גבי טרפה דאיצטריך לאסור לגבוה היכא דהקדישה ואח"כ נטרפה וי"ל דמ"מ הכא אי אתינן למיסר של הדיוט מכל שתעבתי לך כ"ש דלגבוה אסירא מכל שתעבתי לך אע"ג דהוקדש תחלה וכן י"ל גבי אותו ואת בנו בסמוך אי נמי מדגלי לך בטרפה שאין חילוק ה"ה בכלאים ומחוסר זמן: מדאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה . דכתיב ומיום השמיני והלאה ירצה דאמר לעיל בפרק אותו ואת בנו (חולין דף פא.) נתקו הכתוב ללאו דאותו ואת בנו לעשה: לא אמרה תורה שלח לתקלה . תימה דשרינן הכא מהא סברא בלא שום קרא ובסוף פרק שני דקדושין (דף נז.) גבי צפרי מצורע דריש כל צפור טהורה תאכלו לרבות המשולחת וזאת אשר לא תאכלו לרבות השחוטה ופריך ואיפוך אנא ומשני רבא לא אמרה תורה שלח לתקלה והשתא למה לן קרא דכל צפור טהורה תאכלו להתיר דהכא שרינן מהאי טעמא שילוח הקן וי"ל דהתם כיון דכתיב לא תאכלו לאסור האחת הוה אמינא דאידך נמי אסירא משום דאתקוש צפרים אהדדי ולא הוה שרינן מטעם דלא אמרה תורה שלח לתקלה אי לאו דאיכא עדיין יתורא דכל צפור טהורה תאכלו ולא דמי לכל שתעבתי לך דהכא דלא כתיב בהדיא אשלוח הקן ומהך סברא איכא לאוקומי במילי אחריני: שאין ת"ל מבושל . לית ליה לר"ל הנך דרשות דדרשינן בסוף פרק כל שעה (פסחים דף מא.) מינה צלאו ואח"כ בשלו או לשאר משקים כו':
Hullin 115a - Mishnah translated into english
then let the product of an action that desecrates Shabbat, e.g., food cooked on Shabbat, be prohibited for consumption, as desecration of Shabbat is a practice of which God states: I have made it abominable to you, in that it is prohibited to cook on Shabbat. How can this food be prohibited only to the one who cooked it as a penalty by rabbinic law, but be permitted to others (see 15a)?
The Gemara answers: A product of the desecration of Shabbat is an exception to the rule, as the verse states with regard to Shabbat: “For it is sacred to you” (Exodus 31:14). One may infer: It, Shabbat itself, is sacred, but the products of actions that desecrate it are not sacred, i.e., not prohibited.
The Gemara raises another difficulty: If one plows with an ox and with a donkey together, thereby violating the prohibition in Deuteronomy 22:10, or if one muzzles the mouth of a cow and threshes with it, thereby violating the prohibition in Deuteronomy 25:4, the seeds or threshed grain should be prohibited for consumption according to the above principle, as these are both practices I have made abominable to you.
The Gemara responds: Now that it has been established that products of desecration of Shabbat are permitted, one can derive the following using an a fortiori inference: Just as with regard to Shabbat, which is treated more stringently, the products of prohibited actions are permitted; is it not all the more so with regard to these prohibitions of plowing with an ox and a donkey and threshing with a muzzled animal, which are treated less stringently, that the products of prohibited actions should be permitted?
The Gemara challenges: Diverse kinds of seeds sown together should be prohibited for consumption, as this is a matter whose practice I have made abominable to you. The Gemara explains: One learns otherwise from the fact that the Merciful One revealed with regard to diverse kinds in a vineyard: “You shall not sow your vineyard with two kinds of seed; lest the growth of the seed that you will sow be forfeited [pen tikdash]” (Deuteronomy 22:9). The Sages read the phrase “be forfeited [pen tikdash]” as though it states: Lest it be burned [pen tukad esh], indicating that diverse kinds in a vineyard must be destroyed so that no benefit is derived from them. Since this is stated specifically with regard to a vineyard, one can conclude by inference that other diverse kinds of seeds are permitted.
The Gemara objects: But say instead that the uniqueness of diverse kinds in a vineyard is that they are prohibited both for consumption and for benefit, whereas diverse kinds of seeds are prohibited for consumption but are permitted for benefit. The Gemara responds: One cannot say that diverse kinds of seeds are prohibited for consumption, as they are juxtaposed in the Torah to diverse kinds of animals, whose offspring are permitted. As it is written: “You shall not let your cattle mate with a diverse kind; you shall not sow your field with two kinds of seed” (Leviticus 19:19). The juxtaposition teaches that just as with regard to your cattle, the animal that comes from diverse species is permitted, so too, with regard to your field, that produce that comes from diverse seeds is permitted.
The Gemara asks: And with regard to diverse kinds of animals themselves, from where do we derive that their offspring is permitted? The Gemara answers: From the fact that the Merciful One prohibits the offspring of diverse kinds of animals for sacrifice to the Most High upon the altar (see 38b), learn by inference that they are permitted to ordinary people for consumption.
The Gemara raises another difficulty: A mother and its offspring slaughtered on the same day should be prohibited for consumption, as this too is a practice made abominable. The Gemara answers: From the fact that the Merciful One prohibits an animal whose time has not yet arrived, i.e., that is less than eight days old, as an offering to the Most High (Leviticus 22:27), learn by inference that such animals are permitted to ordinary people for consumption. The offspring of a mother slaughtered that day is also considered an animal whose time has not yet arrived, since the prohibition against slaughtering it is limited to that day.
The Gemara raises a final difficulty: If one violated the mitzva that mandates sending away the mother bird from the nest, as it is stated: “You shall not take the mother with the young. You shall in any way let the mother go” (Deuteronomy 22:6–7), and the court instructed him to set the mother bird free, that mother bird should be prohibited to all, as this practice is also abominable. The Gemara responds: The Torah did not say: Send it away, if doing so could lead to a mishap. If the bird were prohibited, the Torah would not have commanded one to send it away, as others might eat it unwittingly.
§ Reish Lakish says: From where is it derived that meat cooked in milk is prohibited for consumption? The verse states with regard to the Paschal offering: “You shall not eat it partially roasted, nor boiled in any way” (Exodus 12:9). As there is no need for the verse to state: “Boiled in any way,” since it could simply have stated: “Boiled.” What is the meaning when the verse states: “Boiled in any way?” It is included to tell you that there is another manner of cooking, the product of which is prohibited like this one. And which cooking is this? This is meat cooked in milk.
Rabbi Yoḥanan said to Reish Lakish:
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.
Talmud Bavli