Talmud BavliHullin 87b : Youtube
Rabbi Dr. Moshe WeisblumYoutube
1 video class :
Hullin Page 87b
Hullin 87b - Guemara
או בדם החיה רואין אותו כאילו הן מים רבי יהודה אומר אין דם מבטל דם דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות אמר רבי יהודה אימתי בזמן שאין שם דם אלא הוא אבל יש שם דם שלא הוא פטור מלכסות:
גמ׳ תנן התם דם שנתערב במים אם יש בו מראית דם כשר נתערב ביין רואין אותו כאילו הוא מים נתערב בדם בהמה או בדם החיה רואין אותו כאילו הוא מים רבי יהודה אומר אין דם מבטל דם א"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן לא שנו אלא שנפלו מים לתוך דם אבל נפל דם לתוך מים ראשון ראשון בטל אמר רב פפא ולענין כסוי אינו כן אין דחוי אצל מצות אמר רב יהודה אמר שמואל כל מראה אדמומית מכפרין ומכשירין וחייבין בכסוי מאי קמשמע לן מכפרין תנינא חייבין בכסוי תנינא כשירין איצטריכא ליה מכשירין נמי אי דם אכשורי מכשר אי מיא אכשורי מכשרי לא צריכא שתמדו במי גשמים מי גשמים נמי כיון דשקיל ורמי אחשבינהו לא צריכא שנתמדו מאליהן ר' אסי מנהרביל אומר בצללתא דדמא רבי ירמיה מדפתי אמר ענוש כרת והוא דאיכא כזית במתניתא תנא מטמאים באהל והוא דאיכא רביעית תנן התם כל משקה המת טהורין חוץ מדמו וכל מראה אדמומית שבו מטמאין באהל ומשקה המת טהורין ורמינהו משקה טבול יום (משקין היוצאין ממנו) כמשקין שנוגע בהן
Comments from Rashi on Masechet Hullin Page 87b
או בדם החיה . בדם היקז של חיה: רואין אותו . שאינו טעון כסוי: כאילו הוא מים . ואם היה הדם הזה של שחיטת החיה והעוף ניכר בו חייב לכסות: אין דם מבטל דם . ואפילו אין מראית דם ניכרת במים כמות דם בהמה זה אין דם החיה בטיל דקסבר מין במינו לא בטיל: דם הניתז . חוץ לגומא: גמ' תנן התם . בשחיטת קדשים: כשר . לזריקה: נתערב בדם הבהמה . של חולין: או בדם החיה . ממש דסתמא חולין: רואין אותו . לדם הפסול: כאילו הוא מים . ואם היה דם הכשר ניכר בו כשר: לא שנו אלא שנפלו מים לתוך דם . לפיכך כל טיפה וטיפה כשנפלה בטלה הלכך עד שלא תהא בו מראית דם כשרה: אינו כן . שאפילו נפל דם לתוך מים חייב לכסות שאע"פ שבטל ונדחה ראשון ראשון אפ"ה כשהלך ורבה עד שנהפכה מראית המים לדם חזר דם הבטל וניעור וחשוב דם ולא אמרינן הואיל ונדחה ידחה שאין תורת דיחוי אצל מצות: כל מראה אדמומית . כל זמן שיש בדם מראה אדמומית הוי דם לכפרה ולזריקה ולהכשיר את הזרעים ולקמיה פריך אי מים הוא נמי אכשורי מכשרי: שתמדו . שערבו עם מי גשמים שאינם מכשירים אלא היכא דאחשבינהו לירד על הפירות והכא משום דם דהוי משקה אע"ג דלא אחשבה לירד על הפירות מכשיר דתנן (מכשירין פ"א מ"א) כל משקה שתחלתו לרצון שנחשב למאומה אע"פ שאין סופו לרצון מכשיר: ופרכינן מי גשמים נמי כיון דשקיל . במנא: ורמי . לתוך הדם אחשבינהו לכך: בצללתא דדמא . באותן מים שהם מן הדם עצמן כשהוא נקרש יש סביבותיו צלול כמים ואם יש בו מראית דם מכשיר ואי לא לא: ענוש כרת . האוכלו: והוא דאיכא כזית . דם גמור: ומטמא באהל . כל זמן שיש בו מראית דם אם של מת הוא: והוא דאיכא רביעית . מן הדם גמור והוא שיעור לטומאת אהל דכתיב (במדבר ו) על נפש מת ובשיעור רביעית הנשמה תלויה: משקה המת . כגון דמעת עינו וחלב אשה: כל מראה אדמומית שבו מטמא . כלומר צללתא דדמא כל זמן שמראהו אדום טמא: משקה טבול יום . אותן משקין היוצאים ממנו הרי הן כמשקין שהוא נוגע בהן:
Comments from Tosafot - Hullin 87b
שנתמדו מאליהן . הוא הדין דהוי מצי למימר דתמדן במי פירות דלא מכשרי: והוא דאיכא כזית. והוא דאיכא רביעית . אצללתא דדמא קאי כדפירש בקונטרס וקמ"ל דאע"פ שכולו דם לא מחייב כרת עד דאיכא כזית דם גמור ולא מטמא באהל עד דאיכא רביעית דם גמור דאי בדם שעם מי גשמים פשיטא דצריך כזית ורביעית: תנן התם . תימה אי משנה היא הא דקאמר לעיל (במתניתין) תנא ומטמא באהל וקאמר עלה והוא דאיכא רביעית הו"ל לאתויי מתניתין דהכא ונראה דברייתא היא וה"נ אשכחן בהחולץ (יבמות דף לו:) דקאמר תנן רשב"ג אומר כל ששהה ל' יום כו' ואינה משנה בשום מקום ובפרק רבי אליעזר דמילה (שבת דף קלה:) גרסינן בכל הספרים תניא: כל משקה המת טהורין . דלא גזרו עליהן כמו שגזרו על של הזב כדמפרש במסקנא משום דזב לא בדילי מיניה וא"ת והלא כשיוצאין מן המת נוגעין בו ומקבלים טומאה ממנו במגע דמדאורייתא דמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה חשיבי משקין כדיליף בפ' דם הנדה (נדה דף נה:) מקראי ועוד קשה דקאמר התם דמטמא טומאת משקים ברביעית והלא משקין מטמאין בכל שהוא כדמוכח בפ"ק דפסחים (דף יד.) גבי מימיהם של כהנים לא נמנעו לשרוף את הבשר שנטמא בולד הטומאה עם בשר שנטמא באב הטומאה אע"פ שמוסיפין על טומאתו כו' דמוקי לה דאיכא משקה בהדי בשר דקא מטמא בשר מחמת משקין ומסתמא אין באותם משקים רביעית ואמרינן נמי בההוא פירקא (שם דף יז:) ומים נמי לא אמרן אלא רביעית דחזי להטביל בהן מחטין וצנורות אבל בציר מרביעית טמאים ובברכות בפרק אלו דברים (דף נב.) שמא יטמאו משקין שאחורי הכוס מחמת ידים ויחזרו ויטמאו את הכוס וי"ל דהכא מיירי כשיצאו ממנו דרך שפופרת ובעודן בגופו לא מקבלי טומאה דאין תורת משקין עליהם עד שיצאו לחוץ וכי נפקי דרך שפופרת טהורות מה"ת כיון שלא נגעו בו אלא מדרבנן גזרו ביצאו מן הזב היכא דאיכא רביעית אע"ג דלא נגעו בו אי נמי הנהו קראי דנדה אסמכתא בעלמא נינהו ומן התורה אין עליהן תורת משקין ולכך לא גזרו אלא ברביעית וא"ת דאמרינן בפרק אמרו לו (כריתות דף יג.) האשה שנטף חלב מדדיה לתוך התנור טמא ופריך במאי מתכשר א"ר יוחנן בטיפה המלוכלכת על פי הדד והשתא כיון דצריך הכשר אלמא חשיבא אוכל לפי שמיוחד לאכילת תינוק אם כן תנור אמאי טמא הא אין אוכל מטמא כלים אלא על כרחך מטמא מחמת הטיפה המלוכלכת ע"פ הדד שמתערבת עם שאר חלב שנוטף בתנור ששם משקה עליה ומשקין מטמאין כלי גזירה משום משקה דזב וזבה כדאמר בפרק קמא דשבת (דף יד:) אלמא מטמאה הטיפה לתנור אע"ג דלית בה רביעית וכן באין דורשין (חגיגה דף כ.) באשה שבאתה לפני ר' ישמעאל ואמרה לו מפה זו ארגתי בטהרה ומתוך הדברים שבדקה אמרה לו נימא נפסקה וקשרתיה בפה הרי אע"פ שלא היה ברוק שבפיה רביעית נטמא מידים שהיו מסואבות וטימא את המפה וי"ל דתרומה וקדשים מטמו בפחות מרביעית ודוקא לחולין הוא דבעי רביעית: משקה טבול יום משקין היוצאין ממנו כמשקין שנוגע בהן . אומר ר"ת דהני משקין שנגע בהן דקאמר לא מיתוקמא אלא במשקין דתרומה דאילו חולין לא מיטמא ואפילו במעשר נמי שרי כדאמרינן (יבמות דף עד:) טבל ועלה אוכל במעשר ובמשקין דקדש נמי לא קאמר דתנן בפ"י דנדה (דף עא:) בראשונה היו אומרים היושבת על דם טוהר מערה מים לפסח פירוש אבל לא נוגעת דחולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו כדמפרש בגמ' חזרו לומר הרי היא כמגע טמא מת לקדשים פירוש דוקא לקדשים ולא לחולין דלאו כקדש דמו אלמא טבול יום הוה ראשון לקדשים כאילו נגע לטמא מת דיושבת על דם טוהר היא טבולת יום ארוך וא"כ משקים קודש שנגע בטבול יום הוי שני ומטמא את הקדשים לעשות רביעי והכא קתני אלו ואלו אין מטמאין והך משקה טבול יום על כרחך כחזרו לומר דהתם אתא מדקתני בסיפא התם ואם נפל מרוקה או מדם טהרה שלה על ככר של תרומה טהור וקאמר עלה בגמרא כדתנן משקה טבול יום כו' ואלו ואלו אין מטמאין ולא מצי נמי למימר דמיירי הכא במשקין דחולין שנעשו על טהרת הקדש דתורת חולין גמורין יש להם כחזרו לומר דאפילו נוגעת במים לא פסלי והכא קתני אין מטמאין קדשים אבל מיפסל פסלי אלא במשקין תרומה איירי והא דקתני ואלו ואלו אין מטמאין היינו אין מטמאים קדש אבל תרומה מיפסל נמי לא פסלי כדתנן התם נפל מרוקה או מדם טהרה על ככר של תרומה טהור וא"ת דהכא משמע דטבול יום מטמא משקה דקדשים לעשות רביעי בקדש ואם כן היכי בעי למימר בפ"ק דפסחים (דף יד.) גבי הא דהוסיף רבי עקיבא ואמר מימיהם של כהנים לא נמנעו מלהדליק את השמן שנפסל בטבול יום להדליק בנר שנטמא בטמא מת ומוקי לה הש"ס בנר כלי מתכות דהוה כחלל חרב ואבי אבות הטומאה והיינו דמוסיף רבי עקיבא ופריך ונוקמא בכלי חרס ומאי הוסיף דאילו התם היינו הא דרבי חנינא דאמר לא נמנעו לשרוף הבשר טמא וטמא והכא שמן שנפסל בטבול יום פסול וטמא אמאי קרי פסול לשמן שנפסל בטבול יום הא אמר הכא דפוסל קדש ויש לומר דהתם מיירי מדאורייתא והכא מדרבנן ועוד י"ל דהכי קאמר התם שזה טמא למינו לקדש וזה פוסל בתרומה שהוא מינו ועוד נראה דהכא ומתניתין דנדה כאבא שאול דאמר טבול יום תחלה לקדש ורבי עקיבא דפסחים כרבנן דמעילה (דף ח:) דטבול יום אפילו קדש לא מטמא אלא פוסל דתנן חטאת העוף מועלין בה משהוקדשה נמלקה הוכשרה ליפסל בטבול יום ודייק ליפסל אין לטמויי לא מני רבנן היא כו' ובהדיא תניא בפרק (כשם דף כט) דרבי עקיבא כדרבנן הוסיף רבי עקיבא הסולת והקטרת והלבונה והגחלים שאם נגע טבול יום במקצתן פסל את כולן משמע דדוקא פסל אבל מטמא לא:
Hullin 87b - Mishnah translated into english
or with blood of the undomesticated animal that did not flow from the neck and does not require covering, one views the blood as though it is water. Rabbi Yehuda says: Blood does not nullify blood. Therefore, even if the undomesticated animal’s blood, which one must cover, is not recognizable in this mixture, he is obligated to cover the mixture nevertheless.
With regard to blood that spurts outside the pit over which the animal was slaughtered, or onto a wall, and blood that remained on the slaughtering knife, one is obligated to cover it. Rabbi Yehuda said: When is this the halakha? When no blood remains there from the slaughter except that blood. But if blood remains there from the slaughter that is not that blood, he is exempt from covering it.
GEMARA: We learned in a mishna there (Zevaḥim 77b): In the case of blood of an offering fit for sacrifice that was mixed with water, if the mixture has the appearance of blood it is fit for sprinkling on the altar, even though the majority of the mixture is water. If the blood was mixed with red wine, one views the wine as though it is water. If that amount of water would leave the mixture with the appearance of blood it is fit for presentation. And likewise, if the blood was mixed with the blood of a non-sacred domesticated animal or the blood of a non-sacred undomesticated animal, one considers the non-sacred blood as though it is water. Rabbi Yehuda says: Blood does not nullify blood. Therefore, the priest presents the blood of the mixture on the altar.
The mishna teaches that in a case where water became mixed with the blood of an offering, if the mixture has the appearance of blood it is fit, despite the fact that there is more water than blood. Concerning this Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: They taught this halakha only in a case where the water fell into the blood. But in a case where the blood fell into the water, the first drop of blood, and then the next first drop of blood, are nullified in the water, i.e., each drop is nullified in turn. Consequently, the mixture is unfit for presentation, regardless of whether it has the appearance of blood.
Rav Pappa says: But with regard to the mitzva of covering the blood of birds or undomesticated animals that are slaughtered, it is not so. In this case, even if the blood fell into water the mitzva of covering applies to it, provided the mixture has the appearance of blood. The blood is not nullified by the water because there is no permanent rejection with regard to mitzvot other than those that relate to sacrificial rites. Therefore, its nullification was merely temporary, but once there is enough blood in the water it reassumes its status of blood.
§ With regard to mixtures of blood and water, Rav Yehuda says that Shmuel says: All mixtures of blood and water that maintain a reddish hue are considered blood and effect atonement by being presented on the altar, and render food susceptible to contracting ritual impurity, and are included in the obligation of covering the blood provided that the blood is from the slaughter of an undomesticated animal or bird. The Gemara asks: What is Rav Yehuda teaching us? If he is teaching us that such mixtures effect atonement, we already learn this from the mishna in tractate Zevaḥim. And if he is teaching us that such mixtures are included in the obligation of covering the blood, we already learn this in the mishna here.
Rather, it was necessary for Rav Yehuda to teach that such mixtures render food susceptible to contracting ritual impurity, as this was not taught in a mishna. The Gemara challenges: It is also unnecessary to teach that such mixtures render food susceptible to contracting ritual impurity. If the mixture has the status of blood it renders food susceptible, as does blood, and if the mixture has the status of water it renders food susceptible, as does water. The Gemara responds: No, this statement is necessary in a case where the blood was mixed with rainwater, which does not render food susceptible without the intent or desire of the owner of the food. If the mixture is considered blood it renders food susceptible.
The Gemara challenges: With regard to rainwater as well, since one took it and placed it into a vessel containing blood, he has ascribed significance to the rainwater and it should be capable of rendering food susceptible. The Gemara responds: No, this statement is necessary in a case where the rainwater was mixed with the blood by itself, i.e., it was not gathered and poured purposefully.
Rabbi Asi of Neharbil says: The statement of Rav Yehuda is referring to blood plasma, i.e., if the plasma has a reddish hue due to the blood, it has the status of blood and can render food susceptible to contracting ritual impurity. Rabbi Yirmeya of Difti said: Consumption of this plasma is punishable by karet, as is the halakha with regard to one who consumes blood (see Leviticus 17:14), provided that there is at least one olive-bulk of actual blood. It was taught in a baraita: Blood plasma that issues from a corpse that has a reddish hue imparts ritual impurity in a tent, provided that there is at least a quarter-log of actual blood, which is the amount of a corpse’s blood that imparts ritual impurity.
We learned in a baraita elsewhere (Tosefta, Oholot 4:5): All liquids that issue from a corpse, e.g., teardrops or breastmilk, are ritually pure, except for its blood. And all liquids that issue from a corpse that contain a reddish hue of blood impart ritual impurity in a tent. The Gemara asks: But are liquids that issue from a corpse ritually pure? And raise a contradiction from a mishna (Tevul Yom 2:1): With regard to liquids that issue from one who immersed that day, liquids that issue from him have the same status as liquids that he touches.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.