Talmud BavliShabbat 76b : Youtube
Daf TubeYoutube
3 video classes :
Shabbat Page 76b
Shabbat 76b - Guemara
ה"נ חזיא לדוגמא:
מתני׳ המוציא אוכלים כגרוגרת חייב ומצטרפין זה עם זה מפני ששוו בשיעוריהן חוץ מקליפתן וגרעיניהן ועוקציהן וסובן ומורסנן ר' יהודה אומר חוץ מקליפי עדשין שמתבשלות עמהן:
גמ׳ וסובן ומורסנן לא מצטרפין והתנן חמשת רבעים קמח ועוד חייבין בחלה הן וסובן ומורסנן אמר אביי שכן עני אוכל פתו בעיסה בלוסה:
רבי יהודה אומר חוץ מקליפי עדשים המתבשלות עמהן:
עדשים אין פולין לא והתניא ר' יהודה אומר חוץ מקליפי פולין ועדשים לא קשיא הא בחדתי הא בעתיקי עתיקי מ"ט לא אמר ר' אבהו מפני שנראין כזבובין בקערה:
הדרן עלך כלל גדול
מתני׳ המוציא יין כדי מזיגת הכוס חלב כדי גמיעה דבש כדי ליתן על הכתית שמן כדי לסוך אבר קטן מים כדי לשוף בהם את הקילור ושאר כל המשקין ברביעית וכל השופכין ברביעית ר"ש אומר כולן ברביעית ולא נאמרו כל השיעורין הללו אלא למצניעיהן:
גמ׳ תנא כדי מזיגת כוס יפה ומאי כוס יפה כוס של ברכה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית אמר רבא אף אנן נמי
Comments from Rashi on Masechet Shabbat Page 76b
הכא נמי חזי . ביחד: לדוגמא . מי שיש לו למכור צובר מכולן ונותן לפני חלונו להראות שיש לו למכור מכולן וניחא ליה שיהו מחוברין יחד דאיידי דזוטרי כל חד וחד הרוח מפזרתו: מתני' אוכלים כו' . למאכל אדם: ומצטרפין . כל אוכלי אדם זה עם זה: חוץ מקליפיהן . שאינן אוכל ואין משלימין השיעור: ועוקציהן . זנב הפרי דהוא עץ בעלמא: וסובן . קליפת חטין הנושרת מחמת כתישה: ומורסנן . הנשאר בנפה: ר' יהודה אומר . כל הקליפין אין מצטרפין כדאמרן חוץ מקליפי עדשים שמצרפות אותן: שמתבשלות עמהן . לאפוקי קליפה חיצונה שהן גדלות בתוכה הנושרות בגורן: גמ' בלוסה . מעורבת בסובנה ובמורסנה הלכך לחם הארץ קרינן ביה ומיהו לענין שבת מידי דחשיב בעינן וסתמייהו דהני לאו אוכל נינהו: פולין חדתי . קליפתן מצטרפין: כזבובין . לפי שהן שחורות: מתני' המוציא יין . חי: כדי מזיגת הכוס . כשיעור שנותנין יין חי לתוך כוס להוסיף עליו מים כהלכתו ולמזוג אותו בהן ובגמרא מפרש באיזה כוס משערו: כתית . שבגבי הסוסים והגמלים מחמת המשאות רדוי"ש בלע"ז והכי אמר בהמפקיד בבבא מציעא (דף לח.) דבש והדביש למאי חזי לכתותא דגמלי אבל רבותי פירשו כתית מכה שעל גב היד ושע"ג הרגל: לשוף . לשפשף ולהמחות בהן: קילור . שנותנין על העין לודיי"א בלע"ז: ברביעית . ביצה ומחצה רביעית הלוג: שופכים . מים סרוחים ובגמרא מפרש למאי חזו: כולן ברביעית . אף היין והחלב והדבש: ולא נאמרו . שיעורין שבמשנה אלא למצניעיהן לבד וחזר המצניע והוציאו חייב אבל שאר כל אדם שהוציאו אינו חייב וסבירא לי' לר"ש דמצניע עצמו בעי שיעורא זוטא ובבציר מהא שיעורא לא מיחייב כדאמרינן בפרקין דלעיל (שבת דף עה:) דלית ליה לר"ש כל שאין כשר להצניע ואין מצניעים כמוהו שיתחייב עליו מצניעו: גמ' תנא . בתוספתא המוציא יין כדי מזיגת כוס יפה פירוש לכוס דמתני': כוס של ברכה . ברכת המזון שהצריכו חכמים ליפותו כדאמרי' בברכות (דף נא.) עיטור ועיטוף הדחה ושטיפה חי ומלא: אמר רב נחמן גרסי' ולא גרסי' דאמר: שיעור כוס של ברכה צריך שיהא בו . יין חי רובע של רביעית הלוג: כדי שימזגנו . במים שלשה חלקים מים ואחד יין: ויעמוד על רביעי' . הלוג:
Comments from Tosafot - Shabbat 76b
חמשת רבעים קמח ועוד גרסי' כדפרי' בפ"ק (דף טו.): מתני' המוציא יין. חלב כדי גמיעה . הקשה רבינו אפרים דתניא בשילהי המצניע (לקמן שבת צה.) החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרת ואין חילוק בין מוציא לחולב דהא לקמן בפירקין אמרי' דהמעבד עור שיעורו כמוציא עור ותירץ ר"י דסתם חלב לגמיאה דנפיש מגרוגרת והתם מיירי בחולב לגבינה דאחשוביה אחשביה וכן מוכח דכדי גמיאה נפיש מגרוגרת דבפ' בתרא דיומא (פ.) גבי שותה ביוה"כ איכא דמחייב ברביעית ואיכא למ"ד בכדי גמיאה ובעירובין (דף פב:) משמע דתשע סעודות יש בקב ובפרק חלון (שם פ:) משמע שיש י"ח גרוגרות בשתי סעודות ואי כדי גמיאה פחות מגרוגרת א"כ הוו יותר מדאי חלוקים זה מזה ומיהו כגרוגרת דהמצניע (לקמן שבת צה.) איירי ביבש אפשר שבתחלה היה יותר מכדי גמיאה ולפי זה צריך לפרש דסתם חלב הוי לגבינה והא דמיחייב הכא בכדי גמיאה היינו במפרש בהדיא לשתיה אבל אי סתם חלב הוי לאכול ולשתות ולא לגבינה אפי' היה מפרש בהדיא לגבינה היה חייב אכדי גמיאה דזוטרא הואיל וסתמו לכך כדאמרינן לעיל המוציא תבן כמלא פי פרה לגמל חייב דהא חזי לפרה וי"מ דכשחלב כבר בעין מיחייב בכדי גמיאה אבל חולב. לא מיחייב אלא כגרוגרת דאין אדם טורח לחלוב בפחות מגרוגרת דכה"ג אמרי' לקמן (שבת דף עט.) דאין אדם טורח לגבל טיט לעשות פי כור ומיהו אומר ר"י דלא דמי דהתם אין המים חשובין מחמת שראוי לגבל בהן את הטיט כמו הטיט עצמו שהוא מגובל כבר אבל הכא כשחולב להוציא מן הדד בכדי גמיאה. יש לו להיות חשוב כמו במקום אחר: כדי גמיעה . פי' הר"ר פור"ת מלא לוגמא ולא משמע כן במסכת יומא בפרק בתרא (דף פ.): צריך שיהא בו רובע רביעית . רביעית דהכא היינו רביעית הלוג כדפי' הקונט' ועוד יש לדקדק דהיינו רביעית דפרק ג' מינין (נזיר לח.) הם רביעית הלוג מדפריך ותו ליכא והאיכא רביעית נוטלין לידים ובמסכת ידים (פ"א מ"א) משמע בהדיא דהוי רביעית הלוג ועוד דבערבי פסחים (פסחים קט:) משמע דכוס הוי רביעית של תורה ומתוך חשבון דמקוה משמע דהיינו רביעית הלוג והא דקאמר התם קיסתא דמורייסא הות בציפורי והות כמין לוגא דמקדשא ובה משערין רביעית של פסח לאו בכולה משערין דהיינו כל הלוג אלא כלומר ברובע של אותה מדה משערין רביעית של פסח: כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית . משמע דכוס של ברכה טעון מזיגה וכן בפ' שלשה שאכלו (ברכות נ:) אר"י בר חנינא מודים חכמים לר"א בכוס של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים ותימה דבסוף פר' שלשה שאכלו (שם דף נא.) אמרו עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה הדחה ושטיפה חי ומלא אלמא חי בעינן ומיהו התם פירש בקונטרס דלא שיהא חי כשמברכין עליו אלא דנותנו חי בכוס שמברכין בו לאפוקי שלא ימזגנו ויתננו בכוס של ברכה ור"ת מפרש דחי דקאמר היינו מזיג ולא מזיג דמיקרי חי כדאמרי' בפ' בן סורר (סנהדרין ע.) עד שיאכל תרטימר בשר וישתה יין חי ומוקי לה התם במזיג ולא מזיג ובברכת הארץ מוסיף מים עד שיהא מזוג כראוי כדאמר בפ' שלשה שאכלו (ברכות נא.) שמוסיף בברכת הארץ ולא כמו שפירש שם בקונטרס שמוסיף יין בברכת הארץ ובני נרבונא מפרשים דחי קאי אכוס שצריך שיהא שלם ואתי שפיר דכל אותן דברים דחשיב התם הוו כולהו בכוס ולא ביין וכה"ג בפרק בתרא דמכות (דף טז:) ריסק ט' נמלים ואחד חי דהיינו שלם דאפי' מת חשיב בריה כדאמר בסוף פ' גיד הנשה (חולין דף קב:): ויעמוד על רביעית . ואע"ג דאמרינן בערבי פסחים (דף קז.) המקדש אם טעם מלא לוגמא יצא ומלא לוגמא הוי טפי מרביעית כדמוכח בפ' בתרא דיומא (דף פ.) יש לומר דמלא לוגמא דהתם לאו דוקא אלא כדי שיסלקו לצד אחד ויראה כמלא לוגמא כדמפרש ביומא אהנהו דהתם ועוד יש לומר דדוקא מקדש: אף אנן נמי תנינא . דכוס של ברכה טעון רביעית דמסתמא יין שיעורו לכשימזגנו ויעמוד על רביעית כמו שאר משקין דקתני סיפא דהוו ברביעית וקתני כדי מזיגת כוס יפה משמע דכוס של ברכה לכשימזוג בעינן שיהא רביעית כמו בהוצאה אבל הא דבעינן יין רובע רביעית לא שמעינן ממתני' אלא ממילא ידעינן דהא מזיגה הויא על חד תלת והא דלא נקט במתני' כדי מזיגת רביעית מילתא אגב אורחיה קמ"ל דכוס של ברכה ברביעית ועוד משום דמהאי טעמא דחזי לכוס של ברכה חשיב ומיחייב בפחות מרביעית לפי שיכול להוסיף עליו מים ואשאר משקין לא מיחייב בפחות מרביעית אע"פ שיכול להוסיף עליהן כדמסיק ודקאמרת מים בכד ומצטרפין לגבי שבת מידי דחשיב בעינן:
Shabbat 76b - Mishnah translated into english
Here too, since these substances are suited to be piled together in the sample of a merchant seeking to sell them, they join together with regard to carrying out on Shabbat as well.
MISHNA: One who carries out a measure of foods fit for human consumption equivalent to a dried fig-bulk into a domain where carrying is prohibited on Shabbat is liable. And all those foods join together with one another to constitute that amount because they are equal in their measures. This amount is calculated without their shells, and their seeds, and their stems, and their bran, the husk that comes off of the wheat kernel when pounded, and their coarse bran that remains in the flour. Rabbi Yehuda says: None of the shells are calculated, except for the shells of lentils, which join together with the lentils to comprise the measure for liability because they are cooked and eaten with them.
GEMARA: The Gemara asks: And do the bran and coarse bran of cereals not join together? Didn’t we learn in a mishna: Dough made from five-quarters of a log of flour and a bit more obligates one to separate ḥalla? That amount includes them, the flour, and their bran, and their coarse bran. Apparently, bran and coarse bran join together with the flour to constitute the requisite measure. Abaye said: Bran joins together with the flour with regard to ḥalla and the making of bread, since a pauper eats his loaf made from dough mixed with bran. However, with regard to carrying out on Shabbat, the food items in question must be suitable for all people, since the measures are small and are calculated by their significance.
We learned in the mishna that shells do not join together to constitute the measure of food. Rabbi Yehuda says: Except for the shells of lentils because they are cooked and eaten with them. The Gemara asks: Is that to say that with lentils, yes, the shells do join together; but with beans, no, they do not? Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: Except for the shells of beans and lentils? The Gemara answers: This is not difficult: This baraita, which teaches that, according to Rabbi Yehuda, shells of beans join together with the beans, is referring to new, fresh beans. That mishna, which teaches that, according to Rabbi Yehuda, shells of beans do not join together with the beans, is referring to old beans. The Gemara asks: Why do the shells of old beans not join together? Rabbi Abbahu said: Because their shell fragments look like flies in the dish; people are repulsed by those shell fragments, they do not eat them and discard them.
MISHNA: One who carries out undiluted wine from a private domain to a public domain or vice versa is liable only for a measure equivalent to the wine typically diluted in a cup. Pure wine was diluted with water. The measure that determines liability for carrying out wine is a measure suitable to be diluted for a significant cup of wine. The measure that determines liability for carrying out milk is equivalent to that which is swallowed in one gulp. The measure that determines liability for carrying out honey is equivalent to that which is used to place on a sore caused by chafing. The measure that determines liability for carrying out oil is equivalent to that which is used to spread on a small limb. The measure that determines liability for carrying out water is equivalent to that which is used to rub and spread on an eye bandage. And the measure that determines liability for carrying out all other liquids is a quarter of a log. And the measure that determines liability for carrying out all waste water is a quarter of a log. Rabbi Shimon says: The measure that determines liability for all liquids is a quarter of a log. He further stated: And all these measures were only stated with regard to those who store them. One indicates that he considers these liquids significant by storing them. One is only liable for carrying out an object that is significant to him. Others, for whom these measures are insignificant, are not liable for carrying them out.
GEMARA: It was taught in a Tosefta: The measure that determines liability for carrying out wine is equivalent to the wine diluted for a significant cup of wine. The Gemara explains: And what is the significant cup of wine to which the Tosefta referred? It is a cup of blessing. And Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: A cup of blessing must have a quarter of a quarter of a log of undiluted wine in it, so that one will dilute it with water, and the cup will contain a quarter of a log. The ratio of dilution is typically three parts water to one part wine.
Rava said: We too
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.