Talmud BavliThe learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Amram ben Itshak Loubaton
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Jamila bat Chlomo Abensour
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Yechayahou ben Moche
Bava Metzia 14a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Metzia Page 14a
Bava Metzia 14a - Guemara
חדא הוא דחד טעם הוא דמשום דקאמר רבי אלעזר מחלוקת בשאין חייב מודה הוא מתרץ הכי תיובתא דשמואל בתרתי חדא כרבי אלעזר דהא מוקי מתניתין בשאין חייב מודה וחדא דאמר שמואל מצא שטר הקנאה בשוק יחזיר לבעלים ולא חיישינן לפרעון תיובתא דקתני הכא אע"פ ששניהם מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה אלמא חיישינן לפרעון וכל שכן הכא דלא מודה לוה דחיישינן לפרעון אמר שמואל מ"ט דרבנן סברי אחריות טעות סופר הוא א"ל רבא בר איתי לרב אידי בר אבין ומי אמר שמואל הכי והאמר שמואל שבח שפר ושעבוד צריך לימלך לימא מאן דאמר הא לא אמר הא לא קשיא כאן בשטר הלואה דלא יהיב אינש זוזי בכדי כאן במקח וממכר דעביד אינש דזבין ארעא ליומיה כי ההיא דאבוה בר איהי זבין עליתא מאחתיה אתא בעל חוב טרפא מיניה אתא לקמיה דמר שמואל אמר ליה כתבה לך אחריות אמר ליה לא אמר ליה אם כן זיל לשלמא א"ל והא מר הוא דאמר אחריות טעות סופר הוא א"ל הני מילי בשטרי הלואה אבל בשטרי מקח וממכר לא דעביד אינש דזבין ארעא ליומיה אמר אביי ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות ובא בעל חוב דראובן וקא טריף ליה מיניה דינא הוא דאזיל ראובן ומשתעי דינא בהדיה ולא מצי א"ל לאו בעל דברים דידי את דא"ל דמפקת מיניה עלי דידי הדר איכא דאמרי אפי' שלא באחריות נמי דא"ל לא ניחא לי דליהוי לשמעון תרעומת עלי ואמר אביי ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ויצאו עליה עסיקין עד שלא החזיק בה
Comments from Rashi on Masechet Bava Metzia Page 14a
ומשני חדא הוא דחד טעמא הוא . טעם אחד הזקיקו לרבי אלעזר לומר את שתיהן דמשום דקאמר מחלוקת דמתניתין בשאין חייב מודה הוזקק לומר שאינו גובה אפילו מבני חורין וכיון דהוצרך לסיים אבל כשחייב מודה דברי הכל יחזיר הוזקק לומר לא חיישינן לקנוניא: שטר הקנאה . דליכא למימר כתב ללות ולא לוה דהא אפילו לא לוה שעביד נפשיה: ולא חיישינן לפרעון . אפילו אין חייב מודה דאם איתא דפרעיה מקרע הוה קרע ליה והכא קתני אע"פ ששניהם מודים כו': וכ"ש בשאינו מודה . והא לא קשיא לר' אלעזר דהוא אמר בשאין חייב מודה לא יחזיר שום שטר הראוי לגבות דהאי דקאמר ר' מאיר יחזיר משום דלאו בר גבייה הוא: מאי טעמייהו דרבנן . דאמרי כי אין בו אחריות נכסים גובה אף מן המשועבדים: אחריות טעות סופר הוא . כשאינו כתוב בשטר סופר הוא שטעה אבל זה לא לוה לו מעותיו בלא אחריות נכסים דלא שדי אינש זוזי בכדי: שבח שפר ושעבוד צריך לימלך . הסופר צריך לימלך במוכר שדה לחבירו לישאל הימנו אם יקבל עליו לכתוב בשטר המכירה שהוא שיעבד לו נכסיו למכירה זו שאם יבא בעל חובו ויטרפנה מן הלוקח שיגבה לוקח זה הקרן והשבח שהשביח בה לפני טירפא משפר עידית שבנכסים ואם לא נמלך בו לא יכתוב שיש מוכר שאין מקבל עליו אחריות ואף אם קבל על הקרן לא קבל על השבח ואף אם קבל על שניהם לא קבל להגבותו מן העידית אלא מן הבינונית אלמא לאו טעות סופר הוא דאיכא למימר אמליך ביה ולא קבל עליה: לימא מאן דאמר הא . משמיה דשמואל: לא אמר הא . ואמוראי נינהו אליבא דשמואל: בשטרי הלואה . טעות סופר הוא כיון דלא אכיל פירות ולא מתהני מידי לא שדי זוזי בכדי לאוזפיה בלא אחריות וזה ימכור נכסיו וכשיבא לגבות לא ימצא כלום: עביד אינש דזבין ארעא ליומא . לספק יום אחד שמא לא יטרפוה ממנו ואם יטרפוה שמא לזמן מרובה ואוכל בתוך כך פירות הרבה: זיל לשלמא . אין כאן עוד דין שמחלת על הכל: באחריות . אם יטרפוה ממנו ישלם לו: לאשתעויי דינא בהדיה . דבע"ח ולסלקו מעל שמעון בכל טענה שיוכל לטעון ולומר פרעתיך כך וכך או כך וכך יש לי עליך תביעה ואני מעכב חוב זה תחתיו: ולא מצי . בע"ח למימר ליה לאו בעל דברים דידי את בדבר זה קרקע שמעון אני נוטל אם יש לך תביעה עלי העמידני בדין: דמפקת מיניה עלי הדר . מה שאתה מוציא משמעון יחזור עלי: עסיקין . עוררין כמו התעשקו עמו (בראשית כו):
Comments from Tosafot - Bava Metzia 14a
מאי טעמייהו דרבנן . תימה אי שמואל ידע ברייתא דקתני אחד זה ואחד זה גובה מנכסים משועבדים א"כ היה לו לפרש המשנה כוותיה ולא הוה איתותב ואי לא ידע ברייתא מנליה דלרבנן אין בו אחריות וגבי ממשעבדי וי"ל דלא ידע הברייתא ומ"מ אית ליה מסברא כדפרישית לעיל (בבא מציעא דף יג: ד"ה דברי) דאי לא גבי ממשעבדי לא גבי נמי מבני חרי כמו לר"מ: שעבוד צריך לימלך . בשטרי מקח ואי לא כתבו מבני חרי נמי לא גבי אי בעל חוב טרפה לה כדאמר בסמוך אפי' שלא באחריות דלא ניחא לי דלהוי תרעומת דשמעון עלי אלמא לא הדר עליה אבל אי נגזל טרפה חוזר על הגזלן אפילו בלא אחריות ואפילו ממשעבדי כיון דהוי מקח טעות הוי ליה שטר הלואה והשתא א"ש דלא קאמר הכא פירי דמיירי שבעל חוב טרפה ולית ליה פירי כדאמר לקמן (בבא מציעא דף טו.) בעל חוב גובה את השבח שבח אין פירי לא והא ניחא נמי דלקמן (שם) אמר שמואל אמליך וכתוב שופרא ושבחא ופירי ולא קאמר שעבוד כדהכא משום דלקמן מיירי בנגזל שטרפה אף בלא כתיבת שעבוד חוזר עליו ואפי' ממשעבדי והיינו טעמא כדפרישית דכיון דיש לו שטר מקח והרי מקח בטל שגזולה היתה והוי ליה שטר הלואה דאמרינן ביה אחריות טעות סופר הוא והא דאמר שמואל בחזקת הבתים (ב"ב דף מג.) המוכר שדה שלא באחריות אין מעיד לו עליה מפני שמעמידה בפני בעל חובו הא לאו הכי מעיד לו עליה אפי' נמצאת שאינה שלו משמע דלא הדר עליה התם מיירי שפירש לו בשטר שלא באחריות אבל סתמא הדר עליה: דינא הוא דאתי ראובן . תימה מאי נפקא מינה דהא כל מה שיוכל לטעון ראובן טוען שמעון דטוענין ללוקח ואין לומר דנ"מ אם יש לבע"ח עדים שקרובים לראובן ורחוקים לשמעון דאי טעין נמי שמעון הם פסולים דכיון דאי מפסיד שמעון הדר על ראובן כדמוכח ספ"ק דמכות (דף ז.) גבי אלעא וטוביה קרובים דערבא הוו וקא מסיק דפסולים אף ללוה ולמלוה כיון דאי לית ליה ללוה אזיל בתר ערבא ומהאי טעמא נמי א"ל דנ"מ אם יש לשמעון עדים שהם קרובים לו ורחוקים לראובן דכי נמי טוען ראובן פסולים שעל פי עדותם ישאר הקרקע ביד שמעון שהוא קרובם וכל שכן כשקנה שלא באחריות שהם פסולים שאז מרויחים לו הקרקע לגמרי וי"ל דנ"מ אם אמר שמעון אין לי עדים ואין לי ראיה ואח"כ מצא עדים או ראיה שהוא אינו יכול להביא דאין הלכה כרשב"ג בראיה אחרונה (סנהדרין דף לא.) וראובן יביאם א"נ כגון שבעל חוב חייב שבועה דאורייתא לראובן והשתא יגלגל עליו שבועה שלא פרע אבל לשמעון לא ישבע אלא שבועה דרבנן ובפרק הכותב (כתובות דף פח.) אמר אי פקח הוא מייתי ליה לידי שבועה דאורייתא אלמא יש חומר בשבועה דאורייתא יותר משבועה דרבנן בנרות דולקות ונודות נפוחות כדמפרש בתשובת הגאונים ועוד נפקא מינה כגון שראובן פקח ובעל דברים ועוד שאינו מעיז ברצון נגד ראובן לפי שידע שפרעו או אם יכול ראובן ללכת עמו לב"ד הגדול ושמעון אינו יכול [וע"ע תוס' כתובות צב: ד"ה דינא הוא וכו']: ויצאו עליה עסיקין . פי' עוררין ולא אנסין מדמפליג בין מכר באחריות ללא באחריות וכן מוכח פ' שבועת העדות (שבועות דף לא. ושם) ואשר לא טוב עשה וגו' זה הלוקח שדה שיש עליה עסיקין ואי אנסין תבא עליו ברכה: עד שלא החזיק בה כו' . תימה היכי מיירי אי גם לא נתן מעות פשיטא דיכול לחזור בו דאפילו מי שפרע ליכא ואי נתן המעות אמאי יכול לחזור בו והא קרקע נקנית בכסף אם לא נעמיד באתרא דלא קנו בכספא ועוד משהחזיק בה אינו יכול לחזור בו אבל באחריות יכול לחזור בו אמאי יכול לחזור בו כיון שנתן מעות והחזיק כמשפט ועוד חזקה דדייש אמצרי לא אשכחן בשום מקום ולמה הניח חזקה דתנן במתני' (ב"ב ד' מב.) דנעל גדר ופרץ ועוד מאי שנא הכא ששואל מאימתי הוי חזקה יותר מבשום מקום דבכמה מקומות מזכיר חזקה ולא בעי מאימת הוי חזקה ופירש ריב"א דמיירי כגון שקנאה בקנין גמור כגון בחליפין ולא נתן מעות וקאמר עד שלא החזיק בה חזקה דמפרש בתר הכי דייש אמצרי שלא הלך לארכה ולרחבה ולא סמכה דעתיה יכול לחזור בו משהחזיק בה שהלך לארכה ולרחבה אינו יכול לחזור בו אבל באחריות יכול לחזור כיון שלא נתן מעות ויש עוררים הואיל וסופו לשלם מעותיו עתה שהם בידו יעכבם וא"ש דדייש אמצרי אינה חזקה גמורה אלא לראותה אם היא מיושבת על לבו וא"ת כשהחזיק בה אמאי אינו יכול לחזור בו כיון שלא נתן מעות לימא ליה שקול ארעא בזוזך אפילו אית ליה זוזי לפי המפרשים דאפילו אית ליה זוזי מצי לסלק ליה לבע"ח בשאר דברים וגרסינן בהמוכר פירות (ב"ב ד' צב: ושם ד"ה אי) אי לתנהו להנהו זוזי כו' וי"ל דהכא מצי א"ל האי ארעא אינה שוה כפי מעותי לפי שיש עליה עוררים אבל שור שנגח כיון דאייקר שוה מעותיו שפיר:
Bava Metzia 14a - Mishnah translated into english
The Gemara answers: It is actually one element, as both elements have the same one reason; because Rabbi Elazar says that the dispute in the mishna is in a case when the liable party does not admit his debt, he explains Rabbi Meir’s opinion in this manner, i.e., that a promissory note that does not include a property guarantee cannot be used to collect the debt even from unsold property.
The Gemara elaborates on the statement that the baraita serves as a conclusive refutation of two elements of the opinion of Shmuel: One element is like the element of the opinion of Rabbi Elazar that was refuted, as Shmuel also establishes the dispute in the mishna as referring to a case when the liable party does not admit to the debt, and the baraita states that in such a case there is no dispute.
And the other one is that which Shmuel says: If one found a deed of transfer in the marketplace, in which it is stipulated that the debtor transfers the rights to his property from the date that the document was signed, he must return it to its owner, and we do not suspect that there was repayment and that there is collusion between the creditor and the debtor.
There is a conclusive refutation of that statement as well, as the baraita here teaches: Even if they both agree, he should return it neither to this person nor to that person. Apparently, we suspect that there was repayment. And all the more so here, in the case of a deed of transfer, when the liable party does not admit that he owes money, the deed should certainly not be returned, as we suspect that there was repayment.
§ Shmuel said: What is the reason for the opinion of the Rabbis, who say that one can collect a debt from liened property even if the promissory note does not include a property guarantee? They hold that omission of the property guarantee from the promissory note is a scribal error, as one would certainly not lend money without a property guarantee.
Rava bar Ittai said to Rav Idi bar Avin: Did Shmuel actually say this; i.e., that the omission of this clause is considered a scribal error? But doesn’t Shmuel say that enhancement, superior-quality land, and a lien require consultation? When a scribe writes a deed of sale for a field he must ask the seller whether to write explicitly that if there is a lien on the field, and the field is then is repossessed from the buyer, in which case the seller must compensate the buyer for any enhancement of the value of the field that occurred while it was in his possession, that this compensation will be made from superior-quality land, and that he liens all of his land as security for this sale. This indicates that Shmuel holds that a property guarantee is not written in every promissory note.
The Gemara asks: Shall we say that the one who says this statement quoting Shmuel does not say that statement quoting Shmuel? Perhaps it is a dispute between the amora’im who transmitted the statements of Shmuel.
The Gemara answers: This is not difficult. Here, where Shmuel said that the omission of a property guarantee is a scribal error, it was with regard to a promissory note, as a person does not give away his money for nothing. When one lends his money, he requires a property guarantee. There, by contrast, where Shmuel said that a scribe must consult with the seller with regard to writing a property guarantee, it is with regard to a case of buying and selling land, as a person is apt to purchase land for a day. It is conceivable that the buyer is willing to risk that there is a prior lien on the land, thinking that even if he owns the property only for one day he can earn a profit.
As evidence of this distinction, the Gemara gives an example: It is like that incident in which Avuh bar Ihi purchased a loft from his sister. Her creditor came and repossessed the loft from him. He came before Mar Shmuel to file a claim against his sister. Shmuel said to him: Did she write you a guarantee in the deed of sale? He said to Shmuel: No. Shmuel said to him: If so, go to peace (see Berakhot 64a), as there is nothing that can be done. He said to Shmuel: But wasn’t it you, Master, who said that omission of the guarantee of the sale from the document is a scribal error? Shmuel said to him: This statement applies only to promissory notes, but with regard to deeds of buying and selling it does not apply, as a person is apt to purchase land for a day.
§ Abaye said: Consider the case of Reuven, who sold a field to Shimon with a property guarantee, and Reuven’s creditor came and repossessed the field from Shimon, as he had a prior lien on the property. It is the halakha that Reuven can go and litigate with the creditor, and the creditor cannot say to him: I am not legally answerable to you since I am taking the field from Shimon. This is because Reuven can say to his creditor: That which you take from him comes back to me, as I sold the field to Shimon with a guarantee, so you cannot claim that I am not a legal party in this matter.
There are those who say that Abaye said: Even if Reuven sold the field to Shimon without a property guarantee, Reuven can dispute the legal claim in court, as he can say to the creditor: It is not amenable to me that Shimon would have a grievance against me for selling him property that was subsequently repossessed.
And Abaye said: Consider the case of Reuven, who sold a field to Shimon without a property guarantee, and disputants emerged disputing Reuven’s prior ownership of the field. As long as Shimon has not yet taken actual possession of the land,
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.