Talmud BavliThe learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Reuven ben Rivka SEBBAG
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Avraham Ben Simha
The learning on the whole site is dedicated : For the success of Elyahou ben H'anna & family
Bava Metzia 20a : Youtube
Daf TubeYoutube
1 video class :
Bava Metzia Page 20a
Bava Metzia 20a - Guemara
שמע מינה איתא לדשמואל דאמר שמואל המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפי' יורש מוחל אביי אמר אפילו תימא ליתיה לדשמואל הכא במאי עסקינן בששטר כתובה יוצא מתחת ידה ורבא אמר אי משום שטר כתובה חיישינן לשתי כתובות ואביי אמר חדא לשתי כתובות לא חיישינן ועוד שובר בזמנו טריף אביי לטעמיה דאמר עדיו בחתומיו זכין לו:
מתני׳ מצא איגרות שום ואיגרות מזון שטרי חליצה ומיאונין (מתני' יבמות קז ב) ושטרי בירורין וכל מעשה ב"ד הרי זה יחזיר מצא בחפיסה או בדלוסקמא תכריך של שטרות או אגודה של שטרות הרי זה יחזיר וכמה אגודה של שטרות שלשה קשורין זה בזה רשב"ג אומר אחד הלוה משלשה יחזיר ללוה שלשה הלוין מן האחד יחזיר למלוה מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו יהא מונח עד שיבא אליהו אם יש עמהן סמפונות יעשה מה שבסמפונות:
גמ׳ מאי שטרי ברורין הכא תרגמו שטרי טענתא רבי ירמיה אמר זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד:
וכל מעשה ב"ד הרי זה יחזיר:
ההוא גיטא דאשתכח בי דינא דרב הונא דהוה כתיב ביה בשוירי מתא דעל רכיס נהרא אמר רב הונא
Comments from Rashi on Masechet Bava Metzia Page 20a
ש"מ . מדלא חיישינן להכי דאי נמי הוה הכי שפיר זכי בעל בשובר שנכתב לשמה: איתא לדשמואל . דאמר המוכר שטר חוב לחבירו וחזר המוכר הזה ומחלו מחול הוא אצל הלוה הלכך אם מכרה זו כתובתה באייר דהיינו שטר חוב וחזרה ומחלתה לבעל בתשרי מחול ושפיר טריף בעל: בששטר כתובה יוצא מתחת ידה . שמביאה לפנינו דליכא למיחש לשמא מכרה בטובת הנאה שאילו מכרתה היתה מוסרת הכתובה ביד הלוקח: לשתי כתובות . שמא שני שטרי כתובה היו לה [ויש] לחוש שמא מסרה אחד ללוקח ובאה לחזור בה ולמחול אצל בעלה ומוסרת לו שובר המוקדם לשטרו של לוקח אלא ודאי איתא לדשמואל ומתוך שבידה למחול שטר כתובה לבעלה עכשיו לא חיישינן לשמא כתבה ליתן בניסן כו': ואביי אמר . מהכא לא תסייע לשמואל: חדא דלשתי כתובות לא חיישינן . הלכך ליכא למיחש לדלמא זבנתה בטובת הנאה: ועוד . אי נמי זבנתה בטובת הנאה לית לן למיחש לשמא כתבה לשובר בניסן ולא קבלה עד תשרי דאי נמי הכי הוה כי מטא שובר לידיה בתשרי זוכה למפרע בו מזמן חתימתו ולא הוה ממכרה שבנתיים כלום ושובר בזמן הכתוב בו טורף ואביי לטעמיה כו': מתני' איגרות שום . ששמו ב"ד נכסי לוה למלוה בחובו: ואיגרות מזון . שקיבל עליו לזון את בת אשתו: מיאונין . קטנה יתומה שהשיאוה אמה ואחיה לדעתה יוצאה ממנו במיאון ואינה צריכה גט אלא אומרת בפני שלשה אי אפשי בפלוני בעלי וכותבין לה ב"ד שטר שמיאנה בפניהם להיות לה עדות שמותרת לינשא: הרי זה יחזיר . דליכא למיחש לשמא נמלך דהא ב"ד לא כתבום אלא בדבר מקויים ולפרעון נמי ליכא למיחש דבהני שטרות לא שייך בהו פרעון כדאמרינן לעיל (בבא מציעא ד' טז:) ואפילו למ"ד שומא הדר איהו דאפסיד אנפשיה: שטרי ברורין . בגמרא מפרש: מצא בחפיסה או בדלוסקמא . שום שטר: או שמצא תכריך של שטרות . בכרך או באגודה ובגמרא מפרש מאי חפיסה ודלוסקמא ותכריך ואגודה: הרי זה יחזיר . דדבר שיש בו סימן הוא כדמפרש בגמ' שהכלי סימן כשיאמרו הבעלים בכלי כך וכך מצאת אותם וכן תכריך ואגודה הרי זה יחזיר דדבר שיש בו סימן הוא כדמפרש בגמרא: אחד הלוה משלשה . אם שלשה שטרות של לוה אחד הן שלוה משלשה בני אדם: יחזירם . מוצאם: ללוה . דודאי פרעם והחזירם לו ומידו נפלו שאם מידם נפלו מי קבצם למקום אחד: ואם שלשה לוים הם . שלוו מאדם אחד: יחזירם . המוצאם: למלוה . שהדבר ידוע שממנו נפלו: מצא שטר בין שטרותיו ואין יודע מה טיבו . אצלו אם הלוה הפקידו אצלו או המלוה או שמא מקצתו פרוע ומסרוהו לו להיות שליש ביניהם ושכח: יהא מונח . בידו ולא יחזיר לא לזה ולא לזה: ואם יש עמהן סמפון . מילי מילי קתני המוצא בין שטרותיו שובר שנכתב על אחד משטרותיו: יעשה מה שבסמפון . והשטר בחזקת פרוע ואע"פ שהיה לשובר הזה להיות מונח ביד הלוה אמרינן האמינו הלוה ואומר מחר תנה לי ושכח: גמ' זה בורר לו אחד . כשבוררין להן דיינין כותבין להן זה בירר לו את פלוני וזה בירר לו את פלוני שלא יוכלו לחזור בהן: דאשתכח בי דינא . מקויים בהנפק והשליח המביאו אומר ממנו נפל:
Comments from Tosafot - Bava Metzia 20a
ש"מ איתא לדשמואל . וא"ת וניחוש שמא מכרה במעמד שלשתן שאינה יכולה למחול כדמוכח פרק האיש מקדש (קדושין ד' מח. ושם ד"ה כי) גבי התקדשי לי בשטר חוב או במלוה שיש לי ביד אחרים דקאמר במלוה בשטר במאי פליגי בדשמואל דאמר שמואל המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואיבעית אימא כ"ע אית להו דשמואל ובאשה סמכה דעתה פליגי כו' ובמלוה על פה פליגי בדרב הונא דאמר במעמד שלשתן קנה ולא מסיק כ"ע אית להו דרב הונא ובאשה סמכה דעתה פליגי כדאמר לעיל ש"מ דאינו יכול למחול וי"ל דליכא למיחש שמא מכרה במעמד שלשתן דאי ליכא עדים שמכרה הבעל והאשה יכפרו המכירה ואי איכא עדים נשיילינהו היכי הוה אם אומרים שנתרצה הבעל או שתק א"כ מודה שהשובר שקר ואם מוחה שאמר כבר פרעתי לה א"כ השובר נעשה קודם המכירה ואינהו דאפסידו אנפשייהו ועוד י"ל דלא תקנו מעמד שלשתן אלא בדבר שראוי לגבות מיד אבל בכתובה דאינו חייב עתה עד אחר גרושין וגם שמא לא תתגרש לא תקנו מעמד שלשתן וכן צריך לומר בפרק החובל (ב"ק דף פט. ושם) גבי האשה שחבלה (בבעלה) לא הפסידה כתובתה ואמאי תזבין במעמד שלשתן אלא משום דלא תקנו בכתובה כדפרישית וזה אין לחוש שמא מכרה אחר גרושין במעמד שלשתן כי אחר גרושין מסתמא מכרה בדמים יקרים וכשיוציא הבעל שוברו שקדם היא צריכה לשלם ולא תרויח כלום בקנוניא ולא חיישינן אלא שמא מכרה בעודה תחתיו בטובת הנאה שהיא דבר מועט ואינה צריכה לשלם אלא מעט ומרווחת הרבה ומשני איתא לדשמואל ואם היתה מוחלת לבעלה לא תפרע ללקוחות אלא דבר שנתנו ותרויח הרבה ואע"ג דגבי ערב לאשה בכתובה ורוצה לגרשה תנן בפרק גט פשוט (ב"ב ד' קעג:) דידור הנאה אלמא חיישינן לקנוניא אע"פ שיתחייב לפרוע הכל לערב ולכך חיישינן לקנוניא לפי שאין לו במה לשלם לא דמי דהתם מפסיד הערב מיד וחיישינן לקנוניא אבל הכא דאינו אלא חששא בעלמא שמא לא מכרה ואפי' מכרה שמא לא יפסידו הלקוחות כי אינו מוציא מהם אלא חוב שהיה להם על הבעל יהיה להם על האשה וגבי חייב מודה דחיישינן לעיל לקנוניא לפי שיוציא מיד מן הלקוחות ועוד יש לחוש משום לקוחות שלא באחריות שיפסידו לגמרי: שובר בזמנו טורף . אע"פ ששטר מכירה נמסר ללקוחות תחילה אינו מועיל וטורף הבעל כדין וכן אמר לעיל גבי שחרורי עבדים ונראה שתקנת חכמים היא שזוכה משעת חתימה אע"פ שלא נמסר לו עד ימים רבים אחרי כן שאם לא כן לעולם לא יוכלו העדים לחתום אלא אם יראו המסירה משום חששא דכתב בניסן ולא נתן עד תשרי ומזבין ביני וביני ולענין איסור נראה דאם עבד בא על בת ישראל קודם שבא לידו גט שחרור שפסלה ושמא גם גבי איסור זכין לו משעת חתימה אע"פ דלא שייך טעמא דפרישית מ"מ לא פלוג רבנן ויש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה וא"ת והא אביי סבר כר"א דאמר עידי מסירה כרתי גבי מתנתא דחתימי עלה תרי גיסי ור"א סבר בפרק מי שהיה נשוי (כתובות דף צד:) כתב לזה ולא מסר לו לזה ומסר לו לזה שמסר לו תחילה קנה וי"ל דהיינו בשני שטרות שזמנן כתוב בשוה ביום אחד שאין ניכר מתוכו איזהו מהם קודם לכך אזלינן בתר מסירה אבל אין זמנן שוה החתום קודם זכה אע"פ שהמאוחר נמסר תחילה ובעובדא דהתם דכתבתינהו לרמי בר חמא בצפרא ולרב עוקבא בפניא ואוקמיה רב ששת בידיה דרמי בר חמא משום דקדים ורב נחמן אוקמיה לרב עוקבא בנכסיה משום שודא התם מיירי דלא ידעינן למי נמסר תחילה ורב ששת סבר כמו שנכתב תחילה לרמי מסתמא גם לו נמסר קודם ורב נחמן סבר כיון דאינו מוכיח מכח השטר שקדם אין לומר שנמסר לו תחילה אע"ג שנכתב קודם ולכך הוה דינא שודא אבל אם הוה ידעינן למי נמסר קודם היה זוכה כיון ששניהם כתובים ביום אחד וא"ת וניחוש דלמא זבנה כתובה ביום שנכתב השובר דהשתא ליכא למימר עדיו בחתומיו זכין לו וכשיוציאו הבעל והלקוחות שטרם יהא זמנם שוה ואין ידוע דמי קדם ויאמר הבעל ללקוחות תביאו ראיה שקדמתם לפי שהוא מוחזק שהנכסים שלו והלקוחות רוצין לטרוף בשביל האשה וי"ל דהא ליכא למיחש שתמכור ביום כתיבת השובר:
Bava Metzia 20a - Mishnah translated into english
Conclude from the fact that this suspicion is not taken into account that the halakha of Shmuel is accepted. As Shmuel says: In the case of one who sells a promissory note to another, and the seller then forgives the debt of the debtor, it is forgiven, since the debtor essentially had a non-transferable obligation to the creditor alone, and even the creditor’s heir can forgive the debt. Therefore, if the wife did engage in the deception mentioned above, it was within her rights, as she is able to forgive the debt of the marriage contract.
Abaye said: This is not conclusive proof. Even if you say that the halakha of Shmuel is not accepted, here we are dealing with a case where the marriage contract emerges from her possession, which indicates that she did not sell it. And Rava disagreed with Abaye and said: If the reason there is no suspicion that she sold her marriage contract is due to the fact that the marriage contract emerged from her possession, this reason is insufficient, as we should suspect that there might be two marriage contracts.
And Abaye said in response: First, we are not concerned about the remote possibility of two marriage contracts. And furthermore, even if there is only one marriage contract, which was sold before the receipt was given to the husband, the receipt is valid, as a receipt can be used to repossess property from the time it was written, even if it was given on a later date. In saying this, Abaye conforms to his standard line of reasoning, as he says that once a monetary document is written for someone, the document’s witnesses, with their signatures, acquire it on his behalf.
MISHNA: If one found documents of appraisal of a debtor’s property for the purpose of debt collection; or documents concerning food, which were drawn up when one accepted upon himself to provide sustenance for another; documents of ḥalitza; or documents of refusal of a girl upon reaching majority to remain married to the man to whom her mother or brothers married her as a minor after the death of her father; or documents of beirurin, a concept that will be explained in the Gemara; or any court enactment, e.g., a promissory note that has been authenticated by the court, in all of these cases, the finder must return the document to its presumed owner.
If one found documents in a ḥafisa or in a deluskema, both of them types of containers, or if he found a roll of documents or a bundle of documents, he must return them. And how many documents are considered to be a bundle of documents? It is three that are tied together. Rabban Shimon ben Gamliel says: If the documents make reference to loans of one person who borrowed money from three people, the finder must return them to the debtor, as they were presumably in his possession before being lost. If the documents make reference to loans of three people who borrowed money from one person, he must return them to the creditor, as they were presumably in his possession before being lost.
If one found a document among his documents that were given to him by other people as a trustee, and he does not know what its nature is, i.e., he does not remember who gave it to him or whether the debt mentioned in it has been paid, the document is placed aside until Elijah the prophet comes and clarifies the issue through his prophecy. If there are cancellations of contracts [simponot] among them, he should do what is stated in the simponot.
GEMARA: What is meant by documents of beirurin? Here, in Babylonia, the Sages interpret it to mean documents recording each litigant’s clarification [beirur] of his claims in a court case. Rabbi Yirmeya, who lived in Eretz Yisrael, said: It is referring to cases where this litigant chooses [borer] one judge, and that litigant chooses one judge, and they choose the third judge for the case. The two litigants sign a document in which they declare which judges they choose.
§ The Gemara addresses that which the mishna states: And with regard to any court enactment, the one who found it must return it to its presumed owner. The Gemara relates: There was a certain bill of divorce that was found in the court of Rav Huna, in which it was written that the bill of divorce was written in Sheviri City, which is located on the Rakhis River. Rav Huna said about this:
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.