Talmud BavliThe learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Margalit bat Ledicia
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Nissim ben Barukh Malka
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Amram ben Itshak Loubaton
Kiddushin 55a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Kiddushin Page 55a
Kiddushin 55a - Guemara
תנן התם בהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר וכמדתה לכל רוח זכרים עולות נקבות זבחי שלמים ... אלא זכרים עולות הוא דהוו זבחי שלמים לא הוו אמר ר' אושעיא הכא בבא לחוב בדמיהן עסקינן והכי קאמר חיישינן שמא עולות ורבי מאיר היא דאמר הקדש במזיד מתחלל וקדושת הגוף מי מתחלל והתנן אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בבהמה ובכלי שרת בלבד כיצד היה רוכב על גבי בהמה בא חבירו ורכב בא חבירו ורכב כולם מעלו היה שותה בכוס של זהב בא חבירו ושתה בא חבירו ושתה כולם מעלו ההיא ר' יהודה היא הא ר' מאיר מדרבי יהודה נשמע לרבי מאיר לאו אמר רבי יהודה הקדש בשוגג מתחלל וקדושת הגוף לא מתחלא לר"מ נמי אע"ג דהקדש במזיד מתחלל קדושת הגוף לא מתחלא התם לא קא מכוין לאפוקינהו לחולין הכא קא מכוין לאפוקינהו לחולין אימר דשמעת ליה לרבי מאיר בקדשי קדשים בקדשים קלים מי שמעת ליה א"ל ההוא מרבנן ורבי יעקב שמיה קל וחומר קדשי קדשים מתחללים קדשים קלים לא כל שכן איתמר נמי אמר ר' חמא בר' עקיבא אמר רבי יוסי בר' חנינא אומר היה ר"מ הקדש במזיד מתחלל בשוגג אין מתחלל אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים קל וחומר קדשי קדשים מתחללים קדשים קלים לא כל שכן
Comments from Rashi on Masechet Kiddushin Page 55a
הכי גרסינן תנן התם בהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר כו' זכרים עולות . משום דחיישינן שמא מירושלים יצאת ורוב בהמות היוצאות ממנה זבחים הם ואיכא לספוקי בכל זבחים שהיא ראויה להם הילכך זכר דחזי לעולה מספקא לעולה ולקמן פריך עלה: נקבות זבחי שלמים . דאילו בעולה ליכא לספוקי: שלמים לא הוו . בתמיה דילמא שלמים היא והיכי מקריב לה עולה: אמר רבי אושעיא בבא לחוב בדמיהן עסקינן . כלומר איהי ודאי לא קרבה וה"ק אם בא אדם זה לעשות לה תקנה ובא לקבל על עצמו חוב כל דמיה שהוא בספק ולהוציאה לחולין ולהקדיש את דמיה אם זכר הוא נתחייב אף בדמי עולה דחיישינן שמא עולות הן: אמר רבי אושעיא בבא לחוב בדמיהן עסקינן . כלומר איהי ודאי לא קרבה וה"ק אם בא אדם זה לעשות לה תקנה ובא לקבל על עצמו חוב כל דמיה שהוא בספק ולהוציאה לחולין ולהקדיש את דמיה אם זכר הוא נתחייב אף בדמי עולה דחיישינן שמא עולות הן: ורבי מאיר היא דאמר . במתניתין (לעיל קידושין דף נב:) הקדש במזיד מתחלל ויכול זה להוציאן לחולין מזיד ויתפסו הדמים בקדושתם ועל ידי תנאי יביא שני דמים אחד לעולה ואחד לשלמים ויאמר אם עולה היא הרי היא מתחללת על זו והשני יהא שלמי נדבה ואם שלמים היא הרי היא מחוללת על של שלמים והשני לנדבת עולה: הא רבי מאיר היא . הך מתניתין דשקלים דבהמה שנמצאת כרבי מאיר מוקמינן לה דאמר הקדש מתחלל במזיד ואפי' קדושת הגוף נמי מתחלל: לאו א"ר יהודה הקדש בשוגג מתחלל . והיא עיקר חילול וקאמר דקדושת הגוף לא מתחללין שוגג: וקדושת הגוף . דקדשי מזבח מי מתחללת בלא מום: אין מועל אחר מועל . אין שתי מעילות זו אחר זו בקרן אחד של הקדש דכיון שמועל בו הראשון יצא לחולין: אלא בהמה . של קדשי מזבח הראויה לקרבן לפי שאין יוצאה לחולין כשהיא תמימה וכן כלי שרת: ההיא ר' יהודה היא . מדקתני אין מועל אחר מועל אלמא מקמא הוא דנפיק לחולין אע"ג דשוגג הוא דאי מזיד ליכא מעילה והאי סברא לרבי יהודה הוא דשמעת ליה דאמר במתניתין (שם) הקדש בשוגג מתחלל: ופרכינן מדר"י נשמע לרבי מאיר . בחילול מזיד דהא פלוגתייהו ליתא אלא במזיד ושוגג אבל בקדושת הגוף וקדושת דמים אין מחלוקת ביניהם באותו הקדש שאין מתחלל לר' יהודה בשוגג אין מתחלל במזיד לר' מאיר: לאו א"ר יהודה הקדש בשוגג מתחלל . והיא עיקר חילול וקאמר דקדושת הגוף לא מתחללין שוגג: לר' מאיר נמי . דקאמר עיקר חילול הקדש במזיד קדושת גוף לא אמר דנתחיל: ומשני התם לא מכוין לאפוקינהו לחולין כו' . כלומר חילול דמזיד לר' מאיר עדיפא מחילול דשוגג לר' יהודה דאילו שוגג לא מכוין לאפוקינהו לחולין וגזירת הכתוב הוא מדמחייביה רחמנא קרבן מעילה הילכך קדושת הגוף לא מיתחיל אבל חילול מזיד לר' מאיר מכוין לאפוקינהו לחולין הילכך קדושת הגוף נמי מיתחלא: אימר דשמעת ליה לר' מאיר כו' . אדרבי אושעיא פריך דאוקמא ההיא דשקלים כר"מ אימר דשמעת ליה לר"מ דאמר הקדש במזיד מתחלל בקדשי קדשים כגון קדשי הבית דהיינו סתם הקדש והוא הדין לקדשי קדשים דכולהו הוי לגבוה כקדשי בדק הבית: בקדשים קלים מי שמעת ליה . וההיא דבהמה איכא לספוקי נמי בקדשים קלים והיכא שמעת ליה לרבי מאיר דמתחללין במזיד: לר' מאיר נמי . דקאמר עיקר חילול הקדש במזיד קדושת גוף לא אמר דנתחיל:
Comments from Tosafot - Kiddushin 55a
אמר רב אושעיא בבא לחוב בדמיהן. פירש בקונטרס איהי ודאי לא מקרבה ומיירי בבא להתחייב בדמיהם פירוש אדם זה המוצאה קבל עליו לתקן כל הספק שעליה ורוצה להוציאה לחולין והכי קאמר חיישינן שמא עולות ויביא ב' בהמות או ב' דמים ויאמר אם זו עולה תהא מחוללת על זו והאחרת תהא שלמי נדבה ואם היתה זו שלמים תהא מחוללת על זו והאחרת תהא נדבת עולה ורבי מאיר היא דאמר הקדש כו' משמע מתוך פי' הקונטרס דצריך שיחלל הקדושה שעל הבהמה הנמצאת על אותה שהביא ובדרך חילול דוקא וקסבר ר' מאיר דנפדין תמימים וקשה שהרי לא מצינו דסבר רבי מאיר דתמימים נפדין יותר משאר תנאים ולא שייך זה כלל בפלוגתא דידיה ור' יהודה לכך פר"י דלעולם קסבר בעלמא דתמימים אינם נפדין כגון דרך חילול והכא מיירי שנתכוון לגוזלה ולקנותה מיד המקדיש ולזכות בה ולשנות בה ובכה"ג שרי ואחר שהוציאה לחולין עלה בדעתו לחוב בדמיהן כדפרישית: אין מועל אחר מועל . פירש בקונטרס אין מעילה זו אחר זו בקרן אחד של הקדש דכיון שמעל בה הראשון יוצא לחולין אלא בהמה וכלי שרת בלבד תימה דבתוספתא דמעילה (פ"ב) תניא קרדום של הקדש ביקע בו ובא חבירו וביקע בו כולן מעלו נתנו לחבירו וחבירו לחבירו הוא מעל וחבירו מותר לבקע בו לכתחילה והשתא היכי דמי אי האי קרדום כלי שרת כי נתנו לחבירו אמאי לא מעל חבירו הא אמרינן יש מועל אחר מועל בכלי שרת ואם אינה כלי שרת אמאי אמר כולן מעלו הא אין מועל אחר מועל אלא בהמה וכלי שרת בלבד ויש לומר דלעולם מיירי בקרדום שאינה כלי שרת ולא קשה מידי דהא דאמרי' הכא דאין מועל אחר מועל היינו כשהוא סבור שהכלי של חבירו ואז הוא מתכוין לגוזלה היכא דנתנו לחבירו כדין שליחות יד בפקדון דהיכא דמתכוין להוציאו מרשות לרשות נקרא גזלן על כל הפקדון אפילו לא הוציאן אלא מקצתן אבל האי דתוספתא דקאמר בא חבירו וביקע בו ובא חבירו וביקע בו דכולן מעלו מיירי דכל חד וחד יסבור שהוא שלו ואינו מתכוין להוציאו מרשות לרשות אלא ליהנות ולהניחו אחר ההנאה ואז כשיהנה לא ימעול אלא כפי טובת הנאה שיש לו במלאכה ומשום הכי אמרינן שלא יצא לחולין ומעלו כולן אבל נתנו לחבירו וחבירו לחבירו לא מעל אלא הראשון שהוציאו מרשות לרשות ונהי נמי דסבר שהיא שלו מ"מ מתכוין הוא להוציאו מרשותו לרשות חבירו ולפיכך צ"ל בא חבירו ורכב עליו ובא חבירו ורכב עליו כולן מעלו ואע"ג שנתכוין לגוזלו ולהוציאו מרשות לרשות דאם לא כן מאי איריא בהמה וכלי שרת אפילו בקדשי בדק הבית יש מועל אחר מועל היכא דאינו מתכוין להוציאו מרשות לרשות אלא ליהנות ממנו ולהניח כדפרישית אלא לעולם מיירי שמתכוין לגוזלה ואפ"ה אמרינן דכולן מעלו כדפרישית וראיה לחלק בין נהנה מדבר שסבור שהוא שלו לדבר שהיה סבור שהוא של אחרים מההיא דאמרינן (מעילה דף כ.) גבי נטל אבן או קורה של הקדש לא מעל נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל ופריך מכדי משקל שקלה מה לי שקלה הוא מה לי שקלה חבירו ומוקי רישא דלא מעל באבנים מסורות לגזבר שאינם יוצאים מרשות הקדש וגם הגזבר לא נתכוון לגוזלם אלא ליהנות מהם דסבור שהם שלו וסיפא דקתני הוא מעל מיירי שנתכוון להוציאם מרשות לרשות כדקתני נתנם לחבירו הוא מעל ועוד ראיה מההיא דפרק אלו נערות (כתובות לד:) דקאמר התם הניח להם אביהם פרה שאולה כסבורים הם דשל אביהם היא טבחוה ואכלוה משלמין דמי בשר בזול אבל כסבורים שהיא דפקדון וטבחוה ואכלוה משלמין דמי בשר שלם אם כן מצינו חילוק בין סבור שהוא שלו לסבור שהוא של אחרים: קדשים קלים מי שמעת ליה . אם היא של קדשים קלים מה תקנה נעשה לה אפילו נתכוון לגוזלה לא תצא לחולין כיון דליכא מעילה בהן דבשלמא קדשי קדשים כגון בדק הבית וחטאת דין הוא שיצאו לחולין על ידי מעילה שמועל בהן ואם תאמר מאי קשה ליה ולא יוציאנה לחולין אלא יביא בהמה אחרת ויאמר אם זו עולה הרי אני גוזלה וזו תהא עולה תחתיה ואם היא קדשים קלים כגון שלמים היא עצמה תהא שלמים ולא יקריב אלא היא ואחרת לעולת נדבה ויש לומר דאי אפשר למיעבד הכי שהרי יש לספק בבהמה זאת הנמצאת משום חששת בכור ומעשר דלא הושוו מתנותיהם ומתנות של שלמים דשלמים טעונין שתי מתנות ובכור ומעשר מתנה אחת ולא יכול להקריבה אלא צריך להמתין עד שיתמומם ולא רצה לתרץ שימתין לה עד שיתמומם ואז יאמר אם שלמים תהא מחולל על מעות הללו דנהי דקדשים קלים אינם מחוללים היינו כל זמן שהם תמימים משום דמשמע ליה לרבי אושעיא הא דקתני זכרים עולות ונקבות זבחי שלמים הוי מיד שמצא הבהמה מצי למיעבד הכי בלא המתנה עד שיתמומם:
Kiddushin 55a - Mishnah translated into english
The Gemara continues its discussion of the desacralizing of consecrated property. We learned in a mishna there (Shekalim 20a): If there was an animal fit for the altar that was found straying, from Jerusalem and as far as Migdal Eder, and similarly if it was found within that distance from Jerusalem in any other direction, it is presumed that the animal came from Jerusalem. Most of the animals in Jerusalem were designated for offerings, and presumably this one was as well. Males are presumed to be burnt-offerings, as only males can be brought as burnt-offerings. Females are presumed to be peace-offerings, as it is permitted to bring a female peace-offering.
The Gemara questions this: But are males only burnt-offerings and not also peace-offerings? As peace-offerings can be male or female, a male animal that was found might have been designated as a peace-offering. Rabbi Oshaya said: We are not speaking here of bringing the animals themselves as offerings. Rather, we are dealing with one who comes to obligate himself to consecrate their value. The finder wants to consecrate the value of the animal in case it had been designated as an offering, thereby redeeming the animal and desacralizing it, and this is what the mishna is saying: In the case of males we are concerned that perhaps they are burnt-offerings, so the money must be consecrated for the purpose of burnt-offerings as well as peace-offerings. And this is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says: Consecrated property is desacralized if it is misused intentionally. Therefore, he may redeem the animal and must use the money to purchase both a peace-offering and a burnt-offering, thereby avoiding all uncertainty.
The Gemara asks: And can something that has inherent sanctity, such as an animal that has been designated as an offering, be desacralized? But didn’t we learn in a mishna (Me’ila 19b): There is no misuse after misuse with regard to consecrated property? This means that if one misuses consecrated property, the item is immediately desacralized and the prohibition of misuse no longer applies to it. This is so apart from the case of the misuse of an animal designated as an offering and apart from the case of the misuse of service vessels alone. These do not become desacralized when misused, because they have inherent sanctity.
That mishna continues: How so? If someone was riding on a consecrated animal, and another came after him and also rode on it, and yet another came and rode on it, they have all misused consecrated property. Similarly, if one was drinking from a golden cup used in the Temple service, and another came and drank from it, and yet another came and drank from it, they have all misused consecrated property. The Gemara asks: As this indicates that an item that has inherent sanctity is never desacralized, how can it be redeemed? The Gemara answers: That mishna, from tractate Me’ila, is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, whereas this mishna, from tractate Shekalim, is in accordance with the opinion of Rabbi Meir.
The Gemara asks: Let us hear, i.e., infer, from the opinion of Rabbi Yehuda to the opinion of Rabbi Meir: Didn’t Rabbi Yehuda say that consecrated property is desacralized if used unwittingly, and yet those items that have inherent sanctity are not desacralized. According to Rabbi Meir as well, although consecrated property is desacralized if used intentionally, items that have inherent sanctity should not be desacralized. The Gemara answers that there is a difference between the two opinions. There, in the case underlying Rabbi Yehuda’s opinion, the one who misuses the consecrated item unwittingly does not intend to withdraw it to a non-sacred state but merely to use it, which is why an item that has inherent sanctity is not desacralized; whereas here, in the case underlying Rabbi Meir’s opinion, one who acts intentionally does intend to withdraw it to a non-sacred state, so even an item that has inherent sanctity can be desacralized.
The Gemara questions Rav Oshaya’s explanation of the mishna: Say that you have heard Rabbi Meir express the opinion that one can desacralize a consecrated item in the case of offerings of the most sacred order, but did you hear him express this opinion in the case of offerings of lesser sanctity, e.g., a peace-offering? If Rabbi Meir holds that offerings of lesser sanctity cannot be desacralized, the explanation of Rabbi Oshaya would be insufficient, as it does not account for the possibility that the animal is a peace-offering. One of the Sages, and his name was Rabbi Ya’akov, said to him: This is learned by means of an a fortiori inference: If offerings of the most sacred order can be desacralized, is it not all the more so the case that this halakha would apply to offerings of lesser sanctity?
It was also stated: Rabbi Ḥama, son of Rabbi Akiva, says that Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says that Rabbi Meir would say: Consecrated property is desacralized when misused intentionally, but it is not desacralized when misused unwittingly. This applies both to offerings of the most sacred order and to offerings of lesser sanctity, by means of an a fortiori inference: If offerings of the most sacred order can be desacralized, is it not all the more so the case that this halakha would apply to offerings of lesser sanctity?
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.