The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Yaakov ben Myriam
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat אסתר בת חיים
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Margalit bat Ledicia
Kiddushin 53b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Kiddushin Page 53b

Kiddushin 53b - Guemara
ולאו ממילא שמעת מינה תרגמה רבין סבא קמיה דרב אמר קרא הוא בהוייתו יהא ובהקדש במזיד קידש בשוגג לא קידש דברי ר"מ ר"י אומר בשוגג קידש במזיד לא קידש א"ר יעקב שמעית מינה דר' יוחנן תרתי שגגת מעשר דר' יהודה שגגת הקדש דר"מ שניהם אין אשה מתקדשת בהם חדא לפי שאין אשה רוצה וחדא לפי שאין שניהם רוצים ולא ידענא הי מינייהו אמר ר' ירמיה ניחזי אנן מעשר איהי לא ניחא לה משום טרחא דאורחא איהו ניחא ליה דניקני איתתא ממילא אלא הקדש תרוייהו לא ניחא להו דנתחיל הקדש על ידייהו ור' יעקב אמר איפכא מסתברא מי לא איכא למימר מעשר איהי לא ניחא לה משום טירחא דאורחא איהו לא ניחא ליה משום אונסא דאורחא אלא הקדש בשלמא איהי לא ניחא לה דנתחיל הקדש על ידה אלא איהו מי לא ניחא ליה דניקני איתתא ממילא בעא מיניה רבא מרב חסדא אשה אין מתקדשת מעות מהו שיצאו לחולין אמר ליה אשה אין מתקדשת מעות היאך יצאו לחולין בעא מינה רב חייא בר אבין מרב חסדא במכר מאי אמר ליה אף במכר לא קנה איתיביה חנוני כבעל הבית דברי ר"מ ר' יהודה אומר חנוני כשולחני עד כאן לא קא מיפלגי אלא דמר סבר חנוני כשולחני ומר סבר חנוני כבעל הבית אבל דכולי עלמא אם הוציא מעל רבי מאיר לדבריו דר' יהודה קאמר לדידי אם הוציא נמי לא מעל אלא לדידך אודי לי מיהא דחנוני כבעל הבית ואמר ליה לא כשולחני אמר רב
Comments from Rashi on Masechet Kiddushin Page 53b
ולאו ממילא שמעת מינה . בתמיה מדכתיב קדש ישראל לה' ראשית תבואתו כתרומה הם לו וש"מ תרומה נמי הויא קדש לה': אמר קרא . גבי מעשר לה' הוא בהווייתו יהא לה': שמעית מיניה דר' יוחנן תרתי . טעמא דמתרתי בבי דמתני' דקתני בה בשוגג לא קידש שגגת מעשר לר' יהודה הואיל ואית ליה מעשר ממון הדיוט הוא אמאי בשוגג לא קידש ושגגת הקדש לר"מ כיון דאית ליה במזיד קידש שוגג מאי שנא: ושניהם אין אשה מתקדשת בהן . כלומר שמעית מר' יוחנן טעמא דתרתי בבי דמתני' דאיירי בשגגות ותני תנא דידן בתרוייהו אין אשה מתקדשת בהן: חדא לפי שאין אשה רוצה . בחדא מינייהו פירש לפי שאין אשה רוצה אם היתה יודעת שהוא כן לא קבלתו לשם קידושין והוו להו קידושי טעות: וחדא לפי שאין שניהם רוצים . דנפקא מינה דבההיא דפריש בה ר' יוחנן לפי שאין אשה רוצה אם בדקנוה ואמרה רוצה אני ואינה מקפדת אין אנו צריכין לבדוק אותו דמסתמא מינח ניחא ליה: ולא ידענא הי מינייהו . באיזה מהן תלה באשה ואיזו תלה בשניהם: משום טירחא דאורחא . להצריכה להעלותו לירושלים: ממילא . בחנם בלא טורח: דניתחיל הקדש על ידייהו . שהוא דבר איסור וקראן הכתוב מועלי מעל ואם קידושין הן הרי נתחלל שזו היא הוצאתו כשהוציאו מרשות גבוה ונתנו לה: ור' יעקב . דאמר לא ידעינן הי מינייהו אמר לך אטו איפכא נמי מי ליכא לפרושי ולמימר במעשר לפי שאין שניהן רוצים ובהקדש לפי שאין אשה רוצה: משום טירחא דאורחא . להצריכה להעלותו לירושלים: משום אונסא דאורחא . דעל כרחך אונסא דאורחא עליה רמיא שהמעשר אין בו כאן שוה פרוטה שלא ניתן להוציאו אלא בירושלים שאפי' תמכרנו דמיו נתפסין בקדושתו וקידושיה צריכין שיהו שוה פרוטה הילכך אי הוה ידע מעיקרא דמעשר הוא כיון דבעי לקבולי עליה אונסא דאורחא לא הוה מקדשה לה ביה דשכיח לאיתנוסי טפי גבי איתתא מגברא א"נ לא רמי אחריות עליה לא ניחא ליה דליתניס מינה פן תיעצב ותאמר לו קידשתני בדבר שלא נהניתי בו: בשלמא איהי לא ניחא לה דניתחל הקדש על ידה . דמה הנאה יש לה בחילולו אם לא תקבלנו יצטרך זה לקדשה בהיתר משלו: דניקני איתתא ממילא . ואע"פ שעליו לשלם להקדש השתא מיהא ניחא ליה שמא אין לו משלו עכשיו כלום: אשה . הא קאמרינן דאינה מקודשת בשגגת הקדש לרבי מאיר: מעות מהו שיצאו לחולין . להנות מהן עתה וזה יתחייב בהן קרבן מעילה: היאך יצאו לחולין . במה יצאו מרשות הקדש אחרי שאין דבריהם קיימין: במכר מאי . לקח החפץ במעות הקדש בשוגג לרבי מאיר קנה או לא קנה: לא קנה . ולא יצאו מעות לחולין ואין מעילה לרבי מאיר בהקדשות אלא באוכל אוכלי הקדש אבל המוציא מעות הקדש אין לו מעילה בכל מקום שהן שם הקדש עליהם: חנוני כבעל הבית . משנה היא במעילה גזבר המפקיד מעות אצל שולחני אם צרורין לא ישתמש בהם לפיכך אם הוציא לא מעל הגזבר אלא שולחני ואם מותרים ישתמש בהם לפיכך אם הוציא מעל הגזבר דברשותיה עבד דמידע ידע דשולחני צריך למעות תדיר אבל בעה"ב בין כך ובין כך לא ישתמש בהן דלאו אדעתא דהכי אפקדינהו גביה דסתם בעה"ב אינו משתמש תמיד במעות לפיכך אם הוציא מעל בעה"ב ולא הגזבר שהפקידו: חנוני כבעה"ב . שאינו צריך תמיד למעות שנותנים לו פירות וכל מכר חנותם באשראי ודי לו במיעוט מעות שבידו ר' יהודה אומר חנוני כשולחני: אבל דכ"ע . המוציא מעות הקדש מעל אחד מהם אלמא במכר לר' מאיר קנה דאם לא קנה היאך יצאו מעות לחולין: לדידי . אם הוציא לא מעל לא זה ולא זה שאין מעילה במעות אלא באוכלין: לדידך . דיש מעילה במעות: אודי לי מיהא דחנוני כבעה"ב . והוא מעל ולא גזבר דלאו ברשותיה עבד וא"ל ר' יהודה לא מודינא לך בהא אלא כשולחני הוא ומעל גזבר דמידע ידע דצריך תמיד למעות לקנות סחורה:
Comments from Tosafot - Kiddushin 53b
איהו לא ניחא ליה משום אונסא דאורחא . פי' בקונטרס דעל כרחך אונסא דאורחא עליה דידיה רמיא שהמעשר אין כאן בו שוה פרוטה שלא ניתן להוציאו אלא בירושלים שאפי' ימכרנו דמיו נתפסין בקדושתו וקידושין צריכין שיהו שוים שוה פרוטה הילכך אי הוה ידע מעיקרא דמעשר הוי כיון דבעי לקבולי עליה אונסא דאורחא לא הוה מקדש לה ביה דשכיח לאיתנוסי גבי איתתא טפי מגברא משמע מתוך פירושו שלא יחולו הקידושין במזיד עד שיהו בירושלים וקשה דפריך בבכורות (דף ט:) והרי מעשר שהקפידה תורה בכסף צורה פי' כשפודה אותו צריך לפדותו בכסף שיש בו צורה וקאמר ר' יהודה במזיד קידש ומאי פריך והא איהו לא אמר שיגמרו עד שיהיה המעשר בירושלים ואירושלים לא הקפידה תורה בכסף צורה דכתיב (דברים יד) ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך אלא ש"מ מקודשת אפי' בגבולין אם קבלה את המעשר לכן נ"ל כפירוש הקונטרס שני דפירש אי נמי אפי' דאין אחריות מוטל עליו לא ניחא ליה דתיהוי לה תרעומת עליה לומר לו קדשתני בדבר שלא הועיל לי מיהו קשה דמשמע הכא דמתני' איירי בגבולין ואפ"ה קאמר ר' יהודה דבמזיד קידש דמעשר ממון הדיוט הוא וכן משמע לקמן (קידושין דף נד:) דקאמר הפודה מעשר שני שלו מוסיף חומש ומוקי לה כר' יהודה וההיא ע"כ בגבולין איירי דאי בירושלים אין פודין בו מעשר שני אלמא משמע דמעשר שני ממון הדיוט הוא לר' יהודה אפי' בגבולין וקשה מפרק חלק (סנהדרין דף קיב:) דמשמע התם דבגבולין כ"ע לא פליגי דממון גבוה גבי עיסת מעשר שני ר"מ פוטר מן החלה וחכמים מחייבין ואמר רב חסדא מחלוקת במעשר שני בירושלים דר"מ סבר ממון גבוה הוא ורבנן סברי ממון הדיוט הוא אבל בגבולין דברי הכל פטורים וי"ל דאע"ג דלר' יהודה ממון הדיוט הוא אפי' בגבולין מ"מ קאמר רב חסדא דלאו עיסה היא להתחייב בחלה הואיל ואין ראויה שם לאכול: אף במכר לא קנה . ולא יצאו מעות לחולין ואין מעילה לר"מ אלא באוכל הקדש אבל במוציא הקדש אין לו מעילה דכל מקום שהוא שם הקדש חל עליו דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתיה כיון דאי הוה ידע לא הוה מפיק אבל במזיד קידש דר"מ לטעמיה דאמר הקדש במזיד מתחלל ומפיק לה מקרא (או מעלה מעל) ואין מעילה אלא בשינוי כלומר במזיד דאם ירצה לגוזלו יקננו מיד וזה שינה היכא דקידש במזיד וראיה. דמעלה מעל הוי במזיד דכתיב (במדבר ה) גבי סוטה גבי איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל והתם על כרחך במזיד קאמר דודאי כשמזנה מזידה היא וקרא דונתן הכסף וקם לו למצוה בעלמא דבלאו כסף הוא מתחלל אם ירצה לגוזלו ומיהו במעשר קאמר רבי מאיר דבין בשוגג ובין במזיד לא קידש דבמעילה הוא דגלי קרא דבמזיד מתחלל אבל מעשר דכל היכא דאיתא שם מעשר עליו ורבי יהודה סבר ממון בעלים הוא ולכך במזיד קידש דממונא הוא אבל בשוגג לא משום טירחא דאורחא:
Kiddushin 53b - Mishnah translated into english
The Gemara asks: But don’t you understand it by itself from this verse? Since the verse compares the Jewish people to teruma, the categorization of “holy” evidently applies to teruma as well. Ravin the Elder interpreted it before Rav: The difference is that with regard to tithe the verse states: “It is for the Lord,” which indicates: As it is, it should be, as consecrated.
§ The mishna teaches: And if he betrothed a woman with consecrated property belonging to the Temple treasury, if he does so intentionally he has betrothed her, and if he does so unwittingly he has not betrothed her; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says the opposite: If he did so unwittingly he has betrothed her, but if he does so intentionally he has not betrothed her. Rabbi Ya’akov said: I learned two halakhot from Rabbi Yoḥanan, the halakha of an unwitting error involving tithe according to the opinion of Rabbi Yehuda and the halakha of an unwitting error involving consecrated items according to the opinion of Rabbi Meir. In both of these cases the woman is not betrothed with the items.
He proceeds to explain. One of these halakhot is because the woman does not want to become betrothed with the item, and the reason for the other is because neither the man nor the woman wants it. He adds: And I do not know which of them is due to the woman alone, and which is due to both parties. Rabbi Yirmeya said: Let us see which reason is applicable to which case. It must be that with regard to second tithe, which may be eaten only in Jerusalem, it is not satisfactory for her to be betrothed with it due to the trouble of transporting it all the way to Jerusalem to enjoy it, whereas it is satisfactory for him to betroth her with it, since he acquires a woman by itself, i.e., by the tithe alone, without having to spend additional money of his own. But in the case of consecrated items, it is not satisfactory for the two of them that consecrated property be desacralized by their using it for betrothal.
And Rabbi Ya’akov said the opposite is more reasonable. Couldn’t it be said that in the case of second tithe it is not satisfactory for her to be betrothed with it due to the trouble of transporting it all the way, and it is not satisfactory for him to betroth her with it due to the danger of an accident along the way. If the second tithe gets lost on the way to Jerusalem, she will not have derived any benefit from it. It will cause her distress to think she received nothing for her betrothal, and he does not want to cause her distress. But in the case of consecrated items, granted that with regard to her, it is not satisfactory for her that consecrated property be desacralized through her, but why wouldn’t it be satisfactory for him to acquire a woman by itself, without the expenditure of redeeming a consecrated item? Therefore, the reasons for Rabbi Yoḥanan’s statement cannot be determined by logic alone.
Rava inquired of Rav Ḥisda: According to Rabbi Meir, a woman cannot be betrothed by receiving consecrated money, but what is the halakha with regard to the money he gives her for betrothal: Does the money become desacralized as a result of the act of betrothal, as is usually the case when one uses a consecrated item for his own benefit? Rav Ḥisda said to him: If the woman is not betrothed, how can the money become desacralized? Since the money has not actually been used, nothing has changed with regard to its status.
Rav Ḥiyya bar Avin inquired of Rav Ḥisda: What is the halakha with regard to a sale: If one unwittingly uses consecrated money to purchase an item, does the sale take effect? Rav Ḥisda said to him: Even with regard to a sale he does not acquire the item.
Rav Ḥiyya bar Avin raised an objection to him: The halakha is that if a man deposited a bundle of money with a money changer, the latter may not use the money. If the money changer untied the bundle and used the money, and it turned out that it was consecrated, the money changer is liable to bring an offering for the misuse of consecrated property, since he acted without the permission of the depositor. If the money was not in a bundle, the money changer has the right to use it, since the depositor knows that a money changer frequently distributes money. Consequently, in this case, if the money was consecrated, it is the depositor who is liable to bring an offering for the misuse of consecrated property, since the money changer is considered to have acted with his awareness. If one deposited the money with a homeowner, i.e., not a money changer, the latter may not use it in either case, and he is liable to bring an offering for the misuse of consecrated property if he does. With regard to a storekeeper, the tanna’im disagree: The same halakha applies to a storekeeper as to a homeowner; this is the statement of Rabbi Meir. But Rabbi Yehuda says: The same halakha applies to a storekeeper as to a money changer.
The Gemara analyzes this: They disagree only with regard to that issue: As one Sage, Rabbi Yehuda, holds that the same halakha applies to a storekeeper as to a money changer, and one Sage, Rabbi Meir, holds that the same halakha applies to a storekeeper as to a homeowner. But everyone agrees that if the storekeeper did spend the money, he has misused consecrated property. This indicates that even according to the opinion of Rabbi Meir, whatever transaction he performed did take effect. The Gemara rejects this: Rabbi Meir stated his opinion in accordance with the statement of Rabbi Yehuda, as follows: According to me, if he spent the money he has also not misused consecrated property, but according to you, at least concede to me that the same halakha applies to a storekeeper as to a homeowner. And Rabbi Yehuda said to him: No, I do not concede to you even with regard to this point, as I hold that the same halakha applies to a storekeeper as to a money changer.
The Gemara records a discussion as to the reasons for the rulings of Rabbi Meir and Rabbi Yehuda. Rav says:
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.
Talmud Bavli