Talmud BavliThe learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Yechayahou ben Moche
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Margalit bat Ledicia
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat יוסף בן מושה
Kiddushin 2b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Kiddushin Page 2b
Kiddushin 2b - Guemara
אי נמי שדות בכסף יקנו (ירמיה לב,מד) תני האישה נקנית וניתני התם האיש קונה מעיקרא תני לישנא דאורייתא ולבסוף תני לישנא דרבנן ומאי לישנא דרבנן דאסר לה אכולי עלמא כהקדש וניתני הכא האיש קונה משום דקא בעי למיתנא סיפא וקונה את עצמה בדידה תנא נמי רישא בדידה וניתני האיש קונה ומקנה משום דאיכא מיתת הבעל דלאו איהו קא מקני מן שמיא הוא דמקני לה ואי בעית אימא אי תנא קונה ה"א אפילו בעל כרחה תנא האשה נקנית דמדעתה אין שלא מדעתה לא ומאי איריא דתני שלוש ליתני שלושה משום דקא בעי למיתני דרך ודרך לשון נקבה הוא דכתיב והדעת להם את הדרך ילכו בה (שמות יח,כ) ואלא הא דתניא בשבעה דרכים בודקין את הזב ניתני שבע משום דקא בעי למיתני דרך ואשכחן דרך דאיקרי לשון זכר דכתיב בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך (דברים כח,ז) אי הכי קשו קראי אהדדי וקשיא נמי מתני' אהדדי קראי אהדדי לא קשיין הכא דבתורה קאי ותורה איקרי לשון נקבה דכתיב תורת ה' תמימה משיבת נפש (תהילים יט,ח) כתב לה בלשון נקבה התם דבמלחמה קאי דדרכו של איש לעשות מלחמה ואין דרכה של אשה לעשות מלחמה כתב לה בלשון זכר מתני' אהדדי לא קשיין הכא דלגבי אשה קאי קתני לה בלשון נקבה התם דלגבי איש קאי דדרכו של איש ליבדק ואין דרכה של אשה ליבדק דהא אשה נמי באונס מיטמאה תני לשון זכר מ"ט תני שלוש משום דרכים ניתני דברים וניתני שלושה משום דקבעי למיתני ביאה וביאה איקרי דרך דכתיב ודרך גבר בעלמה כן דרך אשה מנאפת (משלי ל,יט-כ) הא תינח ביאה כסף ושטר מאי איכא למימר משום ביאה ותני תרתי אטו חדא הנך נמי צורך ביאה נינהו ואי בעית אימא הא מני ר' שמעון היא דתניא ר"ש אומר מפני מה אמרה תורה כי יקח איש אישה (דברים כב,יג) ולא כתב כי תלקח אשה לאיש מפני שדרכו של איש לחזר על אשה ואין דרכה של אשה לחזר על איש משל לאדם שאבדה לו אבידה מי חוזר על מי בעל האבידה מחזר על אבידתו והא דתנן בז' דרכים בודקין את הזב ליתני דברים התם הא קמ"ל דדרכא דמיכלא יתירא לאותיי לידי זיבה ודרכה דמישתיא יתירא לאתויי לידי זיבה והא דתנן אתרוג שווה לאילן בג' דרכים ליתני דברים משום דבעינן מתני סיפא ולירק בדרך אחד סיפא נמי ניתני דבר
Comments from Rashi on Masechet Kiddushin Page 2b
אי נמי שדות בכסף יקנו . והא דלא מייתי קנין שנכתב בתורה "מכסף מקנתו" (ויקרא כה,נא) משום דבעי לאותיי קנין דשדה. וקשה: א"כ ה"ל לאתויי "השדה אשר קנה אברהם"! וי"ל: דמההיא ליכא למידק, דאיכא למימר "השדה אשר קנה אברהם" בחזקה או בשטר . דהא לא כתיב "השדה אשר קנה בכסף". דאורייתא . דכתיב לשון קניין בכסף. דאסר לה אכולי עלמא כהקדש . והרי את מקודשת לי, כלומר להיות לי מקודשת לעולם בשבילי כמו (נדרים מח.) "הרי הן מקודשין לשמיים" להיות לשמיים. ופשטא דמילתא: מקודשת לי, מיוחדת לי, ומזומנת לי. ומיהו: אם היה אומר "טלית זו מקודש לי" אין נראה שיועיל, דגבי אשה במה דמתיחדת להיות לו היא נאסרת לכל, אבל בככר וטלית לא שייך למימר הכי. וניתני הכא האיש קונה . כי היכי דתני בלישנא דרבנן "האיש מקדש". וניתני . הכא "האיש קונה בג' דרכים". ומקנה . אותה לעצמה בשתי דרכים. ומשני משום דאיכא בהנהו ב' דרכים מיתת הבעל. אי תנא ה"א בעל כרחה . ואע"ג דתני "האיש מקדש" דמשמע בע"כ, היינו משום דכבר אשמועינן הכא דבע"כ לא. והא דקתני "היבמה נקנית" ולא קתני "היבם קונה" בע"כ . איידי דקתני "האשה נקנית" תני נמי סיפא "היבמה נקנית", דנקנית משמע מדעתה ומשמע בע"כ. ליתני שלושה . פירוש, משום דכל התורה כולה בלשון זכר נאמרה. תוס' ד"ה קשו וכו' מיהו היכא דאיכא לשנויי משנינן . ר"ל דלא פריך רק היכא דמצי לשנויי עמש"כ במו"ק (י) ד"ה ממתוחי. וכה"ג לקמן (קידושין ד) מתקיף ליה מר בר"א ולאו ק"ו הוא כו' ואע"ג דגבי תושב ושכיר ע"כ צ"ל מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא. בודקים את הזב . במאכל ובמשתה, בחולי, במשא, בקפיצה, ומראה, והרהור . שמא מחמת אחד מהן ראה ואנוס הוא וטהור, דרחמנא אמר "מבשרו" (ויקרא טו,ב) . מאליו ולא מחמת אונס. והאשה באונס נמי מטמאה, כדאמר בפרק בנות כותים (נידה לו:) כשהוא אומר כי יזוב זוב דמה הרי אונס אמור. קשו קראי אהדדי . אע"ג דמצינו כמה דברים שנקראים בלשון זכר ונקבה, דכתיב "יד שלוחה אלי והנה בו מגילת ספר" (יחזקאל ב,ט) וכן "השמש באה" (ברא' טו,יז) "השמש יצא" (שם יט,כג) "המחנה האחת והכהו" (שם לב,ח), וכן בלשון חכמים מצינו גבי נר שכבתה אין זקוק לה (שבת כא.) "נר שכבה" (שם מד.), "הלכה חמורך טרפון" (סנהדרין לג.) "השוכר את החמור והבריקה והוליכה להר" (ב"מ עח.) "לא הספיק בעל הפרה למשוך אתץ החמור עד שמת החמור" (כתובות עו.) וכהנה רבות. מיהו היכא דאיכא לשנויי משנינן ובקראי נמי יש שום דרשה, אי נמי: לפי שראה המשניות ששינו לשונם אחרי שני הפסוקים היה רוצה לתת בהם טעם ודקדוק עליהם. הכא דבתורה קאי ותורה איקרי לשון נקבה . וא"ת: מלחמה נמי איקרי לשון נקבה דכתיב "ותכבד המלחמה אל שאול" (שמ"א א,לג) "ותוסף עוד המלחמה" (שם יט,ח) ועוד כי היכי דקאמר דרכו של איש לעשות מלחמה ולא אשה . ה"נ דרכו של איש ללמוד תורה ולא אשה! וי"ל: דלא דמי, דהכא בתורה גופיה קאי דקרי הכתוב בלשון דרך ולא קאי בלומדיה, וכתוב "יצאו אליך" (דברים כח,ז) אאנשי מלחמה קאי והם האנשים שדרכם לעשות מלחמה. ופרכינן מ"ט תני שלוש . משום דרכים קאמרת. ליתני דברים וניתני שלושה . כי אורחא דגמרא. ותני תרתי משום חדא . בתמיה, שינה לשון כסף ושטר משום ביאה? היה לו לילך אחרי הרוב. הא מני . דתני לשון דרך בקדושי אשה, ר"ש היא דאמר אורחא דארעא שייך בהו. [מפני מה אמרה תורה כי יקח וכו' . פירוש: דמשמע בעל כרחה ולא כתיב "כי תלקח" דמשמע מדעתה. ת"י] אבידה . אחת מצלעותיו. והא דתנן בשבעה וכו' . בזבין פרק ב' היא שנויה. בז' דרכים בודקין את הזב . עיין פירוש רש"י, והנה מדלא תני "במאכל ובמשקה". נראה שיפה פירש הרע"ב בנזיר במאכל אם אכל דברים המביאים לידי זיבה כגון בשר כו' חלב כו' יין ישן. דמאכל משמע איכות המאכל ומשקה ג"כ בכלל כדאמרינן "שתייה בכלל אכילה" ומשתה משמע בכמות. ששתה או אכל הרבה כי כל הסעודה נקראת בשם משתה בקרא אבל קצת עומד לנגדי לשון הגמרא דלקמן דדרכא דמיכלא יתירא וכו'. בג' דרכים . ערלה ורבעי נוהג בו כאילן, ולעניין שביעית הולכין בפירותיו אחר החנטה כאילן ולא אחר לקיטה כירק. אתרוג שוה לאילן בג' דרכים . פירוש בקונטרס: לערלה ולרבעי ולשביעית, דלעניין שביעית הולכין בפירותיו אחר חנטה כאילן ולא בתר לקיטה כירק. וא"ת: השתא דמשמע דרבעי נוהג באתרוג, א"כ קשה מהכא למ"ד תני כרם רבעי בריש כיצד מברכין (ברכות לה.) דמשמע דאין רבעי נוהג בשאר אילנות. וי"ל דה"ק: כרם רבעי, כל היכא דמצי למתני והיכא דלא מצי למתני . לא פליגי עליה, דלא פליגי התם לומר שלא יסבור שום תנא נטע רבעי דשמא בר מההיא דאתרוג איכא פלוגתא דתנאי בהדיא בשום מקום ולא נחלקו אלא לסתום המשניות דסוף מס' מעשר שני, ובשאר דוכתין: אי כמאן דסבר (ברכות לה.) נטע רבעי אי כמאן דסבר כרם רבעי (שם), לידע כמאן הלכתא. וי"מ: דאפילו מאן דתני כרם רבעי . מודה בשאר אילנות דמדרבנן נוהג והכא מדרבנן קאמר. ויש לנו נפקותא בדבר: דאי פליגי . דמאן דתני כרם רבעי דווקא, אבל בנטע אין רבעי כלל אפילו מדרבנן, ואמרו: (שבת קלט.) "כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ" וא"כ עכשיו בחו"ל אין דין רבעי נוהג באילנות, ואי מדרבנן . כ"ע מודו דנוהג בשאר אילנות ה"ה בחו"ל דרבעי נוהג מדרבנן. ומה שפירש הקונטרס: לשביעית אזלינן בתר חנטה כאילן ולא בתר לקיטה כירק . משמע מתוך פירושו דבירק אזלינן בתר לקיטה לעניין שביעית. ולא דק, דבמס' שביעית (שביעית ג,א) תנן "כל הספיחים מותרין חוץ מספיחי כרוב" והקשה רבינו ניסים דבפרק מקום שנהגו (פסחים נא:) תני איפכא! ותירץ: דבההיא דמס' שביעית דקתני "כל הספיחין מותרין" מיירי בספיחים של ערב שביעית שנכנסו בשביעית, דכיוון שגדלו רובן בשישית הם כשל שישית ומותרים אף לסחורה "חוץ מספיחי כרוב" שהם אסורים לסחורה כדין שביעית או אחר הביעור לאכילה, כדמפרשינן בירושלמי דכל ירק אתה יכול לעמוד עליו בין חדש בין ישן אבל ספיחי כרוב . שדרכו לגדל אמהות אהמות . ויש עלין שהם גדלים בשביעית ושמא יקח מן העלין שהן אסורין ויאמר מן האמהות לקחתי. וההיא דמקום שנהגו (שם) דקתני "כל הספיחים אסורים" מיירי בספיחים שגדלו בשביעית ואליבא דרבי עקיבא דדריש "וכי ולירק בדרך אחד . שבשעת לקיטתו . עישורו, שאין הולכין בו לעניין מעשרות אחר חנטה כשאר אילנות, אלא אחר שנה שנלקט בו כירק כדמפרש טעמיה לקמן. המעשרות משתנות כסדר השנים: שנה ראשונה של שמיטה . מעשר ראשון ושני, וכן בשניה, אבל שלישית . מעשר ראשון ומעשר עני. ואם חנט בשניה ונלקט בשלישית . בשאר אילנות אחר חנטה, ובאתרוג אחר לקיטה כירק.
Comments from Tosafot - Kiddushin 2b
אי נמי שדות בכסף יקנו . והא דלא מייתי קנין שנכתב בתורה "מכסף מקנתו" (ויקרא כה,נא) משום דבעי לאתויי קנין דשדה. וקשה: א"כ ה"ל לאתויי "השדה אשר קנה אברהם"! וי"ל: דמההיא ליכא למידק, דאיכא למימר "השדה אשר קנה אברהם" בחזקה או בשטר . דהא לא כתיב "השדה אשר קנה בכסף". דאסר לה אכולי עלמא כהקדש . והרי את מקודשת לי, כלומר להיות לי מקודשת לעולם בשבילי כמו (נדרים מח.) "הרי הן מקודשין לשמיים" להיות לשמיים. ופשטא דמילתא: מקודשת לי, מיוחדת לי, ומזומנת לי. ומיהו: אם היה אומר "טלית זו מקודש לי" אין נראה שיועיל, דגבי אשה במה דמתיחדת להיות לו היא נאסרת לכל, אבל בככר וטלית לא שייך למימר הכי. אי תנא קונה ה"א בעל כרחה . ואע"ג דתני "האיש מקדש" דמשמע בע"כ, היינו משום דכבר אשמועינן הכא דבע"כ לא. והא דקתני "היבמה נקנית" ולא קתני "היבם קונה" בע"כ . איידי דקתני "האשה נקנית" תני נמי סיפא "היבמה נקנית", דנקנית משמע מדעתה ומשמע בע"כ. ליתני שלושה . פירוש, משום דכל התורה כולה בלשון זכר נאמרה. קשו קראי אהדדי . אע"ג דמצינו כמה דברים שנקראים בלשון זכר ונקבה, דכתיב "יד שלוחה אלי והנה בו מגילת ספר" (יחזקאל ב,ט) וכן "השמש באה" (ברא' טו,יז) "השמש יצא" (שם יט,כג) "המחנה האחת והכהו" (שם לב,ח), וכן בלשון חכמים מצינו גבי נר שכבתה אין זקוק לה (שבת כא.) "נר שכבה" (שם מד.), "הלכה חמורך טרפון" (סנהדרין לג.) "השוכר את החמור והבריקה והוליכה להר" (ב"מ עח.) "לא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור" (כתובות עו.) וכהנה רבות. מיהו היכא דאיכא לשנויי משנינן ובקראי נמי יש שום דרשה, אי נמי: לפי שראה המשניות ששינו לשונם אחרי שני הפסוקים היה רוצה לתת בהם טעם ודקדוק עליהם. הכא דבתורה קאי ותורה איקרי לשון נקבה . וא"ת: מלחמה נמי איקרי לשון נקבה דכתיב "ותכבד המלחמה אל שאול" (שמ"א א,לג) "ותוסף עוד המלחמה" (שם יט,ח) ועוד כי היכי דקאמר דרכו של איש לעשות מלחמה ולא אשה . ה"נ דרכו של איש ללמוד תורה ולא אשה! וי"ל: דלא דמי, דהכא בתורה גופיה קאי דקרי הכתוב בלשון דרך ולא קאי בלומדיה, וכתוב "יצאו אליך" (דברים כח,ז) אאנשי מלחמה קאי והם האנשים שדרכם לעשות מלחמה. [מפני מה אמרה תורה כי יקח וכו' . פירוש: דמשמע בעל כרחה ולא כתיב "כי תלקח" דמשמע מדעתה. ת"י] אתרוג שוה לאילן בג' דרכים . פירוש בקונטרס: לערלה ולרבעי ולשביעית, דלעניין שביעית הולכין בפירותיו אחר חנטה כאילן ולא בתר לקיטה כירק. וא"ת: השתא דמשמע דרבעי נוהג באתרוג, א"כ קשה מהכא למ"ד תני כרם רבעי בריש כיצד מברכין (ברכות לה.) דמשמע דאין רבעי נוהג בשאר אילנות. וי"ל דה"ק: כרם רבעי, כל היכא דמצי למתני והיכא דלא מצי למתני . לא פליגי עליה, דלא פליגי התם לומר שלא יסבור שום תנא נטע רבעי דשמא בר מההיא דאתרוג איכא פלוגתא דתנאי בהדיא בשום מקום ולא נחלקו אלא לסתום המשניות דסוף מס' מעשר שני, ובשאר דוכתין: אי כמאן דסבר (ברכות לה.) נטע רבעי אי כמאן דסבר כרם רבעי (שם), לידע כמאן הלכתא. וי"מ: דאפילו מאן דתני כרם רבעי . מודה בשאר אילנות דמדרבנן נוהג והכא מדרבנן קאמר. ויש לנו נפקותא בדבר: דאי פליגי . דמאן דתני כרם רבעי דווקא, אבל בנטע אין רבעי כלל אפילו מדרבנן, ואמרו: (שבת קלט.) "כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ" וא"כ עכשיו בחו"ל אין דין רבעי נוהג באילנות, ואי מדרבנן . כ"ע מודו דנוהג בשאר אילנות ה"ה בחו"ל דרבעי נוהג מדרבנן. ומה שפירש הקונטרס: לשביעית אזלינן בתר חנטה כאילן ולא בתר לקיטה כירק . משמע מתוך פירושו דבירק אזלינן בתר לקיטה לעניין שביעית. ולא דק, דבמס' שביעית (שביעית ג,א) תנן "כל הספיחים מותרין חוץ מספיחי כרוב" והקשה רבינו ניסים דבפרק מקום שנהגו (פסחים נא:) תני איפכא! ותירץ: דבההיא דמס' שביעית דקתני "כל הספיחין מותרין" מיירי בספיחים של ערב שביעית שנכנסו בשביעית, דכיוון שגדלו רובן בשישית הם כשל שישית ומותרים אף לסחורה "חוץ מספיחי כרוב" שהם אסורים לסחורה כדין שביעית או אחר הביעור לאכילה, כדמפרשינן בירושלמי דכל ירק אתה יכול לעמוד עליו בין חדש בין ישן אבל ספיחי כרוב . שדרכו לגדל אמהות אהמות . ויש עלין שהם גדלים בשביעית ושמא יקח מן העלין שהן אסורין ויאמר מן האמהות לקחתי. וההיא דמקום שנהגו (שם) דקתני "כל הספיחים אסורים" מיירי בספיחים שגדלו בשביעית ואליבא דרבי עקיבא דדריש "וכי מאחר שלא נזרע מהיכן אוספין אלא לימד על הספיחים שהן אסורים אפילו לאכילה וכ"ש לסחורה וסבר דספיחים אסורין בשביעית מדאורייתא ואפילו קודם זמן הביעור וכשיצאו למוצאי שביעית אסור מדרבנן בכדי שיעשו כיוצא בהן וקסבר כל שאר ספיחים אסורים במוצאי שביעית אבל ספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות השדה לא גזרינן בהם משום שאר ספיחים דהא מינכרא מילתא ומה שגידל אמהות הרי היא של שביעית ואסור ומה שלא הגיע הרי הוא של מוצאי שביעית ושרי ומאן דחזי לבר אינש דאכל ספיחי כרוב למוצאי שביעית לא אתי למיכל שאר ספיחים דהא שאני משאר ספיחים ולא גזרינן היתירא משום איסורא מ"מ ש"מ דלא אזלינן כלל בירק בתר לקיטה אלא בתר רוב גידולים מדשרי ספיחי ששית שנכנסו לשביעית וי"ל דנהי דההיא דלא אזלינן בתר לקיטה מ"מ בתר חנטה נמי לא אזלינן אלא הגדל באיסור אסור בהיתר מותר מה שאין כן באתרוג ושאר אילן דאזלינן לגמרי בתר חנטה דאם חנט באיסור אפי' מה שגדל בהיתר אח"כ אסור והשתא לשביעית שוה לאילן דאי הוה כירק הוה אזלינן בתר רוב גידול:
Kiddushin 2b - Mishnah translated into english
Alternatively, it can be proven that purchasing a field with money is called an acquisition from the verse: “They shall acquire fields with money” (Jeremiah 32:44). Consequently, as the tanna wanted to teach that a woman can be betrothed with money, he taught: A woman is acquired. This explains why the terminology of acquisition is used in this mishna.
The Gemara asks: But let the mishna teach there, in the next chapter: A man acquires. The Gemara explains: Initially, the mishna taught using the language of the Torah, in which betrothal is called taking. And ultimately, in the next chapter, it taught using the language of the Sages. And what is the reason that betrothal is called kiddushin, literally, consecration, in the language of the Sages? The reason is that through betrothal the husband renders her forbidden to everyone like consecrated property. Therefore, this act is referred to as consecration.
The Gemara asks another question with regard to the difference in wording between the two mishnayot: And let it teach here, as in the following chapter: A man acquires. Why does this mishna teach: The woman is acquired, with the woman as the subject of the sentence? The Gemara answers: This is because the tanna wanted to teach in the latter clause of the mishna: And she acquires herself, which is stated with regard to her. Therefore, the tanna also taught the halakha stated with regard to her in the first clause.
The Gemara further asks: But if this is the reason, the mishna could have been formulated entirely differently. Let it teach: The man can acquire a woman and transfer authority, i.e., grant her the release from marriage in the form of a bill of divorce. The Gemara answers: The mishna could not use the expression: Transfer, because there is the case of the husband’s death, in which it is not he who transfers authority. Rather, it is from Heaven that her freedom is transferred to her. Therefore, the mishna could not issue a general statement that the man can actively transfer to the woman her release from marriage.
And if you wish, say instead another explanation. If the mishna had taught: The man acquires the woman, I would say that he can acquire her even against her will, as indicated by the expression: He acquires. One might have assumed that the betrothal depends on the husband, without the need for the woman’s consent. Therefore the mishna taught: The woman is acquired, from which it may be inferred that with her consent, yes, he can acquire her as a wife, but when he acts without her consent, no, she is not betrothed to him.
The Gemara continues to analyze the style of the mishna: And why does the tanna specifically teach: Three [shalosh] ways, formulated in the feminine? Let it teach: Three [shelosha] ways, formulated in the masculine. The Gemara explains: The mishna uses this form because it wants to teach the word way [derekh], and derekh is formulated in the feminine, as it is written: “And you shall show them the way [derekh] in which [bah] they must walk” (Exodus 18:20). The term bah, which is referring to derekh, is formulated in the feminine.
The Gemara challenges: But with regard to that which is taught in a mishna (Nazir 65b): One examines a zav in seven [shiva] ways [derakhim], where shiva is formulated in the masculine, let it teach: Seven [sheva] ways, formulated in the feminine. The Gemara answers: The mishna uses the masculine formulation of the term seven because it wanted to teach: Derekh, and we find that the word derekh is referred to in the masculine form, as it is written: “They shall come out against you one way [derekh], and shall flee before you seven [shiva] ways” (Deuteronomy 28:7). The Gemara asks: If so, the verses contradict each other, as in one verse the term derekh is masculine, and in the other verse it is feminine. And furthermore, the mishnayot contradict each other, as in one mishna derekh is masculine while in the other it is feminine.
The Gemara answers: The verses do not contradict each other. Here, that verse: “The way in which they must walk” (Exodus 18:20), is referring to the Torah, i.e., the way mentioned here is referring to the path of the Torah, and Torah is referred to in the feminine form, as it is written: “The Torah of the Lord is perfect [temima], restoring the soul” (Psalms 19:8). The word temima is in the feminine. Consequently, in reference to the Torah the verse writes: Derekh, formulated in the feminine. There, that verse: “Shall flee before you seven ways” (Deuteronomy 28:7), is referring to war, and as it is the way of a man to wage war and it is not the way of a woman to wage war, it is appropriate to speak in the masculine. Therefore, the verse writes the word derekh formulated in the masculine.
Likewise, the mishnayot do not contradict each other: Here, where it is referring to a woman, the mishna teaches derekh formulated in the feminine. There, with regard to the examination of a zav, where it is referring to a man, as it is common for a man to undergo an examination to determine if his emission has a cause other than a gonorrhea-like discharge [ziva] but it is not common for a woman to undergo an examination, since, unlike a man, a woman is rendered impure even by circumstances beyond her control, it taught and used the word derekh formulated in the masculine. Even if a woman has an emission of blood for a reason other than illness, she is still impure. Consequently, in her case there is no reason for an examination to see what might have caused her discharge.
The Gemara asks another question with regard to the language of the mishna: What is the reason that the mishna teaches: Three [shalosh], formulated in the feminine? This is because it wanted to teach: Ways. But if so, let it teach instead the word: Matters, i.e., a woman can be acquired through three matters, and as this term is masculine, let it teach three [shelosha], in the masculine. The Gemara answers: The mishna did do so because it wanted to teach intercourse as one of these ways, and intercourse is called a way in the Torah, as it is written: “And the way of a man with a young woman, so is the way of an adulterous woman” (Proverbs 30:19-20). For this reason the mishna used the term ways rather than matters.
The Gemara raises a difficulty: This works out well with regard to intercourse, which is referred to as a way. But what is there to say concerning money and a document? The mishna could have used the word matters with regard to these modes of betrothal. The Gemara answers: Because it was necessary to mention intercourse, which is called a way, the mishna used the word way in reference to the other two modes as well.
The Gemara asks: And would the mishna teach two cases in a particular manner due to one? Since the word way suits only one of the three modes of betrothal, why didn’t the mishna use the term: Matters, on account of the other two? The Gemara answers: These, too, are for the sake of sexual intercourse. Since the marital relationship, in which intercourse is paramount, is the ultimate purpose of betrothal, the mishna considers this clause as the most important part of the halakha.
And if you wish, say instead: In accordance with whose opinion is this mishna, which teaches derekh? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, as it is taught in a baraita that Rabbi Shimon says: For what reason did the Torah say: “When a man takes a woman” (Deuteronomy 22:13) and did not write: “When a woman is taken by a man? Because it is the way [derekh] of a man to pursue a woman, and it is not the way of a woman to pursue a man. The Gemara cites a parable of a man who lost an item. Who searches for what? Certainly the owner of the lost item searches for his lost item, not the other way around. Since woman was created from man’s lost side, the man seeks that which he has lost. To allude to this statement of Rabbi Shimon, the mishna employs the term derekh in this context.
The Gemara asks: But with regard to that which we learned in a mishna: One examines a zav in seven ways, why does it use this phraseology? Let it teach the word: Matters. The Gemara answers that the mishna there teaches us this halakha, that it is the way of excessive eating to lead to ziva, and likewise it is the way of excessive drinking to lead to ziva. Therefore, the mishna uses the phrase: Seven ways, to emphasize that there are ways of behavior that can cause the emission of a zav.
The Gemara further challenges: And with regard to that which we learned in a mishna (Bikkurim 2:6): The halakhot of an etrog tree correspond to those of a tree in three ways. Let it teach instead: Three matters. The Gemara answers: Because it wants to teach in the latter clause: And the halakhot of an etrog tree correspond to those of a vegetable in one way, therefore the mishna uses the term: Ways, in the first clause as well. The Gemara asks: In the latter clause too, let the mishna teach: Matter, rather than: Way.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.