Talmud BavliShabbat 101b : Youtube
Daf TubeYoutube
3 video classes :
Shabbat Page 101b
Shabbat 101b - Guemara
אלא במים קל הוא שהקילו חכמים במים ואמאי הא איכא בקיעת דגים אלא ש"מ בקיעת דגים לא שמה בקיעה:
ספינות קשורות כו':
פשיטא אמר רבא לא נצרכה אלא להתיר ביצית שביניהן א"ל רב ספרא משה שפיר קאמרת מטלטלין מזו לזו תנן אלא אמר רב ספרא לא נצרכה אלא לערב ולטלטל מזו לזו וכדתניא ספינות קשורות זו בזו מערבין ומטלטלין מזו לזו נפסקו נאסרו חזרו ונקשרו בין שוגגין ובין מזידין בין אנוסין בין מוטעין חזרו להיתרן הראשון וכן מחצלות הפרוסות (לר"ה) מערבין ומטלטלין מזו לזו נגללו נאסרו חזרו ונפרשו בין שוגגין בין מזידין בין אנוסין ובין מוטעין חזרו להיתרן הראשון שכל מחיצה שנעשה בשבת בין בשוגג בין במזיד שמה מחיצה איני והאמר רב נחמן לא שנו אלא לזרוק אבל לטלטל אסור כי איתמר דרב נחמן אמזיד איתמר אמר שמואל ואפילו קשורות בחוט הסרבל היכי דמי אי דיכול להעמידן פשיטא אי דאין יכול להעמידן אמאי לעולם דיכול להעמידן ושמואל לאפוקי מדנפשי' קאתי דתנן קשרה בדבר המעמידה מביא לה טומאה בדבר שאין מעמידה אין מביא לה טומאה ואמר שמואל והוא שקשורה בשלשלת של ברזל לענין טומאה הוא דכתיב (במדבר יט, טז) בחלל חרב חרב הרי הוא כחלל אין אבל לענין שבת כיון דיכול להעמידה (היכר בעלמא הוא) אפילו בחוט הסרבל:
Comments from Rashi on Masechet Shabbat Page 101b
אלא במים . כגון גזוזטרא שהיא למעלה מן הים דתנן בעירובין (דף פז:) דעושה מחיצה תלויה סביב וממלא וכן בור שבין שתי חצרות וחלקו במחיצה תלויה מלמעלה ממלא זה מכאן וזה מכאן ואף על פי שלא עירבו (שם דף פו.): הא איכא בקיעת דגים . גבי גזוזטרא כך נראה שיטה זו בעיני ועל מה שפירשו רבותי תמהתי [שהם פירשו] דהאי מידי איריא התם משום דהוה ליה מחיצה שהגדיים בוקעים בה רב יוסף קא מהדר ליה לאביי הכי מידי איריא הך דעמוד לדהכא התם משום דהוי מחיצה שהגדיים בוקעין בה וצריכה לגוד אחית הלכך אמרינן בה גוד אחית אבל גבי ספינה דליכא בקיעת גדיים לא אמרינן גוד אחית ותמהתי אם אמרו רבותי כן דאי אפשר לאומרו דהא בפ"ק דעירובין בתרי דוכתי (דף יד: ודף טז.) אמרינן בקיעת גדיים לעכובי גוד אחית דלא לימריה במחיצה תלויה והכא היכי אמרינן דמהני גבי גוד אחית ועוד מאי דוחקיה דרב יוסף לשנויי הכי נימא ליה הא מני רבי יוסי ברבי יהודה היא ואביי גופיה מאי מותיב ליה ואת לא תסברא הא ודאי רבי יוסי ברבי יהודה היא דהא חזינן דחכמים פוטרים גבי טרסקל אלא ע"כ האי מידי איריא מסקנא דמילתיה דאביי היא ולמימר דרבנן קאמרי לה דלא דמיא לטרסקל אלא לספינה: פשיטא . דמטלטלין: לא נצרכא . מטלטלין דמתני' אלא לטלטל מזו לזו דרך ביצית קטנה שבין שתי הגדולות ואע"פ שאינה קשורה ניתרת ע"י קשירת שתים החיצונות ולא חיישינן דילמא מישתקלא מבינייהו וקא מטלטל דרך אויר כרמלית: ביצית . היינו ביציאתא דלעיל: משה . כלומר רבינו בדורו כמשה בדורו: שפיר קאמרת . בתמיה: מזו לזו תנן . משמע שאין אחרת מפסקת ליכנס בה המטלטל הזה: לערב . הא אשמועינן במתניתין דאפילו שתי הספינות לשני בני אדם שצריכין לערב מערבין ומטלטלין: נפסקו . בטל העירוב מפני שנפרדות: שוגגין . שגגת שבת או שגגת מלאכות: מוטעין . מתעסקין בדבר אחר לקושרו ונקשר זה: מחצלות הפרוסות . ועשו מחיצות הרבה ושבתו יחידים בהן זה בזו וזה בזו: לא שנו . דשמה מחיצה: אלא לזרוק . לחייב הזורק מתוכה לרה"ר או להפך: אבל לטלטל . להיות מותר לטלטל בתוכה אסור מדבריהם: אמזיד איתמר . ומשום קנסא ודקתני מתני' חזרו להיתירן הראשון אשוגגין ואנוסין ואמוטעין קאי וכי קתני מזידין אשמה מחיצה קאי ולזרוק כרב נחמן: בחוט הסרבל . שקושרין בו את בית הצואר שקורין מונטי"ל: להעמידן . שלא יתפרדו: לאפוקי מדנפשיה . ממילתא דאמר בעלמא דבעינן שלשלאות של ברזל ואשמועינן הכא דלא בעינן כי התם: קשרה . לספינה: בדבר המעמידה מביא לה טומאה . אם היה ראשו אחד קשור באהל המת מביא טומאה לכלים שבספינה ולספינה עצמה כגון ספינת הירדן שמקבלת טומאה כדאמרינן (לעיל שבת דף פג:): בדבר שאינו מעמידה . כלומר שאינו רגיל להעמיד בה כגון מידי דלאו מתכות אין מביא לה טומאה דאילו ספינה לא מיטמאה מחמת אותו כלי להיות אב הטומאה אלא ראשון לטומאה ואינה מטמאה כלים שבתוכה ואשמעינן שמואל הכא דהאי קשורות דמתניתין אף על גב דדבר המעמידה בעינן כל שהוא מעמידה לענין שבת כשר ולא דמי למעמידה דהתם: ואמר שמואל והוא שקשרה בשלשלת של ברזל . האי קשרה בדבר המעמידה שלשלת של ברזל הוא כדמפרש טעמא ואזיל כלומר קשרה בדבר שרגילין להעמידה בו דהיינו שלשלת מביא טומאה שמטמאה את הספינה להיות אב הטומאה:
Comments from Tosafot - Shabbat 101b
פשיטא אמר רבא לא נצרכא כו' . השתא ס"ד דמיירי ששתי הספינות של אדם אחד ולהכי פריך פשיטא וכשאינן קשורות אין מטלטלין דגזירה שמא יפול החפץ אל המים ומטלטל מרה"י לכרמלית ואתי לאתויי אע"ג דלעיל גבי ב' בתים (דף צז.) לא גזרינן דילמא אתי לאתויי הכא בספינות דלא קביעי איכא למיגזר טפי דילמא נפיל ומסיק לא נצרכא אלא לערב ולטלטל וקמ"ל דעירוב מהני בספינות אע"פ שאין קבועות שם דס"ד כיון שאין עתידות להיות שם לא יהנה עירוב קמ"ל דמהני ועוד מפרש ר"י דמעיקרא נמי הוה איירי בספינות של שני בני אדם וע"י עירוב קאמר דמטלטלין מזו לזו ואפ"ה פריך פשיטא דמהני עירוב ולהכי כשאין קשורות אין מטלטלין דלא מהני התם עירוב ומסיק לא נצרכא אלא לערב ולטלטל ואפילו נפסקו כיון דחזרו ונתקשרו וכדתניא כו': נפסקו נאסרו . ולא דמי לעירב דרך הפתח ונסתם דאמר רב הונא ורב יהודה בספ"ק דעירובין (דף יז.) דשבת הואיל והותרה הותרה דהכא כיון דנפסקו הוי כאילו הוי רה"ר ביניהם ואם עירבו ג' בתים (ביניהם) ונפל האמצעי ונעשה רה"ר פשיטא דלא אמרינן הואיל והיתרה הותרה: כי איתמר דרב נחמן אמזיד איתמר . והא דקתני חזרו להיתרן הראשון אף במזיד לא לגמרי חזרו להיתרן הראשון לטלטל אלא דהוו רה"י דאורייתא ומיהו אספינות לא א"ש דבלא חזרו ונתקשרו הוי רה"י דאורייתא ור"ת מפרש דחזרו להיתרן הראשון אפילו אמזידין ור"נ דאמר דבמזיד לא הוי מחיצה אלא לזרוק ולא לטלטל היינו שע"י המחיצה נעשה רה"י אבל ספינות דבלאו הכי הוו רה"י כי קשרו אפילו מזיד שרי לטלטל ומחצלות הפרוסות ברה"י איירי שיש מחצלות מפסיקות בין שתי חצרות נתגלגלו נאסרו שהרי הן כחצר אחת והם עירבו שנים חזרו ונפרשו חזרו להיתירן הראשון ומטלטלי אלו לכאן ואלו לכאן והא דקאמר שכל מחיצה הנעשה בשבת שמה מחיצה טעמא קא יהיב למילתיה דאפילו היכא דע"י המחיצה נעשה רה"י הויא מחיצה או לזרוק או לטלטל כ"ש מחיצה זו שאינה עשויה אלא להתיר עירוב כבתחלה דהויא מחיצה ומסיפא דקתני שכל מחיצה הנעשית בשבת כו' פריך לר"נ וההיא דכל גגות (עירובין דף צג:) כותל שבין שתי חצרות שנפל ואיכא דשרי התם לטלטל עד עיקר מחיצה לא דמי להכא דהתם איירי שלא היה אלא בית אחד בחצר זה ואחד בחצר זה אבל הכא כשיש רבים כאן וכאן אמרינן נתגלגלו נאסרו וצ"ע בשמעתא דדיורין הבאין בשבת (עירובין שם) דאמר שבת הואיל והותרה הותרה: קשרה בדבר המעמידה מביא לה טומאה . פי' בקונטרס כגון שראשו אחד באהל המת ולא יתכן חדא דמאי קאמר לאפוקי מדשמואל מה שייכא הא לדשמואל דהתם הוא משום חרב הרי הוא כחלל ולא משום קשירה ועוד אמאי קתני קשרה אפילו השלשלת מונחת על הספינה בלא קשירה טמאה ועוד דלישמעינן בהדיא דחרב הרי הוא כחלל ולשון הבאת טומאה נמי לא שייך בכה"ג ונראה לרבינו שמואל דלא גרסינן מביא לה את הטומאה אלא מביאה את הטומאה ומשנה היא בפ"ח דאהלות (משנה ה) ורישא דהך בבא קתני אלו לא מביאין ולא חוצצין הזרעים והעוף הפורח וטלית המנפנפת וספינה שהיא שטה על פני המים פירוש שאם יש מתחתיה מת מצד אחד וטהרה מצד אחר אינה מביאה טומאה מצד זה לצד אחר דלא חשיבי אהל כיון שמנענעים תמיד וקתני דאם קשרה בדבר המעמידה מביאה את הטומאה ומפרש שמואל והוא שקשרה בשלשלאות של ברזל ולאו דוקא נקט של ברזל אלא כלומר שקשורה בחוזק עד שאינה מתנענעת וזזה ממקומה וכן דרך כשרוצה להזכיר דבר חזק מזכיר ברזל כמו אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת (סוטה דף לח:) וכמו נכסי צאן ברזל (ב"ק דף פט.) לפי שהן באחריותו וקשים כברזל ול"ג לענין טומאה הוא דכתיב בחלל חרב חרב הרי הוא כחלל ושיבוש הוא אלא משום דנקט שלשלאות של ברזל טעו לומר דטעמא משום דחרב הרי הוא כחלל אלא גרסינן ה"מ לענין טומאה דבעינן אהל שיהא נח לגמרי אבל גבי שבת שהטעם הוא משום רשות אחת בחוט הסרבל סגי:
Shabbat 101b - Mishnah translated into english
in water. It is a leniency the Sages instituted in water but not in other circumstances. And why were they lenient with regard to a hanging partition in water? Isn’t there the passage of fish? Rather, learn from this that the passage of fish is not considered passage.
We learned in the mishna: If boats are tied together, one may carry an object from one to the other on Shabbat. The Gemara asks: That is obvious, since these boats are like a single domain. Rava said: This mishna was necessary only to permit carrying from one boat to another via a small boat that is between them.
Rav Safra said to him: You, who are as great in this generation as Moses, did you speak well? We learned in the mishna that one may carry only from one to the other, not via a small boat. Rather, Rav Safra said: The mishna was only necessary to obligate one to place an eiruv, a joining of courtyards, between the two boats. Since the boats belong to different people, they must be joined to form a single domain in order to permit carrying from one to the other, as it was taught in a baraita: With regard to boats tied to one another, one places an eiruv and carries from one to the other. If the ties between them were severed, the people on the boats are prohibited to carry from one to the other. If they were then retied, whether unwittingly, i.e., the one who retied them forgot that it was Shabbat, whether intentionally, whether due to circumstances beyond one’s control, whether mistakenly, the boats are restored to their original permitted status.
And similarly, in the case of mats that are unfurled to create a partition between two people and the public domain, one places an eiruv and carries from one to the other. If the mats were furled, the people on the boats are prohibited to carry from one to the other. If the mats were then unfurled again, whether unwittingly, whether intentionally, whether due to circumstances beyond one’s control, whether mistakenly, they are restored to their original permitted status. That is because any partition that is established on Shabbat, whether unwittingly, whether intentionally, is considered a partition.
The Gemara asks: Is that so? Didn’t Rav Naḥman say: They only taught the principle that a partition established on Shabbat is considered a partition with regard to throwing. In that case, a partition creates a domain unto itself, and one who throws an object into it from another domain is liable. However, with regard to carrying within that domain, it is certainly prohibited. The Gemara answers: When that statement of Rav Naḥman was stated, it was stated with regard to an act performed intentionally. One who intentionally establishes a partition is penalized and is not permitted to benefit from it. In principle, though, that partition is considered a full-fledged partition.
Shmuel said: The halakha that one may carry from one ship to another if they are tied together applies even if they were tied with a string used to close the neckline of a cloak. The Gemara asks: What are the circumstances? If the string is capable of holding the ships together, it is obvious that carrying between the ships is permitted as they are tied together. However, if the string is incapable of holding them, why is it permitted?
The Gemara explains: Actually, it refers to a string that can hold them, and Shmuel said this to exclude this case from his own statement. As we learned in a mishna: If one tied a ship with an item capable of holding it and the end of that item was in a tent with a corpse, it transmits impurity to the ship. And if one tied it with something that is incapable of holding it, it does not transmit impurity to the ship. And Shmuel said: When the mishna refers to an item capable of holding it, it is referring to a case where it is tied with an iron chain. It was necessary for Shmuel to establish that although with regard to ritual impurity the halakha applies only to an iron chain, with regard to Shabbat the halakha applies to any item capable of holding the ships together.
The reason that the halakha is different with regard to impurity is as it is written: “And whoever touches in the open field one slain by sword, or one who dies by himself, or a bone of a man, or a grave, shall be unclean seven days” (Numbers 19:16). The Sages derived from the phrase: One slain by sword that a sword is like one slain, i.e., a corpse. A metal instrument that comes into contact with a corpse assumes the same level of ritual impurity as the corpse itself, the ultimate primary source of ritual impurity. Therefore, it is only an iron chain in a tent with a corpse in it that can render a boat tied to the other end a primary source of ritual impurity. A string made of other materials cannot. However, with regard to Shabbat, since it is capable of holding it and it is a mere distinctive sign that is necessary, even the string of a cloak is sufficient.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.