Talmud BavliHullin 23b : Youtube
Rabbi Dr. Moshe WeisblumYoutube
1 video class :
Hullin Page 23b
Hullin 23b - Guemara
דאמר מייתי ומתני מי אמרינן איל וכבש מתנה בבריה לא מתנה או דלמא בבריה נמי מתנה דאמר אי בריה הוה ליהוי כוליה נדבה תיקו בעי רבי זירא האומר הרי עלי לחמי תודה מן החמץ או מן המצה והביא שיאור מהו שיאור דמאן אי שיאור דר"מ לרבי יהודה מצה מעלייתא היא אי דרבי יהודה לר"מ חמץ הוא ואי דר"מ לר' מאיר מדלקי עליה חמץ הוא אלא דרבי יהודה לרבי יהודה מאי ספיקא הויא ונפיק ממה נפשך או דלמא בריה הוא ולא נפיק והאמר רב הונא האומר הרי עלי לחמי תודה מביא תודה ולחמה וכיון דאיחייב ליה בתודה ולחמה הא לא ידע האי גברא אי חמץ הוא דליתי מצה אי מצה הוא דליתי חמץ לא צריכא דאמר הרי עלי חלה לפטור תודתו של פלוני סוף סוף הא לא ידע האי גברא אי חמץ הוא דליתי מצה אי מצה הוא דליתי חמץ לא צריכא דלא אמר לפטור מיפק גברא ידי נדרו נפיק או לא נפיק תיקו:
מתני׳ כשר בפרה פסול בעגלה כשר בעגלה פסול בפרה:
גמ׳ תנו רבנן פרה בשחיטה כשרה בעריפה פסולה עגלה בעריפה כשרה בשחיטה פסולה נמצאת כשר בפרה פסול בעגלה כשר בעגלה פסול בפרה ותהא פרה כשרה בעריפה מק"ו ומה עגלה שלא הוכשרה בשחיטה הוכשרה בעריפה פרה שהוכשרה בשחיטה אינה דין שהוכשרה בעריפה
Comments from Rashi on Masechet Hullin Page 23b
מייתי ומתני . דסבירא ליה ספק הוא והכא קא מבעיא לן אליבא דבר פדא במאי מסתפק ומאי מתני ואו לאיל דריש ליה לדרשא אחרינא במנחות בפרק שתי מדות (דף צא:) וקא מיבעיא לן הכא מאי מתני מי פשיטא ליה לבר פדא דלאו בריה הוא אלא ספק איל ספק כבש הוא וכי מתני איל וכבש הוא דמתני אי איל הוא ליהוי כוליה דידיה ואי כבש הוא עשרון סולת רביעית היין ליהוי דידיה ואינך לנדבה אבל בבריה לא צריך לאתנויי ולמימר אי בריה הוא ואינו ראוי לנסכים ליהוי כולהו לנדבה וגבי בעיין דלעיל כיון דודאי לאו בריה הוא יוצא ידי נדרו ממ"נ דהא או כבש או איל הוא והוא נדר באיזה שירצה: או דלמא בבריה נמי . מספקא ליה לבר פדא דלמא בריה הוא וגבי נסכים מייתי ומתני דאי בריה הוא ליהוי כולהו נדבה וגבי בעיין נמי לא נפיק דדלמא לאו איל ולאו כבש הוא: תודה טעונה מ' חלות שלשים של מצה וי' של חמץ: מן החמץ או מן המצה . י' חלות מאיזה מין שארצה ולקמן בעי היכי מייתי י' חלות לחודייהו: שיאור . שיצא מכלל מצה ולכלל חמץ לא בא: ר"מ ורבי יהודה פליגי באלו עוברין (פסחים מח:) לר"מ שיאור בהכספת פנים ואפילו אין שם סדק ואם נסדק אפי' כקרני חגבים מיקרי סידוק וחייב כרת ושיאור בהכספת פנים אמרינן בריש אלו עוברין (שם) דר"מ חייב מלקות ורבי יהודה אית ליה תרי קולי חדא דהכסיפו פניו אפילו שיאור לא מיקרי וכקרני חגבים הוא דמקרי שיאור ועוד קולא אחריתי דבהא דקרי ליה ר' יהודה שיאור לא מחייב עליה מלקות: שיאור דמאן אי שיאור דר"מ . דהכסיפו פניו: לרבי יהודה . כלומר וקא מיבעיא לן אליבא דרבי יהודה אי נפיק בהאי שיאור אי לא הא ודאי לרבי יהודה מצה מעליא הוא ונפיק משום מצה: אי שיאור דרבי יהודה . דקרני חגבים ומיבעי לך אליבא דרבי מאיר הא ודאי לרבי מאיר יצא ידי נדרו ונפיק משום חמץ: ואי דר"מ . דהכסיפו פניו וקא מיבעיא לך אליבא דר"מ: מדלקי עליה . דאמרינן התם האוכלו במ': חמץ הוא . ואע"ג דכרת לא מחייב משום דלאו חמץ הראוי לאכילה הוא מיהו חמץ נוקשה מיקרי מדקא מיחייב עליה מלקות ולענין נדר יצא ידי נדרו שהרי הביא חמץ: אלא דרבי יהודה . דקרני חגבים ומבעיא לן אליבא דרבי יהודה דאמר בשיאור דידיה ישרף אלמא יש בו צד חמץ וקאמר האוכלו פטור אלמא לאו ודאי חמץ הוא והויא התראת ספק: מאי ספק הוי ונפיק ממה נפשך או דלמא בריה הויא ולא נפיק: ה"ג והא א"ר הונא האומר הרי עלי לחמי תודה מביא תודה ולחמה . דאדם יודע דאין לחם בלא תודה וכיון דאיחייב בכולהו נהי נמי דלאו בריה הוא היכי נפיק: הא לא ידע אי חמץ אייתי . דלוסיף עליה ולייתי מצה אי מצה היא דלייתי חמץ ועל כרחו יביא חלות כשרים ובהן יוצא ידי נדרו שהרי הביא עשר שנדר וגם הוסיף עלייהו: לא צריכא דאמר הרי עלי . י' חלות לפטור תודתו של פלוני דלא מיחייב עליה בכולהו מ': סוף סוף . כיון דאמר לפטור לא נפיק עד דפטר ליה לההוא פלוני מי' חלות והאי לא מצי פטר ליה בהאי שיאור דלא ידע ההוא פלוני מאי אייתי האיך דלוסיף עלייהו: לא צריכא דלא אמר לפטור . אלא הרי עלי י' חלות לתודתו של פלוני דכיון דאמר לתודתו של פלוני לא איחייב ליה בתודה ולחמה אלא בעשר והא ודאי פשיטא לן דההוא פלוני לא מיפטר בהאי שיאור ואיהו נמי לא מקבל עליה למפטריה אלא לאתויינהו בעלמא וכסבור שיוכלו ליקרב עם המצה של חבירו: מיפק גברא ידי נדרו נפיק . ויפדו ויפלו דמיהם לנדבה לתודה אחרת או לא נפיק תיקו: ומה עגלה שלא הוכשרה בשחיטה . כדיליף לקמן (חולין דף כד.):
Comments from Tosafot - Hullin 23b
דאמר מייתי ומתני . הקשה ריב"א בשלמא נסכים יכול להביא שיעור נסכי איל ולהתנות שאם הוא כבש שיהא המותר לנדבה כרבי עקיבא דאמר בפרק כל התדיר (זבחים דף צא:) המתנדב יין מנסכו לספלים ואפילו לרבי טרפון דאמר לאישים משמע דלא פליגי אלא באומר הרי עלי יין סתם ולא פירש לנסכים אבל אם פירש מודה דאזיל לספלים אבל במנחה היכי מתני הא אין בלילתן שוה דשל כבש בלילתו רכה שלש לוגין לעשרון ושל איל בלילתו עבה שני לוגין לעשרון ותנן פ"ק דמנחות (דף יא.) ריבה שמנה או שחיסר פסולה ותנן נמי אין מערבין מנחת כבשים בשל אילים ופרים וכי תימא דמייתי שיעור מנחת כבש בכלי אחד ושיעור מנחת איל בכלי אחד ומתנה שהאחד מהן יהיה נדבה אי אפשר לעשות כן דמנחת נדבה נקמצת ומנחת נסכים כולה כליל כדתניא בהדיא בפרק אלו מנחות (דף עד:) ותירץ ריב"א דודאי כשמתנדב מנחה סתם אז היא נקמצת אבל אם מפרש מנחת נסכים הויא כולה כליל ואמרינן מתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום והשתא יכול להתנות שפיר: אי שיאור דר"מ לרבי יהודה מצה מעלייתא היא . וא"ת והא בפרק אלו עוברין (פסחים דף מג.) תניא שיאור ישרף ונותנו לפני כלבו ומפרש התם דהיינו שיאור דר"מ לרבי יהודה משמע דאסור באכילה וי"ל דמדרבנן בעלמא אסור דמדשרי ליתנו לפני כלבו שמע מינה דהוי מצה מעלייתא: ואי דר"מ לר"מ מדלקי עליה חמץ הוא . וא"ת ודילמא שאני לענין פסח דרבייה קרא בפרק אלו עוברין (שם דף מג.) מדכתיב כל וכי תימא נילף חמץ דתודה מחמץ דפסח דלמא מחמץ גמור דחייב כרת גמרינן אבל האי דלא חשיב חמץ גמור לענין פסח לא חשיב חמץ לענין תודה מיהו מצינו לפרש דהכי קאמר דפשיטא דלא יצא משום מצה דלענין מצה ילפינן תודה מפסח אבל קשה דבריש כל המנחות באות מצה (מנחות נג.) קאמר ואימא לא תאפה חמץ אלא שיאור וקאמר שיאור דמאן כו' ואי דר"מ לרבי מאיר מדלקי עליה חמץ הוא ומאי קושיא גבי פסח הוא דחשיב חמץ דרבייה קרא ונראה דיש שום יתור (כתוב) בתודה ובמנחות דחמץ נוקשה חשיב חמץ גבייהו והא דמשמע התם דלכולי עלמא אין מחמיצין בחמץ נוקשה גבי תודה דקאמר אין מחמיצין בתפוחים והתם משמע דחמץ נוקשה הוי (גבי תודה) היינו לכתחלה דכשבא לחמץ שתי הלחם וחלות תודה מצוה לעשות בחמץ גמור: ותהא פרה כשרה בעריפה מק"ו . והוא הדין דה"מ למפרך הכי אצל חולין וקדשים אבל נקט פרה ועגלה ששניהם ענין אחד דשניהם קדשים הנשחטים בחוץ ודמו אהדדי ליפסל בעול וכמה דברים וא"ת למה לי הנך מיעוטי למעוטי פרה מעריפה ועגלה משחיטה נימא כיון דאיכא למעבד ק"ו הכי ואיכא למעבד ק"ו איפכא כדעביד בסמוך כל חד וחד תיקום אדוכתיה כדאמרינן בפ"ב דזבחים (דף יז:) גבי ותותר אנינות אצל כהן הדיוט בקרבן צבור מק"ו וי"ל דהתם כל ק"ו סותר את חבירו לגמרי שבתחלה אומר ותותר אנינות אצל כהן הדיוט בקרבן ציבור מק"ו דכהן גדול שהותר אנינות אפילו בקרבן יחיד ואח"כ עושה ק"ו להפך דלא תותר אנינות אצל כהן גדול בקרבן יחיד מק"ו וכן אחריני דהתם להכי קאמר כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי כל חד וחד תיקום אדוכתיה אבל הכא גבי פרה ועגלה שבא ליתן את האמור של זה בזה ולא הוי ק"ו אלא כמו מה מצינו לא שייך למימר הכי דאי לאו מיעוט הייתי לומד זה מזה במה מצינו ואי הוה עביד ק"ו לא תותר פרה בשחיטה אז הוי כההיא דזבחים וכן תהא אשה יוצאה בחליצה מק"ו או יבמה בגט מק"ו הוי כמו מה מצינו וא"ת מה לעגלה שכן אינה מטהרת וכמה חומרות יש בזה מה שאין בזה וי"ל דלא עביד ק"ו מכח עגלה ופרה אלא מכח שחיטה ועריפה ומה שחיטה שאינה מכשרת בעגלה מכשרת בפרה כו' אבל קשה דא"כ ק"ו גמור הוא ולא מה מצינו דשחיטה מעריפה ליכא למילף במה מצינו אלא מק"ו א"כ נימא כל חד וחד תיקום בדוכתיה וי"ל דבכל מקום דעבד ק"ו הכי והכי כגון הכא ולקמן (חולין ד' כה.) גבי אויר כלי חרס וגבי כהנים ולוים ובפ"ב דבבא קמא (ד' כה:) גבי ותהא שן ורגל חייבין ברה"ר מק"ו והדר קאמר לא תהא שן ורגל חייבין ברשות הניזק אלא חצי נזק צריך לומר דיש שום סברא או קולא או חומרא לעשות ק"ו אחד יותר מאחר וכיון שהיינו עושין ק"ו אחד אצטריך קרא למעוטי מעתה היינו עושין ק"ו להפך: פרה שהיא כשרה בשחיטה . אין ללמוד בענין זה מק"ו שתהא פרה כשרה במליקה מק"ו מעוף שלא הוכשר בשחיטה הוכשר במליקה דהא לקמן בריש השוחט (חולין ד' כז:) דרשינן ראשו של זה ממול עורף ולא ראשו של אחר ואין ללמוד בעוף שיוכשר בשחיטה מק"ו דבהמה שלא הוכשר במליקה דלמאן דיליף רוב שנים מהלכה אין דנין ק"ו ובנין אב מהלכה כדתנן בנזיר בפ' כהן גדול (דף נו:) ונ"ל דכיון דאיכא מיעוטי בפרה ובעגלה לענין שחיטה ועריפה תו לא מצי למילף עוף מבהמה ובהמה מעוף לענין שחיטה ומליקה דאיכא למימר עריפה תוכיח שאינה כשרה בפרה וכשרה בעגלה ואפ"ה אין שחיטה כשרה בה אף אני אביא מליקה וכן איפכא:
Hullin 23b - Mishnah translated into english
as he says that one who sacrifices a palges brings the meal offering and the libation of a ram and stipulates: If it is a ram, this is its meal offering and libation, and if it is a lamb, whose meal offering and libation are less than that of the ram, then the remainder will be a gift offering.
The dilemma is: Do we say that he stipulates only if it is a ram or if it is a lamb, but he does not stipulate the possibility that it is an entity in and of itself, as bar Padda does not accept such a possibility? If so, bar Padda holds that one who vowed to bring a ram or a lamb can fulfill his obligation by bringing a palges and stipulating accordingly. Or perhaps bar Padda holds that he also stipulates the possibility that it is an entity in and of itself, and in that case he says: If it is an entity, let the entire libation be a gift offering. According to that possibility, even according to bar Padda, if one vowed to bring a ram or a lamb and brought a palges, due to the uncertainty he does not fulfill his obligation. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
§ The concept of an entity in and of itself is mentioned with regard to a thanks offering, with which one must bring twenty tenths of an ephah for the accompanying loaves: Ten tenths of an ephah for matza and ten for leavened bread. Rabbi Zeira raises a dilemma: With regard to one who says: It is incumbent upon me to bring loaves of a thanks offering of leavened bread or of matza, and he brought leavening dough [siur], what is the halakha?
The Gemara asks: Siur according to whose opinion? If the reference is to the siur of Rabbi Meir, who says that it is dough at the stage when its surface pales, according to Rabbi Yehuda it is not leavened bread at all; it is full-fledged matza and one fulfills his vow to bring matza.
If the reference is to the siur of Rabbi Yehuda, who says that it is dough at the stage when it has cracks that look like the antennae of locusts and is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, Rabbi Meir holds that it is full-fledged leavened bread, and one fulfills his vow to bring leavened bread.
And if the reference is to the siur of Rabbi Meir and is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, although one is not liable to receive karet for eating it on Passover, from the halakha that one is flogged for eating it on Passover it is clearly leavened bread, with which one fulfills his vow to bring leavened bread.
Rather, the dilemma is with regard to the siur of Rabbi Yehuda and is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who holds that although one is obligated to destroy it before Passover, one is not liable to receive lashes for eating it on Passover. It is unclear whether this is due to uncertainty or due to siur having a unique status. Therefore, Rabbi Zeira raises the dilemma: What is its status? Is it a case of uncertainty, and consequently one who vowed to bring loaves of matza or leavened bread and brings siur fulfills his obligation whichever way you look at it, because if it is matza, he fulfills his vow to bring matza, and if it is leavened bread, he fulfills his vow to bring leavened bread? Or perhaps siur is an entity in and of itself, neither matza nor leavened bread, and he does not fulfill his obligation at all.
The Gemara asks: Even if it is a case of uncertainty, how can a person fulfill his vow with that siur? But doesn’t Rav Huna say that one who says: It is incumbent upon me to bring loaves of a thanks offering, is obligated to bring a thanks offering and all its loaves, twenty tenths of an ephah, ten for matza and ten for leavened bread? And since he is obligated to bring a thanks offering and all its loaves, but this man does not know whether the siur that he brought is leavened bread so that he will bring matza, or whether the siur that he brought is matza so that he will bring leavened bread, so how can he fulfill his vow? In any case, the only way that he could fulfill his vow would be to bring an additional twenty tenths of an ephah.
The Gemara answers: No, the dilemma of Rabbi Zeira is necessary only in a case where one said: It is incumbent upon me to bring the loaf element of the thanks offering to exempt the thanks offering of so-and-so from the obligation to bring loaves, as in that case he can fulfill his vow because he did not obligate himself to bring a thanks offering.
The Gemara objects: Ultimately, this man who brings the thanks offering does not know whether the siur that the other contributed is leavened bread so that he will bring matza, or whether the siur that the other contributed is matza so that he will bring leavened bread. Therefore, the man bringing the thanks offering must bring both matza and unleavened bread in addition to the siur, and the one who vowed has then not exempted him from any obligation by contributing the siur. The Gemara responds: No, the dilemma of Rabbi Zeira is necessary only in a case where he said: It is incumbent upon me to bring loaves of leavened bread or matza for the thanks offering of so-and-so, but did not say: To exempt his thanks offering. In that case, he is not obligated to fulfill the other’s obligation, and the dilemma is: Does the man fulfill his vow by bringing the loaves of siur or does he not fulfill his vow? The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
MISHNA: That which is fit in a red heifer is unfit in a heifer whose neck is broken; that which is fit in a heifer whose neck is broken is unfit in a red heifer.
GEMARA: The Sages taught in a baraita in explanation of the mishna: With regard to the red heifer, with slaughter it is fit; with breaking the neck it is unfit. With regard to the heifer whose neck is broken, with breaking the neck it is fit; with slaughter it is unfit. Consequently, that which is fit in a red heifer is unfit in a heifer whose neck is broken; that which is fit in a heifer whose neck is broken is unfit in a red heifer.
The Gemara asks: And let it be derived that the red heifer is fit with breaking the neck by means of an a fortiori inference: If a heifer whose neck is broken, which is not rendered fit with slaughter, is rendered fit with breaking the neck, then with regard to a red heifer, which is rendered fit with slaughter, isn’t it logical that it is rendered fit with breaking the neck?
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.