Talmud BavliThe learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat אליעזר בן רחל
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Nissim ben Barukh Malka
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Rav Chlomo Ben Jamilla
Kiddushin 26b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Kiddushin Page 26b
Kiddushin 26b - Guemara
ולכתוב עליה פרוסבול ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות ואי אמרת בעינן צבורים כל שהוא למאי חזי תרגומא רב שמואל בר ביסנא קמיה דרב יוסף כגון שנעץ בה מחט א"ל רב יוסף קבסתן איכפל תנא לאשמועי' מחט אמר רב אשי מאן לימא לן דלא תלה בה מרגניתא דשוויא אלפא זוזי ת"ש אמר ר' אלעזר מעשה במדוני אחד שהיה בירושלים שהיו לו מטלטלין הרבה וביקש ליתנם במתנה אמרו לו אין לו תקנה עד שיקנם על גבי קרקע מה עשה הלך ולקח בית סלע סמוך לירושלים ואמר צפוני זה לפלוני ועמו מאה צאן ומאה חביות ומת וקיימו את דבריו ואי אמרת בעינן צבורים בה בית סלע למאי חזי מי סברת בית סלע סלע ממש מאי סלע דנפיש טובא ואמאי קרו ליה סלע דקשי כסלע ת"ש דאמר רב יהודה א"ר מעשה באדם אחד שחלה בירושלים כרבי אליעזר ואמרי לה בריא היה כרבנן שהיו לו מטלטלין הרבה וביקש ליתנם במתנה אמרו לו אין לו תקנה עד שיקנם ע"ג קרקע מה עשה הלך ולקח בית רובע סמוך לירושלים ואמר טפח על טפח לפלוני ועמו מאה צאן ומאה חביות ומת וקיימו חכמים את דבריו ואי אמרת בעינן צבורים טפח על טפח למאי חזי הכא במאי עסקינן לדמי ה"נ מסתברא דאי ס"ד מאה צאן ומאה חביות ממש ניקנינהו ניהליה בחליפין ואלא מאי לדמי ניקנינהו ניהליה במשיכה אלא דליתיה למקבל מתנה ה"נ דליתיה למקבל מתנה וניזכינהו ניהליה אגב אחר לא סמכה דעתיה סבר שמיט ואכיל להו ואלא מאי אין לו תקנה ה"ק למאי דלא סמכה דעתיה אין לו תקנה עד שיקנם על גבי קרקע תא שמע מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה אמר להם רבן גמליאל לזקנים עישור שאני עתיד למוד
Comments from Rashi on Masechet Kiddushin Page 26b
ולכתוב עליה פרוסבול . דאמרינן במסכת גיטין (דף לז.) אין כותבין פרוסבול אלא על הקרקע ואם יש קרקע כל שהוא ללוה כותבין עליו פרוסבול אף מחוב גדול ושוב לא תשמטנו שביעית דכי תקון הלל פרוסבול אשיעבוד קרקעות תקון דמלוה המצויה היא: למאי חזי . כמה מטלטלין יצבור בה: שנעץ בה מחט . ואותה מחט היה מוכר לו עם הקרקע: קבסתן . ציערתני: איכפל תנא . הוצרך תנא לטרוח ולהשמיע קנייני מחטין: מדוני . מאותו מקום כדכתיב (יהושע יב) מלך מדון אחד: אין לך תקנה . לקמן פריך וליקנינהו במשיכה או בחליפין: שיקנם על גבי קרקע . ולא היה לו קרקע: ולקח לו בית סלע אחד . גרסי' וקס"ד קרקע מלא רוחב סלע שהוא מטבע ל"א סלע ממש שהוא גבוה וחדוד ואין להעמיד עליו צאן וחביות: דקשי כי סלע . דאינה בת זריעה (היא) ולקחה בזול: שחלה בירושלים . ומאן דתני חלה סבר לה כר' אליעזר דאמר בבבא בתרא אחד בריא ואחד מסוכן אין דבריו קיימין בדיבור אלא בקנין דלית ליה דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו לפיכך אמרו אין לו תקנה להקנותו אלא על גבי קרקע ולקמיה פריך וניקנינהו במשיכה או בחליפין: ואמרי לה שהיה בריא . אבל חלה לא אצטריך להכי דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין כרבנן דפליגי אדר' אליעזר: ואמרי לה שהיה בריא . אבל חלה לא אצטריך להכי דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין כרבנן דפליגי אדר' אליעזר: בית רובע . בית זריעת רובע הקב לפי חשבון סאתים בחצר המשכן: לדמי . מעות היו בידו ליתן מתנה וצבר דמי מאה צאן ומאה חביות עליו: הכי נמי מסתברא . דמעות היו ולפיכך לא יכול לקנותו בחליפין דקי"ל בפ' הזהב (ב"מ ד' מו.) אין מטבע נקנה בחליפין: במשיכה . יבא המקבל וימשוך: הכא נמי ליתיה למקבל . שיתן כליו למקנה דכלים של קונה בעי שהקונה פושט כליו למקנה ואחר לא היה שם שחפץ בהנאתו של קונה ליתן כליו בשבילו: וניזכינהו ניהליה . במשיכה ע"י אחר זכה באלו לפלוני: לא סמכה דעתיה . דהאי נותן ולא היה מאמין באנשי המקום למסור המטלטלין מפני שהמטלטלין בידו והיה מקיימם בביתו: מאי אין לו תקנה . הא יכול לזכות על ידי אחרים אם ירצה: שהיו באין בספינה . ושכח ולא נתן רשות לתרום:
Comments from Tosafot - Kiddushin 26b
ולכתוב עליה פרוסבול . דאמר במסכת גיטין (דף לז.) אין כותבין פרוסבול אלא על הקרקע אבל אמטלטלין לא מפני שיכול לכלותן אבל אם יש לו קרקע כל שהוא ללוה כותבין עליו פרוסבול אף מחוב גדול ושוב לא תשמטנו שביעית וכי אין לו קרקע אין כותבין עליו משום מלתא דלא שכיח שמלוין לאדם שאין לו קרקע ומלתא דלא שכיח לא עבדו רבנן תקנתא ור"ת פי' דהיינו טעמא שכותב פרוסבול על הקרקע משום דראוי לגבות חובו ואע"ג דליכא אלא קרקע כל שהוא חזי לגבות כל חובו כי ההיא דקטינא דאביי דכתובות בפרק מי שהיה נשוי (דף צא:) דגבי והדר גבי: ה"ג אלא מאי לדמי נקנינהו ניהליה במשיכה דליתיה למקבל מתנה ונקנינהו ניהליה אגב אחר לא סמכה דעתיה סבר שמיט ואכיל. וכן הגיה רש"י בפירוש כתיבת ידו ולפי גירסא זו בא לקיים הכי נמי מסתברא דלעולם מיירי לדמי ובעינא צבורים דאי בחביות נקנינהו בחליפין אגב אחר דליכא למימר שמיט ואכיל כיון שלא יבואו לידו אבל המעות שצריך שיבואו לידו למשוך יכול לומר אשמרם ושמיט ואכיל אבל ברוב ספרים כתוב גירסא אחרת אלא מאי לדמי ליקנינהו ניהליה במשיכה אלא מאי אית לך למימר דליתיה למקבל מתנה דליקניה הכא נמי דליתיה למקבל מתנה דליקנינהו בחליפין וניקנינהו ניהליה אגב אחר לא סמכה דעתיה ולפי גירסא זו אינה עומדת הכי נמי מסתברא ומכאן מדקדק ה"ר שמעי' דאין מועיל קנין סודר אלא בפני הקונה שלכך לא הקנה לו בחליפין ע"י אחר שלא היה מועיל כלום כיון דליתיה למקבל מתנה בפנינו ופלא גדול היא בעיני ריב"ן שהרי מעשים בכל יום שקונין בסודר שלא בפני הקונה המקבל מתנה ועוד תדע שבכל הגמרא משמע שמועיל קנין סודר שלא בפני הקונה ע"י אחר שהעדים קונין מן המקנה עבורו כדאמר וקנינא מיניה במנא דכשר למיקניא ביה (ב"מ דף מז.) ובכמה דוכתין אמרי' שקנו מידו והוא דקנו מידו משמע בכל מקום שהעדים רגילין לקנות מן המקנה לצורך הקונה ואם אין מועיל קנין העדים אלא בפניו למה עשאוהו עיקר והניחו קנין הקונה דמועיל לעולם אבל של עדים אין מועיל אלא כשיעשה בפני הקונה וגם למה הורגלו לעשות בסודר של עדים כיון שאין מועיל כלום אלא בפני הקונה ואז הוא יכול לעשות כמו עדים ומיהו יש ליישב גירסא זו לפי מה שפירש בקונטרס דפי' ה"נ דליתיה למקבל מתנה ולכך לא הקנה לו בחליפין ע"י אחר שלא היה שם שום אדם שהיה חפץ בהנאתו של קונה ליתן סודרו עבורו משום דאי בעי מקנה פסיק ליה אבל אמת הוא אי הוה משכח הוה מהני: מעשה ברבן גמליאל וזקנים . פי' בקונטרס רבן גמליאל לא תרם ושכח ולא נתן רשות לתרום והיה ממהר לתרום בעודו בספינה שהיה ירא שמא יאכלו בני אדם ממנו ויסמכו עליו וסבורים שתרם דחזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן וקשה דא"כ מה היה מועיל תיקונו אדרבה גרע טפי שמא יאכלו בני ביתו הכל ואף העישור עצמו מיהו יש לתרץ כן שלא היה לו חששא בכך שהיה הרבה תבואה בכרי והיה יודע שלא יאכלו בני ביתו הכל קודם שיבא ומן המותר יפריש מעשר ומיהו קשה איך יצא מביתו עד שלא תיקנו ושלא הודיעם שאינו מתוקן והא אמרינן חזקה על חבר שאין מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן ועוד קשה למה היה צריך ליתן להם ולהשכיר להם מקום בקריאת שם סגי ועוד קשה והלא לא עשה כלום כיון שלא אמר שיהא מעושר ועוד היה לו לפרש כמה מעשר כי ההיא דהלוקח יין מבין הכותים (דמאי פ"ז מ"ד) דאמר עשרה מעשר ראשון תשעה מעשר שני ועוד קשה [דבסיפא] תני א"ר יהושע תרומת מעשר שאני עתיד למוד נתון לר' אלעזר בן עזריה שהיה כהן למה הוצרך לזה והלא לא היה לו לירא שמא יאכלו בני ביתו ממנו שהרי התבואה היתה בבית רבן גמליאל ולא היו יודעים שנתנו לו ועוד קשה כיון שלא קבע מקום לצפונו או לדרומו מה הועיל בהפרשתו דהא תניא בתוספתא מעשר שני שבחפץ זה מחולל על איסר זה ולא קבע לו מקום חכמים אומרים לא קרא לו שם עד שיקבע לו מקום לצפונו או לדרומו ומייתי עלה ההיא עובדא דרשב"ג ור"י ור' יוסי שנתארחו אצל בעל הבית אמרו נראה היאך מעשר בעה"ב הזה פירותיו והיה אומר פירות שבכלי זה יהיו מחוללין על מעות שבדלוסקמא אמרו לו צא ואכול מעותיך השכרת מעות ואיבדת נפשות ואמר ר"ת ששעת הביעור היה שהיה צריך לבער מעשרותיו מתוך ביתו וליתנם לבעליהן וכן משמע בתוספתא דמסכת מעשר שני דקתני כיצד מצות ביעור נותנין תרומה ותרומת מעשר לכהן מעשר ראשון ללוי מעשר שני ומעשר עני לעני ומתבערין בכ"מ ור"ש אומר הבכורים נותנים לכהן כתרומה וקתני בתר הכי מי שהיו פירותיו צבורים ורחוקים ממנו צריך לקרות להם שם ומעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה וכו' וקריאת שם דהתם היינו שם בעלים שיבררו הבעלים למי יתנום דהיינו ביעור אבל לא היה חושש לא לקבוע מקום ולא להזכיר סכום שהיה יודע בודאי שלא יאכלו ממנו בני ביתו שכבר הזהירם שלא יאכלו כי לא היה מתוקן וא"ת למה אינו מזכיר תרומה גדולה בההוא מעשה דרבן גמליאל וי"מ משום דחטה אחת פוטרת את הכרי מה"ת ושמא הפרישה קודם שיצא מביתו כדי לצאת ידי איסורא דאורייתא ונתנה לכהן ולא נהירא וכי לא היה לו לרבן גמליאל לחוש לאיסורא דרבנן וי"מ דלהכי לא הזכיר תרומה גדולה לפי שאינה חייבת בביעור כדתנן במס' בכורים (פ"ב מ"ב) ומייתי לה בפ' הערל (יבמות דף עג.) יש במעשר שני ובבכורים מה שאין כן בתרומה וכו' וחשיב ביעור משמע דתרומה לא מיחייבא בביעור אבל קשה דע"כ תרומה גדולה חייבת היא בביעור כדקתני במתני' דמעשר שני שהבאתי לעיל כיצד מצות ביעור תרומה נותנה לכהן אלמא חייבת היא בביעור ולכל הפחות מדרבנן וגם במשניות (דמעשר שני פ"ה מ"י) מפיק לה מקרא וגם נתתיו ללוי לרבות תרומה ותרומת מעשר ואין להקשות מההיא דיש במעשר שני ובבכורים מה שאין כן בתרומה דמשמע תרומה אינה חייבת בביעור די"ל דמיירי התם לבערם מן העולם כשהגיע זמן הביעור כגון מעשר שני ובכורים שאי אפשר לאוכלם חוץ לירושלים לכך צריך לבערם מן העולם כשיגיע זמן הביעור אם לא יביאם בירושלים אבל תרומה שנאכלת בכל מקום אין צריך לבערה מן העולם אלא צריך ליתנה לכהן והיינו ביעור שלה מ"מ הדרא קושיא לדוכתה אמאי לא ביער התרומה וי"ל דודאי תרומה הפריש בעודה בשדה דרגילות הוא להפריש בגורן ואית לן למימר שהפריש בעוד היתה התבואה בגורן מיד אחר המירוח כדאמר התם (ירושל' דמעשרות פ"ג) חזקה לגורן שלא תעקר עד שהפרישו ממנה תרומה גדולה וה"נ איתא בירושלמי דמסכת מעשרות מצא פירות צבורים אסורין משום גזל וחייבין משום תרומה מפוזרים מותרים משום גזל ופטורים מן התרומה גדולה שאי אפשר לגורן שתיעקר אא"כ נתרמה תרומה גדולה:
Kiddushin 26b - Mishnah translated into english
and if the debtor possesses land of any area the creditor can write a document that prevents the Sabbatical Year from abrogating an outstanding debt [prosbol] for it so that his loans will not be canceled in the seventh year, and he can acquire property that does not serve as a guarantee along with it. And if you say that we require the movable property to be piled on the land, for what is land of any size fit? What can be piled on a tiny spot of land?
Rav Shmuel bar Bisna interpreted it before Rav Yosef as follows: For example, if one stuck a needle into a tiny patch of land, which he sold by means of the land, the needle is acquired. Rav Yosef said to him: You disgust me [kevastan]. Did the tanna go to all that trouble just to teach us that a needle can be acquired by means of land? Rav Ashi said: Who shall say to us that he did not hang a pearl worth one thousand dinars on the needle? One can acquire an item of high value through land of this size. In any event, the question of whether or not the movable property must be piled onto the land has not been resolved.
Come and hear, as Rabbi Elazar said: There was an incident involving a certain Madonite [Madoni] who was in Jerusalem, as he had a great deal of movable property and wished to give it as a gift. He was ill and did not have time for the recipient to acquire the property by pulling. The Sages said to him: One in this situation has no remedy but to transfer them by means of land. What did he do? He went and acquired a beit sela, apparently meaning land the size of a sela coin, near Jerusalem and said: This northern portion of the beit sela is given to so-and-so, and with it one hundred sheep and one hundred barrels. And the Madonite died, and the Sages fulfilled his statement and gave the gifts.
And if you say that to acquire movable property by way of land we require that the property be actually piled upon it, for what is a beit sela fit? It is impossible to pile one hundred sheep and one hundred barrels on top of such a small plot of land. The Gemara rejects this argument: Do you maintain that a beit sela is referring to a place that is actually the size of a sela coin? No; rather what is the meaning of the term sela? It is referring to a place that is very large and that could hold the many gifts. If that is true, why did they call it sela? This name indicates that it was hard as rock [sela].
Come and hear a proof from a different source, as Rav Yehuda says that Rav says: There was an incident involving a certain person who became sick in Jerusalem, and the assumption that he became sick is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who says that a person on his deathbed can transfer property only by means of an accepted standard act of acquisition. And some say he was healthy, and that assumption is in accordance with the opinion of the Rabbis that a person on his deathbed can transfer property by means of speech alone, whereas a healthy person requires an accepted act of acquisition.
The incident happened as follows: This man had a great deal of movable property and he wished to give it away as a gift. The Sages said to him: In this situation one has no remedy but to transfer movable property by means of land. What did he do? He went and acquired land the size of a beit rova near Jerusalem and said: This square handbreadth is given to so-and-so, and with it one hundred sheep and one hundred barrels. And he died, and the Sages fulfilled his statement. And if you say that we require that the property be piled on the land, for what is a square handbreadth fit? Is it possible to place all of these items in such a limited space?
The Gemara rejects this: With what are we dealing here? It is with money, i.e., he sought to give the value of the barrels and sheep, and money of this amount can be placed on a small plot of land. The Gemara comments: So too, it is reasonable that this incident involved money. As, if it enters your mind to say that it involved an actual group of one hundred sheep and one hundred barrels, let him transfer them to the recipient through an act of symbolic exchange. If the incident involved money, which cannot be transferred by symbolic exchange, he had no recourse but to acquire the land.
The Gemara raises a difficulty against this argument: Rather, what will you say, that this is referring to money, which cannot be acquired through symbolic exchange? Even so, he still could have acted differently: Let him transfer it to the recipient through pulling. Rather, you are forced to say that the recipient of this gift was not present, and the man wanted to grant him possession of it without the recipient having to perform a physical act of acquisition. So too, it is possible that the recipient of the gift was not present, and he was unable to transfer it to him through symbolic exchange. Consequently, there is no proof that the incident involved money.
The Gemara asks: Is there no other way to perform this acquisition? But let him transfer it to him by means of another person, i.e., another can pull the property on behalf of the recipient. The Gemara answers: The giver did not rely on that option, as he feared that the third party might seize it and consume it or use the property in some other manner. The giver wanted to be sure that the acquisition would be completed in full.
Rather, what then is the meaning of the statement: He has no remedy? Even if he did not want to use the option of a third party, it was certainly available to him. The Gemara explains that this is what Rav was saying and meant in his description of this incident: In accordance with his decision that he does not rely on another person and does not want to transfer property by means of anyone else, in this situation one has no remedy but to transfer movable property by means of land. In summary, no decisive proof has been cited as to whether or not it is possible to acquire movable property by means of land when the items are not piled upon the land.
Come and hear a proof from the following mishna (Ma’aser Sheni 5:9): There was an incident involving Rabban Gamliel and other Elders who were traveling on a ship. Rabban Gamliel said to the Elders: One-tenth of produce that I will measure out and separate in the future from the produce of my fields
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.