Talmud BavliYevamot 93b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Yevamot Page 93b
Yevamot 93b - Guemara
אלא לאו כי האי גוונא אמר ליה והא אקריון בחלמא קנה רצוץ מאי לאו הכי קאמרי לי (מלכים ב יח, כא) הנה בטחת לך על משענת הקנה הרצוץ הזה לא הכי קאמרי לך (ישעיהו מב, ג) קנה רצוץ לא ישבור ופשתה כהה לא יכבנה רבי דתניא (דברים כג, טז) לא תסגיר עבד אל אדוניו ר' אומר בלוקח עבד על מנת לשחררו הכתוב מדבר היכי דמי א"ר נחמן בר יצחק דכתב ליה לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו ר' מאיר דתנן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי לאחר שאשתחרר לאחר שתשתחררי לאחר שימות בעליך לאחר שתמות אחותיך לאחר שיחלוץ לך יבמיך אינה מקודשת ר"מ אומר מקודשת ר' אליעזר בן יעקב דתניא יתר על כן אמר ר' אליעזר בן יעקב אפי' אם אמר פירות ערוגה זו תלושים יהו תרומה על פירות ערוגה מחוברים או פירות ערוגה מחוברים על פירות זו תלושין לכשיביאו שליש ויתלשו והביאו שליש ונתלשו דבריו קיימין ר' עקיבא דתנן קונם שאני עושה לפיך אינו צריך להפר ר"ע אומר יפר שמא תעדיף עליו יתר מן הראוי לו בעו מיניה מרב ששת עד אחד ביבמה מהו טעמא דעד אחד משום דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר והכא נמי לא משקר או דלמא טעמא דעד אחד משום דאיהי דייקא ומינסבא והכא כיון דזימנין דרחמא ליה לא דייקא ומינסבא אמר להו רב ששת תניתוה אמרו לה מת בנך ואח"כ מת בעליך ונתייבמה ואחר כך אמרו לה חילוף הדברים תצא והולד ראשון ואחרון ממזר היכי דמי אילימא תרי ותרי מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ועוד ממזר ספק ממזר הוא וכ"ת לא דק והא מדקתני סיפא הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר ש"מ דוקא קתני אלא לאו ש"מ חד וטעמא דאתו בי תרי אכחשוה הא לאו הכי מהימן ואיכא דאמר הא לא תיבעי לך דאפילו איהי נמי מהימנא דתנן האשה שאמרה מת בעלי תנשא מת בעלי תתייבם כי תיבעי לך למישרי יבמה לעלמא מ"ט דעד אחד משום דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר הכא נמי לא משקר או דלמא טעמא דעד אחד משום דאיהי דייקא ומינסבא והא לא דייקא ומינסבא דמיסנא הוא
Comments from Rashi on Masechet Yevamot Page 93b
אלא לאו כה"ג . דמותר לעשר על מה שלא בא לעולם ועתיד לבא לצורך עונג שבת: והא אקריון בחלמא . ליל שבת זה: קנה רצוץ . מקרא אחד ושמו קנה רצוץ: מאי לאו הנה בטחת כו' . ולאו שפיר עבדית: לא . קרא אחרינא אקריוך: קנה רצוץ לא ישבור . סיפיה דקרא לאמת יוציא משפט דשפיר עבדת: על מנת לשחררו . ומוזהר שלא להשתעבד בו: לכשיביאו שליש . דהוי גמר מלאכה כדאמר בר"ה (דף יג.) ועשת את התבואה לשלש אל תקרי לשלש אלא לשליש: עד אחד ביבמה . מעיד שמת בעלה כדי שתתייבם: דרחמא ליה . אוהבת את יבמה: הולד ממזר . דבר חייבי כריתות הוא דאשת אח שיש לה בנים בכרת: מת בעלי תנשא . אם אין כאן יבום: יבמה לעלמא . עד אחד מתירה לשוק שאומר לה מת יבמיך או מת בעליך ואח"כ מת בנך:
Comments from Tosafot - Yevamot 93b
אלא לאו כה"ג . מתוך פירוש הקונטרס משמע דאיצטריך ליה למילף מקרא משום דבר שלא בא לעולם וקשה לר"י דמה לי שבתות ויו"ט משאר ימים ונראה לר"י כמו שפר"ח דאתא קרא למישרי שבת שלא מן המוקף וא"ת וכיון דשרי לתרום בשבת מדאורייתא היכי אתא קרא למישרי שלא מן המוקף כיון דיכול להמתין עד השבת ויתרום מן המוקף וי"ל דאתא קרא דהיכא דיש לו פירות בעיר אחרת ואין לו בידו אלא כדי סעודת שבת דאי הוה מעשר מינייהו גופייהו הוה בצר ליה ושרי משום עונג שבת לעשר מאותן של עיר אחרת שלא מן המוקף וא"ת ובהאי עובדא דרבי ינאי היכי הוה שרי לתרום שלא מן המוקף כיון דמדאורייתא יכול לתרום למחר מן המוקף וי"ל דהכא בתרומת פירות דרבנן התירו שלא מן המוקף משום עונג שבת כיון דבעלמא כשהם בעיר אחרת שאין יכול לתקן שרי מדאורייתא ועי"ל דשרי לתרום בע"ש שלא מן המוקף כדי שלא יצטרך לטרוח ולתרום בשבת דכל זה עונג שבת: לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי כו' . וא"ת דאמר בפ"ק דגיטין (דף יג: ושם) אפילו לר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ה"מ לדבר שבעולם אבל לדבר שאינו בעולם לא והשתא מהיכא דשמעינן ליה דבר שלא בא לעולם דהיינו לאחר שתתגיירי שמעינן נמי לדבר שלא בא לעולם כגון לאחר שאתגייר ואמר ר"י דלא חשיב לאחר שאתגייר לא בא לעולם כ"כ כיון שהגוף הוא בעולם רק שמחוסר גירות אבל התם נולדים לא באו לעולם כלל ואר"י שבענין זה תירץ הר"ר אלעזר משזנ"א אהא דמקשינן דאמר בריש המפקיד (ב"מ דף לג. ושם) אימור דאמר ר"מ כגון פירות דקל דעבידי דאתו ותימה דהא כל הנהו דהכא לא עבידי דאתו ותירץ דלא בעינן עבידי דאתו אלא בדבר שאין בעולם כלל אבל הנך דהכא דהוו בעולם לא בעינן עבידי דאתו וא"ת א"כ בפרק אע"פ (כתובות דף נח: ושם) גבי מקדיש מעשה ידי אשתו דמפרש טעמא דרבי מאיר מתוך שיכול לכופה למעשה ידיה נעשה כאומר יקדשו ידיה לעושיהם וידיה איתנהו בעולם ופריך וסבר רבי מאיר אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם והתניא הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר וכו' ומשני מההיא אין מהא ליכא למשמע מינה והשתא הא מההיא נמי לא שמעינן שיכול להקדיש דבר שלא בא לעולם כלל כגון מעשה ידיה שלה ואכתי מצינן למימר דלא קדשי מעשה ידיה שלה אי לא משום דנעשה כאומר יקדשו ידיך לעושיהם וי"ל כיון דחזינן דבמקצת סבר כר' אליעזר בן יעקב רבו ה"ה דבדבר שלא בא לעולם כלל סבר כוותיה ואיהו אית ליה בסמוך דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם כלל וא"ת דבפרק מי שמת (ב"ב דף קמא:) משמע דגרע עובר לר' מאיר מגר דאמר לר"מ המזכה לעובר לא קנה ורב הונא נמי דסבר הכא כר"מ סבירא ליה אף משתלד לא קנה ואפ"ה לאחר שאתגייר מקודשת ולרבי חנינא הוי איפכא בקדושין בפרק האומר (דף סב:) דקסבר לאחר שאתגייר אינה מקודשת ואפ"ה אמר רבי חנינא (שם) האומר לחברו אם ילדה אשתך נקבה מקודשת לי דאם אשתו מעוברת דבריו קיימין וי"ל דאין לחוש כל כך שכמו כן מצינו סברות רב נחמן ודרב הונא הפוכות זו מזו ועוד י"ל דרבי חנינא למ"ד אדם מקנה דבר שלא בא לעולם דוקא מסיק הכי אע"פ שהמשנה סוברת אין אדם מקנה מ"מ ניחא ליה לאוקמי הא דקתני התם אם ילדה אשתך נקבה מקודשת לי אינה מקודשת לדברי הכל משום דלא קתני לה בגמ' בברייתא בפלוגתא דר"מ ורבנן: עד אחד ביבמה מהו טעמא דעד אחד וכו' . וא"ת מאי קמיבעיא להו הא ודאי טעמא דעד אחד משום דדייקא ומינסבא הוא כדמוכח לעיל ואר"י דמיבעיא להו הא דסמכינן אדיוקא דידה משום דעבידא לאיגלויי הוא והאי דעבידא לאיגלויי הוא עיקר הטעם ולהכי יש לסמוך אדיוקא זוטא כי הכא דלא דייקא כולי האי משום דמרחמא ליה או דלמא עיקר טעמא דעד אחד משום דדייקא והואיל וכן בעינן דיוקא רבה והכא כיון דמרחמא ליה לא דייקא כולי האי וממאי דהיא גופה נאמנת לומר מת בעלי להתייבם לא בעי למיפשט להא לישנא דקסבר דודאי משום דמרחמא ליה לא משקרא במזיד אבל אעד אחד איכא למימר דסמכה שפיר ולא דייקא הכא כבעלמא ופשיט רב ששת תניתוה אמרו לה מת בנך ואח"כ כו' אלמא עד אחד מהימן כאן אע"פ שהיא אינה נאמנת לומר מת בני ואח"כ מת בעלי כשהלכה היא ובנה למדינת הים כדתנן בהדיא בהאשה שלום (לקמן יבמות קיח:) דחיישינן דמשקרא משום דמרחמא ליה כל שכן במת בעליך שבעצמה נאמנת שע"א יהא נאמן וא"ת והיכי מצי למימר דדייקא כשמתירה ע"א להתייבם והא ליכא חומר בסופה כשנופלת מן הנשואין דבין לרב ובין לשמואל דפליגי ביבמה מן האירוסין אם היא כאשת איש ואסורה לחזור או לא אבל מן הנשואין לכו"ע מותרת לו לחזור וי"ל דדייקא מ"מ לפי שאין יודעת אם יכנוס או יחלוץ וחיישית שמא יחלוץ ותנשא לשוק ואיכא חומר ועוד הואיל ואיכא חומר בכל שאר נשים מדקדקת גם זו כאחרות שמורגלות לדקדק: מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני . אע"ג דתרי ותרי ספיקא דרבנן ואיכא לאוקמא בחזקת איסור ליבם אר"י היכא דיבם אומר ברי לי והיא אומרת ברי לא הוה לן למימר תצא מידי דהוה אניסת לאחד מעידיה דריש פרקין (דף פח:): כי תיבעי לך יבמה לעלמא . דהתם איכא למימר טפי דלא דייקא שפיר משום דסניא ליה אע"ג דמשום דמרחמא ליה לא שבקה מלמידק משום דסניא שבקה טפי שגדולה שנאת השונאות מאהבת האוהבות ושכיח טפי דסניא ליה מדמרחמא ליה כדמשמע בסוף האשה שלום (לקמן יבמות דף קיז. ודף קיח:) ועוד שיותר קשה לה כשתפול לפניו כששונאה אותו ממה שנוח כשאוהבת אותו דכשאוהבת אותו אין לה כ"כ נוח כשתפול לפניו כי שמא יחלוץ ואפילו יכנוס אינה שמחה כל כך כי הרבה יש לה למצוא כיוצא בו או טובים ממנו אבל אם שונאתו אינה יכולה להנצל ממנו להנשא לאחר אם לא יחלוץ ועל כרחך צריכה לינשא לשנוי לה או תתעגן להכי מיבעיא ליה אי עיקר טעמא הוה משום דדייקא והכא לא דייקא שפיר ואי טעמא משום דעבידא לאיגלויי הוא איכא למסמך אדיוקא פורתא ה"נ דייקא קצת אע"ג דסניא ליה וא"ת ומאי קמיבעיא ליה והתנן בהאשה שהלכה (שם) שהיא נאמנת לומר מת בעלה ואח"כ מת בנה כיון דאיהי מהימנא כ"ש עד אחד וי"ל דאיהי מהימנא משום דאית לה מיגו דאי בעיא אמרה מת בעלי ושתקה מבן אבל בעד איכא למיחש שמא שכרוהו או שונא אותה או היא עצמה חשודה לקלקלה היכא דמסמכה עליה ולא דייקא שפיר ולכך אין להאמינו כמותה דאיהי אית לה מיגו ואיהו לית ליה מיגו דסבר אי אסהידנא אבעל לחודיה כי שמעה דמת הבן תחקור איזה מת ראשון ולא אוכל לקלקלה אבל אי אסהידנא אתרוייהו אבן ובעל כי שמעה נמי דמת בן סמכא עילואי ומיקלקלא ואפילו מהימן כאן עד בהנך תרתי בעיי אכתי איכא למיבעי לקמן עד אחד בקטטה ועד אחד במלחמה דאיכא למימר דהכא דייקא טפי מהתם והתם נמי הכי בעי אי עיקר טעמא משום דדייקא ובעינן דיוקא רבה או עיקר טעמא משום דעבידא לאיגלויי ולהכי סמכינן אדיוקא זוטא כי הנהו: כי תיבעי לך יבמה לעלמא . דהתם איכא למימר טפי דלא דייקא שפיר משום דסניא ליה אע"ג דמשום דמרחמא ליה לא שבקה מלמידק משום דסניא שבקה טפי שגדולה שנאת השונאות מאהבת האוהבות ושכיח טפי דסניא ליה מדמרחמא ליה כדמשמע בסוף האשה שלום (לקמן יבמות דף קיז. ודף קיח:) ועוד שיותר קשה לה כשתפול לפניו כששונאה אותו ממה שנוח כשאוהבת אותו דכשאוהבת אותו אין לה כ"כ נוח כשתפול לפניו כי שמא יחלוץ ואפילו יכנוס אינה שמחה כל כך כי הרבה יש לה למצוא כיוצא בו או טובים ממנו אבל אם שונאתו אינה יכולה להנצל ממנו להנשא לאחר אם לא יחלוץ ועל כרחך צריכה לינשא לשנוי לה או תתעגן להכי מיבעיא ליה אי עיקר טעמא הוה משום דדייקא והכא לא דייקא שפיר ואי טעמא משום דעבידא לאיגלויי הוא איכא למסמך אדיוקא פורתא ה"נ דייקא קצת אע"ג דסניא ליה וא"ת ומאי קמיבעיא ליה והתנן בהאשה שהלכה (שם) שהיא נאמנת לומר מת בעלה ואח"כ מת בנה כיון דאיהי מהימנא כ"ש עד אחד וי"ל דאיהי מהימנא משום דאית לה מיגו דאי בעיא אמרה מת בעלי ושתקה מבן אבל בעד איכא למיחש שמא שכרוהו או שונא אותה או היא עצמה חשודה לקלקלה היכא דמסמכה עליה ולא דייקא שפיר ולכך אין להאמינו כמותה דאיהי אית לה מיגו ואיהו לית ליה מיגו דסבר אי אסהידנא אבעל . לחודיה כי שמעה דמת הבן תחקור איזה מת ראשון ולא אוכל לקלקלה אבל אי אסהידנא אתרוייהו אבן ובעל כי שמעה נמי דמת בן סמכא עילואי ומיקלקלא ואפילו מהימן כאן עד בהנך תרתי בעיי אכתי איכא למיבעי לקמן עד אחד בקטטה ועד אחד במלחמה דאיכא למימר דהכא דייקא טפי מהתם והתם נמי הכי בעי אי עיקר טעמא משום דדייקא ובעינן דיוקא רבה או עיקר טעמא משום דעבידא לאיגלויי ולהכי סמכינן אדיוקא זוטא כי הנהו:
Yevamot 93b - Mishnah translated into english
Rather, is it not referring to a case like this, of one who tithed an entity that was not yet in the world, in honor of Shabbat? Rabbi Yannai said to Rabbi Ḥiyya: But they read before me in a dream these two words: Bruised reed. What, is it not the case that they said to me as follows: “Behold you trust upon the staff of this bruised reed” (II Kings 18:21)? In other words, you rely on an unsubstantiated idea.
Rabbi Ḥiyya said to him: No; The dream referred to a different verse, one that deals with the Messiah, as they said to you as follows: “A bruised reed he shall not break and the dimly burning wick he shall not quench; according to truth he shall bring forth justice” (Isaiah 42:3). In other words, Rabbi Yannai acted correctly, in accordance with the ways of truth. This exchange shows that both Rabbi Ḥiyya and Rabbi Yannai agree that an entity not in the world can be acquired.
With regard to Rabbi Yehuda HaNasi, his opinion is as it is taught in a baraita: The verse states: “You shall not deliver a slave to his master” (Deuteronomy 23:16). Rabbi Yehuda HaNasi says: The verse is speaking of one who buys a slave on the condition to free him. This owner may not keep his acquisition as a slave. The Gemara clarifies: What are the circumstances? Rav Naḥman bar Yitzḥak said: It is referring to a case where one wrote to a slave in the document of acquisition: When I acquire you as a slave, you are acquired by yourself from now. In this case, the buyer transfers ownership of an entity not yet in the world, as the slave did not yet belong to him.
Rabbi Meir, his opinion is as we learned in a mishna (Bava Metzia 16b): One who says to a woman: You are hereby betrothed to me after I convert; after you convert; after I am freed; after you are freed; after your husband dies; after your sister dies; after your yavam performs ḥalitza with you, she is not betrothed. Rabbi Meir says she is betrothed, as the acquisition of a betrothal applies even to an entity not yet in the world, in this case, a woman available for betrothal.
Rabbi Eliezer ben Ya’akov, his opinion is as it is taught in a baraita: Moreover, Rabbi Eliezer ben Ya’akov said that even if one said: The detached fruit of this garden bed shall be teruma for the currently attached fruit of this garden bed when its fruit will be detached, or if he said: The attached fruit of this garden bed shall be teruma for the currently detached fruit of this garden bed when the fruit reach a third of their growth, i.e., a third of their ripeness, and are detached, and if they actually reached a third and were detached, then his words are upheld and the teruma takes effect, despite the fact that the stipulation was issued before the attached fruit had ripened and before the obligation of teruma applied to the detached fruit. This halakha shows that one can acquire an entity not yet in the world; in this case he acquires the fruit by applying the sanctity of teruma to it.
Rabbi Akiva, his opinion is as we learned in the aforementioned mishna, that if a wife says: Konam that I will prepare for your mouth, the husband is not required to nullify the vow. Rabbi Akiva says: He should nullify the vow, lest she exceed more than is fitting for him, as he maintains that the vow applies even to entities not yet in the world.
§ They raised a dilemma before Rav Sheshet: In a case of one witness who testifies that a woman’s husband is dead, with regard to a yevama, what is the halakha? Can the court rely on this witness? The Gemara explains the sides of the dilemma: Is the reason that the testimony of one witness in the case of a missing husband is accepted because one does not lie about something that will be discovered, and here, too, he will not lie, in case the husband later arrives? Or, perhaps the reason for the eligibility of one witness is because the woman herself is exacting in her investigation before she marries again. But here, since she sometimes loves the yavam, as she already knew him beforehand, she is not exacting in her investigation before she marries again.
Rav Sheshet said to him: You learned the answer to this question in the mishna: If they said to her: Your child died and afterward your husband died, and she entered into levirate marriage, and afterward they said to her that the matters were reversed, she must leave her husband, and the first child and the last one are each a mamzer. Rav Sheshet analyzes this case: What are the circumstances? If we say they are two and two, i.e., two witnesses came first and said one account, followed by two other witnesses who claimed the reverse, what did you see to make you rely on these second witnesses when you can equally rely on the first pair? The first witnesses do not lose their credibility merely due to the testimony of the second pair, so why should she have to leave the yavam?
And furthermore, why should the child be a definite mamzer? At worst he is an individual whose status as a mamzer is uncertain, as there are two conflicting sets of testimonies. And if you would say that the tanna of the mishna was not precise in his failure to distinguish between a definite mamzer and one of uncertain status, but from the fact that it teaches in the latter clause of the mishna: The first is a mamzer and the last is not a mamzer, one can learn from here that the mishna was taught specifically in this manner, i.e., the mamzer the tanna referred to is a definite mamzer.
Rather, isn’t it correct to conclude from here that only one witness testified at first, and the reason for the halakha is that two people came and contradicted him, as the testimony of two witnesses certainly overrules that of a single witness? It may be inferred from this that if it were not so, the lone witness is deemed credible. This shows that the court will accept the testimony of one witness even to allow a woman to enter into levirate marriage.
The Gemara provides an alternative version of the discussion. And some Sages maintain another version that says: Let the dilemma not be raised, as even a wife herself is also deemed credible when she says her husband is dead, as we learned in a mishna (114b): With regard to a woman who said: My husband is dead, she may marry. Likewise, if she claimed: My husband is dead, she should enter into levirate marriage. If so, one witness is certainly deemed credible when he says her husband has died. The case where you could raise the dilemma is with regard to permitting a yevama to all other men, if a witness claims that the yavam is dead.
In this case as well, the Gemara clarifies the sides of this dilemma: What is the reason that one witness is deemed credible? Is it because one does not lie about something that will be discovered, and therefore here too he would not lie? Or, perhaps the reason for accepting the testimony of one witness is because the wife is exacting in her investigation before she marries again, but this yevama is not exacting in her investigation before she marries again. Why not? Because she
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.