Bava Kamma 44a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Kamma Page 44a

Bava Kamma 44a - Guemara
שור באדם שעשה בו קטנים כגדולים אינו דין שחייב על הקטנים כגדולים לא אם אמרת אדם באדם שכן חייב בארבעה דברים תאמר בשור שאינו חייב בד' דברים ת"ל (שמות כא, לא) או בן יגח או בת יגח לחייב על הקטנים כגדולים ואין לי אלא במועדין בתם מנין דין הוא הואיל וחייב באיש ואשה וחייב בבן ובת מה כשחייב באיש ואשה לא חלקת בו בין תם למועד אף כשחייב בבן ובת לא תחלוק בו בין תם למועד ועוד קל וחומר מה איש ואשה שכן הורע כחם בנזקין לא חלקת בו בין תם למועד בן ובת שיפה כחם בנזקין אינו דין שלא תחלוק בהן בין תם למועד אמרת וכי דנין קל מחמור להחמיר (עליו אם החמיר במועד החמור תחמיר בתם הקל ועוד) אם אמרת באיש ואשה שכן חייבין במצות תאמר בבן ובת שפטורין מן המצות ת"ל או בן יגח או בת יגח נגיחה בתם נגיחה במועד נגיחה למיתה נגיחה לנזקין מתני׳ שור שהיה מתחכך בכותל ונפל על האדם נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם לכנעני והרג בן ישראל לנפלים והרג בן קיימא פטור גמ׳ אמר שמואל פטור ממיתה וחייב בכופר ורב אמר פטור מזה ומזה ואמאי הא תם הוא כדאמר רב במועד ליפול על בני אדם בבורות הכא נמי במועד להתחכך על בני אדם בכתלים אי הכי בר קטלא הוא בשלמא התם דחזא ירוקא ונפל אלא הכא מאי איכא למימר הכא נמי במתחכך בכותל להנאתו ומנא ידעינן דבתר דנפל קא מתחכך ביה
Comments from Rashi on Masechet Bava Kamma Page 44a
שור באדם שעשה בו . שור קטן ההורג כשור גדול ההורג דהא שור בן יומו קרוי שור דכתיב (ויקרא כב) שור או כשב כי יולד: אינו דין . שחייב בו סקילה על תינוק קטן כעל אדם גדול: שכן חייב . בנזקין ארבעה דברים שהשור פטור מהן ונזק לא חשיב דהא שור נמי נזקא משלם: ת"ל בן ובת . קטנים משמע דלעיל מיניה כתיב והמית איש או אשה: ואין לי אלא במועד . דקרא במועד כתיב: לא חלקת בין תם למועד . לענין סקילה: שהורע כחן בנזקין . דאם הזיקו משלמין: יפה כחן . דחרש שוטה וקטן פגיעתן רעה החובל בהן חייב והן שחבלו באחרים פטורין: וכי דנין קל מחמור . תם ממועד: להחמיר . על הקל דנימא כי היכי דחמור חייב קל נמי חייב דקדרשת תם ממועד במה מצינו דקתני חייב באיש ואשה וחייב בבן ובת במועד דהא חיוב דבן ובת במועד הוא דכתיב וקאמרת מה חיוב דאיש ואשה (במועד) עשה בו תם כמועד אף בן ובת נעשה בו תם כמועד ואשתכח דקא ילפת תם ממועד דאי לא אשכחת חיוב דבן ובת במועד לא הוה ילפת ליה בתם מאיש ואשה דהא במועד גופיה אי לאו דרבינהו קרא לא מצית לאתויינהו מדינא לעיל: אם החמיר . הכתוב בבן ובת באיש ואשה במועד כתב לך שהרי חמור הוא לענין כופר: נחמיר . אנן מדינא בתם הקל בתמיה: אם אמרת באיש ואשה . כלומר וק"ו דדרשת נמי בסיפא פריכא הוא דאם אמרת באיש ואשה כו' ל"א וכי דנין קל וחומר בן ובת שפטורין מן המצות מאיש ואשה וזה שמעתי וראשון מצאתי וכשר הוא מן האחרון דהיכי פשיטא ליה הך קולא והך חומרא דקמתמה וכי דנין כו' והא תנא אשכח חומרא בבן ובת דיפה כחן בנזקין מאיש ואשה: ת"ל בן ובת . קטנים משמע דלעיל מיניה כתיב והמית איש או אשה: ת"ל או בן יגח או בת יגח . יגח יגח תרי זמני דריבה לה נגיחה למועד ולתם למיתה ולנזקין: ת"ל או בן יגח או בת יגח . יגח יגח תרי זמני דריבה לה נגיחה למועד ולתם למיתה ולנזקין: פטור ממיתה . דהא לא נתכוין דאמרינן לקמן (בבא קמא מד ע"ב) כמיתת בעלים אם הרג כן מיתת השור שהרג: וחייב בכופר . דדרשינן כופר אם כופר להביא שלא בכוונה: ורב אמר פטור מזה ומזה . כדדריש רבא לעיל השור יסקל וגו' כל זמן שהשור בסקילה בעלים משלמין כופר: והא תם הוא . אפילו למאן דדריש אם כופר ה"מ למועד שלא בכוונה והאי תם הוא בחיכוך זה: במועד ליפול על בני אדם בבורות . לקמן בשור שנגח את הפרה (בבא קמא דף מח:): בשלמא התם . גבי שור שנפל על האדם בבור איכא לתרוצי כדמתרצינן התם דהאי דלא קטלינן ליה בנגיחות ראשונות כגון דחזא ירוקא ונפל שלא בכוונה על זה שראה עשב בתוך פי הבור ובא לאוכלה ונפל: אלא הכא . הואיל ומועד לכך מאי שלא מתכוין איכא: הכא נמי . דחזינן ליה דמתחכך להנאתו ולא להפילו עליו:
Comments from Tosafot - Bava Kamma 44a
וכי דנין קל מחמור . פ"ה דהך פירכא אדין ראשון דבדין שני דק"ו דאיש ואשה שהורע כחן בנזקין לא דנין קל מחמור דאפילו אי לא הוה כתיב מועד כלל הוה ילפינן בהאי קל וחומר אע"ג דבק"ו נמי קאמר לא חלקת האי לישנא לאו דוקא ולכך אצטריך לא אם אמרת לעשות פירכא בדין שני שהוא ק"ו: נגיחה לנזקין אצטריך . לרבות נזקין משום דדרשינן בסיפיה דהאי קרא בנזקין בהמניח (לעיל בבא קמא דף לג.) כמשפט שור בשור וכן בסוף פרקין לענין שמירה מעולה דנזקין דריש מלא ישמרנו אע"ג דלא ישמרנו גבי מיתה כתיב: והא תם הוא . לא בעי למימר דמתני' כר"י הגלילי כדמוקי שמואל מתני' בהפרה (לקמן בבא קמא דף מח:) גבי היה אביו או בנו בתוכו דמאי דוחקיה דשמואל לאוקמי מתניתין כר"י הגלילי ומה פלוגתא הוה שייך בזה דהוו פליגי רב ושמואל מתני' כמאן ועוד דרישא דמתני' דקתני מועד דמשלם כופר ותם פטור מן הכופר לא אתיא כר"י הגלילי והא דלא מוקי שמואל מתני' דלקמן במועד ליפול על בני אדם בבורות כדמפרש מילתא דהכא במועד להתחכך על בני אדם בכתלים משום דההוא לא שכיחא כי האי: והא תם הוא . המקשן סבור שמתחכך בכותל להפילו ולא מתכוין להפילו על בני אדם דא"כ לא היה פטור ממיתה ועל זה מקשה והא תם הוא שאפילו עשה כן כמה פעמים והרג בני אדם שלא בכוונה אין מועד להרוג אדם כדפי' לעיל מדלא אשכחן מועד במתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם ומשני במועד להתחכך על בני אדם פירוש במתחכך להנאתו כדמפרש ואזיל דהוי מועד מתחילתו והוי כאורחיה וא"ת ומי דוחקו לשמואל לומר שחייב כופר יעמידנו במתכוין להפיל הכותל ולא נתכוין להפיל על בני אדם ופטור גם מכופר לפי שהוא תם וי"ל דלרב ושמואל משמע להו לישנא דמתני' דקתני ונפל על האדם שלא היה מתכוין להפילו אלא ממילא אירע שנפל ע"י שהיה מתחכך בו להנאתו ולכך קאמר שמואל היכא דמתחכך בכותל להנאתו כדמשמע לישנא דמתני' דפטור ממיתה וחייב כופר ורב אמר פטור מזה ומזה כדמשמע לישנא דפטור שפטור לגמרי והמקשן היה סבור דהא דנקט במתני' ונפל על האדם ולא קתני להפילו משום דלא מתכוין להפילו על האדם מיירי אבל מ"מ במתכוין להפילו ושלא על האדם משמע ליה שמיירי: הכא נמי במתחכך להנאתו . תימה דהכא אמר רב דפטור מזה ומזה ולקמן בהפרה (בבא קמא ד' מח:) מוקי רב מתניתין דקתני משלם הכופר במועד ליפול על בני אדם בבורות וחזא ירוקא ותירץ רבינו תם דלקמן הוי רגל בכוונה כשמניח עצמו בבור כדי לאכול הירק שבבור ויודע שמתמעך האדם כמו רגל שדרסה ע"ג תינוק שיודע שיהרוג התינוק ולפיכך משלם כופר אע"פ שאין השור בסקילה הואיל ואינו מתכוין להזיק דילפינן רגל בכוונה מקרן בכוונה אבל הכא שמתחכך בכותל להנאתו (שלא בכוונה) הויא שן [שלא בכוונה] שאינו יודע שיפול הכותל על האדם לפיכך פטור מן הכופר כקרן שלא בכוונה ומועד דהכא ודלקמן לאו דוקא מועד בשלש פעמים אלא כלומר בדבר שנעשה מועד מתחילתו כגון שן ורגל והא דפריך לקמן כדמוקי לה במועד ליפול על בני אדם בבורות אי הכי בר קטלא הוא דייק ממתני' דקתני משלם הכופר ולא קתני חייב מיתה ומשלם הכופר משמע דפטור הוא מן המיתה ורש"י פירש כל הסוגיא דלקמן בע"א אבל דוחק הוא ושם אפרש בע"ה ועל פי' ר"ת נמי קשה דפטר רגל בכוונה לדרוס על האדם ממיתה כיון שלא נתכוין להרוג א"כ ר"ש דיליף בשמעתין נזקין מקטלא פטר רגל מנזקין בכוונת דריסה על הכלים כשלא נתכוין להזיק וזה אי אפשר דעל כרחך לאו בכוונת היזק חייביה רחמנא דאי בכוונת היזק א"כ היינו קרן והואיל וכן על כרחך ליכא למילף נזקין מקטלא לענין כוונה ורבינו שמואל מצא בספר ישן דלא גרסינן מילתא דרב דפטר מזה ומזה ולקמן גרסינן תניא כוותיה דשמואל ותיובתא דרב דפטר לעיל מכופר כשאין השור בסקילה:
Bava Kamma 44a - Mishnah translated into english
then in the case of an ox killing a person, where the Torah renders small oxen like large ones with regard to this act, as a young calf that kills a person is killed just as an adult ox that kills a person, is it not logical that the Torah renders it liable for killing minors, i.e., a boy or a girl, just as for killing adults? Why is it necessary for the verse to teach this halakha?
The Gemara rejects this claim: No, this cannot be derived by logic alone. If you say that a person who kills a person is liable even when the victim is a minor, this may be due to the extra severity in the case of a human assailant, as he is liable to pay four types of indemnity for causing injury; pain, humiliation, medical costs, and loss of livelihood, in addition to payment for the actual damage. Shall you also say that this is the halakha with regard to an ox, whose owner is not liable to pay these four types of indemnity? Clearly, this halakha cannot be derived merely through logical comparison between the two cases. Therefore, the verse states: “Whether it has gored a son or has gored a daughter,” to render it liable for minors as well as adults.
And I have derived this halakha only with regard to forewarned oxen; from where do I derive that in the case of an innocuous ox, it is killed if it kills a boy or a girl?
The baraita asks: Could this not be derived through logical inference? Since the Torah renders an ox liable to be killed for killing a man or a woman, and likewise renders it liable to be killed for killing a boy or a girl; then just as when it renders it liable to be killed for killing a man or a woman you do not differentiate between an innocuous ox and a forewarned ox, as both are stoned, so too, when it renders an ox liable to be killed for killing a boy or a girl do not differentiate between an innocuous ox and a forewarned ox.
And furthermore, it can be inferred a fortiori: If with regard to a man or a woman, whose power is diminished with regard to damages because adults who cause damage are liable to pay, but nevertheless you do not differentiate between an innocuous ox and a forewarned ox that kills them; then with regard to a boy or girl, whose power is enhanced with regard to damages because they are not liable to pay for damage they cause, is it not logical that you should not differentiate between an innocuous ox and a forewarned ox that kills them?
The baraita answers that you could say in response: But does one derive the halakha of a lenient matter from a stringent matter in order to be more stringent with regard to it? If the Torah is stringent with regard to the case of a forewarned ox, which is a stringent matter, rendering it liable to be killed for killing a minor, does that mean that you should be stringent with regard to an innocuous ox, which is a relatively lenient matter?
And furthermore, there is another reason to reject the earlier opinion: If you say that an innocuous ox is liable to be killed for killing a man or a woman, as they are obligated to observe the mitzvot, which gives them importance, does that mean that you should say the same with regard to a boy or a girl, who are exempt from the mitzvot?
Since this halakha could not have been derived through logic alone, the verse states: “Whether it has gored a son or has gored a daughter,” stating the phrase “has gored” twice, to teach that it is referring both to the goring of an innocuous ox and to the goring of a forewarned ox, and both to goring that causes death and to goring that causes injury. In all these cases the owner of the ox is liable even if the ox gores a minor.
MISHNA: If an ox was rubbing against a wall, and as a result the wall fell on a person and killed him; or if the ox intended to kill another animal but killed a person; or if it intended to kill a gentile but killed a Jew; or intended to kill a non-viable baby but killed a viable person; in all these cases the ox is exempt from being killed.
GEMARA: Shmuel says: The ox is exempt from being put to death, since it did not intend to kill, but its owner is liable to pay ransom. And Rav says: They are exempt from this liability and from that liability.
The Gemara asks about Shmuel’s opinion: And why is he liable to pay ransom? Isn’t the ox innocuous with regard to this action? The Gemara answers: As Rav says in a different context, it is referring to an ox that was forewarned with regard to falling on people in pits. Here too, it is referring to an ox that was forewarned with regard to rubbing against walls, causing them to fall on people.
The Gemara asks: If so, if it was forewarned with regard to this behavior, it clearly intended to kill the person and is therefore subject to being put to death, contrary to the ruling in the mishna. The Gemara explains: Granted there, in the case where the ox was forewarned with regard to falling on people in pits, it could be that it saw a vegetable on the edge of the pit and subsequently fell in, without any intention to kill. But here, where it rubbed against a wall, causing it to fall on a person, and was forewarned with regard to this behavior, what is there to say in its defense?
The Gemara answers: Here also the case is where it rubbed against the wall for its pleasure and not in order to kill. The Gemara asks: And from where do we know that it did not intend to kill? The Gemara answers: Because even after the wall fell it was still rubbing against it, which proves that this was its intention.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.
Talmud Bavli