Talmud BavliThe learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Jacques Isaac Ben Amram Loubaton
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat רינה בת לדיסיה
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Yaakov ben Myriam
Bava Kamma 67a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Kamma Page 67a
Bava Kamma 67a - Guemara
הא לאו הכי הדר בעיניה אמר רב יוסף מריש שמו עליו דתניא (יחזקאל מא, כו) צלעות הבית אלו המלטטין והעובים אלו המרישות רבי זירא אמר שינוי החוזר לברייתו בשינוי השם לא הוי שינוי ושינוי השם שאינו חוזר לברייתו מי הוי שינוי והרי צינור דמעיקרא קציצתא והשתא צינורא ותניא צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל את המקוה ואי אמרת שינוי השם מילתא היא אפי' קבעו ולבסוף חקקו נמי ליפסל שאני שאיבה דמדרבנן היא אי הכי אפילו דרישא נמי התם איכא תורת כלי עליו בתלוש הכא אין תורת כלי עליו בתלוש מיתיבי הגנב והגזלן והאנס הקדישן הקדש ותרומתן תרומה ומעשרותן מעשר אמרי התם איכא שינוי השם דמעיקרא טיבלא והשתא תרומה הקדש מעיקרא חולין והשתא הקדש אמר רב חסדא א"ר יונתן מניין לשנוי שהוא קונה שנאמר (ויקרא ה, כג) והשיב את הגזלה מה ת"ל אשר גזל אם כעין שגזל יחזיר ואם לאו דמים בעלמא בעי שלומי האי אשר גזל מיבעי למעוטי גזל אביו שאינו מוסיף חומש על גזל אביו א"כ ניכתוב רחמנא והשיב את גזילו אשר גזל למה לי למכתב ש"מ תרתי ואיכא דאמרי אמר רב חסדא א"ר יונתן מניין לשנויי שאינו קונה שנאמר והשיב את הגזילה מ"מ והא כתיב אשר גזל ההוא מיבעי ליה על גזילו שלו מוסיף חומש ואין מוסיף חומש על גזל אביו:
אמר עולא מניין ליאוש שאינו קונה שנאמר (מלאכי א, יג) והבאתם גזול את הפסח ואת החולה גזול דומיא דפסח מה פסח דלית ליה תקנתא כלל
Comments from Rashi on Masechet Bava Kamma Page 67a
צלעות הבית והעובים . קרא כתיב גבי בית עולמים: המלטטים . המלטי כדאמרינן בהשותפין (ב"ב דף ו.) שנותנים נסרים סביב פתחי חלונות ופתחין ובמקום חורי קיבוע הקורות: אלו המרישות . אלמא בתר הכי קרי להו נמי מרישות: ר' זירא אמר . מריש היינו טעמא דלא מקניא בשינוי השם משום דחוזר לברייתו הוא אם יסתר הוי כשורא כדמעיקרא אבל אברזין תו לא מקרי משכא: דמעיקרא קציצתא . שקודם שחקקו נקרא קציצת עץ בעלמא: ולבסוף קבעו . והמשיך בו מי גשמים או מי נהר למקוה פסלו משום מים שאובין: קבעו ולבסוף חקקו . לאו כלי הוא אלא ארעא סמיכתא היא: שאיבה . מה שמקוה נפסל בג' לוגין מים שאובין מדרבנן הוא: אנס . חמסן דיהיב דמי: הקדישן הקדש . ואסור ליהנות: ותרומתן . אסור לזרים אלמא קני ליה לגזילה ביאוש: על גזל אביו . בהגוזל (לקמן בבא קמא ד' קד:) מפרש לה אפילו נשבע אביו לשקר אבל אקרן מחייב ליה קרא כדאמרינן התם: את גזילו . וממילא אימעוט גזל אביו:
Comments from Tosafot - Bava Kamma 67a
הא לאו הכי הדרא בעיניה . וסתם מריש כיון שבנאו בבירה מתייאשים הבעלים ממנו וא"ת דמשמע דלא מקשה אלא לרב יוסף אדרבה כ"ש דקשה לרבה טפי דלדידיה יאוש גרידא קני ולמאי דמשני דמריש שמו עליו אכתי תקשה לרבה דמהכא משמע דיאוש לא קנה ונראה לפרש דבלא יאוש איירי ולהכי פריך לרב יוסף א"א בשלמא דשינוי השם לא כלום הוא שפיר אלא אי אמרת דשינוי השם קטן עם יאוש קני א"כ שינוי השם גדול כי האי דמריש יש לו לקנותו בפני עצמו וכן משמע לעיל דשינוי השם חשוב גרידא קני דפריך גבי גנב טלה ונעשה איל ונקניה בשינוי השם דהוי שינוי השם חשוב ועוד יש לומר דבכל מקום הוי שינוי השם גרידא קני לרב יוסף בלא יאוש ולכך יש להועיל לו במריש בלא יאוש דמה שצריך יאוש בעורות לאו משום קנין דקנין הוי משום שינוי השם לחודיה והיאוש אין צריך אלא כדי שיועיל מחשבת יחודו לשוייה אברזין דאם לאו היאוש אין כאן שינוי השם וכן בהקדש בעי עמו יאוש שאם אין יאוש אין שם הקדש חל עליו ואין כאן שינוי השם וכן שינוי רשות אם אין יאוש אין שינוי רשות אבל מריש בלא יאוש נמי איכא שינוי השם ויש לו להועיל בפני עצמו וכן גבי טלה ונעשה איל דאמרי' לעיל וניקני בשינוי השם: צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה . כשיש לו לבזבז מד' רוחותיו איירי שאם הוא פרוץ אפי' מרוח אחד לא היה פוסל המקוה כדמוכח במסכת מקואות (פ"ד מ"ד) דדוקא טבלא שיש לה לבזבז פוסל והר"י מסימפונ"ת פירש דאפילו פרוץ משני רוחות איירי כדרך צנור וכגון שחטטו לקבל צרורות שלא יעכבו את הגשמים כי ההיא דפ"ד דמקואות (מ"ג) החוטט בצנור לקבל צרורות בשל עץ בכל שהוא ובשל חרס ברביעית וא"ת א"כ מאי קאמר מעיקרא קציצתא והשתא צנור דמשמע דאפי' קבע תחילה יש לפסול המקוה לפי שמשתנה שמו ע"י חקיקה והלא אין משתנה שמו ע"י חטיטה שעושה לקבל צרורות דאותה היא שגורמת לפסול את המקוה וי"ל כיון שמשתנה שמו ע"י. חטיטה יש לחשבו כתלוש והחטיטה שעושה כאילו עושה אותה בתלוש: שאני שאיבה דרבנן . מפורש בפרק המוכר [את] הבית (ב"ב ד' סו. ושם ד"ה מכלל): הגנב והגזלן . בהגוזל בתרא (לקמן בבא קמא קיד.) פריך אי רבנן קשה גזלן אי רבי שמעון קשה גנב ומשני לה שפיר: מעיקרא טיבלא . ואע"ג דשינוי החוזר לברייתו על ידי שאלה כדאמרינן בהאשה רבה (יבמות ד' פח.) ובסוף הנודר מן הירק (נדרים ד' נט.) מ"מ לא חשיב להו שינוי החוזר לברייתו כיון דלא שכיחא: מעיקרא חולין והשתא הקדש . בקדשים שאין חייב באחריות לא הוה צריך ליתן טעם זה דיש כאן שינוי רשות אלא בעי לאוקומי אפי' בחטאת ובאשם ואע"ג דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן מכל מקום שינוי השם יש כאן: אמר עולא מניין ליאוש שאין קונה . משמע הכא דסבר עולא דיאוש לא קני וכן בהניזקין (גיטין ד' נה. ושם ד"ה מאי) דאמר עולא דבר תורה בין נודעה בין לא נודעה אין מכפרת מ"ט יאוש כדי לא קני וקשה לר"ת דבהגוזל בתרא (לקמן בבא קמא ד' קיד.) גבי פלוגתא דרבי שמעון ורבנן דגנב וגזלן קאמר עולא מחלוקת בסתם אבל בידוע ד"ה יאוש קני ואור"ת דבכל מקום יאוש קונה רק לענין קרבן משום דהוי מצוה הבאה בעבירה ומביא ראיה מההיא דהניזקין (גיטין ד' נה: ושם) דפריך התם לעולא מההיא דגנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר משלם תשלומי כפל ואין משלם ד' וה' ותני עלה כה"ג בחוץ ענוש כרת ואי אמרת יאוש לא קני כרת מאי עבידתיה והשתא בלאו ההיא דתני עלה הוה ליה למפרך מגופה דאי יאוש לא קני אם כן אין לו כח להקדיש ואמאי פטור מד' וה' הא לא טבח דהקדש אלא ודאי לכל מילי מודה עולא דיאוש קני רק לענין הקרבה ולהכי פריך מדתני עלה דבחוץ ענוש כרת אלמא ראוי לפתח אוהל מועד ועוד מייתי ראיה ר"ת מריש לולב הגזול (סוכה ד' ל. ושם) דפסלינן לולב הגזול אפי' בי"ט שני ומפרש רבי יוחנן משום מצוה הבאה בעבירה שנאמר והבאתם גזול את הפסח גזול דומיא דפסח בין לפני יאוש בין לאחר יאוש בשלמא לפני יאוש דלאו דידיה היא אלא לאחר יאוש הא קנייה ביאוש מ"ט לא לאו משום מצוה הבאה בעבירה משמע דסבר בכל דוכתי דיאוש קני רק לענין מצוה וקשה לר"י לפי' דאם כן מאי פריך לעיל אביי לרבה מקרבנו ולא הגזול דלמא בקרבנו מודה רבה כמו עולא וכ"ת דסבר אביי אין חילוק כמ"ד בסוכה (שם.) מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול דלית ליה טעמא דמצוה הבאה בעבירה הא ע"כ אית ליה דאי לאו הכי כי אמרת נמי יאוש לא קני תקשה ליה אמאי אסור להקריבו כיון דשם הקדש חל עליו כדאמר דהוי יאוש ושינוי השם אלא ודאי משום דהוי מצוה הבאה בעבירה ועוד בההיא דגיטין (ד' נה: ושם) דבעי רבא כי אוקמוה רבנן ברשותיה משעת גניבה או משעת הקדישה ומאי נ"מ לגיזותיה וולדותיה ואליבא דעולא בעי לה כדמוכח סוגיא דהתם ואי בעלמא קני הא ע"כ משעת יאוש גיזותיה וולדות דידיה הוו ע"כ נראה לר"י דבכל מקום לעולא יאוש לא קני וההיא דהגוזל בתרא (לקמן בבא קמא ד' קיד.) הוי יאוש ושינוי השם דמעיקרא משכא והשתא אברזין ואע"ג דגבי קרבן נמי הוי יאוש ושינוי השם כדאמר לעיל דמעיקרא חולין והשתא הקדש מכל מקום כיון דאין קנוי לו אלא מחמת שהקדיש ולא היו לו קנוי קודם פסליה רחמנא להקרבה משום מצוה הבאה בעבירה כדמוכח בפרק לולב הגזול (סוכה ד' ל. ושם) דאמר להו רב להנהו אוונכרי כי זבניתו אסא מן הנכרים לגזוז אינהו כו' ופריך ולקנינהו בשינוי השם משמע דאי קנו ליה תו לא הוי מצוה הבאה בעבירה ודוחק לומר דסבר כרבי יצחק בר נחמני דלא חייש התם למצוה הבאה בעבירה ועוד אמר התם (ד' לא.) האי כשורא דמטללתא עבדו ביה רבנן תקנתא מפני תקנת השבים וסוכה לא בעינן משלכם ולא מיפסל אלא משום מצוה הבאה בעבירה וכי קנייה בתקנתא דרבנן לא חשיב מצוה הבאה בעבירה כ"ש אי קנה קנין גמור והא דאמר בריש הגוזל קמא (לקמן בבא קמא ד' צד.) הרי שגזל סאה חטין טחנה לשה אפאה והרים ממנה חלה כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ ודחי ליה התם דמצי סבר בעלמא דשינוי קונה והכא משום מצוה הבאה בעבירה אע"ג דקנה קודם לכן לענין ברכה להזכיר שם שמים עליו ראוי להחמיר יותר אי נמי התם דחוי בעלמא הוא והשתא לעיל פריך אביי שפיר מקרבנו ולא הגזול דאי יאוש קנה אמאי מיפסל הא לא חשיב מצוה הבאה בעבירה כיון דקודם שהקדישה קנאה אלא ודאי יאוש גרידא לא קני אלא מחמת שהקדישה דה"ל יאוש ושינוי רשות או יאוש ושינוי השם כדמסיק לבסוף ולכך מפסל משום דה"ל מצוה הבאה בעבירה ובהניזקין (גיטין ד' נה: ושם) נמי אי לא דתני עלה מגופא דברייתא לא מצי פריך לעולא דאע"ג דיאוש לא קני שפיר חל הקדש משום דה"ל יאוש ושינוי השם ואדרבה מגופה דברייתא הוי סייעתא לעולא דאי יאוש קני כי לא הקדיש נמי פטור מד' וה' דשלו הוא טובח ושלו הוא מוכר כדפדיך מינה לקמן (בבא קמא ד' סח:) רבי יוחנן לריש לקיש דאמר יאוש קני ואדרבה תימה דלא פריך מינה לרב יהודה דפליג התם אעולא וסבר דיאוש כדי הוי יאוש וליכא לשנויי כדמשני לקמן לריש לקיש כגון שהקדישו בעלים ביד גנב דאם כן מאי פריך התם לעולא כרת מאי עבידתיה הא מתחייב כרת שפיר דראוי לפתח אהל מועד כיון שהקדישו בעלים וי"ל דהמ"ל ולטעמיך אי נמי דרב יהודה נמי אית ליה דיאוש לא קני וטעמא דרב יהודה דאמר בין נודעה בין לא נודעה מכפרת משום דלא חייש לטעמא דמצוה הבאה בעבירה ולא גרסינן התם מאי טעמא קסבר יאוש כדי קני ובסוכה (ד' ל. ושם) דקאמר אלא לאחר יאוש הא קנייה ביאוש ה"פ הא קנייה ביאוש ושינוי השם ומה שאין מזכיר אלא יאוש משום דע"י יאוש שקודם לכן קנאה בשינוי השם ואית ספרים דלא גרסי ביאוש אלא הא קנייה ותדע דהא התם ר' יוחנן קאמר ליה ור' יוחנן אית ליה דיאוש לא קני דאמר לקמן חיוביה בין לפני יאוש בין לאחר יאוש ואי סבר דיאוש קני אמאי חייב לאחר יאוש שלו הוא טובח ושלו הוא מוכר ובהגוזל בתרא קאמר רבי יוחנן משמיה דרבי ינאי דשינוי רשות ואחר כך יאוש לא קני ור"ת הקשה דבהגוזל בתרא (לקמן בבא קמא ד' קיד.) משמע דלעולא יאוש כדי קני דפריך ממתניתין דנטלו מוכסים חמורו ונתנו לו חמור אחר הרי זה שלו וקאמר בשלמא לעולא בידוע ודברי הכל ונתנו לו חמור אחר חשיב ליה התם יאוש כדי דקאמר התם תנא ואם נטל מחזיר לבעלים הראשונים ומפרש דקסבר יאוש כדי לא קני וטעמא נראה דלא חשיב ליה שינוי רשות משום דע"כ נותנים לו ותירץ ר"י דברייתא ע"כ לא איירי כמתני' דהא במתניתין קתני הרי הוא שלו וברייתא קתני מחזיר לבעלים הראשונים ועוד דא"כ דאמתניתין קיימא תקשי מברייתא לרבה דאמר יאוש כדי קני אלא ברייתא איירי שהבעלים עומדים ולא נתייאשו עדיין כשנתנו לזה אע"ג דלסוף אחר דאתא לידיה נתייאשו לא קני דשינוי רשות דקודם יאוש לא קני כדמשמע לקמן ויאוש גרידא נמי לא קני אפי' לרבה כיון דבאיסורא אתא לידיה וצריך להחזיר הדמים אבל מתניתין איירי לעולא בידוע שנתייאש מקמי דאתא לידיה וכי אתא לידיה הוה ליה יאוש ושינוי רשות:
Bava Kamma 67a - Mishnah translated into english
One can infer: But if were not for this decree, the beam would have to be returned to the owner as is, notwithstanding its change in name. Rav Yosef said: This is not a genuine change in name, as a beam retains its name even after it is inserted into a building. As it is taught in a baraita with regard to two obscure terms: The verse states: “And there were narrow windows and palm trees on the one side and on the other side, on the sides of the porch; there were also the tzalot of the house, and the ubbim” (Ezekiel 41:26). “Tzalot of the house”; these are the casings [hamaltetin]. “And the ubbim”; these are the beams [hamerishot]. This shows that a beam can retain its name even after it has been built into a house.
Rabbi Zeira said a different answer: With regard to a change in name, a change in which the item can revert to its original state is not considered enough of a change for the thief to acquire the stolen item. Since the joist can be removed and revert to being called a beam, it is not considered a true change of name.
The Gemara asks: And is a change in name in which the item does not revert to its original state really considered a change? But there is the case of a water duct, where it was initially called a log [ketzitzta] and now it is called a duct, and it is taught in a baraita: A duct that one hollowed out and afterward attached to the ground or to a building invalidates a ritual bath through the water it channels to the bath. The water in a ritual bath must be gathered directly from rain or a stream, not drawn with vessels. If one hollowed out a log and used it to channel water into the bath, this is considered drawn water, as he used a vessel.
By contrast, if one attached it first and afterward hollowed it out, it does not invalidate the ritual bath. Before the log was hollowed out, it was already attached to and considered part of the ground, and therefore the act of hollowing it out does not turn it into a vessel.
The Gemara states its question: And if you say that a change in name is considered a matter of significance, i.e., it is considered a real change in the item, then even if one attached the log first and afterward hollowed it out, the ritual bath should also be invalid. Since hollowing out the log leads to a change in name, it should be considered a new vessel at that point.
The Gemara answers: The halakha that drawn water may not be used for a ritual bath is different, as it applies by rabbinic law, and consequently the Sages were lenient in this case. The Gemara asks: If so, then even in the first clause, where the log was hollowed out before being attached, it should be permitted as well. The Gemara answers: There is a difference between the two cases. There, in the first clause, the log had the status of a vessel while it was still detached. Here, in the second case, it did not have the status of a vessel while it was detached, but only after it became attached to the ground, and therefore the Sages were lenient.
The Gemara raises an objection against Rav Yosef’s opinion that the owner’s despair that he will recover his stolen items does not effect acquisition for the thief, from a baraita: With regard to a thief, a robber, and one who forces people to sell him items against their will, their consecration of the items they obtained in these manners is a valid consecration; and the teruma that they separate from the produce they obtained in these manners is valid teruma; and the tithes that they separate from those foods are valid tithes. Consecrations, terumot, and tithes must be performed by the owner of the item in question. Since there was no physical change in these items, this shows that the thief is considered the new owner merely by virtue of the owner’s despair of recovery.
The Sages say, in answer to this question: There, in those cases involving consecrations, terumot, and tithes, there is a change in name of the stolen item, as initially the stolen food was called untithed produce, i.e., produce from which teruma and tithes have not been separated, and now it is called teruma or tithe. With regard to consecration, it was initially called non-sacred property, and now it is called consecrated property.
Rav Ḥisda says that Rabbi Yonatan says: From where is it derived that a change in a stolen item causes the thief to acquire it? As it is stated: “And he shall return the stolen item that he took by robbery” (Leviticus 5:23). What is the meaning when the verse states the seemingly superfluous phrase “that he took by robbery”? It teaches that only if the item is in the same state as when he took it by robbery it he must return it. But if not, he is required to pay only money; the stolen item remains his to keep.
The Gemara asks with regard to this derivation: But this phrase: “That he took by robbery,” is required to exclude the case of an item stolen by one’s father, i.e., that when a son returns an item or money that his father had stolen, he does not add one-fifth to the principal amount of that which his father stole. The passage in question addresses one who stole and took a false oath. This individual is obligated to add one-fifth to the amount he stole (see Leviticus 5:21–24). The apparently redundant phrase “that he took by robbery,” teaches that the requirement to add one-fifth applies only to the sinner himself, not to his heirs (see 104b).
The Gemara answers: If so, if the verse teaches only that halakha, let the Merciful One write merely: And he shall return his stolen item, as from that phrase alone it could be derived that an heir does not have to add one-fifth. Why do I need the Torah to write the expression “that he took by robbery”? One may therefore conclude two conclusions from this verse: A son need not add one-fifth, and a change in a stolen item effects acquisition for the thief.
And there are those who say a different version of the above statement: Rav Ḥisda says that Rabbi Yonatan says: From where is it derived that a change in a stolen item does not cause the thief to acquire it? As it is stated: “And he shall return the stolen item that he took by robbery” (Leviticus 5:23), from which it may be inferred that he must return it in any case, even if it has undergone a change. The Gemara asks: But it is written “that he took by robbery,” which indicates that, on the contrary, the item need be returned only if it is in a similar state to when it was stolen. The Gemara answers: That phrase is required to teach another halakha: One adds one-fifth upon returning his own stolen item concerning which he had taken a false oath, but he does not add one-fifth upon returning something stolen by his father.
Ulla says: From where is it derived that the owner’s despair of recovering his stolen item does not cause the thief to acquire it? As it is stated in the criticism of the Jewish people for bringing inferior animals as offerings: “And you have brought that which is stolen, and the lame, and the sick” (Malachi 1:13). From the juxtaposition of these cases it may be derived that a stolen animal is similar to a lame animal: Just as a lame animal has no rectification at all with regard to its disqualification as an offering,
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.