Talmud BavliThe learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Nissim ben Barukh Malka
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Jamila bat Chlomo Abensour
The learning on the whole site is dedicated : For the success of Elyahou ben H'anna & family
Avodah Zarah 27b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Avodah Zarah Page 27b
Avodah Zarah 27b - Guemara
סבר שיולי משאיל לו כי היכי דמשאיל לו משאיל לאיניש אחרינא ואתא ההוא גברא לאורועי נפשיה אמר רבא א"ר יוחנן ואמרי לה אמר רב חסדא אמר ר' יוחנן ספק חי ספק מת אין מתרפאין מהן ודאי מת מתרפאין מהן מת האיכא חיי שעה לחיי שעה לא חיישינן ומנא תימרא דלחיי שעה לא חיישינן דכתיב (מלכים ב ז, ד) אם אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר ומתנו שם והאיכא חיי שעה אלא לאו לחיי שעה לא חיישינן מיתיבי לא ישא ויתן אדם עם המינין ואין מתרפאין מהן אפילו לחיי שעה מעשה בבן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל שהכישו נחש ובא יעקב איש כפר סכניא לרפאותו ולא הניחו ר' ישמעאל וא"ל ר' ישמעאל אחי הנח לו וארפא ממנו ואני אביא מקרא מן התורה שהוא מותר ולא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו ומת קרא עליו ר' ישמעאל אשריך בן דמא שגופך טהור ויצתה נשמתך בטהרה ולא עברת על דברי חביריך שהיו אומרים (קהלת י, ח) ופורץ גדר ישכנו נחש שאני מינות דמשכא דאתי למימשך בתרייהו אמר מר לא עברת על דברי חביריך שהיו אומרים ופורץ גדר ישכנו נחש איהו נמי חויא טרקיה חויא דרבנן דלית ליה אסותא כלל ומאי ה"ל למימר (ויקרא יח, ה) וחי בהם ולא שימות בהם ור' ישמעאל הני מילי בצינעא אבל בפרהסיא לא דתניא היה רבי ישמעאל אומר מנין שאם אומרים לו לאדם עבוד עבודת כוכבים ואל תהרג שיעבוד ואל יהרג ת"ל וחי בהם ולא שימות בהם יכול אפילו בפרהסיא ת"ל (ויקרא כב, לב) ולא תחללו את שם קדשי אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל מכה שמחללין עליה את השבת אין מתרפאין מהן ואיכא דאמרי אמר רבה בר בר חנה אמר ר"י כל
Comments from Rashi on Masechet Avodah Zarah Page 27b
סבר . העובד כוכבים: שיולי קא משייל . האי ישראל מדלא בעי לאיתסי מנאי לא סמיך עלי ושיולי קא משייל לנסותי אם אומר לו אמת: ספק חי ספק מת . חולי שאם לא ירפאנו רופא ספק יחיה ספק ימות אין מתרפאין מהן דעובד כוכבים ודאי קטיל ליה ומוטב שיניח אולי יחיה: ודאי מת מתרפאין . היכא דידעינן שאם לא ירפאנו ימות ואין כאן ישראל לרפאותו מתרפאין מהן דעובד כוכבים מאי עביד ליה הא בלאו הכי מיית ושמא ירפאנו העובד כוכבים: חיי שעה . שהעובד כוכבים ממהר להמיתו ושמא יום או יומים יחיה: אם אמרנו נבוא העיר . בארבעה אנשים מצורעים כתיב. אם אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר ומתנו שם ואם ישבנו פה ומתנו ועתה לכו ונפלה אל מחנה ארם אם יחיונו ונחיה ואם ימיתנו ומתנו: [והאיכא חיי שעה . ומיתה מיד]: לא חיישינן . הואיל וסופו למות כאן: יעקב איש כפר סכניא . כדאמרן בפרק קמא (דף יז.): מקרא מן התורה . לקמיה מפרש ליה: עד שיצתה נשמתו . במותר: ויצתה נשמתך בטהרה . במותר: ופורץ גדר . עובר על דברי חכמים ישכנו נחש כדלקמן: איהו נמי חויא טרקיה . והיה יכול להתרפאות ולהנצל ולחיות ע"י זה ולחויא דרבנן נמי לא ניחוש שאילו נשכו היה יכול להתרפאות ולחיות: חויא דרבנן לית ליה אסותא כלל . שאם נשכו נחש בשביל שעבר על דברי חכמים לא תעלה לו רפואה וימות אם היה מתרפא מנשיכה זו סופו למות על ידי נשיכת חביריו שעובר על דברי חכמים חייב מיתה: מאי הוה ליה . לדמא למימר מאי מקרא היה רוצה להביא: בפרהסיא . יש חילול השם שיוצא [לחוץ] ולמידין ממנו לחלל בקדושת השם: כל מכה שמחללין עליה את השבת . דהיינו מכת סכנה אבל שאין בה סכנה מתרפאים ולית ליה דרב יהודה דאפילו ריבדא דכוסילתא לא מסי:
Comments from Tosafot - Avodah Zarah 27b
לחיי שעה לא חיישינן . והא דאמרינן ביומא (דף פה.) מפקחין עליו את הגל בשבת לחוש לחיי שעה אלמא חיישינן דאיכא למימר דהכא והתם עבדינן לטובתו דהתם אם לא תחוש ימות והכא אם תחוש ולא יתרפא מן העובד כוכבים ודאי ימות וכאן וכאן שבקינן הודאי למיעבד הספק: לא ישא ויתן עם המינים . פי' להאריך עמהם בדברים פן ימשכוהו: שאני מינות דמשכא . לכאורה משמע דאפי' מרופא מומחה שמתרפאין מהן מ"מ מן המינין אסור להתרפאות שום חולי וא"ת דהא לקמן (עבודה זרה דף כח.) בשמעתין ר' אבהו קיבל סמא מן יעקב מינאה י"ל דאף במינים לא אסרו אלא ברפואה שמזכיר בה שם עבודת כוכבים ואומר שהעבודת כוכבים מועלת לכך ובהא ודאי אתי לאמשוכי ואסור כי ההיא דירושלמי דהכא מעשה בר"א בן דמא בן אחותו של רבי ישמעאל שהכישו נחש ובא יעקב איש כפר סכניא שמו לרפאותו בשם רבו ולא הניחו רבי ישמעאל וכן אם אמר הרופא אפילו אינו מין קח ממים של עבודת כוכבים פלונית או מעצים שלפני עבודת כוכבים אסור כדאמרינן פרק כל שעה (פסחים דף כה.) בכל מתרפאין חוץ מעצי אשירה ואור"י דמיירי כגון שאומר לו שאותם מים או אותם עצים מועילין ולא אחרים כגון ע"י שד שמטעהו כי לפעמים יש כח ביד שדים להטעות כדי לטרדם כדאיתא לקמן פרק ר' ישמעאל (עבודה זרה דף נה.) דההוא בית עבודת כוכבים דכי הוה מינזף עלמא ולא אתי מיטרא מיתחזי בחילמא ואמר שחוטו לי גברא ושחטו ליה ואתי מיטרא אבל בשאינו תולה תועלת בהם יותר מאחרים אלא שאומר לו הבא לי מים או עצים מותר להביא אף מעבודת כוכבים והכי איתא בירושלמי בפרק שמונה שרצים בכל מתרפאין חוץ מעבודת כוכבים עד שאמר לו הב לי עלין מעבודת כוכבים אבל אמר לו הב לי עלין סתם מביא לו עלין של עבודת כוכבים והא דאמרינן בירושלמי ר' יונה הוה נמרמורין ואייתי ליה מן זכרות דחווי ולא שתה אייתין לר' אבא ושתה א"ר מנא אילו הוה ידע ר' אבא מן הן הויין לא הוה שתי אמר רב הונא מתניתין נמי אמרה כן אין מתרפאין בגלוי עריות התם נמי מיירי שאומר אותו דבר יועיל ולא אחר: חויא דרבנן דלית ליה אסותא . פ"ה שכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה וא"ת איהו נמי לא הוי אסותא י"ל דמעיקרא פריך הכי איהו נמי חויא טרקיה ולמה לא הניחו ר' ישמעאל להתרפאות שהרי אם ישכנו פעם אחרת יתרפא גם ממנה ומסיק חויא דרבנן דלית ליה אסותא אותו ישכנו ולא יתרפא עוד ומוטב שימות בנשיכת נחש זה זכאי בלא פריצת גדר ואל ימות חייב בפריצת גדר: יכול אפילו בפרהסיא ת"ל ולא תחללו את שם קדשי . ומיהו רבנן פליגי עליה דר' ישמעאל בפרק בן סורר (סנהדרין דף עד.) ואמרי דבפרהסיא אפי' מצוה קלה יהרג ואל יעבור ובצנעא יש חילוק בין עבודת כוכבים לשאר מצות דבשאר מצות יעבור ובעבודת כוכבים יהרג ולר' ישמעאל אין שום חילוק דבצנעא בכולן יעבור ואל יהרג ובפרהסיא בכולן יהרג ואל יעבור ומעשה דבן דמא פרהסיא הוה ולפיכך לא הניחו רבי ישמעאל ולפי זה נוכל לומר דהא דעבד ליה יעקב מינאה לר' אבהו לקמן בשמעתין (עבודה זרה דף כח.) צנעא הוה ובשאלתות דרב אחאי (פרשת וארא) פוסק כרבנן דר' ישמעאל וכן מוכח סוגיא דתלמודא פ"ב דכתובות (דף יט.) דאמר רבא מי איכא מידי דאילו אתו עדים לקמן לאמלוכי אמרינן להו חתומו שקר ואל תהרגו. דאמרינן אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש אלא עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים והיינו כרבנן דאי כר' ישמעאל אי בצנעא אפי' עבודת כוכבים נמי ואי בפרהסיא אפי' שאר עבירות נמי לא אבל קשיא דרבא גופיה אמר לקמן פרק ר' ישמעאל (עבודה זרה דף נד.) הכל היו בכלל לא תעבדם כשפרט לך הכתוב וחי בהם יצא אונס והדר כתיב לא תחללו ואפי' באונס כאן בצנעא כאן בפרהסיא משמע אתאן לר' ישמעאל וצ"ע ואם רצה להחמיר על עצמו אפי' בשאר מצות רשאי כמו ר' אבא בר זימרא דירושלמי שהיה אצל עובד כוכבים א"ל אכול נבלה ואי לא קטלינא לך א"ל אי בעית למיקטלי קטול ומחמיר היה דמסתמא בצנעא הוה: כל מכה שמחללין עליה את השבת אין מתרפאין מהן . ופ"ה ופליג אדרב יהודה דאמר לעיל אפי' ריבדא דכוסילתא לא מתסינן מינייהו וקשה דלעיל כי פריך מרב יהודה למאי דמפרש ריפוי ממון אין בו סכנה ומסיק ממון בהמתו נפשות גופו והיינו דרב יהודה ה"ל לאתויי על מתני' מילתא דר' יוחנן דמפליג בין שיש בו סכנה לאין בו סכנה וה"ל למפרך ולרב יהודה מאי איכא למימר אלא לאו שמע מינה דליכא מאן דפליג עליה דרב יהודה לכך נראה לר"ת דודאי לא פליגי ור' יוחנן איירי בחולה וביש בו סכנה כגון מכה שמחללין עליה את השבת אין להתרפאות מהן כי לא מרעי נפשייהו בה כי אם ימות דמצי לאשתמוטי ולומר מסוכן היה וכי אין בו סכנה מותר להתרפאות ואף כשאינו מומחה דודאי לא ימיתנו דלא מצי לאשתמוטי ואי קטלי מרעי נפשייהו אבל בבריא כגון ריבדא דכוסילתא מיהא אסור שהעובד כוכבים מזיקו ואינו חושש כי לא מרע נפשיה אם ימיתנו שיאמרו העולם בודאי במזיד הזיקו מפני שהיה שונאו וא"ת לעיל כי פריך מרב יהודה אמאי לא אוקי לה מתני' בחולה דאיכא לפלוגי בין אין בו סכנה ליש בו סכנה וכדקס"ד מעיקרא ממון אין בו סכנה נפשות יש בו סכנה ור' יהודה בבריא הוא דאיירי וי"ל דמשמע ליה דמתניתין מיירי בכל ענין בין בבריא בין בחולה ואי מוקמת ליה כדמעיקרא ריפוי ממון דשרי לא יהא אלא בחולה ואין בו סכנה אבל השתא דממון בהמתו ונפשות גופו איירי בכל ענין בין בבריא בין בחולה שיש בו סכנה אי נמי ניחא ליה לפרש מתניתין דהכא כההיא דנדרים (דף לח:) המודר הנאה מחבירו מרפאהו ריפוי נפשות אבל לא ריפוי ממון ומפרש התם (דף מא:) ממון בהמתו ונפשות גופו והתם ליכא לשנויי ממון אין בו סכנה נפשות יש בו סכנה משום דס"ל דכל דבר של גוף חייב לרפאותו וכל מה שאמרנו שאסור בבריא וחולה שיש בו סכנה היינו ברופא שאינו מומחה אבל במומחה מותר כדאמר ר' יוחנן לעיל אם היה מומחה לרבים מותר ועל זה אנו סומכין להקיז דם מן העובדי כוכבים דלגבי הקזה כל המקיזים מומחים הם:
Avodah Zarah 27b - Mishnah translated into english
The Gemara explains the rationale for this leniency: The gentile thinks to himself that the Jew is asking him for his opinion, and just as he is asking him, he will also ask other people. And the gentile further reasons that if the Jew understands that the gentile provided him with bad advice, that man, i.e., the gentile, will bring harm to himself by damaging his own reputation. It is therefore assumed that the gentile will provide good advice in order to avoid sullying his reputation.
§ The Gemara analyzes a situation in which one may receive medical attention from gentiles. Rava says that Rabbi Yoḥanan says, and some say that it was Rav Ḥisda who says that Rabbi Yoḥanan says: If there is uncertainty as to whether a patient will live through his ailment or die from it, the patient may not be treated by gentile doctors, due to the concern that a gentile doctor may kill him. But if it is certain that he will die from his affliction if he does not receive medical attention, the patient is treated by them, as it is possible that a gentile physician will save him.
The Gemara challenges: Even if it is certain that the patient will die if he is not treated, nevertheless, there is value in temporal life, i.e., it is preferable for the Jew to live as long as his ailment permits rather than risking a premature death at the hands of a gentile physician. The Gemara explains: We are not concerned with the value of temporal life when there is a possibility of permanent recovery, and therefore it is preferable to receive medical attention from a gentile despite the risk involved.
The Gemara asks: And from where do you say that we are not concerned with the value of temporal life? As it is written with regard to the discussion held by four lepers left outside a besieged city: “If we say: We will enter into the city, then the famine is in the city, and we shall die there; and if we sit still here, we also die. Now therefore come, and let us fall unto the host of the Arameans; if they save us alive, we shall live; and if they kill us, we shall but die” (II Kings 7:4). The starving lepers decided to risk premature death rather than waiting to die of starvation. The Gemara asks rhetorically: But isn’t there temporal life to be lost, in which case it would be preferable for the lepers to remain in their current location? Rather, is it not apparent that we are not concerned with the value of temporal life?
The Gemara raises an objection from a baraita: A person may not engage in dealings with heretics, and one may not be treated by them even in a case where it is clear that without medical attention one will experience only temporal life.
The baraita relates an incident illustrating this point. There was an incident involving ben Dama, son of Rabbi Yishmael’s sister, in which a snake bit him. And following the attack, Ya’akov of the village of Sekhanya, who was a heretic, a disciple of Jesus the Nazarene, came to treat him, but Rabbi Yishmael did not let him do so. And ben Dama said to him: Rabbi Yishmael, my brother, let him treat me, and I will be healed by him. And I will cite a verse from the Torah to prove that accepting medical treatment from a heretic is permitted in this situation. But ben Dama did not manage to complete the statement before his soul departed from his body and he died.
Rabbi Yishmael recited with regard to him: Fortunate are you, ben Dama, as your body is pure and your soul departed in purity, and you did not transgress the statement of your colleagues, who would state the verse: “And who breaks through a fence, a snake shall bite him” (Ecclesiastes 10:8), i.e., one is punished for ignoring an ordinance of the Sages. This incident indicates that it is not permitted for one to accept medical treatment from a heretic even if it is clear that without it he will live only a short while.
The Gemara explains: Heresy is different, as it is enticing. In other words, it is prohibited to accept medical treatment from a heretic, as one might come to be drawn after his heresy. By contrast, receiving medical attention from a gentile is permitted if it is certain that one will die if he is not treated.
The Master said above: You did not transgress the statement of your colleagues, who would state the verse: “And who breaks through a fence, a snake shall bite him.” The Gemara asks: But ben Dama was also bitten by a snake, even before this declaration of Rabbi Yishmael, so how can he be considered fortunate? The Gemara explains: The snake mentioned in the curse of the Sages is different, as it has no remedy whatsoever. Although ben Dama was bitten by a snake, he could have been healed.
The Gemara asks: And what would ben Dama have said? What verse did he intend to cite as proof that it was permitted for him to be healed by a heretic? The verse: “You shall therefore keep My statutes, and My ordinances, which if a man do, he shall live by them” (Leviticus 18:5). This teaches that one should live by God’s mitzvot, and not that he should die by them. This verse serves as a source for the halakha that one may violate a prohibition in order to save a life.
And why does Rabbi Yishmael disagree with ben Dama? He maintains that this matter applies only in private, but in public one may not transgress a prohibition even to save a life. As it is taught in a baraita that Rabbi Yishmael would say: From where is it derived that if oppressors say to a person: Worship an idol and you will not be killed, that one should worship the idol and not be killed? The verse states: “He shall live by them,” and not that he should die by them. One might have thought that this applies even in public. Therefore, the verse states: “And you shall not profane My holy name” (Leviticus 22:32).
§ The Gemara examines various circumstances in which one is permitted to receive treatment from a gentile. Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: With regard to any injury for which Shabbat is desecrated, one may not be treated by gentiles. And there are those who say that Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: With regard to any
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.