Talmud BavliThe learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat אסתר בת חיים
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat יוסף בן מושה
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Amram ben Itshak Loubaton
Avodah Zarah 26b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Avodah Zarah Page 26b
Avodah Zarah 26b - Guemara
ולא מורידין אבל המינין והמסורות והמומרים היו מורידין ולא מעלין א"ל אני שונה (דברים כב, ג) לכל אבידת אחיך לרבות את המומר ואת אמרת היו מורידין סמי מכאן מומר ולישני ליה כאן במומר אוכל נבילות לתיאבון כאן במומר אוכל נבילות להכעיס קסבר אוכל נבילות להכעיס מין הוא איתמר מומר פליגי רב אחא ורבינא חד אמר לתיאבון מומר להכעיס מין הוי וחד אמר אפילו להכעיס נמי מומר אלא איזהו מין זה העובד אלילי כוכבים מיתיבי אכל פרעוש אחד או יתוש אחד הרי זה מומר והא הכא דלהכעיס הוא וקתני מומר התם בעי למיטעם טעמא דאיסורא אמר מר היו מורידין אבל לא מעלין השתא אחותי מחתינן אסוקי מיבעי אמר רב יוסף בר חמא אמר רב ששת לא נצרכא שאם היתה מעלה בבור מגררה דנקיט ליה עילא ואמר לא תיחות חיותא עלויה רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו לא נצרכא שאם היתה אבן על פי הבאר מכסה אמר לעבורי חיותא עילויה רבינא אמר שאם היה סולם מסלקו אמר בעינא לאחותי ברי מאיגרא ת"ר ישראל מל את העובד כוכבים לשום גר לאפוקי לשום מורנא דלא ועובד כוכבים לא ימול ישראל מפני שחשודין על שפיכות דמים דברי רבי מאיר וחכמים אומרים עובד כוכבים מל את ישראל בזמן שאחרים עומדין על גבו אבל בינו לבינו לא ורבי מאיר אומר אפילו אחרים עומדים על גבו נמי לא דזימנין דמצלי ליה סכינא ומשוי ליה כרות שפכה וסבר ר"מ עובד כוכבים לא ורמינהו עיר שאין בה רופא ישראל ויש בה רופא כותי ורופא עובד כוכבים ימול עובד כוכבים ואל ימול כותי דברי ר"מ רבי יהודה אומר ימול כותי ואל ימול עובד כוכבים איפוך ר"מ אומר ימול כותי ולא עובד כוכבים ר' יהודה אומר עובד כוכבים ולא כותי וסבר ר' יהודה עובד כוכבים שפיר דמי והתניא ר' יהודה אומר מנין למילה בעובד כוכבים שהיא פסולה שנא' (בראשית יז, ט) ואתה את בריתי תשמור אלא לעולם לא תיפוך והכא במאי עסקינן
Comments from Rashi on Masechet Avodah Zarah Page 26b
מינין . כומרין לעבודת כוכבים בין עובדי כוכבים בין ישראלים: מסורות . מלשינים לשקר המוסרין ממון חבריהם ביד עובדי כוכבים אנסין: לתיאבון . כשאין להם בשר אבל אינו מופקר להיות איסור והיתר לפניו להניח היתר ולאכול איסור ואם עושין כן זה להכעיס: מין הוא . והא תנא ליה רישא מינין. בכמה דברים מצינו חילוק בין מין למומר כגון ספר תורה שכתבו מין ישרף ודהכא: פרעוש ויתוש אין אדם אוכלן לתיאבון: לטעום טעמא דאיסורא . לא להכעיס אלא מתאוה לטעום טעמו לפי שאין ישראל טועמו מעולם: שאם היתה מעלה בבור . עשויה בקרקע ויכול לעלות מגררה והאי לא מעלין דקאמר אין מניחין לעלות קאמר: דנקיט ליה עילא ואמר . כלומר אית ליה לאישתמוטי מאיבה ולמימר ליה: דלא תיחות חיותא דידיה עליה . דרך מעלה זו ותמות בבור: בעינא לאעבורי חיותא עליה . צריך אני להעביר עדר צאני למרעה ודרכי על שפת בור זה וירא אני שלא יפלו: לאפוקי לשום מורנא . תולעת שיש לו בערלתו דלא דאסור לרפאותו בחנם דהא אמרן לא מעלין ולא מורידין: דמצלי . מטה הסכין כדמתרגמינן מטה משפט מצלי דין: כרות שפכה . מי שנכרת לו מן הגיד מן העטרה ולמעלה לצד הגוף ושוב אינו מוליד: רופא . שיודע למול: ימול עובד כוכבים . שאין מילתו לשם עבודת כוכבים שהרי אין דרכם למול את בניהם: ואל ימות כותי . שמל לשם דמות יונה שמצאו בראש הר גריזים ועובדין לה עבודה כדאמר בהכל שוחטין (חולין דף ו.) ומלין את בניהם לשם יונה זו: כותי . ולא עובד כוכבים מפני שחשוד על שפיכות דמים:
Comments from Tosafot - Avodah Zarah 26b
ולא מורידין . וא"ת הא אמרינן במסכת סופרים [פט"ו] כשר שבכנענים הרוג וי"ל דבירושלמי דקדושין מפרש דהיינו בשעת מלחמה ומביא ראיה מויקח שש מאות רכב בחור ומהיכן היו מהירא את דבר ה' ואע"פ שסתם כנענים עובדי כוכבים ומזלות הם ועוברין על שבע מצות מכל מקום אין מורידין דרבינהו בקרא להתירא דכתי' והיה לך למס ועבדוך (דברים כ): אני שונה לכל אבידת אחיך לרבות המומר . תימה מאי פריך דלמא לעולם אימא לך דמורידין ואפילו הכי משיבין לו אבידתו דהא במסור לאנסים אף על פי שממונו אסור לאבד ביד משום דדלמא נפיק מיניה ברא מעליא דכתיב יכין רשע וצדיק ילבש ואפ"ה היו מורידין וי"ל דשאני הכא דמההוא קרא דמרבינן השבת אבידתו ילפינן השבת גוף בישראל והשבותו לרבות אבידת גופו וכמו דאתרבי ישראל איתרבי לכולהו בין לממונו בין לגופו ואפילו להעלותו צריך ולפדותו כדמשמע פרק השולח (גיטין דף מז.) דבעי רבי אמי למיפרקיה אם היה מומר לתיאבון אלא לפי שהיה מומר להכעיס קאמר לא שבקינן לי למפרקינך וגם להלוותו ברבית אסור כדמשמע בפרק איזהו נשך (ב"מ דף סב.) אהדר ליה דניחי בהדך ומומר לתיאבון אתה מצווה להחיותו ומיהו מומרים של זמניהם להכעיס הן דשבקי התירא ואכלי איסורא ומטמעי בין העובדי כוכבים וכל להכעיס אי אתה מצווה להחיותו כדמשמע מההיא דגיטין (דף מז.) דלא מחייב למפרקיה ומותר ליקח מהם רבית ואע"פ שאסור ליתן להם רבית משום לא תשיך ומשום לפני עור והוי ליה למימר כל היכא דקרינא ביה לא תשיך קרי ביה לא תשוך מ"מ כיון דאין אתה מצווה להחיותו אינך מצווה להלוותו בלא רבית דלא קרינא ביה וחי אחיך עמך ואמרינן בירושלמי דמכילתין כותאי דקסרי מותר להלוותן ברבית והא דאמרינן עובדיה לוה מיהורם בן אחאב ברבית כדי לפרנס הנביאים אף על גב דיהורם ישראל מומר הוה ואסור ליתן לו רבית שאני התם לפיקוח נפש הוה ומצוה אבל מסור מיגרע גרע מיניה ובכל מקום שונה מסור אצל מין ולא איתרבי אצל אבדה ושמא מאן דאית ליה ממון מסור אסור לאבדו ביד אית ליה נמי דמשיבין אבידתו ומטעמא דיכין רשע וצדיק ילבש: סמי מכאן מומר . נראה דדוקא לגבי הורדה לבור מסמי ר' יוחנן מומר מלמתנייה בהדי מינים אבל לדברים אחרים מצינו בכמה מקומות שונה מינים ומומרים יחד בפ"ק דראש השנה (דף יז.) המינים והמומרים והמסורות יורדין לגיהנם ובפרק השולח (גיטין דף מה:) ס"ת שכתבו מין ומומר ומסור וכו': וחד אמר להכעיס נמי מומר . תימה מדתני בפ"ב דהוריות (דף יא.) אכל חלב הרי זה מומר ואיזהו מומר אוכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים ובעי תלמודא מאי קאמר ומסיק ה"ק אכל חלב לתיאבון הרי זה מומר להכעיס הרי זה מין ואיזהו מומר שסתמו מין פי' דמחלב לא ידעינן דשמא אכלו לתיאבון משום שהוא טוב לאכול ומש"ה קאמר זה האוכל נבילות וטרפות פי' נבלה שמתה מחמת חולי וטרפה שנשברה מפרקתה שמתה והולכת ואינה ראויה לאכילה ואם כן לא אכל אלא להכעיס אבל לא מיירי בשנשחטה בסכין דלא הוי קרוי מין בסתמא דשמא אכלה לתיאבון שהיא טובה לאכול ובשלמא לרבי יוחנן ניחא דקאמר דמומר אוכל נבלות להכעיס מין הוא אלא למ"ד מומר מאי איכא למימר הרי זה אוכל נבלות שקצים ורמשים י"ל דמאן דאית ליה הכא דהוי מומר מפ' לברייתא הכי אכל חלב הרי זה מומר סתמו לתיאבון שטוב הוא לאכול ומכריזין על אבידתו ואין מורידין ואיזהו מומר שסתמו להכעיס ואין מכריזין על אבידתו וגם היו מורידין אותו לבור אוכל נבלות וטרפות דמאיסי דומיא דשקצים ורמשים: איזהו מין זה העובד אלילי כוכבים . הכא משמע דישראל מומר לעבודת כוכבים נקרא מין ותניא בפ"ק דחולין (דף יג.) שחיטת מין לעבודת כוכבים פתו פת כותי וכו' וקשה דבפ"ק דחולין (שם:) אמרינן אין מינין בעובדי כוכבים ובעי למאי הלכתא לשחיטה ויין נסך השתא שחיטת מין דישראל אסורה דעובדי כוכבים מיבעיא ומאי קושיא הא אשכחנא ישראל עובד עבודת כוכבים חמור מעובד כוכבים דאילו ישראל מומר לעבודת כוכבים הרי זה מין ולכ"ע משמע הכא דמורידין ועובדי כוכבים אע"פ שכולם עובדי עבודת כוכבים אין מורידין ואף לענין שחיטה כיון דהוי מין תניא התם שחיטת מין לעבודת כוכבים ואילו עובד כוכבים לא אשכחנא דאמר סתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים אלא ר' אליעזר י"ל דהא דאמר שחיטת מין לעבודת כוכבים היינו בכומר לעבודת כוכבים שהוא אדוק ביותר אבל ישראל העובד עבודת כוכבים אין שחיטתו כשחיטת מין וראיה מדאמר בפ"ב דחולין (דף לט.) השוחט לזרוק דמה לעבודת כוכבים רבי יוחנן אמר אסורה ורשב"ל אמר מותרת ופ"ה לשם דמותרת אף באכילה ואע"פ שהשוחט חייב מיתה כדאמר פרק ארבע מיתות (סנהדרין דף סא.) עד כאן לא אמר רשב"ל אלא בהמה אבל גברא בר קטלא הוא מידי דהוה אמשתחוה להר דהר מותר ועובדו בסייף אלמא אף בעובד עבודת כוכבים אין שחיטתו נאסרת בסתם: התם בעי למיטעם טעמא דאיסורא . תימה מאי שנא אוכל פרעוש או יתוש מאוכל שקצים ורמשים דהוא מין אף בסתמא בברייתא דהוריות (דף יא.) שהבאתי לעיל י"ל דהכא מיירי במפרש בהדיא דלכך הוא עושה א"נ התם קתני אוכל שקצים ורמשים דמשמע הרבה בזה אחר זה דמקמייתא טעם טעמא אבל הכא קתני פרעוש אחד או יתוש אחד: דלא תיחות חיותא עילויה . משמע דאמר הכי לאשתמוטי כי היכי דלא תהוי איבה ותימה מאי איבה שייכא הכא הא (אין) מורידין ואפילו לכתחלה י"ל דמורידין היינו כשידינו תקיפה בזה"ב אבל לא מעלין אף אין ידינו תקיפה היכא דאית ליה לאשתמוטי ומעיקרא הכי פריך השתא אחותי מחתינן כשידינו תקיפה אסוקי השתא מיבעיא כיון שיוכל לאשתמוטי ולילך לו: לאפוקי לשם מורנא דלא . כפ"ה דאסור לרפאות בחנם אבל בשכר שרי משום איבה וראיה בפרק מי שאחזו (גיטין דף ע.) דרב שימי בר אשי עבדא ליה לההוא עובד כוכבים לדבר אחר ואיתסי אלמא שרי לרפאות עובד כוכבים אלא ודאי בשכר הוה ועוד י"ל דהתם נמי בחנם הוה ולהתחכם ברפואות יכול להיות מותר וכן משמע מפני שלא היה בקי ברפואות עשה כן:
Avodah Zarah 26b - Mishnah translated into english
and one may not lower them into a pit. But the heretics, and the informers, and the apostates [vehameshummadim] are lowered into a pit, but not raised out of it.
Rabbi Yoḥanan said to Rabbi Abbahu: I teach that the verse: “And so you shall do with every lost item of your brother” (Deuteronomy 22:3), serves to include the apostate in one’s obligation to return a lost item to another Jew; and you say that one may lower him into a pit? Remove the term apostate from here.
The Gemara asks: And let Rabbi Abbahu answer Rabbi Yoḥanan as follows: Here, with regard to a lost item, the verse includes an apostate because it is referring to an apostate who eats non-kosher meat due to his appetite, i.e., he succumbs to the temptation. Conversely, there, with regard to raising an apostate from a pit, I am referring to an apostate who eats non-kosher meat to express insolence. The Gemara answers: Rabbi Abbahu holds that one who eats non-kosher meat to express insolence is a heretic, rather than an apostate.
§ It was stated with regard to the definition of an apostate that Rav Aḥa and Ravina disagree. One says that someone who transgresses a prohibition due to his appetite is an apostate, while one who transgresses a prohibition in order to express insolence is a heretic. And one says that even one who sins to express insolence is considered an apostate. Rather, who is considered a heretic? This is an idol worshipper.
The Gemara raises an objection from a baraita against the opinion that one who sins to express insolence is considered a heretic. The baraita teaches: If one ate a single flea or a single mosquito, he is considered an apostate. The Gemara clarifies the objection: But here it must be assumed that the insect was eaten to express insolence, as it is unappetizing, and yet this baraita teaches that one who eats a flea or a mosquito is an apostate. The Gemara answers: There, he desires to experience the taste of forbidden food, and therefore he is considered to be eating only due to temptation.
§ The Gemara returns to the subject of lowering someone into a pit. The Master said: Heretics, informers, and apostates are lowered into a pit but not raised out of it. The Gemara analyzes this statement: Now that it is known that one actively lowers them into a pit, is it necessary to teach that one does not raise them from it? Rav Yosef bar Ḥama said that Rav Sheshet said: No, it is necessary to teach this halakha because it can be inferred from here that if there was a ledge in the pit, a Jew scrapes it off so that the one in the pit cannot ascend from it, as the Jew employs a pretext and says that he is removing the ledge so that animals do not descend upon the one in the pit while he is trapped in the pit.
Rabba and Rav Yosef both say a different answer: No, it is necessary to teach this, as it can be inferred from here that if there was a stone at the mouth of the well that one had fallen into, a Jew covers it and says that he is covering the opening in order to pass his animals over it. Ravina said: One can learn from here that if there was a ladder in the pit, a Jew removes it and says: I require the ladder to lower my son from the roof.
§ The Gemara discusses the subject of assisting or receiving aid from a gentile in the context of circumcision. The Sages taught: A Jew may circumcise a gentile for the sake of making him a convert. This is to the exclusion of circumcising a gentile for the sake of removing a worm [murna], which is not permitted, as it is forbidden to heal a gentile. But one may not allow a gentile to circumcise a Jew in any situation, because gentiles are suspected of bloodshed. This is the statement of Rabbi Meir.
And the Rabbis say: One may allow a gentile to circumcise a Jew while others are standing over him and observing his actions, but not when they are alone together. And Rabbi Meir says: Even where others are standing over him it is also not permitted, as there are times when a gentile might tilt the knife and render the Jew one whose penis has been severed, and he will be unable to father children.
The Gemara asks: But does Rabbi Meir hold that one may not allow a gentile to circumcise a Jew? And the Gemara raises a contradiction against this claim from the following baraita: In a city in which there is no Jewish physician, and in which there is a Samaritan physician and an Aramean, i.e., a gentile, physician, it is preferable that the Aramean circumcise the Jewish boys of the city and the Samaritan not circumcise them. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: It is preferable that the Samaritan circumcise the boys and the Aramean not circumcise them. Rabbi Meir holds that it is preferable for an Aramean gentile to perform circumcision despite the fact that Samaritans are considered Jewish to a certain extent.
The Gemara answers: Reverse their opinions, so that Rabbi Meir says: It is preferable that the Samaritan circumcise the boys and not the Aramean, and Rabbi Yehuda says: It is preferable that the Aramean circumcise them and not the Samaritan.
The Gemara asks: And does Rabbi Yehuda hold that it is permitted for circumcision to be performed by an Aramean? But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: From where is it derived with regard to circumcision performed by a gentile that it is not valid? It is derived from a verse, as it is stated: “And God said to Abraham: And as for you, you shall keep My covenant, you, and your seed after you throughout their generations” (Genesis 17:9). “My covenant [beriti]” here is a reference to circumcision [berit mila], and therefore the verse is teaching that only Abraham and his descendants, i.e., Jews, are qualified to perform circumcision.
Rather, the Gemara suggests, actually do not reverse it. As for the apparent contradiction between the two statements of Rabbi Meir, the Gemara explains: And what are we dealing with here?
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.