Talmud BavliAvodah Zarah 22a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Avodah Zarah Page 22a
Avodah Zarah 22a - Guemara
אריסותא לר"ש בן אלעזר לית ליה אלא עובד כוכבים מ"ט מותר דאמרינן ליה וציית כותי נמי אמרינן ליה וציית כותי לא ציית דאמר אנא גמירנא טפי מינך א"ה מאי איריא מפני שנקראת על שמו תיפוק ליה משום (ויקרא יט, יד) לפני עור לא תתן מכשול חדא ועוד קאמר חדא משום לפני עור ועוד מפני שנקראת על שמו הנהו מוריקאי דעובד כוכבים נקיט בשבתא וישראל בחד בשבתא אתו לקמיה דרבא שרא להו איתיביה רבינא לרבא ישראל ועובד כוכבים שקיבלו שדה בשותפות לא יאמר ישראל לעובד כוכבים טול חלקך בשבת ואני בחול ואם התנו מתחלה מותר ואם באו לחשבון אסור איכסיף לסוף איגלאי מלתא דהתנו מעיקרא הוו רב גביהה מבי כתיל אמר הנהו שתילי דערלה הוה עובד כוכבים אכיל שני דערלה וישראל שני דהתירא אתו לקמיה דרבא שרא להו והא אותביה רבינא לרבא לסיועי סייעיה והא אכסיף לא היו דברים מעולם איבעיא להו סתמא מאי ת"ש אם התנו מתחילה מותר הא סתמא אסור אימא סיפא אם באו לחשבון אסור הא סתמא מותר אלא מהא ליכא למשמע מינה:
הדרן עלך לפני אידיהן
מתני׳ אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים מפני שחשודין על הרביעה ולא תתייחד אשה עמהן מפני שחשודין על העריות ולא יתייחד אדם עמהן מפני שחשודין על שפיכות דמים:
גמ׳
Comments from Rashi on Masechet Avodah Zarah Page 22a
אריסותא לר"ש בן אלעזר לית ליה . והאי דנקט כותי דמשמע הא עובד כוכבים שרי לאו טעמא משום אריסותא אלא משום דאמרינן ליה לא תעשה בה מלאכה בשבת וציית: אי הכי . דכותי יעשה בה מלאכה בחולו של מועד: מאי איריא . דקתני גבי כותי מפני שנקראת על שמו: תיפוק ליה . דבלא חשד נמי איכא משום לפני עור וכותי גר הוא ומצווה על המצות כישראל ולא דמי לעובד כוכבים העושה מלאכה בשבת שהעובדי כוכבים לא הוזהרו עליה: מוריקאי . זורעי גנות כרכום: נקיט בשבתא . לחרוש לזרוע ולקצור: שקיבלו . שדה באריסותן מבעה"ב ומשקיבלוה הוטלה על שניהם לעסוק בה ביחד: לא יאמר ישראל טול אתה חלקך בשבת . לפי שנעשה שלוחו על חצי היום המוטל עליו: ואם התנו מתחילה . קודם שהוטלה עליו: מותר . דהא לא קיבל עליה ישראל עבודה דשבת ואין העובד כוכבים שלוחו: ואם באו לחשבון . לאו אהתנו מתחלה קאי אלא מילתא באנפי נפשה היא כלומר אם קיבלו סתם ועשו סתם ועייל העובד כוכבים בשבת וישראל בחול ולא צווהו ישראל ובאו לחשבון לאחר זמן לומר כמה ימי שבת נטלת אתה ואני אטול כנגדן ימי החול: אסור . דשכר שבת הוא נוטל דגלי דעתו דעובד כוכבים שלוחו היה: רב גביהה מבי כתיל אמר . לאו הכי הוה עובדא: אלא שתילי דערלה הוה . ישראל ועובד כוכבים קיבלו שדה בשותפות ונוטעה ויטלו החצי בין שניהם ונתעסק עובד כוכבים כל צרכו שני ערלה ואכלן וישראל קבל ג' שנים אחרות כנגדן ואכלן: שרא להו . דהיתר גמור הוה דהא אע"ג דקיבלוה יחד לכתחילה ואמר לו ישראל היה אתה עובד בג' שנים הללו ואני ג' אחריהם אין כאן איסור שליחות דהא ישראל נמי שרי לעובדה ואי משום אכילה שישראל אוכל כנגדן ונמצא נהנה מפירות ערלה שמכרן אין זה נהנה שכן המשפט שנה שזה עובד הוא אוכל: והא אותביה רבינא . וא"כ מאי תיובתא גבי שבת איסור שליחות במלאכה מה שאין כן בערלה: לסיועי סייעיה . מדקתני התנו לכתחילה מותר אלמא כי ליכא איסור שליחות דמלאכה שרי ואע"ג דמטיא הנאה לישראל וה"ה לערלה: סתמא מאי . שקיבלו סתם ועשו סתם עובד כוכבים בשבת וישראל בחד בשבת ולא אמר ישראל מעולם טול אתה את השבת ואני בחול מהו לחלוק סתם בשוה ולא יזכיר ישראל את השבת: אם באו לחשבון . הזכיר לו ישראל של שבת באותה חלוקה וגלי דעתיה דשלוחיה הוא: הא סתמא . דאף בשעת חלוקה סתם מותר: מתני' אין מעמידין בהמה בפונדקאות . שעושין להתאכסן עוברי דרכים שם ומעלים שכר לבעלים: שחשודין על הרביעה . ובני נח נאסרו בה דכתיב (בראשית ב) והיו לבשר אחד יצאו בהמה חיה ועוף ויש כאן לפני עור לא תתן מכשול:
Comments from Tosafot - Avodah Zarah 22a
אי הכי תיפוק ליה משום לפני עור . הקשה הר"י אמאי קאמר א"ה דאמלתי' דר"ש בן אלעזר גופיה היה יכול להקשות תיפוק ליה משום לפני עור ופי' הר"ר אלחנן בשלמא אי אמרת דכותי נקט לרבותא וה"ה עובד כוכבים ניחא דנקט טעמא דנקראת על שמו דשייך בתרוייהו אלא אי אמרת דנקט כותי דוקא א"כ תיפוק ליה משום לפני עור: תיפוק ליה משום לפני עור . אליבא דרשב"א פריך דאית ליה כותים גרי אמת הן בפ"ק דחולין (דף ו.) גבי ההיא דר"ש דשדריה לר"מ למזבן חמרא מבי כותאי ומכאן יש להביא ראיה למה שפירש ר"ת דשייך למימר לפני עור אף במידי דלית ביה איסורא אלא דרבנן דהא מלאכה דח"ה אינה אסורה אלא מדרבנן כדפירש ר"ת (במו"ק (דף ב)) וראיה נמי מדלעיל (עבודה זרה דף טו:) דאסור למכור לישראל החשוד למכור לעובד כוכבים אע"ג דליכא איסורא אלא דרבנן אבל הר"ר אלחנן הקשה לפר"ת שפירש דמלאכה דח"ה אינה אסורה מן התורה מדאמר בפ' מי שהפך (מ"ק דף יא:) פתח באבל וסיים בחול המועד לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא ימי אבלו דאסור דרבנן אלא אפילו ח"ה דאסור דאורייתא כו' ומפר"ת דקרי ליה דאורייתא לפי שיש לה אסמכתא מן התורה בפ"ק דחגיגה (דף יח.) לאפוקי אבל שאין לו אסמכתא אלא מדברי קבלה דכתיב והפכתי חגיכם לאבל א"נ ח"ה יש לו עיקר מן התורה דאיכא למיגזר אטו י"ט: חדא משום לפני עור . נראה דמהאי טעמא נמי להיות אסור כשקבל שדה בשותפות: לא יאמר לו ישראל לעובד כוכבים כו' . מעשה כך היה בימי רבינו תם שגבה ישראל אחד בחובו תנור אחד מעובד כוכבים והיה לו לאופה המסיק התנור חלקו בתנור והיה לו ליהודי ליטול כך וכך ימים בחלקו ולאופה כמו כן כך וכך ולא התנו מתחלה זה לזה טול אתה חלקך בשבת ואני חלקי בחול והיה ר"י ר"ל דמותר דלא דמי לשדה דהכא דגבי שדה חלק הישראל משביח אף בחול במה שהעובד כוכבים טורח בו בשבת אבל בתנור אינו משביח כלל במה שהעובד כוכבים עושה בו בשבת וזה בחול ואף בלא התנו מתחלה ולא הודה ר"ת לזה ונראה לו דאין לחלק בין תנור לשדה דאע"פ שאינו משביח במלאכה בשבת מ"מ הוי כאילו מעמיד פועל בידים ונראה להר"ר אלחנן דבתנור אפי' התנו מתחלה לא יועיל כיון שכל התנור של ישראל הוא וה"ל כמשכיר תנורו בשבת ואומר לעובד כוכבים טול שכר תנורי בשבת כשתסיקנו לי בחול ולא דמי לישראל ועובד כוכבים שלקחו שדה בשותפות שיש לעובד כוכבים חלק בגוף הקרקע וגם ר"י חזר בו והביא ראיה לדברי ר"ת דאין חילוק בין תנור לשדה דהא מרחץ כתנור דמי ובתוספתא דמסכת דמאי [פ"ו] תניא ישראל ועובד כוכבים שלקחו שדה ומרחץ בשותפות לא יאמר לו ישראל לעובד כוכבים כו' קצרו של דבר בין כרם בין שדה בין מרחץ או תנור אם לקחו ישראל ועובד כוכבים בשותפות אסור לומר טול אתה חלקך כו' אלא אם כן התנו מתחלה קודם שלקחוהו שאין לישראל בשבת שום חלק וגם ר"ת באותו מעשה דתנור צוה לקבל החוב מן העובד כוכבים ולחזור ולהלוות ולהתנות מתחלה מיהו היכא שלקחו הישראל במשכון נראה שא"צ להתנות כלום כיון שהוא ברשות העובד כוכבים ושכר התנור הוא לישראל מרבית שהעובד כוכבים נותן לו ואין הישראל קונה חלק בתנור דדוקא נקט לקחו. העתק מלשון רבינו יהודה: ת"ש אם התנו מתחלה מותר הא סתמא אסור . וא"ת לידוק מרישא וי"ל דאיכא למימר דה"ה סתמא אלא משום דבעי למיתני סיפא ואם התנו מתחלה מותר אף על פי שהתנה לו כך בפירוש: ואם באו לחשבון אסור הא סתמא שרי . וא"ת לימא דה"ק אם באו לחשבון אסור אפי' התנו מתחלה וי"ל דס"ל דודאי אם התנו מתחילה מותר בכל ענין: אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים . ותניא בגמ' אין מוסרין בהמה לרועה שלהם ויש ליתן טעם על מה אנו סומכין לייחד בהמותינו עמהם ואף אנו מוסרין בהמותינו לרועה שלהם ואין לומר כדאמר רב לעיל בפ"ק (עבודה זרה דף יד:) מקום שהתירו למכור התירו ליחד דהא לא קם האי מילתא דאף רב הדר ביה אלא אומר ר"ת דסמכינן אהא דמשני ר' פדת בגמ' (דף כג.) דמוקי מתני' כר"א דחייש לרביעה וברייתא דלוקחין מהן בהמה לקרבן דלא חיישי לרביעה כרבנן ואנן קיימין כרבנן ואע"ג דרבינא שהיה סוף הוראה פליג עליה ושני שנויא אחרינא מ"מ נראין דברי ר' פדת עיקר חדא מדהקדים דברי רבינא לדבריו דהא רבי פדת קודם לרבינא ימים רבים שהיה בנו של ר"א כדאמרינן בפ"ק דברכות (דף יא:) וכן אורי לי' ר"א לר' פדת בריה וגם היה חברו של ר' זירא כדאמר בפ"ק דנדה (דף ח.) א"ר זירא לר' פדת חזי דמינך ומאבוך קשריתו קטפא לעלמא ואותו ר"א אביו הי' תלמידו של ר' יוחנן ועוד דבשל סופרים קי"ל דהלך אחר המיקל ואע"ג דסתם מתני' דאין מעמידין מתוקמא כר"א מ"מ לית הלכתא כוותיה כיון שיש מחלוקת במסכת פרה (פ"ב מ"א) ובתרי מסכתי לכ"ע אין סדר:
Avodah Zarah 22a - Mishnah translated into english
The Gemara answers: Rabbi Shimon ben Elazar does not accept the principle that a sharecropper works for his tenancy, rather than as the Jew’s employee. The Gemara asks: But if so, with regard to a gentile, what is the reason that it is permitted to rent to him? The Gemara answers that we say to him that he may not perform labor on certain days, and he complies. The Gemara asks: If that is so, then in the case of a Samaritan as well, we can say to him that he may not perform labor on certain days, and he will comply. The Gemara answers: A Samaritan will not comply, as he says: I am more learned than you, and I know that it is permitted to work on these days.
The Gemara asks: If that is so, why does Rabbi Shimon ben Elazar state specifically that the reason for the prohibition is because the field is called by the name of the owner? Let him derive this halakha due to the fact that the Samaritan, like a Jew, is commanded to refrain from labor during the intermediate days of the Festival, and since he will work on these days, renting him a field is included in the prohibition: “You shall not put a stumbling block before the blind” (Leviticus 19:14). The Gemara answers: Rabbi Shimon ben Elazar states one reason and adds another: One reason is that of the prohibition: You shall not put a stumbling block before the blind; and, furthermore, it is prohibited because the field is called by the name of the owner.
§ The Gemara relates that there were certain saffron growers who jointly owned a field in an arrangement according to which a gentile took possession of the field and worked in it on Shabbat, and a Jew took possession of it on Sunday. They came before Rava, to find out if they could divide their profits equally, and Rava permitted them to do so.
Ravina raised an objection to the ruling of Rava from a baraita: In the case of a Jew and a gentile who received tenancy of a field in partnership, with the understanding that they were to work the field and receive part of its produce in exchange, the Jew may not say to the gentile: Take your portion of the profit for your work on Shabbat, and I will take my portion for my work on one of the days of the rest of the week. The reason one may not do so is that it turns out that when the gentile worked on Shabbat, he was laboring partly on behalf of his Jewish partner. But if they initially stipulated when they entered into their partnership that the gentile would receive a share of the profit in exchange for his work on Shabbat, and the Jew would receive a share for the work that he performs during one of the days of the week, it is permitted.
And if they did not make this stipulation and later came to calculate the number of weekdays for which the Jew should receive the profit, corresponding to the number of Shabbatot that the gentile worked, it is prohibited, as this would mean that when the gentile worked on Shabbat, he was working on behalf of the Jew. Rava was embarrassed that he had ruled incorrectly. Ultimately, the matter was revealed that the saffron growers had stipulated from the outset that this was the arrangement, and therefore even according to the baraita Rava had ruled correctly.
Rav Geviha from Bei Ketil said that the incident was actually as follows: The Jew and the gentile formed a partnership with regard to those orla saplings, to tend to them and sell them. The gentile would work and profit from them during the orla years, the first three years after the tree is planted when it is prohibited for a Jew to eat its fruit, and the Jew would work and profit from them during the years where the fruit is permitted. They came before Rava, who permitted them to do so.
The Gemara asks: But didn’t Ravina object to the ruling issued by Rava? The Gemara answers: No, Ravina’s intention was to provide a support for the ruling of Rava. The Gemara asks: But wasn’t Rava embarrassed by Ravina’s statement? The Gemara answers: That never happened.
A dilemma was raised before the Sages: If the partners did not specify that the gentile would work on Shabbat and the Jew during the week, but they also did not calculate their profits so that they would split the earnings equally, what is the halakha? The Gemara attempts to provide an answer from the baraita: Come and hear: If they initially stipulated that the gentile would receive a share of the profit in exchange for his work on Shabbat, while the Jew would receive a share for the work on one of the other days of the week, it is permitted. This indicates that without specification, it is prohibited.
The Gemara rejects this proof: Say the last clause: If they came to calculate their profits, it is prohibited; this indicates that without specification, doing so is permitted. The Gemara concludes: Rather, no inference is to be learned from this baraita, as the inferences contradict each other.
May we return to you, chapter “Before their festivals”
MISHNA: One may not keep an animal in the inns [befundekaot] of gentiles because they are suspected of bestiality. Since even gentiles are prohibited from engaging in bestiality, a Jew who places his animal there is guilty of violating the prohibition: “You shall not put a stumbling block before the blind” (Leviticus 19:14). And a woman may not seclude herself with gentiles because they are suspected of engaging in forbidden sexual relations. And any person may not seclude himself with gentiles because they are suspected of bloodshed.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.