The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Jamila bat Chlomo Abensour
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Amram ben Itshak Loubaton
The learning on the whole site is dedicated : For the success of Elyahou ben H'anna & family
Avodah Zarah 23b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Avodah Zarah Page 23b

Avodah Zarah 23b - Guemara
אלא בפרה דדמיה יקרין אבל בשאר קרבנות מודו ליה ואלא הא דתניא לוקחין מהן בהמה לקרבן מני לא ר' אליעזר ולא רבנן ועוד תניא בהדיא מאי אותיבו ליה חברוהי לר' אליעזר (ישעיהו ס, ז) כל צאן קדר יקבצו לך יעלו (לרצון על) מזבחי ע"כ לא פליגי אלא בחששא אבל היכא דודאי רבעה פסלה ש"מ דפרה קדשי מזבח היא דאי קדשי בדק הבית מי מיפסלא בה רביעה שאני פרה דחטאת קרייה רחמנא אלא מעתה תיפסל ביוצא דופן וכי תימא ה"נ אלמה תניא הקדישה ביוצא דופן פסולה ור"ש מכשיר וכי תימא ר"ש לטעמיה דאמר יוצא דופן ולד מעליא הוא והא"ר יוחנן מודה היה ר"ש לענין קדשים שאינו קדוש אלא שאני פרה הואיל ומום פוסל בה דבר ערוה וע"ז נמי פוסל בה דכתיב (ויקרא כב, כה) כי משחתם בהם מום בם ותנא דבי ר' ישמעאל כל מקום שנא' השחתה אינו אלא דבר ערוה וע"ז דבר ערוה דכתיב (בראשית ו, יב) כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ וע"ז דכתיב (דברים ד, טז) פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל והא פרה נמי הואיל ומום פוסל בה דבר ערוה ועבודת כוכבים פסלי בה גופא תני שילא מ"ט דרבי אליעזר דכתיב (במדבר יט, ב) דבר אל בני ישראל ויקחו בני ישראל יקחו ואין העובדי כוכבים יקחו אלא מעתה (שמות כה, ב) דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה ה"נ דבני ישראל יקחו ואין העובדי כוכבים יקחו וכי תימא ה"נ והאמר רב יהודה אמר שמואל שאלו את ר"א עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו פעם אחת בקשו ממנו אבנים לאפוד
Comments from Rashi on Masechet Avodah Zarah Page 23b
אלא בפרה אדומה דדמיה יקרים . דחייש עובד כוכבים להפסד מרובה וכייף ליצריה: אבל בשאר קרבנות מודו . והא דתניא לעיל לוקחין מהן בהמה אמאן תרמייה לא רבי אליעזר ולא רבנן: כל צאן קדר . קדר ישמעאל. וכתיב יעלו (לרצון על) מזבחי אלמא בשאר קרבנות נמי שרי ושפיר איתרצן רומיין דלעיל: עד כאן לא פליגי כו' . מלתא באפי נפשיה קאמר ואזיל: אלא בחששא . היכא דלא חזינן דרבעה פליגי דמר חייש ומר לא חייש: קדשי מזבח היא . דין קדושת מזבח יש לה ליפסל ברביעה ולענין פדייה דלא נפקא לחול בלא מום ואף ע"ג דלאו למזבח קרבה: דאי ס"ד . לא אלימא קדושתיה מקדושת בדק הבית ועל כל דבר חל קדושת בדק הבית אפי' על אבנים: אמאי . פסלה בה רביעה: שאני פרה דחטאת קרייה רחמנא . לעולם גבי פדייה והעמדה והערכה דין קדשי בדק הבית עליה ומיהו לענין פסולין סגיא מילתא לאתויי בפסול דחטאת קרייה רחמנא למי נדה חטאת היא: תפסל ביוצא דופן . דפסול הוא לשאר קרבנות דתניא (בכורות דף נז.) שור או כשב פרט לכלאים או עז פרט לנדמה כי יולד פרט ליוצא דופן והאי קרא בקרבנות כתיב: הקדיש ביוצא דופן . הקדיש לפרה אדומה יוצא דופן פסולה כו': ולד מעליא הוא . במסכת נדה (דף מ.) יוצא דופן אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה ואין חייבין עליו קרבן לידה ר"ש אומר הרי הוא כילוד ויש לו טומאת שבעה לזכר ושבועיים לנקבה וכן ימי טוהר וקרבן: מודה ר"ש . לענין קדשים דבהמה שיצאה דרך דופן פסולה לקרבן דגבי טומאה וטהרה דאמו הוא דקאמר ליה ר"ש מריבוי הכתוב אם נקבה תלד הוסיף לידה אחרת לרבות יוצא דופן אבל בקדשים מודי והא דר' יוחנן במסכת נדה: ה"ג אלא שאני פרה הואיל ומום פוסל בה דבר ערוה ועבודת כוכבים פוסל בה דכתיב כי משחתם בהם מום ותנא דבי ר' ישמעאל כל מקום כו' עד פן תשחיתון כל שהמום פוסל בו כו' . לא תימא דטעמא דמיפסלא ברביעה משום דחטאת קרייה רחמנא אלא היינו טעמא דאע"ג דקדשי בדק הבית הואיל ומום פוסל בה כדכתיב אשר אין בו מום: דבר ערוה . נרבע: ועבודת כוכבים . כגון מוקצה ונעבד פסולין בה דאיתקש השחתה למום: כי השחית כל בשר את דרכו . תשמיש. דור המבול בעבירה קלקלו דכתיב ויראו בני האלהים וגו': וכי תימא ה"נ . דאסור לקנות זהב ואבנים טובות למלאכת המשכן מן העובדי כוכבים: עד היכן כיבוד אב ואם . כמה אדם מצווה להזהר בכיבוד אב ואם: מה עשה עובד כוכבים . וכ"ש ישראל שמצווה על כך:
Comments from Tosafot - Avodah Zarah 23b
ש"מ דפרה קדשי מזבח היא . תימה להריב"ם מנליה דקדשי מזבח היא וטעמא משום רביעה דלמא לעולם הויא קדשי בדק הבית וטעמא משום עול דתנן (פרה פ"ב מ"ד) עלה עליה זכר פסולה ויש לומר דרביעת אדם שהיא בקומה זקופה לא שייך בה עול כמו בבהמה ועוד מדקתני עלה וכן היה ר' אליעזר פוסל בכל הקרבנות אלמא לאו טעמא משום עול: אלא מעתה תפסול ביוצא דופן . לפום ריהטא משמע דקאי אהא דשני שאני פרה דחטאת קרייה רחמנא וה"פ אא"ב טעם פסול רביעה משום דקדשי מזבח היא איכא למימר דפליג ר"ש ואמר קדשי בדק הבית היא הילכך לא מיפסלא לא ברביעה ולא ביוצא דופן אלא כיון דאמרת טעמא דרביעה משום דחטאת קרייה רחמנא תפסל ביוצא דופן דמסתמא לא פליג אהך דרשא אלמה תניא כו' עד דקאמר אלא שאני פרה הואיל ומום פוסל בה ולפי גירסא זו משמע דהשתא הדר ביה מטעמא דחטאת קרייה רחמנא אלא לעולם קדשי בדק הבית לר"ש ורביעה הוא דפסלה כיון דמום פוסל בה אבל ביוצא דופן לא מיפסלא ורבנן דפסלי ביוצא דופן משום דסברי דקדשי מזבח היא וקשה דספ"ק דשבועות (דף יא:) על הך ברייתא דפרה משני [שאני] פרה דקדשי בדק הבית היא ודוחק הוא דנוקי לה כר"ש ועוד דסוגיא דתלמודא פ"ק דזבחים (דף יד:) ופ' (המזבח מקדש) (דף סח:) ובפ"ק דמנחות (דף ו: ושם) ובפ"ג דבכורות (דף כה.) וביומא פרק טרף בקלפי (דף מב.) ובתמורה פרק (המזבח) משמע דפרה קדשי בדק הבית ואין סברא להעמיד כל הני כר"ש ולא כרבנן וע"ק דבפ"ק דחולין (דף יא.) מוכח תלמודא דטרפות פוסל בפרה משום דחטאת קרי רחמנא לכך נראה לפרש אלא מעתה תיפסל ביוצא דופן ולאו אשנוייא דחטאת קרייה רחמנא קאי אלא למאי דאסיקנא דמיפסלא ברביעה או משום דקדשי מזבח או משום דחטאת קרייה רחמנא ואם כן תפסל ביוצא דופן דאין לומר דפליג ר' שמעון על רבותיו ר"א ורבנן ולומר שיכשיר ברביעה אלמה תניא כו' ול"ג אלא ובספרים לא היה כתוב אלא ובקונט' הגיה וכתב ה"ג אלא שאני פרה וכו' לעולם קדשי בדק הבית היא לכ"ע וטעמא דמיפסלא ברביעה לר"ש הואיל ומום פוסל בה ורבנן טעמייהו משום דחטאת קרייה רחמנא וניחא דכל שיטת התלמוד אתיא נמי לרבנן ומסקנא דפ"ק דחולין נמי כרבנן אתיא וי"ס שכתוב בהן אחר ומודה ר"ש לענין קדשים ואלא מאי קדשי מזבח סוף סוף תפסל ביוצא דופן האי מאי אי אמרת בשלמא קדשי מזבח היא היינו דפליגי ר"ש ורבנן אלא אי אמרת קדשי בדק הבית היא מי מפסלא ברביעה לעולם אימא לך קדשי בדק הבית היא ולענין רביעה אפי' ר"ש מודי דפסלה דכתיב כי משחתם בהם וגו' והאי גירסא משמע כפי' ראשון שפירשתי: בקשו ממנו אבנים לאפוד . האי דמא בן נתינה על כרחנו בבית שני היה מדקאמר לשנה אחרת נולדה לו פרה אדומה בעדרו דהא קיימא לן דבימי בית ראשון לא נשרפה שום פרה כי נסתפקו באותה שעשה משה כל ימי בית ראשון ועד עזרא שעשה השניה וכיון דהיה אפוד בבית שני אם כן שמיר נמי היה בו דהכי משמע בפרק מי שאחזו (גיטין סח. ושם ד"ה איכא) דאפוד צריך שמיר דקאמר התם איכא שמיר דאייתי משה לאבני אפוד ואפי' לר' נחמיה דאמר לא בעי שמיר לאבני המקדש בפרק עגלה ערופה (סוטה מח: ושם) אלא היה מתקן מבחוץ ומכניס מבפנים מכל מקום באבני אפוד מודי דבעי שמיר משום דכתיב במלאתם כותב עליהם בדיו ומראה להם שמיר והן נבקעות מאיליהן כתאנה זו שנבקעת בחמה ואינה חסרה כלום ואין להקשות מההיא דפרק בתרא דסוטה דתנן משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים משחרב בהמ"ק בטל השמיר דמשמע משחרב בהמ"ק היינו בית ראשון מדקתני בתריה פולמוס אספסיינוס של טיטוס שהיו קודם חורבן בית שני אלמא לא הוה השמיר בבית שני הא ליתא דודאי ההוא משחרב ב"ה בטל השמיר בבית שני מיירי דאי בבית ראשון ליערבינהו וליתנינהו משחרב בהמ"ק בטלו אורים ותומים ושמיר דהא בגמ' בברייתא אורים ותומים משחרב בית ראשון תני ליה ואורים ותומים לא היו בבית שני שהם מחמשה דברים שחסר בית שני ויש תימה כיון דהוה שמיר בבית שני א"כ לקמן פרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נב:) גבי אבני מזבח ששקצום מלכי יון דפריך היכי ניעביד ניתברינהו אבנים שלמות אמר רחמנא ניחתכינהו פירוש בברזל שלא להיות שם פגימה לא תניף עליהם ברזל אמר רחמנא ומאי קושיא ליעבדינהו על ידי שמיר וי"ל דעל ידי שמיר אינו נעשה חלק כי אם מבקע כתאנה שלא תהא חסרה כלום אבל אין עושה אותן שלימות שלא תחגור בהן צפורן ופגימה בחגירת צפורן פסלה במזבח כדאיתא בפרק קמא דחולין (דף יח. ושם):
Avodah Zarah 23b - Mishnah translated into english
only with regard to the red heifer, as its price is exorbitant, and the Rabbis maintain that the gentile would not risk forfeiting the profit for a temporary benefit. But with regard to the rest of the offerings, which are not exceptionally valuable, they concede to Rabbi Eliezer that animals purchased from gentiles may not be used for these offerings.
The Gemara rejects this possibility: But what about that which is taught in the Tosefta, cited earlier: One may purchase an animal from gentiles for use as an offering; in accordance with whose opinion was this taught? It is not the opinion of Rabbi Eliezer nor that of the Rabbis.
And furthermore, it is explicitly taught in a baraita: What did Rabbi Eliezer’s colleagues respond to him with regard to his ruling that an animal purchased from gentiles may not be used as an offering? They quoted a verse: “All flocks of Kedar shall be gathered together unto you, the rams of Nebaioth shall minister unto you; they shall come up with acceptance upon My altar” (Isaiah 60:7). Since the Rabbis learn from this verse that animals intended for use in all types of offerings may be purchased from gentiles, there is no reason to assume that they concede to Rabbi Eliezer. Consequently, Rabbi Pedat’s opinion that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, while the baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis, remains uncontroverted.
§ The Gemara continues to discuss the halakhot of the red heifer. Rabbi Eliezer and the Rabbis disagree only with regard to a case where there is merely a concern that a person engaged in bestiality with the animal. But in a situation where the gentile certainly engaged in bestiality with it, all agree that he has disqualified it as an offering. The Gemara comments: Learn from it that the red heifer is classified as consecrated for the altar, as if it were classified as consecrated for Temple maintenance, does the fact that a person engaged in bestiality with it serve to disqualify it? Items consecrated for the maintenance of the Temple, which are not sacrificed upon the altar, are not rendered unfit by this act.
The Gemara rejects this conclusion: Although it is classified as consecrated for Temple maintenance, the purification offering of the red heifer is different, as the Merciful One labels it with the term for a sin-offering. Accordingly, the red heifer is subject to the same halakhot as a sin-offering, which means it is disqualified if it is the object of bestiality.
The Gemara counters: If that is so, then the red heifer should be disqualified if it was born by caesarean section, as this is the halakha concerning all other sin-offerings. The Gemara adds: And if you would say that indeed, that is so, then why is it taught in a baraita: If one consecrated a red heifer despite the fact that it was born by caesarean section, it is disqualified for use as a red heifer, and Rabbi Shimon deems the heifer fit for use in purification. If, as indicated by the verse, the halakhot of a sin-offering apply to the red heifer, how can Rabbi Shimon deem this animal fit?
The Gemara adds: And if you would say that Rabbi Shimon conforms to his standard line of reasoning, as he says (see Nidda 40a): A baby born by caesarean section is considered a full-fledged offspring and is no different from a baby born in a regular manner, that is difficult: But doesn’t Rabbi Yoḥanan say that Rabbi Shimon would concede with regard to sacrificial animals that an animal born by caesarian section is not consecrated? If so, even Rabbi Shimon should agree that the heifer is disqualified.
The Gemara explains: Rather, the red heifer is different: Since a blemish disqualifies it, a matter of licentiousness and a matter of idol worship also disqualify it, as it is written: “Neither from the hand of a foreigner shall you offer the bread of your God of any of these, because their corruption is in them, there is a blemish in them” (Leviticus 22:25). This verse indicates that corruption is considered a blemish, and the school of Rabbi Yishmael taught: Anywhere that the term corruption is stated, it is a reference to nothing other than a matter of licentiousness and idol worship.
The Gemara supports this claim: Corruption is a reference to a matter of licentiousness, as it is written with regard to the generation of the flood: “And God saw the earth, and, behold, it was corrupt; for all flesh had corrupted their way upon the earth” (Genesis 6:12). And corruption also is a reference to idol worship, as it is written: “Lest you deal corruptly, and make you a graven image” (Deuteronomy 4:16). And consequently, with regard to the red heifer also, since a blemish disqualifies it, a matter of licentiousness and idol worship likewise disqualify it.
§ Earlier, Sheila provided a rationale for Rabbi Eliezer’s ruling that a red heifer may not be purchased from gentiles. The Gemara examines the matter itself. Sheila teaches in a baraita: What is the reasoning of Rabbi Eliezer? It is as it is written: “Speak unto the children of Israel that they take to you a red heifer” (Numbers 19:2). This indicates that the children of Israel take the red heifer, but gentiles do not take the red heifer. The Gemara asks: If that is so, then when the verse states with regard to the donations for the Tabernacle: “Speak unto the children of Israel, that they take for Me an offering” (Exodus 25:2), so too one can claim that only the children of Israel take an offering for God, but gentiles do not take an offering, and that no items for the Temple service may be purchased from gentiles.
And if you would say that indeed, that is so, this cannot be correct. But doesn’t Rav Yehuda say that Shmuel says: The Sages asked Rabbi Eliezer: To what extent must one exert himself to fulfill the mitzva of honoring one’s father and mother? Rabbi Eliezer said to them: Go and see what a certain gentile did for his father in Ashkelon, and his name is Dama ben Netina. Once, the Sages sought to purchase precious stones from him for the ephod of the High Priest
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.
Talmud Bavli