Talmud BavliGittin 7b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Gittin Page 7b
Gittin 7b - Guemara
(נחום א, יב) ועניתיך אמר מר זוטרא אפי' עני המתפרנס מן הצדקה יעשה צדקה לא אענך עוד תני רב יוסף שוב אין מראין לו סימני עניות:
רבי יהודה אומר מרקם למזרח כו':
למימרא דעכו לצפונה דא"י קיימא ורמינהו היה מהלך מעכו לכזיב מימינו למזרח הדרך טמאה משום ארץ העמים ופטורה מן המעשר ומן השביעית עד שיודע לך שהיא חייבת משמאלו למערב הדרך טהורה משום ארץ העמים וחייבת במעשר ובשביעית עד שיודע לך שהיא פטורה עד היכן עד כזיב רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו עד לבלבו אמר אביי רצועה נפקא ויהיב תנא סימנא הכי אין קרא נמי יהיב סימנא דכתיב (שופטים כא, יט) ויאמרו הנה חג ה' בשילו מימים ימימה אשר מצפונה לבית אל מזרחה השמש למסלה העולה מבית אל שכמה ומנגב ללבונה ואמר רב פפא למזרחה של מסלה תנא חדא המביא גט בספינה כמביא בא"י ותניא אידך כמביא בחו"ל א"ר ירמיה לא קשיא הא ר' יהודה הא רבנן דתנן עפר חו"ל הבא בספינה לארץ חייב במעשר ובשביעית א"ר יהודה אימתי בזמן שהספינה גוששת אבל אין הספינה גוששת פטור אביי אמר הא והא ר' יהודה היא ול"ק כאן בזמן שאין הספינה גוששת כאן בזמן שהספינה גוששת א"ר זירא עציץ נקוב המונח על גבי יתדות באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן אמר רבא דילמא לא היא עד כאן לא קאמר ר' יהודה התם אלא בספינה
Comments from Rashi on Masechet Gittin Page 7b
ועניתיך לא אענך עוד . סיפיה דההוא קרא הוא: למימרא דעכו לצפונה דארץ ישראל קיימא . בסוף הצפון: מימינו למזרח הדרך . השתא משמע לן דעכו קיימא בגבול מזרחה של ארץ ישראל משוך ממקצוע צפונית יום או יומים לצד הדרום וכזיב במקצוע מזרחית צפונית ודרך המהלכת מעכו לכזיב היה גבול מזרח לא"י הילכך כשמהלך מעכו לכזיב דהיינו מדרום לצפון הוי ימינו למזרחית הדרך: טמאה . הארץ שהיא לימין המסילה: משום ארץ העמים . דגזרו טומאה על ארץ העמים: ופטורה כו' . כדין חוצה לארץ: עד שיודע לך כו' . כלומר לעולם חזקת ימין הדרך מעכו ועד כזיב ארץ העמים אלא א"כ תבא למקום שיאמר לך בקי כאן הדרך מתעקם ונכנס לתוך א"י קצת וימין הדרך הוי ארץ ישראל: למערב . הדרך: לבלבו . שם מקום אלמא עכו משוכה לצד דרום וכזיב במקצוע: רצועה נפקא . לעולם עכו בצפון ריבועא דא"י היא אלא שרצועה קצרה יוצאת עוד מעכו לצד צפון והיא מא"י: 
ויהיב תנא סימנא . אתמוהי מתמה מי חשיבא חדא רצועה לאתנוחי תנא סימנא עלה: קרא נמי יהיב סימנא . רצועה כגון מסילה: ואמר רב פפא למזרחה של מסילה . קאמר קרא דקיימא שילה דהא מצפונה לבית אל כתיב ועל כרחך מזרחה השמש אמסילה קאי שילה מצפון לבית אל ובמזרחה של מסילה ובדרומה של לבונה: המביא גט בספינה . שנכתב בספינה וקא ס"ד דבנהרות דארץ ישראל קאמר: כמביא בארץ ישראל . כאילו מביאה דרך יבשה ואין צריך לומר בפני נכתב: ותניא אידך כמביא בחוצה לארץ . שהנהר אין לו תורת יבשה לכל תורת הארץ: עפר חוצה לארץ הבא בספינה לארץ . וזרעו בספינה וצמחה והספינה של חרס היא ואינה צריכה לינקב אם היתה מונחת בקרקע כדאמר במנחות (דף פד:): חייבת במעשר ובשביעית . שהנהרות שבארץ ישראל הרי הם כארץ ישראל: גוששת . מגששת בקרקע שאין המים עמוקים: עציץ . של עץ נקוב המונח על גבי יתדות: באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן . לרבנן אוירא כמאן דמנחא דמי ולרבי יהודה לא מיחייב במעשר מדאורייתא עד דמנחא אארעא:
Comments from Tosafot - Gittin 7b
הכי גרסי' בתוספתא מימינו למזרח הדרך . ולא גרסי' וימינו דכיון שהולך מעכו לכזיב לעולם ימינו הוי למזרח הדרך ומיהו י"ל דפעמים הדרך מתעקם ואין ימינו למזרח: ויהיב תנא סימנא הכי . פי' בקונטרס ומי חשיבא חדא רצועה לאתנוחי בה סימנא וקשה וכי אין לתנא לציין גבולי ארץ ישראל ועוד מאי ראיה מייתי מרב פפא דאמר למזרחה של מסילה התם יהיב קרא סימנא לשילה אנה היא על ידי מסילה ומפרש רבינו שמואל דלאו אשינויא פריך אלא אברייתא דקתני למזרח הדרך ולמערב הדרך וכי דבר מועט כמו דרך שייך למימר בו מזרחו או מערבו דהוה ליה למימר מימינו למזרח סתם ומייתי מדרב פפא דאמר למזרחה של מסילה דמזכיר מזרח אמסילה: הא רבי יהודה הא רבנן . אע"ג דקרקעית המים הויא כארץ ישראל גרע הכא ממובלעת דלעיל ואם תאמר ומה ענין גט אצל מעשר אטו המביא גט בעלייה בארץ ישראל יחשב כמביא בחוצה לארץ משום דעפר הבא שם מחוצה לארץ פטור ממעשר ואומר ר"י דלא דמי דעלייה קרקע שתחתיה בר זריעה היא וראוי להתחייב במעשר ושביעית מה שאין כן בספינה: אמר ר' יהודה אימתי . משמע דאימתי דר' יהודה בא לחלוק ואם תאמר בפרק חלון (עירובין דף פא:) ובזה בורר (סנהדרין דף כד:) אמר ר' יהושע בן לוי כל מקום שאמר ר' יהודה אימתי ובמה אינו אלא לפרש ור' יוחנן אמר אימתי לפרש ובמה לחלוק אלמא לכ"ע אימתי לפרש וי"ל דר' ירמיה דהכא סבר כרמי בר חמא דאית ליה בפרק זה בורר (שם דף כה.) דאפי' אימתי לחלוק ולפי זה לא גרסי' בשמעתין אמר ר' יוחנן עציץ נקוב המונח על גבי יתדות באנו למחלוקת ר"י ורבנן כמו שכתוב במקצת ספרים דר' יוחנן אית ליה אימתי לפרש אלא אמר רב הונא ואית דגרסי ר' זירא כדאיתא ברוב ספרים ועוד י"ל דנראה כספרים דגרסי בס"פ חלון (עירובין ד' פא:) כל מקום שאמר רבי יהודה במשנתנו אימתי ובמה כו' דדוקא במשנה אימתי לפרש אבל בברייתא לא ותרי תנאי אליבא דר' יהודה והכא ברייתא היא דהא במשנה במסכת חלה (פ"ב מ"ב) לא מסיים בה אבל אין הספינה גוששת פטורה כדמסיים הכא ונהי דבמתני' דחלה בא לפרש בברייתא בא לחלוק אבל קשה דבפ' חלון ובפרק זה בורר פריך מכח ברייתא דקתני וחכ"א ומוכח מברייתא דבמתני' נמי אתא לחלוק וי"ל דהוה מצי לשנויי ההוא תנא אחרינא הוא דבמתני' לעולם בא לפרש אלא משום דמשכח תנא בהדיא קא משני ההיא ר' יהודה משום ר' טרפון היא דתניא כו' וכן צ"ל דדוקא במשנה אימתי לפרש דבפ' כסוי הדם (חולין דף פח.) תניא וכסהו מלמד שכל דמו חייב לכסות מכאן אמרו דם הניתז כו' אמר ר' יהודה אימתי בזמן שאין שם דם אלא הוא וטעמא דר' יהודה מפרש התם דקסבר דמו מקצת דמו וע"כ דפליג את"ק דבהדיא קתני תנא קמא כל דמו ופוסק התם ר"ת כר' יהודה דבמתניתין דהתם בא לפרש ומיהו שמא רבנן דברייתא עיקר והוי ר' יהודה דמתניתין יחיד במקום רבים דברייתא וכהאי גוונא איכא בפרק קמא דסוכה (דף יד): עציץ נקוב . פירש בקונטרס דספינה דלעיל של חרס ואינה צריכה לינקב אם היתה מונחת בקרקע כדאמרי' במנחות אבל עציץ של עץ בעי נקיבה ונראה דראייתו מסוף פרק כל הקרבנות (מנחות דף פד:) דאמר תנא חדא שבגג ושבחורבה שבספינה ושבעציץ מביא וקורא ותניא אידך מביא ואינו קורא ומשני עציץ אעציץ לא קשיא כאן בנקוב כאן בשאינו נקוב ספינה אספינה נמי לא קשיא כאן בשל עץ וכאן בשל חרס ומדלא משני בספינה כאן בנקובה כו' מכלל דשל חרס אפי' אינה נקובה הויא כנקובה ואתא לאשמועינן חדוש אחר בספינה שאינו בעציץ וקשה לפירושו דאמר לקמן בפ"ב (גיטין דף כא:) כתבו על חרס של עציץ נקוב כשר משמע דחרס בעי נקיבה דאי לאו הכי מאי רבותא הוא בנקוב טפי מבשאינו נקוב ומשמע נמי דעציץ של חרס הוא ורבינו שמואל ב"מ הביא מתוספתא דשביעית דתניא הטומן את הלוף בשביעית ר"מ אומר דרך ארץ טומנו בעציץ שלא יצמח ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר ונתתם בכלי חרס וגו' אלמא סתם עציץ של חרס הוא ונראה לר"ת להפך דשל חרס בעי נקיבה ושל עץ לא בעי נקיבה שהוא מתלחלח יותר מן החרס ואתי שפיר דסתם ספינה היא של עץ ובמנחות (דף פד:) נמי מוכח דקאמר כאן בשל עץ כאן בשל חרס שמזכיר תחילה אותו שמביא וקורא כמו שמזכיר כי משני התם אגג וחורבה ועציץ והכא לא מצי לשנויי כאן בשל חרס כאן בשל עץ א"נ כאן בנקובה כאן בשאינה נקובה כדמשני התם דנהי דהיכא דאינה גוששת לר' יהודה מדהויא חו"ל לענין מעשר חשיבא נמי חו"ל לענין גט היינו משום כיון דשם חו"ל על המקום צ"ל בפני נכתב ואע"ג דשכיחי וגמירי כדי שלא תחלוק במדינת הים אבל בגוששת לר' יהודה ולרבנן אפי' בשאינה גוששת כיון דשם א"י על המקום אע"פ שמחמת הכלי אינו חייב במעשר בשביל כך לא יחשב כחוצה לארץ לענין גט: דילמא לא היא עד כאן לא קאמר רבי יהודה . כן הוא האמת דעציץ כמחובר דבפ' השולח (לקמן גיטין דף לז.) אמרי' אין כותבין פרוזבול אלא על עציץ נקוב ומוקי לה דמנחא אסיכי והא דקאמר הכא עד כאן לא קאמרי רבנן אלא בספינה משמע דבעציץ לכ"ע לא הוי כמחובר דיחויא בעלמא הוא והא דאמר בשבת בפרק המוציא יין (דף פא:) האי פרפיסא דמנחא אארעא ואנחה אסיכי חייב משום תולש היינו מדרבנן כדפי' התם בקונטרס:
Gittin 7b - Mishnah translated into english
The Gemara addresses the continuation of the verse: “And though I have afflicted you [ve’innitikh]” (Nahum 1:12). Mar Zutra says: This means that even a poor person [ani] who is sustained from charity must also perform charity. With regard to the expression: “And I will afflict you [a’anekh] no more,” Rav Yosef teaches: This means that if he gives charity to others, God will no longer show him signs of poverty [aniyyut].
§ The mishna teaches that Rabbi Yehuda says: From Rekem and eastward is considered to be a country overseas, from Akko and northward is also outside of Eretz Yisrael, and Akko itself is like north of Eretz Yisrael. The Gemara asks: Is this to say that Akko is located to the north of Eretz Yisrael? And the Gemara raises a contradiction from a baraita (Tosefta, Oholot 18:14) that indicates that Akko is not on the northern border of Eretz Yisrael: If one was traveling from Akko to Keziv, the area on his right, to the east of the road, is impure due to the impurity of the land of the nations, and that area is exempt from the obligation to separate tithe from its produce and from the mitzvot of the Sabbatical Year, as it is assumed to be outside of Eretz Yisrael, until he arrives at a place where it is known to you that it is obligated.
The baraita continues: Conversely, the territory on his left, to the west of the road, is pure with regard to the impurity of the land of the nations, as it is assumed to be within Eretz Yisrael, and obligated in the mitzva to separate tithe from its produce and in the mitzvot of the Sabbatical Year, until he arrives at a place where it is known to you that it is exempt. Until where does this halakha apply? Until Keziv. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said in the name of his father: Until the place known as Lavlevu. In any case, this indicates that Akko is not considered the northern border of Eretz Yisrael, as the description in the baraita indicates that Keziv is further north than Akko.
Abaye said: A strip extends northward from Akko, which is still considered part of Eretz Yisrael, but the general border is at the latitude of Akko. The Gemara asks: But would the tanna of the baraita provide a sign in this manner for an area of a strip of land? The Gemara answers: Yes, and a verse also provides a sign in this manner, as it is written: “And they said: Behold, there is the feast of the Lord from year to year in Shiloh, which is on the north of Bethel, on the east side of the highway that goes up from Bethel to Shechem, and on the south of Lebonah” (Judges 21:19). And Rav Pappa said: The expression: “On the east side,” should be understood as meaning to the east of the highway. This verse demonstrates that an area as narrow as a road can be used as a sign.
§ The Gemara presents a contradiction between two baraitot. It was taught in one baraita: One who brings a bill of divorce that was written on a boat in Eretz Yisrael is considered to be like one who brings it in Eretz Yisrael, and therefore he is not required to say: It was written in my presence and it was signed in my presence. And it is taught in another baraita (Tosefta 1:1) that one who brings a bill of divorce written on a boat in Eretz Yisrael is like one who brings a bill of divorce outside of Eretz Yisrael.
Rabbi Yirmeya says: This is not difficult, as one can say that this baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and that baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis. As we learned in a mishna (Ḥalla 2:2): With regard to soil from outside of Eretz Yisrael that is brought on a boat to Eretz Yisrael, anything that grew in that soil is obligated in tithe and in the mitzvot of the Sabbatical Year. According to this opinion, soil is considered part of Eretz Yisrael once it arrives there, which means that the plants growing in it are considered to be in Eretz Yisrael.
Rabbi Yehuda said: When did the Sages say this ruling? When the boat is skimming [gosheshet] the sea floor, as it is weighed down in the water. However, when the boat is not skimming the sea floor, the soil is exempt. The Sage who maintains that the boat is considered to be like Eretz Yisrael with regard to a bill of divorce holds in accordance with the Rabbis of this mishna, and the one who maintains that the boat is not like Eretz Yisrael for the purposes of a bill of divorce holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
Abaye said: It is possible to say that both this baraita and that baraita are in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and it is not difficult: Here, the baraita where the soil is considered outside of Eretz Yisrael, deals with a situation when the boat is not skimming the sea floor; and there, in the baraita that states that the soil is considered to be like Eretz Yisrael, it is referring to a case when the boat is skimming the sea floor.
Rabbi Zeira says: In the case of a perforated pot that is resting on pegs, if something grew in it, we have arrived at the dispute of Rabbi Yehuda and the Rabbis concerning the soil on the boat. Just as the Rabbis maintain that the soil is considered attached to Eretz Yisrael even if the boat does not actually touch the sea floor, the same applies to a perforated flowerpot on pegs, whereas Rabbi Yehuda holds that in both cases the soil must actually be in contact with the earth for it to be considered part of Eretz Yisrael.
Rava said, in rejection of this claim: Perhaps that is not so, as Rabbi Yehuda says his opinion only there, with regard to a boat,
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.