Talmud BavliGittin 11b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Gittin Page 11b
Gittin 11b - Guemara
עדים החתומין על הגט ושמותן כשמות עובדי כוכבים מהו אמר ליה לא בא לידינו אלא לוקוס ולוס והכשרנו ודוקא לוקוס ולוס דלא שכיחי ישראל דמסקי בשמהתייהו אבל שמהתא אחריני דשכיחי ישראל דמסקי בשמהתייהו לא איתיביה גיטין הבאים ממדינת הים ועדים חתומים עליהם אע"פ ששמותיהן כשמות עובדי כוכבים כשירין מפני שרוב ישראל שבחו"ל שמותיהן כשמות עובדי כוכבים התם כדקתני טעמא מפני שרוב ישראל שבחוץ לארץ שמותיהן כשמות עובדי כוכבים ואיכא דאמרי כי מתניתא בעא מיניה ופשט ליה ממתניתא:
מתני׳ האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהן יחזור דברי ר"מ וחכ"א בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו שאם ירצה שלא לזון את עבדו רשאי ושלא לזון את אשתו אינו רשאי אמר להם והרי הוא פוסל את עבדו מן התרומה כשם שהוא פוסל את אשתו אמרו לו מפני שהוא קניינו:
גמ׳ יתיב רב הונא ורב יצחק בר יוסף קמיה דר' ירמיה ויתיב ר' ירמיה וקא מנמנם ויתיב רב הונא וקאמר ש"מ מדרבנן התופס לבעל חוב קנה א"ל רב יצחק בר יוסף ואפי' במקום שחב לאחרים א"ל אין אדהכי איתער בהו ר' ירמיה אמר להו דרדקי הכי א"ר יוחנן התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה וא"ת משנתינו כל האומר תנו כאומר זכו דמי אמר רב חסדא התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים באנו למחלוקת רבי אליעזר ורבנן דתנן מי שליקט את הפאה ואמר הרי זו לפלוני עני ר' אליעזר אמר זכה לו וחכ"א יתננו לעני הנמצא ראשון אמר אמימר ואיתימא רב פפא
Comments from Rashi on Masechet Gittin Page 11b
עדים החתומין על הגט . ומא"י בא דהא לא קאמר ממדינת הים: ושמותיהן כשמות עובדי כוכבים . ולא ידעינן אי עובדי כוכבים נינהו או ישראל: מהו . לאכשורי בעדי מסירה: לא בא לידינו . גט ששמות עובדי כוכבים חתומין בו: אלא . אחד שהיו חתומין בו לוקוס ולוס: והכשרנו . בעדי מסירה: ודוקא לוקוס ולוס . ששמות מובהקין הן ולא אתי למיסמך עלייהו: אע"פ ששמותיהן כשמות עובדי כוכבי' כשרים . ואפי' בלא עדי מסירה וכל שכן בעדי מסירה דלא מחזקינן להו אלא בישראל לפי שרוב ישראל שבחו"ל כו' ואת אמרת לוקוס ולוס דוקא: התם כדקתני טעמא . וכי א"ר יוחנן בא"י דאין רוב שמותיהן כשמות עובדי כוכבים הילכך מספקינן דילמא עובדי כוכבים נינהו ופסולין ואפילו בעדי מסירה כרבנן דמתני': ואיכא דאמרי כי מתניתא בעא מיניה . גיטין הבאין ממדינת הים ושמותיהן כשמות עובדי כוכבים מהו: ופשט ליה . ר' יוחנן ממתנית' דכשירין דבחזקת ישראל נינהו מפני שרוב ישראל שבחו"ל שמותיהן כשמות עובדי כוכבים: מתני' רצה לחזור בשניהם . קודם שהגיע ליד האשה והעבד: יחזור . ואין השליח יכול לזכות בהן לצרכו דחוב הוא להן כדמפרש לקמיה: וחכמים אומרים בגיטי נשים . יכול לחזור אבל לא בשחרור: שזכין לו כו' . וזכה בהן השליח לצרכו: שאם ירצה שלא לזון את עבדו רשאי . הילכך כי משחרר ליה לא מפסיד ליה מזונות דבלאו הכי נמי אי בעי לא זיין ליה אבל שלא לזון את אשתו אינו רשאי הלכך כי מגרש לה מפסיד לה מזוני: והלא הוא פוסל את עבדו . בגט זה: מן התרומה . אלמא חוב הוא לו: אמרו לו מפני שהוא קניינו . האי דמיפסל בגיטא מן התרומה מפני שהוא קניינו דכהן עד עכשיו וכי משחרר ליה לאו קניינו הוא ובגמרא מפרש מאי קאמר: גמ' ש"מ מדרבנן . דאמרי שהשליח יתפוס השטר לצורך העבד ואע"ג דבעל קמהדר ביה ואינו עוד שלוחו ותפיסה בעלמא הוא בע"כ: התופס לב"ח . אדם מן השוק שתופס מטלטלי בנכסי ראובן לצורך שמעון שהוא בעל חוב קונה: ואפי' במקום שחב לאחרים . לשון שאלה הוא ונשמע מיניה נמי דאפי' במקום שחב התופס הזה בתפיסתו זאת ללוי דהוה ליה נמי בעל חוב דראובן ותופס זה שקדם ותפס לצורך שמעון מפסיד את לוי ותימא נמי קנה דהא מתני' נמי שליח זה תופס לעבד וחב לבעלים: ואם תאמר משנתינו . הא שמעינן ממתני' דקנה: כאומר זכו דמי . ואין זה כשאר תופס אלא בעל עשאו שליח לזכות בו ואע"פ שהעבד לא ידע זכין לאדם שלא בפניו: מי שליקט . ב"ה עשיר שליקט את הפיאה כו' והיינו מקום שחב לעניים:
Comments from Tosafot - Gittin 11b
עדים החתומים על הגט ושמותיהן כו' . פי' מי אמרי' דישראל נינהו וכשר לר"מ או בעדי מסירה לרבי אלעזר דלא תלינן להו בעובדי כוכבים אלא א"כ ידוע בודאי שהן עובדי כוכבים דלא שכיחי מלתא שיחתמו עובדי כוכבים בגיטין או דלמא כיון דשמותיהן כשמות עובדי כוכבים חיישינן שמא עובדי כוכבים נינהו ולא מתכשרי אפי' בעדי מסירה לרבי אלעזר ואפי' לר"ש דהא לא מכשיר אלא בשמות מובהקין והכא הם שמות שאין מובהקין דהא מספקינן אי עובדי כוכבים הם אי לאו ובשמות מובהקין ליכא לספוקי דפשיטא דעובדי כוכבים הן דהא בכל דוכתי לא חיישי' דלמא אתו למיסמך עלייהו וקאמר לא בא לידינו אלא לוקוס ולוס והכשרנו משום דהוו שמות מובהקין ולא את ולמיסמך עלייהו כר"ש אבל בשמות שאין מובהקין דלאו ודאי עובדי כוכבים נינהו חיישינן וקא פריך מגיטין הבאין ממה"י כו' וקס"ד דהא דקתני שרוב ישראל שבחו"ל שמותיהן כשמות עובדי כוכבים לא להכשיר דוקא במדינת הים קאתי אלא נותן טעם לדבר דרגילות הוא דמסקי ישראל בשמות עובדי כוכבים שהרי בח"ל רובן כשמות עובדי כוכבים הילכך בא"י נמי אין לחוש שמא עובדי כוכבים הן דאין רגילות לחתום עובדי כוכבים בגיטין ומשני דוקא בבאין מחו"ל קמכשרי. כן נראה לר"י: בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים . בירושלמי בעי הגע עצמך היה עבדו של קצין הרי חובה הוא לעבד הרי שהיתה אשתו של מוכה שחין הרי זכות הוא לה לית לך אלא כהדא אילו המוכר עבדו שלא מדעתו שמא אינו מכור אילו המגרש אשה שלא מדעתה שמא מגורשת היא פירוש על ידי אחר העבד נמכר על כרחו ואין האשה מתגרשת על ידי אחר בעל כרחה: יתיב רב הונא ורב יצחק קמיה דר' ירמיה . אר"ת דאין זה רב הונא שמזכיר סתם בכל הש"ס דאותו היה גדול הרבה מר' ירמיה ולא הוה יתיב קמיה ועוד דקרי להו דרדקי ור' ירמיה חבירו של ר' זירא וקטן ממנו כדאמר בנדה (דף כג.) בעי מיניה ר' ירמיה מר' זירא כו' עד כאן הביאו רבי ירמיה לר' זירא לידי גיחוך ולא גחך ור' זירא תלמידו של רב יהודה כדאמרינן דהוה מישתמיט מרב יהודה משום דבעי למיסק לארץ ישראל ושמואל שהיה רבו של רב יהודה היה צריך לו לרב הונא כדאמר בריש פירקין (דף ה.) בעא מיניה שמואל מרב הונא ב' שהביאו גט כו' ובחולין פ"ק (דף יג.) בעא מיניה שמואל מרב הונא מניין למתעסק בקדשים כו': שמע מינה התופס לבעל חוב קנה . תימה לר"י אפילו אי תופס לבעל חוב קנה היינו משום שהוא שליח וקונה אפילו בע"כ לפי שהוא חייב כאילו תפס הוא עצמו אבל כאן אפי' העבד עצמו אינו יכול לעכב את האדון מלחזור בו אם היה נותן גט שחרור לדעת כן שלא ישתחרר בקבלה זו כי אינו חייב לשחררו אם כן למה יעכב המקבל את האדון מלחזור כיון דהשתא ס"ד דהאומר תנו לאו כזכי דמי ועוד מה חייב האדון לעבד דחשיב ליה תופס לב"ח ואי חשיב משום דעבד ליה נייח נפשיה כמו שפר"ת לקמן על מילתא אחריתא אם כן היכי חשיב ליה חב לאחרים ונראה לר"י דחשיב קצת חוב משום דעבד ליה נייח נפשיה ומ"מ חשיב ליה חב לאחרים שהרי אינו חייב לו האדון כלום והכי פירושו בשלמא אי תופס לבע"ח קנה אין תימה אם גם כאן קנה בקבלה זו לענין שלא יוכל לחזור דמשום דעבד ליה נייח נפשיה רוצה הוא שיהיה בעל חוב בכך שיוכל לעכבו מלחזור ואע"פ שלא נתכוון לכך המקבל דעתו הוא לקבל כמו שרוצה האדון אבל אם התופס לבעל חוב לא קנה כל שכן זה שאינו ב"ח אלא דעבד ליה נייח נפשיה שיוכל האדון לחזור בו: התופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה . אפילו עשאו שליח כדמוכח בפ' הכותב (כתובות דף פד:) גבי יימר בר חשו דאמר ליה לשלוחיה כו' ודלא כפירוש רש"י דפי' בפ"ק דב"מ (דף י.) דבעשאו שליח לכ"ע קנה דאין חילוק דאפילו לא עשאו שליח שלוחו הוא דזכייה מטעם שליחות כדמוכח בפ"ק דב"מ (דף י:) ובפ' אין בין המודר (נדרים דף לו:) וא"ת דהכא קאמר ר"י התופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה ובפרק קמא דב"מ (דף י.) קסבר המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו והא בהא תליא כדאמר התם רב נחמן ורב חסדא דאמרי תרוייהו לא קנה מ"ט הוי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים וי"ל דר' יוחנן מחלק בין מציאה לב"ח דשאני מציאה דמגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה: כל האומר תנו כאומר זכו דמי . וא"ת והא ר' יוחנן לית ליה תן כזכי דקאמר בפ"ק דב"מ (דף י.) המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו וא"ת משנתינו דקאמר תנה לי ולא אמר זכה לי ותירץ ר"ת דדוקא היכא דדעת אחרת מקנה אותו אמרינן תן כזכי ולא במציאה וא"ת למ"ד (לקמן גיטין דף יג:) דלא תקון מעמד שלשתן אלא בפקדון מה הוצרכו לתקן מעמד שלשתן דאמר בפירקין דהוי הלכתא בלא טעמא תיפוק ליה משום דתן כזכי ויש לומר דהוצרכו לתקן במעמד שלשתן דקני אפילו אין הפקדון ביד הנפקד שהניח הפקדון ביד אחרים או שיקנה אפי' בע"כ של נפקד כמו שאפרש לקמן בע"ה (שם ד"ה גופא) דקנה נמי בע"כ ואם תאמר ומתני דלקמן (שם.) תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה ומוקי לה רב זביד ' במעמד ג' ואמאי לא מפרש טעמא דמתני' משום דתן כזכי ואור"ת דתן לא הוי כזכי אלא כשמוסר לו הדבר מיד ליד ומתני' לא משמע דמיירי בהכי וניחא השתא ההוא דבבא מציעא גבי מציאה והוצרכו נמי לתקן מעמד שלשתן דקנה אע"פ שמופקד בידו מקודם לכן אף ע"ג דהתם לא הוי תן כזכי ועוד פי' ר"ת דשיחרור עבד הוי כעין מלוה דאמרי' בה תן והולך כזכי אע"ג דבמתנה לא הוי כזכי דשחרור אי לאו דעבד ליה נייח נפשיה לא הוה משחרר ליה משום הכי חשיב כחוב דאמרינן ביה תן כזכי ומדקדק ר"ת דיש חילוק בין מתנה למלוה דתנינן לקמן (גיטין דף יד.) הולך מנה לפלוני שאני חייב לו תן מנה לפלוני שאני חייב לו וכן בפקדון חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר אלמא בחוב הוי הולך כזכי וגבי מתנה פסקינן בהדיא בסוף פירקין כר"ש הנשיא דהולך לאו כזכי וכן בריש השולח (לקמן גיטין לב:) אמר שליח מתנה כשליח הגט והולך לאו כזכי וכיון דהולך לאו כזכי תן נמי לאו כזכי דאי הוי כזכי במתנה כמו גבי מלוה ופקדון אמאי תנן תן דכיון דכבר אשמועינן דאפילו הולך כזכי כ"ש תן כזכי דאפי' במתנה הוי כזכי ור"י הביא ראיה מתוספתא דקתני בהדיא תן מנה לפלוני שאני חייב לו או פקדון שיש לו בידי וכן הולך כו' אינו חוזר וחייב באחריותן תן מנה זה לפלוני תן שטר מתנה זו לפלוני או הולך כו' רצה לחזור יחזור זכה מנה זו לפלוני התקבל מנה זו לפלוני רצה לחזור לא יחזור אלמא תניא בהדיא דבמתנה לא הוי תן כזכי:
Gittin 11b - Mishnah translated into english
With regard to witnesses who signed a bill of divorce and whose names are like the names of gentiles, what is the halakha? Rabbi Yoḥanan said to him: There came before us bills of divorce that were signed only with names such as Lukos and Los, and we deemed them valid by means of the witnesses of transmission.
The Gemara infers: And this applies specifically to names such as Lukos and Los, as it is uncommon to find Jews who are called by these names. However, with regard to other gentile names, concerning which it is common to find Jews who are called by these names, no, the documents are not valid, as people might mistakenly rely on the signatures of gentiles.
Reish Lakish raised an objection to this ruling from a baraita (Tosefta 4:8): With regard to bills of divorce that come from a country overseas, and witnesses are signed upon them, even though the names of the witnesses are like the names of gentiles, they are valid, because the names of most Jews outside of Eretz Yisrael are like the names of gentiles. This indicates that a bill of divorce is valid even when the names are not clearly those of gentiles.
The Gemara answers: There the halakha is different, as it teaches the reason explicitly: Because the names of most Jews outside of Eretz Yisrael are like the names of gentiles. Consequently, it can be assumed that the court examined the matter at the time of the signing, and that the document was signed by Jews. However, in Eretz Yisrael it is more likely that ambiguous names are actually those of gentiles, and therefore a document of this kind is valid only when it is clear it was signed by gentiles, to avoid mistakes.
This was one version of the discussion. And there are those who say that Reish Lakish asked Rabbi Yoḥanan about the very same case as in the baraita, and he resolved the matter for him from the baraita, that even if the names signed on a bill of divorce brought from outside of Eretz Yisrael are like the names of gentiles, they are valid.
MISHNA: With regard to one who says to another: Give this bill of divorce to my wife, or: Give this bill of manumission to my slave, if before the document reaches the woman or the slave the giver wishes to retract his decision, then with regard to both of them, he can retract. This is the statement of Rabbi Meir.
And the Rabbis say: One can retract his decision in the case of bills of divorce but not in the case of bills of manumission. The Rabbis explain the reason for their ruling: This is because one can act in a person’s interest in his absence, and therefore the agent acquires the document on behalf of the slave from the moment the owner hands the bill of manumission to the agent. But one can act to a person’s detriment only in his presence. The receipt of a bill of divorce is considered to be to a woman’s detriment, and therefore an agent cannot receive it for her without her consent.
They explain further: The emancipation of a slave is in his interests, despite the fact that he receives sustenance from his master while a slave, as, if the master wishes not to sustain his slave he is allowed not to provide him with sustenance. This demonstrates that slavery is not in the interest of the slave, as he does not receive any guaranteed benefit. But if a husband wishes not to sustain his wife, he is not allowed to proceed in this manner. Consequently, marriage is in the interests of the woman.
Rabbi Meir said to the Rabbis: But even so, it is not in the interest of a slave to be emancipated, as, if his master is a priest, he disqualifies his slave from partaking of teruma by emancipating him, just as a husband who is a priest disqualifies his Israelite wife from partaking of teruma by divorcing her. The Rabbis said to him: It is permitted for a priest’s slave to partake of teruma not because he has a right to sustenance, but rather because he is his master’s acquisition.
GEMARA: The Gemara relates: Rav Huna and Rav Yitzḥak bar Yosef were sitting before Rabbi Yirmeya, and Rabbi Yirmeya was sitting and dozing while the other two Sages conversed. And Rav Huna was sitting and saying: With regard to the statement of the Rabbis that a master cannot retract a bill of manumission once he has given it to an agent, one can conclude from it that if a third party seizes a debtor’s property on behalf of a creditor, an act that is certainly in the interests of the creditor, he acquires this property on his behalf. This is similar to the case here, where the agent acquires the bill of manumission on behalf of the slave.
Rav Yitzḥak bar Yosef said to Rav Huna: Do you state this halakha even in a case when the seizure of property is to the detriment of others, e.g., if there are other creditors who would lose the opportunity to seize the property? Rav Huna said to him: Yes.
In the meantime Rabbi Yirmeya woke up, due to their conversation, as he was not sleeping deeply. He said to them: Children [dardekei], this is what Rabbi Yoḥanan says: One who seizes property on behalf of a creditor in a case where it is to the detriment of others does not acquire. And if you say that the mishna apparently teaches the opposite, as the agent acquires the bill of manumission on behalf of the slave despite the fact that this causes a loss for the master, that case is different.
Rabbi Yirmeya elaborates: The reason for the ruling in the mishna is that anyone who says: Give to so-and-so, is like one who says: Acquire on behalf of so-and-so. Since the master said: Give this bill of manumission to my slave, the agent immediately acquires it on the slave’s behalf, despite the fact that the bill is to the detriment of the master. However, this halakha has no bearing on a case where a person independently seizes property on behalf of another, and by doing so acts to the disadvantage of others.
Rav Ḥisda says: With regard to this issue of one who seizes property on behalf of a creditor in a case where it is to the detriment of others, we have arrived at the dispute between Rabbi Eliezer and the Rabbis. What is this dispute? As we learned in a mishna (Pe’a 4:9): With regard to one who is not poor but collected produce in the corner of the field, which is given to the poor [pe’a], and said: This produce that I have collected is for so-and-so, who is a poor person, Rabbi Eliezer said: He has acquired it on his behalf, and the Rabbis say: He has not acquired it on his behalf; rather, he gives the produce he gathered to whichever poor person appears first before him. Apparently, Rabbi Eliezer holds that one can gather pe’a on behalf of a poor person, despite the fact that he acts to the detriment of other paupers, while the Rabbis disagree.
Ameimar said, and some say that it was actually Rav Pappa who said:
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.