Talmud BavliThe learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Jamila bat Chlomo Abensour
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Reuven ben Rivka SEBBAG
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat אסתר בת חיים
Yoma 37b : Youtube
Daf TubeYoutube
3 video classes :
Yoma Page 37b
Yoma 37b - Guemara
אמר אביי בידות סכינין מיתיבי אף הוא עשה כני כלים ואוגני כלים וידות כלים וידות סכינין של יום הכפורים של זהב תרגומא אביי בקתתא דנרגי וחציני הילני אמו עשתה נברשת של זהב וכו' תנא בשעה שהחמה זורחת ניצוצות יוצאין ממנה והכל יודעין שהגיע זמן קריאת שמע מיתיבי הקורא את שמע. שחרית עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא מפני שאנשי משמר משכימין ואנשי מעמד מאחרים אמר אביי לשאר עמא דבירושלים ואף היא עשתה טבלא שמעת מינה כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה אמר ר"ל משום רבי ינאי באלף בית מיתיבי כשהוא כותב רואה וכותב מה שכתוב בטבלא אימא רואה וכותב כמה שכתוב בטבלא מיתיבי כשהוא כותב רואה וכותב מה שכתוב בטבלא ומה כתוב בטבלא (במדבר ה, יט) אם שכב איש אותך [ואם לא שכב] אם שטית אם לא שטית התם
Comments from Rashi on Masechet Yoma Page 37b
בידות סכינין . שאי אפשר לעשות סכינין עצמן של זהב: כני כלים . בסיסי מושבן: ואוגני כלים . בית אחיזתן: בקתתא דנרגי וחציני . ידות הקרדומות ומגלות: ניצוצות . זהרורית שהחמה זורחת מן המזרח ונטה על פתח ההיכל שהוא לצד מערבי: שהגיע זמן ק"ש . כדתניא (ברכות דף כו.) מצותה עם הנץ החמה: שאנשי משמר . שהכהנים שהעבודה מוטלת עליהם מקדימין לקרותה קודם היום שמא תמשך עליהן העבודה וימנעו לקרות: ואנשי מעמד . ישראל העומדים בשליחות הצבור על הקרבן שנאמר (במדבר כח) תשמרו להקריב לי מצוה שיהיו משמרים ועומדים על קרבנם הכי דריש ליה בספרי ובמסכת תענית (דף כו.): מאחרין . לקרות עד כלות עבודת התמיד: לשאר עמא . הבאים בעזרה הוא סימן להודיע זמן קריאת שמע: שמע מינה כו' . ופלוגתא היא במסכת גיטין בפרק הניזקין (דף ס.): באלף בית . אותיות של ראשי התיבות: כשהוא כותב . כהן הכותב את המגילה להשקותה: כמה שכתוב בטבלא . לפי סימני האותיות:
Comments from Tosafot - Yoma 37b
אמר אביי לשאר עמא דבירושלים . תימה דאביי גופיה אמר בפרק קמא דברכות (דף ט:) לקריאת שמע כוותיקין דא"ר יוחנן וותיקין גומרין אותה עם הנץ החמה והיינו קודם הנץ כדמשמע בפרק מי שמתו (שם דף כב:) דתנן גבי בעל קרי ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות עד שלא תהא הנץ החמה יעלה ויקרא וקאמר בגמרא (דף כה:) לימא תנן סתמא כר"א דאמר עד הנץ החמה אפילו תימא ר' יהושע דילמא כוותיקין דא"ר יוחנן כו' אלמא דגומרין אותה עם הנץ החמה היינו קודם הנץ דמוקי מתניתין דהתם דמוכחא דצריך לקרותה קודם הנץ כוותיקין ועוד קשה על מה אנו סומכין שאנו קורין אותה אחר הנץ הרבה דאע"ג דא"ר יהושע עד ג' שעות ואמר רב יהודה אמר שמואל התם הלכה כר' יהושע נראה דהלכה כאביי דאמר לק"ש כוותיקין דהוא בתראה ואומר ר"י דוותיקין נמי מודו דזמנה עד ג' שעות אע"פ שהיו ממהרין לקרותה עם הנץ החמה וכן משמע בפ' מי שמתו (שם דף כה:) דקאמר אפילו תימא ר' יהושע דילמא כוותיקין כו' משמע בהדיא שהם סוברים כרבי יהושע ואביי נמי לא נקט לק"ש כוותיקין אלא לומר דאע"ג דהלכה כאחרים לק"ש צריך לאחרו מעט עד סמוך להנץ כוותיקין כדי לסמוך גאולה לתפלה ומן הדין זמן ק"ש מתחיל כאחרים ונמשך זמנה עד ג' שעות כרבי יהושע אלא שוותיקין מקדימין למצות ומשכימין לקרותה קודם הנץ כדי שתהא תפלה ביום אחר הנץ כדכתיב (תהלים עב) ייראוך עם שמש שהוא אחר זריחת השמש ומן הדין היה להקדימה כאחרים שאז הוא זמן קימה וכן לתפילין כדקאמר התם לתפלה כאחרים פירוש לתפילין שאז הוא זמן קימה ותו לא חיישינן שמא יפיח בהן אלא שמאחרין ק"ש מעט עד סמוך להנץ כדי לסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום וכן משמע בירושלמי דקאמר מאן דאמר כדי שיהא רואה את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו כו' עד אבל אמרו מצותה עד הנץ החמה כדי שיסמוך וכו' ובפרק תפלת השחר (דף כט:) משמע דקאי ייראוך עם שמש אתפלה גבי מתפלל עם דמדומי חמה דכתיב ייראוך עם שמש וגו' ואל תתמה דעם הנץ החמה מפרשינן קודם. ועם שמש מפרשינן אחר זריחה דעם משמע בסמוך לו או מלפניו או מלאחריו והשתא למאי דפרישית ניחא דקאמר הכא לשאר עמא דבירושלים דמצוה היא להקדים עם הנץ כוותיקין ולפי שאין הכל בקיאין לעשות כוותיקין נקבע אותו זמן מיד אחר זריחה לשאר עמא דבירושלים שאין יודעין לכוין כוותיקין וא"ת והא אמרינן בפ"ק דברכות (דף ח:) א"ר שמעון בן יוחי משום ר"ע פעמים שאדם קורא ק"ש ב' פעמים ביום אחת קודם הנץ החמה ואחת לאחר הנץ החמה ויוצא בה אחת משום לילה ואחת משום יום ופסיק רבי יהושע בן לוי כוותיה אלמא קודם הנץ ליליא הוא ותחלת זמנה דיום הוי אחר הנץ החמה כמתניתין דהכא וי"ל אפילו אי פליג רבי יהושע בן לוי אאביי קיימי לן כאביי דהוא בתראה ועוד י"ל דלא פסיק רבי יהושע בן לוי כר' שמעון אלא בהא דסבר קודם הנץ יוצא בשל לילה כדמוכח בתר הכי דקאמר מכללא אתמר דההוא זוגא דרבנן דאשתכור כו' אבל במה שמתחיל זמנו דיום אחר הנץ בהא לא פסיק כלל אי נמי י"ל דאפילו רבי שמעון מודה שזמן ק"ש של יום קודם הנץ והא דלא קאמר פעמים שאדם קורא ק"ש שתי פעמים קודם הנץ ויוצא בשל יום ובשל לילה דהוה רבותא טפי יש לומר דבעי לאשמועינן שאין יוצא בשל לילה אחר הנץ ואפילו נאמר דרבי שמעון סבר דזמן ק"ש אחר הנץ אין להעמיד מתניתין דהכא כוותיה ודלא ככל הני תנאי דאם כן הוה ליה לגמרא לדקדק ולאוקמי כוותיה בהדיא ורבינו תם פירש דזמן ק"ש הוי אחר הנץ החמה כמתניתין דהכא וכרבי שמעון והוותיקין היו ממהרין שלא כדין קודם הנץ החמה בשביל חובת התפלה כדי לסמוך גאולה לתפלה שתהא עם שמש אע"ג דתפלות כנגד תמידין תקנום והתמיד היה קודם הנץ בעמוד השחר מ"מ זמן תפלה בשעת הנץ והיינו דפריך בפרק תפלת השחר (ברכות דף כו.) ורמינהו מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך כו' פירוש ולא עד חצות אלמא דעיקר חביבות התפלה בשעת הנץ ולהכי קורין ק"ש שלא כדין בשביל חביבות התפלה ולהכי לא פריך ליה גבי ק"ש שהיה יודע שהיו קורין אותו שלא כדין בשביל חביבות וממהרין אותו קודם זמנו שהוא אחר הנץ כמתניתין דהכא וכר"ש שאמר משום ר"ע וקשה דמצותה עם הנץ החמה משמע דזה עיקר מצות ק"ש עוד קשה לומר שלא יהא הלכה כאביי דהוא בתראה מיהו רבינו תם פי' דאביי נמי הכי ס"ל והא דקאמר לק"ש כוותיקין סימנא בעלמא כלומר סמוך להנץ כוותיקין ולא כוותיקין לגמרי דאילו וותיקין מקדימין ואנו מאחרין אחר הנץ ועוד הביא ראיה מפרק שני דמגילה (דף כ.) וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד הנץ החמה וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר אלמא דבר שזמנו ביום מצותו אחר הנץ והרב פור"ת פירש כפר"י וה"ר חננאל פירש דוותיקין גומרין אותה עם הנץ החמה מיד ומפרש גומרין קורין ומפרש ייראוך עם שמש היינו קבלת מלכות שמים דהיינו ק"ש וקשה דלישנא דכדי שיסמוך גאולה לתפלה משמע דאיירי בעיקר תפלה ועוד דקרא דייראוך עם שמש מוקמי ליה גבי תפלה בפרק תפלת השחר ועוד דלשון גומרין משמע שמתחילין לקרות קודם הנץ ומכוונין כך שגומרין אותה בתחלת הנץ כדי שיתפללו בתחלת הנץ: אם שכב אם לא שכב . בפרק הניזקין (גיטין דף ס.) מייתי לה וגרסינן התם בכל הספרים אם שכב אם לא שכב ואם שטית ואם לא שטית אע"ג דקראי לאו הכי [כתיבי] דברישא כתיב [אם לא שכב] ואם לא שטית ואם שכב לא כתיב כלל:
Yoma 37b - Mishnah translated into english
Abaye said: Although gold is not suitable for knife blades, as it is too soft for use in slaughter, the mishna is referring to knife handles. The Gemara raises an objection from a different baraita: King Munbaz also made the bases of vessels, the grips of vessels, the handles of vessels, and the handles of knives of Yom Kippur of gold. Apparently, knives are not categorized as vessels; therefore, the handles of the Yom Kippur vessels that Munbaz donated were not knife handles. The Gemara answers: Abaye interpreted that Munbaz donated gold for the handles of axes and hatchets. The blades of these implements cannot be made of gold; rather, like knives, they require stronger material.
§ The mishna continues: Queen Helene, his mother, fashioned a decorative gold chandelier above the entrance of the Sanctuary. It was taught in a mishna: When the sun rose, sparks of light would emanate from the chandelier, which was polished, and everyone knew that the time to recite Shema had arrived. The ideal time to recite Shema is at the moment of sunrise.
The Gemara raises an objection: One who recites Shema in the morning with the men of the priestly watch, who served in the Temple during a given week, or with the men of the non-priestly watch, designated groups of Israelites who accompanied the priestly watch to Jerusalem that week, did not fulfill his obligation. That is because the men of the priestly watch recite Shema too early so that they will have sufficient time to perform the Temple service, and the men of the non-priestly watch, who recite lengthy prayers and stand over the daily morning offering when it is sacrificed, postpone reciting Shema. For whom, then, did the emanating sparks signal the time to recite Shema? Abaye said: It was an indicator for the rest of the people in Jerusalem, who recited Shema at the appropriate time to recite Shema.
§ The mishna relates: Queen Helene also fashioned a golden tablet on which the sota Torah portion was written. The Gemara comments: You learn from this that one may write a scroll that contains only several portions of the Torah, from which a child may be taught. The Sages disputed whether it is permitted to do so even for the purpose of education. Reish Lakish said in the name of Rabbi Yannai: There is no proof from this mishna, as the tablet prepared by Queen Helene consisted of the letters of the alef-beit, i.e., only the first letter of each word was written on the tablet, representing the word.
The Gemara raises an objection from the halakhot of sota: When the scribe writes the sota scroll, he looks and writes that which is written on the tablet. Apparently, the full text of the passage was written on the tablet. The Gemara rejects this: Emend the baraita and say: He looks and writes like that which is written on the tablet. The tablet aids the scribe in remembering the text that must be written.
The Gemara raises an objection from a different baraita: When he writes, he looks and writes that which is written on the tablet. And what is written on the tablet? If a man lay with you…and if he did not lay with you; if you strayed…if you did not stray (see Numbers 5:19–20). Apparently, the full text of the passage was written on the tablet. The Gemara answers: There, it was written
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.