The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Amram ben Itshak Loubaton
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Yaakov ben Myriam
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Chemouel Eliezer ben Batcheva
Yoma 30a : Youtube
Daf TubeYoutube
3 video classes :
Yoma Page 30a

Yoma 30a - Guemara
מצוה לשפשף מסייע ליה לרבי אמי דאמר רבי אמי אסור לאדם שיצא בניצוצות שעל גבי רגליו מפני שנראה ככרות שפכה ומוציא לעז על בניו שהן ממזרים אמר רב פפא צואה במקומה אסור לקרות ק"ש היכי דמי אי דנראית פשיטא אי דלא נראית לא ניתנה תורה למלאכי השרת לא צריכא דיושב ונראית עומד ואינה נראית ומאי שנא מצואה על בשרו דאיתמר צואה על בשרו או שהיו ידיו בבית הכסא רב הונא אמר מותר לקרות ק"ש ורב חסדא אמר אסור לקרות ק"ש במקומה נפיש זוהמא שלא במקומה לא נפיש זוהמא ת"ר הלכה בסעודה אדם יוצא להשתין מים נוטל ידו אחת ונכנס דיבר עם חבירו והפליג נוטל שתי ידיו ונכנס וכשהוא נוטל לא יטול מבחוץ ויכנס מפני חשד אלא נכנס ויושב במקומו ונוטל שתי ידיו ומחזיר הטפיח על האורחין א"ר חסדא לא אמרן אלא לשתות אבל לאכול נוטל מבחוץ ונכנס דמידע ידיע דאנינא דעתיה אמר רב נחמן בר יצחק ואנא אפילו לשתות נמי מידע ידעי דאנינא דעתאי מתני׳ אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שיטבול חמש טבילות ועשרה קדושין טובל כ"ג ומקדש בו ביום וכולן בקדש על בית הפרוה חוץ מזו בלבד פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם קידש ידיו ורגליו גמ׳ שאלו את בן זומא טבילה זו למה אמר להם ומה המשנה מקודש לקודש וממקום שענוש כרת למקום שענוש כרת טעון טבילה המשנה מחול לקודש וממקום שאין ענוש כרת למקום שענוש כרת אינו דין שטעון טבילה רבי יהודה אומר סרך טבילה היא זו כדי שיזכור טומאה ישנה שבידו ויפרוש במאי קא מיפלגי
Comments from Rashi on Masechet Yoma Page 30a
מצוה לשפשף בידו . ניצוצות של מי רגלים הניתזין על רגליו שלא יצא בהן חוץ ונראה ככרות שפכה שאין מי רגליו מקלחין אלא שותתין וכרות שפכה אינו מוליד ויאמרו על בניו שאינם שלו: במקומה . בנקב פי הטבעת אסור זה לקרות ק"ש: ידיו בבית הכסא . מחיצה מפסקת ובית הכסא לפנים מהמחיצה וזה הכניס ידיו דרך חור שבמחיצה: ורב חסדא אמר אסור . משום כל עצמותי תאמרנה וגו' (תהלים לה) טעמא משום כל עצמותי אבל משום זוהמת הריח לא וקשיא לרב פפא מתרוייהו: במקומה נפיש זוהמא . שחמה היא שלא יצאה לאויר ולא נתפזר ריחה: הלכה בסעודה . כלומר הלכה זו אמרו בהלכות סעודה: אדם . שיצא מתוך הסעודה להשתין מים נוטל ידו אחת אותה ששיפשף בה ניצוצות: והפליג . שהה: נוטל שתי ידיו . דכיון שהפליג שעה אחת או שתים הסיח דעתו מסעודתו ולא נזהר לשמור ידיו והן עסקניות: לא יטול מבחוץ . שלא יאמרו עליו לא נטל: ומחזיר הטפיח על האורחין . ה"ג לה בתוספתא [פ"ד] דברכות טפיח פך שיוצקין ממנו מים על הידים מחזירו על האורחים המסובין והשמש מחזירו עליהן ואומר יש בכם הצריך ליטול ואין זאת אלא להודיע שנטל זה שהכניס את ידיו: לא אמרן . דלא יטול בחוץ אלא שאינו צריך עוד לאכול אלא לשתות הוא נכנס שהיו רגילין להאריך לשתות בשתיה אחר המזון ומיהו צריך ליטול שמא יתן פרוסה לתוך פיו: מידע ידיע דאנינא דעתיה . ולא חשדי ליה: מתני' לעבודה . לאו דוקא דאין אדם נכנס לעזרה עד שיטבול וטעמא מפרש בגמרא: חמש טבילות וכו' . יליף לה בגמרא: על בית הפרוה . על גג לשכת בית הפרוה: חוץ מזו . הראשונה שאינה באה חובה ליום הכפורים דהא כל יומא נמי איתא אבל טבילות הבאות חובה ליוה"כ כתיב בהן במקום קדוש בעניינא דאחרי מות: גמ' טבילה זו . של כל שחרית למה לטהור: ומה המשנה מקודש וכו' . כהן גדול בחמש עבודות ביוה"כ המשתנות מחוץ לפנים ומפנים לחוץ ששני המקומות קדש ועל שניהן ענוש כרת הנכנס בטומאה: טעון טבילה . בין עבודה לעבודה כדיליף בפרקין (דף לב.) וזה הבא מביתו לעזרה שהוא מחול אל הקדש וכו': סרך טבילה היא זו . אין כאן חובה מן התורה אלא לסרך ולתפוש בשם טבילה כדי לעלות על לב שאין טבילה אלא לטמאין ולתת ללבו אם יש טומאה עליו ויזכור טומאה ישנה שיש עליו ושכחה ויפרוש מלבא לעזרה היום עד שיעריב שמשו אחר הטבילה ולא יעבוד היום:
Comments from Tosafot - Yoma 30a
מצוה לשפשף . תימה אמאי צריך לשפשף והא מסתמא קיימא לן כרבנן דר"א דאסור לאחוז באמה ואמרו ליה רבנן והלא ניצוצות ניתזין על רגליו וכו' אלמא דכשאוחז באמה אין ניצוצות ניתזין על רגליו וי"ל אעפ"כ אי אפשר שלא יהו מעט ניתזין על רגליו דזימנין מישתלי ולאו אדעתיה לאחוז באמה עד לבסוף אי נמי דרבנן מודו לבסוף לדיברי ר"א תדע דבפ' כל היד (נדה דף יג.) פריך אשמואל דאמר ליה לרב יהודה שיננא אחוז באמה והתניא ר"א אומר כל האוחז וכו' וכן בפרק כירה (שבת דף מא.) ואי רבנן פליגי מאי פריך מיהו יש לדחות זה דאפילו רבנן לא שרו אלא שלא יוציא לעז על בניו הא לאו הכי לא וההיא דכירה לאו משום הכי הוה והא דרב יהודה אאיגרא הוה קאי ומשתין למטה וליכא למימר משום ניצוצות אלא משום לכלוך הכותל ומשום האי מילתא לא הוו שרו רבנן מיהו יש להביא ראיה מדאמרינן פרק כיצד מברכין (ברכות דף מ.) אין מי רגלים כלים אלא בישיבה ובעפר תיחוח אפילו בעמידה וכו' אבל אוחז באמה לא קאמר דאע"ג דמסתמא כמו כן כלים ואמרינן נמי בפרק כל היד (נדה דף טז:) ג' שנאתי וכו' וחשיב אוחז באמה ומשתין ולא הוזכר שם ר"א אלא ש"מ דחזרו רבנן והודו לר"א ואע"ג דלא אשכחן בהדיא לא במשנה ולא בברייתא שחזרו יש לומר כן וה"נ אשכחן בפרק כל היד (שם דף יג:) אמילתא אחריתי דקאמר ר' טרפון תקצץ ידו על טיבורו פי' על שנגע באמתו אמרו לו ישב לו קוץ לא יטלנו משמע דרבנן שרו אפילו בלא קוץ אלא דהוו מקשי ליה אודי לן מיהת בישב לו קוץ ובמתני' דהתם באנשים תיקצץ ומסתמא אתיא נמי כרבנן דאין סברא לאוקומיה כר"ט אלמא דחזרו בהן אע"ג דלא אשכחן לה בהדיא וא"ת וכיון דמצוה לשפשף ויש תקנה לשפשף מאי קא פרכי ליה רבנן לר"א אין לו מקום גבוה ואין לו עפר תיחוח מאי אמר להם מוטב יוציא לעז על בניו שהן ממזרים ואל יראה רשע שעה אחת לפני המקום ואמאי לא אמר להו מצוה לשפשף וי"ל אם לא יאחוז באמה כלל אז יהיה רוב ניצוצות ניתזים על רגליו ואפילו אם משפשף יהא ניכר ויוציא לעז על בניו וגם יש לו טורח לשפשפן הכל ומניח: אין אדם נכנס לעבודה אפילו טהור עד שהוא טובל . לאו דוקא לעבודה אלא אפילו לשחיטה דלאו עבודה היא מוכח לקמן דבעי טבילה ואפילו בלאו עבודה רק שנכנס לעזרה וכן מוכיח בירושלמי דקאמר לא סוף דבר לעבודה אלא אפילו שלא לעבודה וכן מוכח לקמן כמו שאפרש בסמוך: ומה המשנה בין קדש לקדש כו' . תימה לי איכא למפרך מה להתם שכן רוצה לעבוד עבודה אבל טהור הנכנס שלא לעבודה מניין וי"ל דודאי הק"ו אינו אלא בטהור הנכנס כדי לעבוד אלא דמדרבנן גזרו אפילו בנכנס שלא לעבוד גזירה שמא יעבוד וא"ת אכתי ליפרך מה ליום הכפורים כשהוא משנה מקודש לקודש שכן טובל במקום קדוש די"ל דבשאר ימות השנה נמי יטבול במקום קדוש מהאי דינא אבל קשה אם כן כי קאמר בסמוך במאי קא מיפלגי לימא דבהא פליגי דלבן זומא טביל במקום קדוש ולר' יהודה לא ועוד דאכתי איכא למפרך מה ליום הכפורים שהוא חמור שלא הוכשרה עבודת יום בכהן הדיוט אלא בכהן גדול או ליפרך שכן מרובה כפרתו של היום כדפריך בפ"ק דשבועות (דף ט.) אלא צ"ל דבן זומא לא מחשיב להו פירכות דאדרבה אלימי אלים לק"ו ע"י כך ונכניס אותן חומרי בק"ו ונימא הכי ומה המשנה מקודש לקודש אע"פ שטבל כבר טבילה חשובה במקום קדוש ואע"פ שהוא כהן גדול דקדוש טפי ואע"פ שהוטלה עליו כל עבודת היום וזריז וזהיר טפי מתוך כך ומחמת שכפרת היום מרובה אפ"ה צריך טבילה המשנה מחול לקודש לא כ"ש והאי דלא טביל במקום קדוש סברא הוא כיון דאכתי לא נתקדש בבגדי קודש שיטבול בחול:
Yoma 30a - Mishnah translated into english
it is a mitzva to brush the drops of urine from one’s legs so that they cannot be seen. Since one rubs it with his hands, his hands require sanctification as well. The Gemara comments: This supports the opinion of Rabbi Ami, as Rabbi Ami said: It is prohibited for a man to go out with the drops of urine that are on his legs, because he appears as one whose penis has been severed. A man with that condition is incapable of fathering children. People who see urine on his legs might suspect that he is suffering from that condition and spread rumors about his children that they are mamzerim. Therefore, one must be certain to brush the drops of urine from his legs.
Apropos the above discussion the Gemara cites that Rav Pappa said: For one with excrement in its place, in the anus, it is prohibited to recite Shema until he removes it. What are the circumstances? If it is excrement that is visible, it is obvious that he cannot recite Shema, as there is excrement on his skin. If it is excrement that is not visible, and it is inside his body, how can Rav Pappa rule that he may not recite Shema? The Torah was not given to the ministering angels, and one’s body cannot be totally free of excrement. The Gemara answers: No, it is necessary to prohibit the recitation of Shema only in a situation where when he is sitting it is visible, and when he is standing it is not visible.
The Gemara asks: If so, in what way is that different from excrement on his flesh? As it was stated in a case where one has excrement on his flesh or that his hands were placed into a bathroom that Rav Huna said: It is nevertheless permitted to recite Shema. And Rav Ḥisda said: It is prohibited to recite Shema in those cases. The Gemara rejects this: The situations are not comparable. There is no dispute that excrement in its place is more severe, as in the anus the filth is great because it is new and malodorous. And if it is not in its place, its filth is not great, as it is dried and less malodorous. It is with regard to that situation that there is an amoraic dispute.
The Gemara proceeds to discuss a related topic. The Sages taught a halakha with regard to a meal in a baraita: A person who exits a meal to urinate washes one of his hands, the one that he used to brush off drops of urine, and enters to resume the meal. If one left, spoke with another, and lingered outside, he washes both of his hands and enters to resume the meal. Presumably, during the lengthy conversation he was distracted from maintaining the cleanliness of his hands, requiring him to wash his hands again. And when one washes his hands for the meal he should not wash them outside and then enter, due to the concern that doing so will arouse suspicion that he did not wash his hands. Rather, he enters and sits in his place and washes both his hands, and returns the jug of water to pass among the guests and ask if anyone requires water, to make certain that everyone is aware that he washed his hands.
Rav Ḥisda said: We said this principle with regard to making certain that one washes his hands in public only when he enters to drink; however, if he enters and intends to eat he may even wash his hands outside and enter. Why is this so? It is because it is well known that he is fastidious and would not handle food without cleaning urine and the like off his hands. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: And I can even wash my hands outside when I intend only to drink, because they know that I am fastidious and that I certainly washed my hands before I entered to eat.
MISHNA: A person does not enter the Temple courtyard for the Temple service, even if he is pure, until he immerses. Five immersions and ten sanctifications the High Priest immerses and sanctifies his hands and feet, respectively, on the day of Yom Kippur. And all of these immersions and sanctifications take place in the sacred area, the Temple courtyard, on the roof of the Hall of Parva, except for this first immersion alone. As that immersion is not unique to Yom Kippur, it may be performed outside the courtyard. They spread a sheet of fine linen between him and the people in the interest of modesty, and then the High Priest immersed and sanctified his hands and feet.
GEMARA: They asked ben Zoma with regard to this immersion: Why is it a requirement for anyone who enters to perform the Temple service? He said to them: Just as one who moves from service in one sacred area to service in another sacred area, i.e., the High Priest on Yom Kippur, who moves from one service to another in the Temple courtyard and the Sanctuary; and likewise one who moves from service in an area that one who enters while impure is punished by karet, the courtyard, to service in another area that one who enters impure is punished by karet, the Sanctuary or the Holy of Holies, requires immersion; so too, with regard to one who moves from a non-sacred area to a sacred area, and from a place that one who enters while impure is not punished by karet to a place that one who enters while impure is punished by karet, is it not right that he require immersion? This first immersion was instituted for purposes of sanctity rather than purity.
Rabbi Yehuda says: It is an ancillary immersion, which is not a mitzva, instituted so that one will remember any old impurity that he contracted and withdraw. In the course of immersion, he will remember if he was exposed to a source of seven-day impurity and will refrain from serving in the Temple.
The Gemara asks: With regard to what principle do ben Zoma and Rabbi Yehuda, who provided two different rationales for the immersion, disagree?
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.
Talmud Bavli