Talmud BavliThe learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat רינה בת לדיסיה
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat אליעזר בן רחל
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Rav Chlomo Ben Jamilla
Yoma 52a : Youtube
Daf TubeYoutube
3 video classes :
Yoma Page 52a
Yoma 52a - Guemara
למיעל להדיא ורבי יוסי אמר לך חביבין ישראל שלא הצריכן הכתוב לשליח ור' יהודה נמי ניעול בין מנורה לכותל משחרי מאניה א"ר נתן אמה טרקסין לא הכריעו בו חכמים אי כלפנים אי כלחוץ מתקיף לה רבינא מ"ט אילימא משום דכתיב (מלכים א ו, ב) והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו וכתיב (מלכים א ו, יז) וארבעים באמה היה הבית הוא ההיכל לפני וכתיב (מלכים א ו, כ) ולפני הדביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב ועשרים אמה קומתו ולא ידעינן אמה טרקסין אי מהני עשרים ואי מהני ארבעים ודילמא לא מהני עשרין ולא מהני ארבעין וחללא קא חשיב כותלים לא קא חשיב תדע דכל היכא דקא חשיב כותלים חשיב ליה לדידיה דתנן ההיכל מאה על מאה ברום מאה כותל אולם חמש והאולם אחת עשרה כותל ההיכל שש וארכו ארבעים אמה ואמה טרקסין וכ' אמה בית קדשי הקדשים כותל ההיכל שש והתא שש וכותל התא חמש אלא קדושתיה אי כלפנים אי כלחוץ והיינו דאמר רבי יוחנן בעי יוסף איש הוצל (מלכים א ו, יט) ודביר בתוך הבית מפנימה הכין לתתן שם את ארון ברית ה' איבעיא להו היכי קאמר קרא ודביר בתוך הבית מפנימה הכין לתתן שם או דילמא הכי קאמר ודביר בתוך הבית מפנימה ומי מספקא ליה והתניא איסי בן יהודה אומר חמש מקראות בתורה אין להן הכרע
Comments from Rashi on Masechet Yoma Page 52a
למיעל להדיא . לילך אצל הכותל הצפוני כל אורך ההיכל וכל שעה עיניו נזונות מבית קדשי הקדשים דרך הפריפה שכנגדו: ור' יוסי אמר לך חביבין ישראל שלא הצריכן הכתוב לשליח . אלא כל אחד ואחד מתפלל על עצמו שנאמר אשר ידעון איש נגע לבבו ופרש כפיו אל הבית הזה (מלכים א ח) הלכך חביב הוא שלוחן ליכנס לפומבי: משחרי מאניה . בגדיו משחירין מעשן המנורה שהשחיר את הכותל: טרקסין . לשון פנים וחוץ הוא כך ראיתי בתלמוד ירושלמי וראיה לדבר חסידים הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טרקסמון כדי לחייבם במעשר (ברכות דף לה:) למדנו שהטרק לשון כניסת פנים הוא: דביר . היא המחיצה לפני הדביר חלל בית קדשי הקדשים שהוא לפנים מן המחיצה: קחשיב לדידיה . למקום המחיצה לבד מן הששים: כותל אולם . כותל החיצון למטה רוחב היסוד והאסקופה ולמעלה מגובה כיפת הפתח עובי החומה שעולה עד ק' אמה לבד רוחב כיפת החלל שהיא י"א אמה לבד רוחב כיפת עובי החומה: והתא שש . יציע שאחורי בית הכפרת: מפנימה הכין . ולפנים מאותה מחיצה הכין מקום חללה והזמינו לתת שם את הארון אלמא דביר גופיה לאו מקדושת פנים הוא: היכי קאמר קרא . מי אמרינן ה"ק ודביר בתוך הבית מחיצה עשה שמפסקת בתוך הבית: או דילמא ה"ק ודביר בתוך הבית מפנימה . דמקום הדביר גופיה משל פנים הוה ואותו הכין לתתו שם באותה כניסה את הארון: אין להם הכרע . לדעת היכן הן נוטין:
Comments from Tosafot - Yoma 52a
ועשרים אמה קומתו . רש"י פי' בפי' מלכים דהא דאמר לעיל ושלשים אמה קומתו היינו כל הבית עד הגג והא דכתיב ועשרים אמה קומתו היינו עד עליית בית קדשי הקדשים ובב"ב פרק המוכר פירות (דף צח:) פריך ליה ומשני עשרים אמה קומתו משפת כרובים ולמעלה שהכרובים שעשה שלמה העומדים בקרקע משני צדי הארון גבהם עשר אמות: כותל ההיכל שש והתא שש וכותל התא חמש . תימה והכתיב היציע התחתונה חמש באמה רחבה (מלכים א ו) וי"ל דהכא מיירי בתא האמצעי דכתיב והתיכונה שש באמה רחבה כי מגרעות נתן לבית סביב ופר"י דה"פ דקרא שעובי כותל ההיכל לא היה שוה בכל מקום שאם כן היו צריכות לנקב החומה לתחוב בה ראשי הקורות של התא וזה לא רצו לעשות פן ירקבו אלא עשו את חומת ההיכל במערב למטה שבעה אמות והוצרכו לגרוע ממנה אמה כנגד תקרת התא האמצעי להניח ראשי הקורות על אותה כניסה ושוב הוצרכו לגרוע עוד אמה כנגד תקרת תא השלישי לפיכך התחתונה חמש באמה רחבה והתיכונה ו' באמה רחבה והג' ז' באמה רחבה והיינו דתנן במס' מדות [פ"ד מ"ד] התחתונה רחבה חמש והרובד ששה רובד ששה היינו התקרה המפסקת בינה לתא התיכונה שעל גבה והאמצעית שש והרובד ז' והקשה ר"י בר מרדכי אי למטה קא חשיב הכא לשם לא היתה התא שש אלא חמש ואי בתיכונה קא חשיב מאי קאמר כותל ההיכל שש והא כבר נגרע ממנה כנגדה ולפי מה שפירשנו ניחא דכותל ההיכל כנגד תא התחתונה היה עוביה ז' וכנגד התיכונה עוביה ו' כי כבר נגרע ממנה אמה והכא כנגד התיכונה קא חשיב דהוי התם כותל ההיכל ו' והתא ו' וא"ת ואמאי לא קא חשיב למטה כותל ההיכל ז' והתא ה' ואידי ואידי חד שעורא הוא י"ל דניחא ליה למיחשב במקום שהיה כותל ההיכל ו' כמו כותל מזרחי של היכל שהיה כמו כן ו' אי נמי נראה לר"י שהמגרעות היו בכל הכתלים בכותל ההיכל ובשלשת כותלי התא וכותל ההיכל היה למטה ו' אמות ומחצה וכותל התא ה' אמות ומחצה וכשהיה מגרע חצי אמה מכל כותל כדכתיב כי מגרעות נתן לבית סביב נמצא התא התחתונה חמש על חמש והתיכונה שש על שש והשלישית שבע על שבע והא דקתני רובד שש ורובד שבע אור"י דהיינו אורך המגרעת הראשונה היא שש והמגרעת השניה ארכה שבעה וקרי להו רובד לפי שהמגרעת כעין שורה בולטת כעין ששנינו במסכת תמיד בפ"ק (דף כה:) בית גדול היה ומוקף רובדים וקאמר בגמ' רובדים מאי נינהו. גורתא דאיצטוותא דסלקי בהו לאצטוותא שהיו עושין כעין אצטוואות סטיו לפנים מסטיו מעלותם של אבנים שקורין דגוריד ולשון רובד הוא שורה עוד פר"י דנראה לו דכותל ההיכל שש והתא שש דלמטה לגמרי קא חשיב ואע"ג דכתיב במשכנה דמלכים חמש באמה רחבה של מסכת מדות דבית שני היו חלוקין משל שלמה כמו שהיו חלוקין ממשכנה דיחזקאל דלעתיד דכתיב ביחזקאל (מא) בתר דפריש היכל ובית קדשי הקדשים כתיב ורחב הצלע ד' אמות וצלע היינו תא כדאמר פ' המוכר הבית (ב"ב דף סא.) וכתיב נמי התם (שם) והצלעות צלע אל צלע שלשים ושלש פעמים אלמא דלא הוו בההיכל אלא ל"ג תאים ובמסכת מדות [פ"ד מ"ג] תנן ל"ח תאים היו שם ט"ו בצפון וט"ו בדרום ושמנה במערב והר' יצחק בר מרדכי פי' דלא בהיכל היו המגרעות אלא בתא היו והא דתנן רובד שש היינו שורות אבנים עליונים של כותל היציע התחתונה שעליה מונחים ראשי הקורות וכשהיתה אותה שורה רחבה שש נמצאת שהיתה בולטת אמה שעובי כותל התא לא היה אלא ה' אמות ולכך בולטת אמה מבחוץ לפי שהיו צריכין לכנוס אמה מקום הנחת הקורות לבלתי אחוז בקירות הבית ונמצא דעכשיו נמי כשהיו כונסין אמה היתה החומה מכל מקום עדיין עובי ה' אמות לפי שבמקום אמה הכניסה נתוספה אמה מבחוץ ולא נהירא לר"י דלמה היו מוסיפין אמה אי מחמת חוזק החומה כדי שתהא בכל מקום לכל הפחות ה' אדרבה אותה תוספת היא גרעון שהיה בנין העליון בולט אמה חוץ לתחתון ומכביד עליו ועוד קשה התינח רובד שש אבל רובד שבע למה וכשהיה רובד שלמעלה ז' נמצא שהיה בולט חוץ לחומה שתי אמות שעובי החומה חמש ומה היו צריכין לבליטת שתי אמות והלא לא היו כונסין ביציע השלישית אנא אמה שהיה שבע אמות רחבה אמה אחת יותר מן התיכונה ועוד לפי דבריו היו נוקבין כותל ההיכל ויותר היה נכון לנקוב כותלי התא ועוד דלישנא דקרא כי מגרעות נתן לבית משמע היכל ולא תאים דלא איקרו בית מיהו הא לא קשיא דמצינו למימר מגרעות נתן לדביר שהיה לבית סביב דהיינו לכותלי התאים ואני שמעתי בשם רבינו יצחק הבחור שלא היה בכותל ההיכל לא מגרעות ולא כניסה ולא בליטה וראשי הקורות היו מונחין מכותל תא לכותל תא שכנגדו ובמקום הנחת הקורות היה כניסה בכותל התא חצי אמה מזה וחצי אמה מזה וכל התאים היו שוים ממזרח למערב שש אמות בין התחתונה [בין] התיכונה בין השלישית וכותל התא חמש אבל מצפון לדרום התחתונה ה' והתיכונה ו' והשלישית שבע והשתא ניחא כותל ההיכל ו' והתא שש וכותל התא [חמש] דבין התחתונה בין התיכונה בין השלישית היו שש ממזרח למערב וכותל היכל שש וכותל התא חמש בין למטה בין למעלה:
Yoma 52a - Mishnah translated into english
to enter directly, as it is more appropriate for the High Priest to approach the Holy of Holies somewhat circuitously. And in response to this Rabbi Yosei could have said to you: The Jewish people are beloved by God, as the Torah did not require them to make use of an agent, e.g., an angel, to intercede on their behalf. Instead, God hears the nation’s prayers directly. Consequently, the High Priest, who represents the people on Yom Kippur, need not approach in a roundabout fashion.
The Gemara asks: But if an indirect approach is a mark of respect, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, too, let the High Priest enter indirectly between the candelabrum and the wall. The Gemara answers: If the High Priest walks by that route, he might blacken his clothes through the soot left on the wall by the candelabrum.
Rabbi Natan said: With regard to the one-cubit partition, the Sages did not determine its status, whether it was part of the inside of the Holy of Holies or part of the outside area of the Sanctuary.
Ravina strongly objects to this opinion: What is the reason for this uncertainty? If we say it is because it is written: “And the House that King Solomon built for the Lord was sixty cubits in length, and its width was twenty cubits, and its height was thirty cubits” (I Kings 6:2), and it is written: “And the House, that is, the Sanctuary, was forty cubits long” (I Kings 6:17), and it is written: “And before the partition twenty cubits in length, and twenty cubits in width, and twenty cubits in height” (I Kings 6:20), and therefore we do not know whether the one-cubit partition was part of these twenty cubits of the Holy of Holies or part of these forty cubits of the Sanctuary, then this problem can be resolved.
Ravina explains the resolution of the problem: But perhaps it was not part of these twenty cubits nor part of these forty cubits, as in establishing the measurements the verse counts the space but does not count the walls themselves, i.e., the cubit of the wall is not included in either measurement. Know that it is so, as anywhere that the verse counts the area of the walls in addition to the spaces they contain, it also counts the one-cubit partition.
Ravina cites a proof for the previous claim. As we learned in a mishna: The Sanctuary was one hundred cubits by one hundred cubits, with a height of one hundred cubits. From east to west, the hundred cubits were divided as follows: The wall of the Entrance Hall was five cubits; and the Entrance Hall itself was eleven cubits; the wall of the Sanctuary was six cubits; the length of the Sanctuary itself was forty cubits; and there was the one-cubit partition; the Hall of the Holy of Holies was another twenty cubits; the outer wall of the Sanctuary was six cubits; and the chamber behind it was six cubits; and the wall of the chamber was five cubits. This mishna proves that when the walls are counted in addition to the spaces, the one-cubit partition is included in the calculation.
Rather, the uncertainty does not concern the location of the one-cubit partition, which was certainly positioned between the Sanctuary and the Holy of Holies. Instead, the issue is its sanctity, whether it was considered like the inside of the Holy of Holies or like the outside area of the Sanctuary. Since there was no such wall in the Second Temple, the Sages were uncertain with regard to the status of the extra cubit.
§ And this is what Rabbi Yoḥanan said: Yosef of Hutzal raised a dilemma with regard to the verse: “And he prepared a partition in the midst of the House within to set there the Ark of the Covenant of the Lord” (I Kings 6:19). This was his dilemma that was raised before the Sages: With regard to what case is the verse speaking?
The Gemara explains the dilemma. Should it be read: And Solomon prepared a partition in the midst of the House within to set there, meaning that he placed the partition within the Temple and behind it he prepared a space to place the Ark, and the partition itself did not possess the sanctity of the Holy of Holies? Or perhaps this is what the verse states: A partition in the midst of the House within, i.e., the verse ends there, while the rest of the text forms a new verse. According to this interpretation, the place of the partition itself was part of the Holy of Holies, and that was where Solomon prepared a place for the Ark.
The Gemara is surprised at this explanation: And was Yosef of Hutzal really uncertain how to punctuate this verse? But wasn’t it taught in a baraita that Isi ben Yehuda says: There are five verses in the Torah whose meaning cannot be decided, i.e., it is unclear from the text how the verses should be read.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.