Talmud BavliThe learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Amram ben Itshak Loubaton
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Rav Chlomo Ben Jamilla
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Yechayahou ben Moche
Yoma 74a : Youtube
Daf TubeYoutube
3 video classes :
Yoma Page 74a
Yoma 74a - Guemara
ואליבא דרבי עקיבא דאמר אדם אוסר עצמו בכל שהוא וכי תימא כיון דאית ליה היתר מן התורה קא חייל קרבן שבועה והתנן שבועת העדות אינה נוהגת אלא בראויין להעיד והוינן בה למעוטי מאי רב פפא אמר למעוטי מלך רב אחא בר יעקב אמר למעוטי משחק בקוביא והא משחק בקוביא מדאורייתא מיחזי חזי ורבנן הוא דפסלוהו ולא קא חיילא עליה שבועה שאני התם דאמר קרא (ויקרא ה, א) אם לא יגיד והאי לאו בר הגדה הוא כלל וכל היכא דתני ענוש כרת לא תני אסור והתניא אע"פ שאמרו אסור בכולן לא אמרו ענוש כרת אלא על האוכל ושותה ועושה מלאכה בלבד הכי קאמר כשאמרו אסור לא אמרו אלא בכחצי שיעור אבל כשיעור ענוש כרת ואף על פי שענוש כרת אין ענוש כרת אלא אוכל ושותה ועושה מלאכה בלבד ואב"א כי קתני אסור אשארא דתנו רבה ורב יוסף בשאר סיפרי דבי רב מניין ליוה"כ שאסור ברחיצה בסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ת"ל (ויקרא טז, לא) שבתון שבות גופא חצי שיעור רבי יוחנן אמר אסור מן התורה ריש לקיש אמר מותר מן התורה רבי יוחנן אמר אסור מן התורה כיון דחזי לאיצטרופי איסורא קא אכיל ריש לקיש אמר מותר מן התורה אכילה אמר רחמנא וליכא איתיביה ר' יוחנן לריש לקיש אין לי אלא כל שישנו בעונש ישנו באזהרה כוי וחצי שיעור הואיל ואינו בעונש יכול אינו באזהרה ת"ל (ויקרא ז, ג) כל חלב מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הכי נמי מסתברא דאי סלקא דעתך דאורייתא כוי ספיקא הוא איצטריך קרא לאתויי ספיקא אי משום הא לא איריא קסברי
Comments from Rashi on Masechet Yoma Page 74a
ואליבא דר' עקיבא דאמר . במס' שבועות (דף יט:) אדם הנשבע שלא אוכל סתם אוסר עצמו בכל שהוא דהכי תנן שבועה שלא אוכל ואכל כל שהוא ר' עקיבא מחייב וחכמים פוטרים הלכך הא דקתני חייב אי כרבנן סבירא ליה מוקמינן ליה במפרש ואי כרבי עקיבא סבירא ליה מוקמינן ליה אפי' בסתם ורבי שמעון פוטר ר' שמעון לטעמיה דאמר בכל שהוא נמי מושבע מסיני הוא דתניא במסכת מכות (דף יז.) ר' שמעון אומר כל שהוא למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן ואי סבירא ליה לריש לקיש דחצי שיעור אסור מדרבנן היכי מוקי לה להא דתני חייב באוכל חצי שיעור והרי אף עליו מושבע משום לאו דלא תסור (דברים יז): וכי תימא כיון דאית ליה היתר מן התורה . אין זה מושבע מסיני וכי משתבע עליה חיילא שבועה ומיחייב עלה: שבועת העדות . שחייב הכתוב עליה קרבן שבועה שנאמר (ויקרא ה) ושמעה קול אלה: והוינן בה למעוטי מאי . דלא תנן במתני' בהדיא הא תנא ליה רישא נוהגת באנשים ולא בנשים ברחוקים ולא בקרובים בכשרין ולא בפסולין: למעוטי מלך . דתנן ביה (סנהדרין דף יח.) לא מעיד ולא מעידין אותו: למעוטי משחק בקוביא . בעירבון דהוי גזלן מדרבנן ופסול לעדות: מדאורייתא מיחזא חזי . דלא הוי גזלן דאורייתא אלא שגזל מידו כמו ויגזל את החנית מיד המצרי ( כג) כך מפרש בב"ק (דף עט:): אם לא יגיד . משמע מי שהגדה שלו מועלת לבעל הדין והאי לא מהניא הגדה דידיה הואיל ולא מקבלינן לה מדרבנן: וכל היכא דענוש כרת לא תני אסור . דקשיא לך לעיל אסור ענוש כרת הוא: איבעית אימא כי קתני . מתניתין אשארא משום רחיצה וסיכה דליכא כרת תנא אסור: שאר סיפרי . דלאו תורת כהנים ספר וידבר ואלה הדברים: שבתון . וגבי עינוי כתיב וכי היכי דשבתון האמור בשבת אסמכו ביה רבנן שאר מלאכות שלא היו במשכן ואינה מלאכה גמורה ה"נ שבתון דגבי עינוי דכתיב שבתון הוא לכם ועניתם להוסיף על עינוי אכילה ושתיה קאתי: אין לי אלא שישנו בעונש ישנו באזהרה . גבי חלב קאי דעונשו ואזהרתו סמוכים זה לזה כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו הרי אזהרה וסמיך ליה כי כל אוכל חלב מן הבהמה הרי עונש אין לי שיהא מוזהר אלא על כשיעור שהוא ענוש עליו כרת דגבי עונש לא כתיב כל אחלב אלא אאוכל דכתיב כי כל אוכל חלב: כוי . שהוא ספק ואין בו כרת וחצי שיעור שאינו בעונש מניין שהוא באזהרה: תלמוד לומר כל חלב . לא תאכלו הכא כתיב כל אחלב כלומר אפילו כל שהוא:
Comments from Tosafot - Yoma 74a
כיון דחזי לאצטרופי איסורא קאכיל . תימה לי אמאי לא קאמר מטעמא דבסמוך דכל חלב לרבות חצי שיעור דהא ר' יוחנן ידע לההיא ברייתא דהא בסמוך קא מותיב מינה וי"ל דלהכי איצטריך ליה לר' יוחנן לפרושי האי טעמא משום דאי מקרא דכל חלב הוה אמינא עיקר קרא לכוי איצטריך וחצי שיעור מדרבנן ואסמכוה אקרא אבל השתא דקאמר טעמא דחזי לאיצטרופי סברא הוא מהאי טעמא דדרשה גמורה היא לחצי שיעור: כוי ספיקא הוא כו' . תימה אמאי לא הכריעו בו חכמים אי חיה אי בהמה נבדוק בקרניה שבזה ניכר אי חיה אי בהמה כדאיתא באלו טריפות (חזלין דף נט:) וי"ל דשמא היו טועין בסימנא דחרוקות בעינן והוא דמיבלע חירקייהו והיינו ספיקא דעיזא דכרכוז ואפילו למאן דשרי תרבא דעיזא דכרכוז אפשר דעיזא דכרכוז מחשיב ליה מיבלע חירקייהו ובכוי איסתפקא להו: איצטריך קרא לרבויי ספיקא . ואע"ג דאמר פ"ט דבכורות (דף נח:) עשירי ודאי ולא עשירי ספק וכן בשילהי מסכת נזיר (דף סה:) דאמרינן ספק בהרת קדמה ספק שער לבן קודם טהור ויליף לה מקרא דכתיב לטהרו או לטמאו פתח הכתוב בטהרה תחילה ולא פרכינן איצטריך קרא למעוטי ספיקא י"ל דהכא פריך שפיר איצטריך קרא [לאתויי] ספיקא דקמי שמיא גליא שהוא שוה כל שעה דהוה מצי למימר לן אי חיה אי בהמה דאי חד מינייהו חיה כולהו חיות ואי חד מינייהו בהמה כולהו בהמות וכן בפ"ק דשחיטת חולין (דף כב:) גבי פרט לתחילת הצהוב שבזה ושבזה פריך אי אמרת ספיקא הוי איצטריך קרא למעוטי ספיקא דקמי שמיא גליא שכל שעה שוה דכל תחילת הצהוב גדולים נינהו או קטנים נינהו אבל בספק עשירי לא הוה מצי למימר כולהו עשירי דיש מהן שהם תשיעי ויש מהן עשירי וכן בספק בהרת קודמת זימנין שער לבן קודם ובס"פ על אלו מומין (בכורות דף מא:) דתניא כשהוא אומר למטה זכר שאין תלמוד לומר להוציא טומטום ואנדרוגינוס ופריך מני אילימא ת"ק איצטריך קרא למעוטי ספיקא לאו מטומטום פריך שאין כולן שוין יש מהם זכר כשיקרע ימצא זכר ויש מהם נקבה אלא מאנדרוגינוס פריך דכולהו שוין דקמי שמיא גליא או כולהו זכרים או כולהו נקבות והא דקאמר התם אמר רב חסדא מחלוקת באנדרוגינוס אבל טומטום דברי הכל קדוש מספיקא דלא אתא קרא למעוטי טומטום אע"ג דלאו קמי שמיא גליא מכל מקום כיון דאיכא לאוקמי מיעוט לאנדרוגינוס שיש בו נקבות לא מסתבר לאוקמיה בטומטום דשמא יקרע וימצא זכר דטפי מסתבר לאוקמי באנדרוגינוס מבטומטום ולהכי פריך אלא מעתה בערכין יערך אלמה תניא הזכר ולא טומטום ואנדרוגינוס והוה לן לאוקמ' קרא דהזכר רק באנדרוגינוס ומשני סמי מכאן טומטום ובפרק קמא (דחגיגה דף ד.) תניא זכורך ולא טומטום ופריך איצטריך קרא למעוטי ספיקא יש לומר דהתם פריך משום דבלאו קרא הוה ידעינן דמספיקא לא לייתי דהיכי ניעביד לסמוך דילמא אשה הוי וקא עביד עבודה בקדשים לא ליסמוך דילמא גברא הוא וקא מבטל סמיכה ואע"ג דסמיכה לא מעכבא מכל מקום לא מייתי קרבן לכתחילה כדי לבטל סמיכה כדאמר בפסחים בפרק האשה (דף פח:) גבי ה' שנתערבו עורות פסחיהן ונמצא יבלת באחת מהן כולן פטורין מלעשות פסח שני משום דלא אפשר דלא מייתי ומתני במותר פסח משום דפסח לא בעי סמיכה ומותר פסח בעי סמיכה והא דאמר במסכת שקלים (דף יא:) ומייתי לה בפרק האיש מקדש (קדושין דף נה.) בהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר זכרים עולות נקבות זבחי שלמים ומקריבין אותן בלא סמיכה לפי שאין מכירין בעליהן שאני התם דכבר הוקדשו ואין להם תקנה בע"א אם לא נקריבם בלא סמיכה וספק מצורע דמייתי אשם בפ' התערובות (זבחים דף עו:) וקא מבטל סמיכה למאן דאמר סמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא תקוני גברא שאני ואם תאמר והא רב דסבר בס"פ המפלת (נדה דף כח.) דאנדרוגינוס ספיקא הוי מדטמא בלובן ואודם ומדפסיק בס"פ הערל (יבמות דף פג.) כרבי יוסי דאמר לא הכריעו בו אם זכר אם נקבה ובריה בפני עצמה הוא דקאמר רבי יוסי התם בברייתא לאו דוקא ואפי' הכי ממעטא ליה רב לענין ביאת מקדש מדכתיב מזכר ועד נקבה זכר ודאי נקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס והיכי אתי קרא למעוטי ספיקא וי"ל דבההיא דרב תרי מיעוטי כתיבי דהוה מצי למיכתב מזכר ועד אדם או מנקבה ועד אדם ואתא חד מינייהו לאנדרוגינוס וחד לטומטום ואי אנדרוגינוס זכר הוא אתי מזכר למעוטי ואי נקבה הוא אתי ועד נקבה למעוטי מטעם שהוא משונה ובבכורו' פרק על אלו מומין (דף מא:) גבי הא דממעט אנדרוגינוס מהזכר יתירה דכתיב גבי עולה ופריך מני אי רבנן קסברי ספיקא הוי ואיצטריך קרא למעוטי ספיקא התם פריך שפיר דאם בא למעוטי אפי' הוא זכר מפני שהוא משונה משאר זכרים אם כן מדממעטינן ליה מהזכר שמע מינה זכר הוא ולא ספיקא אלמא לא אתא כת"ק דאמר ספיקא הוי ולפי מה שפירש' אית ליה לרב דהמפלת (נדה דף כח.) שפיר ההיא דרב חסדא דאית ליה גבי בכור דטומטום קדוש מספיקא דחד מיעוטא כתב בבכור ולית ליה לאוקמינן אלא באנדרוגינוס ולא בטומטום שאם הוא זכר הוי זכר גמור וא"ת א"כ מאי קא פריך התם לרב חסדא מערכין דממעטינן מערך איש ומערך אשה טומטום ואנדרוגינוס ומשני סמי מכאן טומטום ומאי קושיא התם איכא תרי קראי הזכר ואם נקבה הלכך ממעטי' ליה כמו ההיא דהמפלת ויש לומר דהתם צריכי תרוייהו שפיר לאנדרוגינוס דאי לא כתב אלא הזכר הוה ממעטינן ליה מערך זכר אבל יהא בערך אשה דלא גרע מאשה והא דפריך מאם זכר אם נקבה להוציא טומטום ואנדרוגינוס מאי קושיא הא גבי שלמים איכא תרי מיעוטי אם זכר אם נקבה ויש לומר דגרסינן התם זכר או נקבה דכתיב בויקרא גבי שלמי צאן דמיניה דריש ליה בת"כ אבל אם זכר אם נקבה דכתיב בשלמי בן בקר דריש התם פרק אלו קדשים (תמורה דף יז:) לרבות ולד בעלי מומין ותמורת בעלי מומין והשתא פריך שפיר לרב חסדא דבהאי קרא לא כתב אלא חד מיעוט והוי או למעט כמו כשב או עז פרט לנדמה ואם תאמר הא אשכחן דכתב קרא כדי שלא נטעה דפריך בפרק אלו טרפות (חולין דף סו:) מכדי אנן אקשקשת סמכינן סנפיר דכתב רחמנא למה לי ומשני אי לא כתב רחמנא סנפיר הו"א מאי קשקשת [סנפיר] ואפילו דג טמא כתב רחמנא סנפיר עד דאיכא סנפיר וקשקשת וי"ל דלשון קשקשת משמע דבר שאינו שוה וחלק שהיד מסכסכת בו וסנפיר נמי כך הוא ונופל בו לשון קשקשת:
Yoma 74a - Mishnah translated into english
and the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who said: A man prohibits himself from any amount. If a man swears that he will not eat, he thereby prohibits himself from eating even the smallest amount of food. Therefore, Reish Lakish himself maintains that eating a half-measure does not constitute a prohibition.
And if you say: Perhaps Reish Lakish maintains that since a half-measure is permitted by Torah law, despite the fact that it is prohibited by rabbinic law, one is liable to bring an offering for violating an oath, then there is the following problem: Didn’t we learn in a mishna: An oath of testimony where one is sworn to give testimony on something that he saw or knew, applies only to those who are eligible to give testimony. If one who is ineligible to testify swears an oath to give testimony, the oath is invalid even if he does not testify. And we discussed it: The statement: Those who are eligible to give testimony, comes to exclude what? After all, it was already said that the oath does not apply to women, relatives, and other disqualified people. Rav Pappa said: It comes to exclude a king. A king is not disqualified from giving testimony, but he does not testify before a court, due to the requirement to give respect to a king.
Rav Aḥa bar Ya’akov said: It comes to exclude one who plays with dice, whom the Sages disqualified from giving testimony. But surely one who plays with dice is eligible by Torah law to give testimony, and it is the Sages who disqualified him. Despite this, an oath of testimony does not apply to him by Torah law, even though the prohibition on his testifying is rabbinic.
The Gemara rejects this by distinguishing between the two cases: It is different there, in the case of testimony, where the verse states: “If he does not utter it, then he shall bear his iniquity” (Leviticus 5:1), i.e., a man who can testify but doesn’t do so should be punished. But this person cannot ever give testimony since the court will not accept his testimony. The Torah makes liability for an oath of testimony contingent on one’s ability to testify. Therefore, an oath of testimony would not apply to someone unable to testify. However, one who takes an oath not to eat is liable if he breaks that oath, notwithstanding the rabbinic prohibition against eating less than a measure of forbidden food. Consequently, this rejection does not stand, and the first explanation remains.
§ The Gemara’s initial assumption is that the mishna’s use of the word prohibited is referring to a transgression not punishable by karet. The Gemara asks: And anywhere that it teaches that transgressing is punishable by karet, does it never teach using the word prohibited? Was it not taught in a baraita: Although they said the word prohibited with all of the five Yom Kippur afflictions, they said that the punishment of karet applies only to one who eats, or drinks, or performs prohibited labor. This means that the word prohibit is used with transgressions punishable by karet as well. The Gemara rejects this. This is what the baraita is saying: When they said that those five activities are prohibited, they said that only with regard to a half-measure; but a full measure is punishable by karet. And although a violation is punishable by karet, it is punishable by karet only if one eats, or drinks, or performs prohibited labor; these alone are the cases where karet is incurred.
And if you wish, say instead that when it is taught in the mishna using the language of prohibited, it is referring to the other transgressions, which do not incur karet. As Rabba and Rav Yosef taught this in other books of Rav’s school, i.e., the Sifrei, the halakhic midrash on Numbers and Deuteronomy: From where is it derived that it is prohibited to engage in bathing, and in smearing oil on one’s body, and in wearing shoes, and in having relations on Yom Kippur? The verse states: “Shabbaton” (Leviticus 16:31), meaning resting and refraining from certain activities. Therefore, the word prohibit is used with these activities, but they are not punishable by karet.
§ Apropos the dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish, the Gemara deals with the matter itself: What is the law with regard to a half-measure? Rabbi Yoḥanan said: It is prohibited by Torah law. Reish Lakish said: It is permitted by Torah law. The Gemara elaborates: Rabbi Yoḥanan said it is prohibited by Torah law because it is fit to combine with another half-measure. If one continues to eat more, he will eat a whole measure, which is punishable by Torah law. Therefore, even when he eats the first half-measure he is eating forbidden food. Reish Lakish said it is permitted by Torah law. His reason is as follows: With regard to all forbidden foods, the Merciful One states in the Torah: “Eat,” for example in the verse: “You shall eat neither fat nor blood” (Leviticus 3:17). Eating is defined as consuming a minimum of an olive-bulk, and there is no prohibition if one eats less than an olive-bulk.
Rabbi Yoḥanan raised an objection to the opinion of Reish Lakish from what was taught in a baraita with regard to the prohibition of forbidden fat: I have derived only that anything that is included in the punishment of karet is included in the prohibition. However, one might have thought that there is no prohibition to eat fat of a koy, or a half-measure of forbidden fat, since there is no punishment for those. Therefore, the verse states: “All fat” (Leviticus 7:23), indicating that there is a prohibition to eat any kind of fat, including fat of uncertain status and a half-measure of fat. Therefore, a half-measure of fat is prohibited by Torah law. Reish Lakish rejects this argument: This prohibition is rabbinic, and the verse brought as a proof is a mere support. It cannot be claimed that there is such a prohibition by Torah law.
The Gemara comments: So too, it is reasonable to say that the baraita cites only the verse as a support and not as a source to prove the prohibition. For if it could enter your mind that this teaching constitutes a prohibition by Torah law, there is uncertainty whether a koy is a wild beast or a domestic animal. Is a verse necessary to include an uncertainty? There is no doubt before God and therefore no purpose in writing a case of doubt in the Torah. Consequently, the baraita cites the verse only as a support. The Gemara answers: If that is the reason, there is no conclusive argument. The Sages of the baraita might have thought
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.