Talmud BavliZevahim 40a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Zevahim Page 40a
Zevahim 40a - Guemara
אמר מר אין לי אלא מתן שבע שמעכבות בכל מקום היכא אמר רב פפא בפרה ובנגעים מתן ארבע מנין ת"ל כן יעשה מ"ש מתן ז' דכתיבן וכפילן מתן ד' נמי כתיבן וכפילן א"ר ירמיה לא נצרכא אלא לר"ש דתניא למעלה אומר קרן קרנות שתים למטה הוא אומר קרן קרנות ארבע דברי ר"ש ר' יהודה אומר אינו צריך הרי הוא אומר באהל מועד על כל האמור באהל מועד ורבי יהודה כן יעשה מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדתניא לפי שלא למדנו לפר יוה"כ לסמיכה ושירי הדם מנין ת"ל כן יעשה ולפר יוה"כ לא למדנו הא אמרת לפר זה יוה"כ איצטריך סד"א הני מילי עבודה דמעכבא כפרה אבל עבודה דלא מעכבא כפרה אימא לא קמ"ל ור"ש האי באהל מועד מאי עביד ליה באהל מועד מבעי ליה שאם נפחתה תקרה של היכל לא היה מזה ואידך מאשר ואידך אשר לא דריש אביי אמר לר' יהודה נמי איצטריך סד"א מידי דהוה אסמיכה ושירי הדם דאע"ג דכתיבן וכפילן לא מעכבא מתן ארבע נמי לא תתעכב קמ"ל לפר זה פר יום הכפורים למאי הילכתא אי לעכב פשיטא חוקה כתיבה ביה אמר רב נחמן בר יצחק לא נצרכא אלא לרבי יהודה דאמר כי כתיבה (ויקרא טז, לד) חוקה אדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים שאם הקדים מעשה לחבירו לא עשה ולא כלום אבל דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי אימא מדכסידרן לא מעכבי הזאות נמי לא מעכבי קמ"ל מתקיף לה רב פפא ומי מצית אמרת הכי והתניא (ויקרא טז, כ) וכלה מכפר את הקודש אם כיפר כילה ואם לא כיפר לא כילה דברי ר"ע א"ל רבי יהודה מפני מה לא נאמר אם כילה כיפר ואם לא כילה לא כיפר אמר רב פפא לא נצרכא אלא לאת דם ובטבילה את אמר רב אחא בר יעקב לא נצרכא להכשיר
Comments from Rashi on Masechet Zevahim Page 40a
בפרה . והזה אל נכח פני אהל מועד וגו' וכתב חוקה לעיכובא: בנגעים . בלוג שמן של מצורע והזה מן השמן באצבעו וגו' וכתיב זאת תהיה תורת המצורע (ויקרא יד) וכל הווייה עיכובא: מתן ארבע נמי כתיבן בהדיא וכפילן . דועשה כאשר עשה אכולה מילתא קאי ומהיכא תיתי למעוטינהו: דכתיבן . בהדיא: וכפילן . ועשה כאשר עשה: מתן ארבע נמי כתיבן בהדיא וכפילן . דועשה כאשר עשה אכולה מילתא קאי ומהיכא תיתי למעוטינהו: לא נצרכא אלא לר"ש . דאמר לא כתיב ביה אלא שתים ושתים אחרות בהיקשא דהאי קרא איתקוש פר כהן משיח ופר העלם דבר כדאמרן לפר זה פר כהן משיח הילכך אי לא דהדר כפלינהו לא הוו כפולין: למעלה . בפר כהן משיח: למטה . בפר העלם: קרן קרנות . מדמצי למיכתב קרן וכתב קרנות הויא שתים דאית ליה לר"ש יש אם למקרא וחוזרים ומלמדים זה מזה בהיקש: הרי הוא אומר . בשניהם על קרנות מזבח קטרת סמים אשר לפני ה' אשר באהל מועד והאי באהל מועד יתירא הוא דהא כתיב אשר לפני ה' ולמדך על כל הקרנות שבתוך ההיכל צריך ליתן: סמיכה ושפיכת שירים לא נאמרו בפרשת אחרי מות: ת"ל כן יעשה . לרבות פר יוה"כ לסמיכה ושירים דהא פר יוה"כ בהאי קרא כתיב כדאמר לפר זה יוה"כ: והאמרת לפר כו' . וכיון דאיתקש להאי איתרבו להו סמיכה ושירים בהיקשא ולמה לי תו כן יעשה: ס"ד אמינא . כי איתקש לעבודה דמעכבא כפרה הוא דאיתקש כדכתיב וכפר בהאי קרא ולרבויי בי' את בדם וטבילה כדמפרש לקמן: נפחתה . תקרת עלייתו וגגו תו לאו אהל הוא: מאשר . נפקא ליה ארבע קרנות מאשר דמצי למכתב אשר לפני ה' באהל מועד למה לי [למיהדר] למיכתב אשר אלא על כל הקרנות אשר באהל דהאי אשר בתרא משום מזבח לא איצטריך למיכתביה: לר' יהודה נמי . אע"ג דכתיבי מתן ארבע בהדיא וכפילן בועשה כאשר עשה: איצטריך . כן יעשה לרבויינהו שיעכבנו: סד"א מידי דהוה אסמיכה ושירי הדם . דפר העלם גופיה דכתיבן וכפילן ולא מעכבי כדאוקימנא עילוייהו מיעוטא דוכפר ונסלח משום טעם דאין מעכבות בכ"מ: מתן ארבע . שאין מעכבות בחטאת החיצונה נמי לא ליעכבו דנימעטו נמי מוכפר ונסלח: קמ"ל . (דלענין סמיכה ושירים שאין מעכבין בכ"מ קא חשיב להו כפרה) דאילו סמיכה ושירים אפילו עקרינהו לגמרי לא מעכבי ואילו מתן ארבע חדא מינייהו מעכב בחטאת החיצונה הילכך מייתינן לכולהו לעיכובא מוכן יעשה: למאי הילכתא לעכב . דהא לא כתיבן וכפילן ביה ואיצטריך לאקשויי: פשיטא . גרסינן גבי פר יוה"כ: לעכב . שיהו כל המתנות מעכבות: חוקה כתיב . בסוף פרשת אחרי מות והיתה זאת לכם לחוקת עולם וגו': לרבי יהודה . בפ' הוציאו לו (יומא דף ס.): דאמר דברים הנעשין בבגדי לבן מבפנים . מתנות וקטרת שעל בין הבדים: הקדים מעשה לחבירו לא עשה ולא כלום . דחוקה עלייהו כתיב: אבל דברים הנעשין בבגדי לבן מבחוץ . כגון מתנות פר ושעיר שעל הפרכת: הקדים שעיר לפר מה שעשה עשוי . דחוקה לאו עלייהו כתיב והתם מפרש טעמייהו: אימא מדכסדרן לא מעכבי . אלמא חוקה לאו עלייהו קיימא מנין הזאות גופייהו נמי לא ליעכב אם חסר מהן: קמ"ל . היקשא דהכא: ומי מצית אמרת הכי . דלר' יהודה עיכובא מהכא יליף: וכלה מכפר . קרא יתירא הוא דלא הוה ליה למיכתב אלא והקריב את השעיר החי: אם כיפר . כפרה המעכבת בשאר מקומות כגון מתנת דמים מתן שבע ומתן ד': כילה . אע"פ שלא שפך שירים ליסוד מזבח חיצון: מפני מה לא נדרוש . המקרא כסדר מכתבו ונאמר אם כילה הכל אפילו שפיכת שירים כיפר: ואם לא כילה לא כיפר . והכי מפרש בסדר יומא דשיריים מעכבין איכא בינייהו אלמא עיכוב לר' יהודה מהכא נפקא: לא נצרכא . האי דמקיש פר יוה"כ לפר העלם דבר ולפר כהן משיח: אלא לאת בדם וטבילה . דבפר כהן משיח כתיב וטבל הכהן את אצבעו בדם ואי קשיא בהאי קרא פר יום הכפורים לפר העלם הוא דאיתקש דבדידיה קא מישתעי קרא ובפר העלם לא כתיב את בדם וטבילה הא אמרן כאשר עשה לפר זה פר כהן משיח אלמא לפר כהן משיח נמי איתקוש ובפר יום הכפורים לא כתיב את ולא כתיב טבילה ולא כתיב בדם דהכי כתיב ולקח מדם הפר באצבעו ואקשינ' להאי ללמד הימנו הילכות ריבוייא של את והילכות בדם וטבילה כדמפרש:
Comments from Tosafot - Zevahim 40a
מתן ארבע נמי כתיבן וכפילן אמר רבי ירמיה לא נצרכה כו' . תימה כיון דבכתיבן וכפילן תליא מילתא אמאי תלי רבי טעמא דברייתא במה שמעכבות בכל מקום ויש לומר דלא תימא דנילף מתן ארבע ממתן שבע וא"ת מתן שתים לכל הפחות כתיבן וכפילן ואפילו לר"ש ואם כן נילף אינך שתים מינייהו (תוספת) נראה לי דאחת דכתיבה בעלמא ומינה לא נילף ומן השניה דכתיבה לא נילף השתים הנוספות דתרתי מחדא לא ילפינן ע"כ: לא נצרכה אלא לר"ש דתניא כו' . פירש בקונטרס דר"ש אית ליה יש אם למקרא וכן ודאי שמעינן ליה בפ"ק דסנהדרין (דף ד.) גבי בסכת בסכת והא דשמעינן בפ"ק דקדושין (דף יח:) דדריש תרוייהו יש אם למקרא ולמסורת גבי בבגדו בה משום דהתם אפשר לקיים שניהם אבל כאן אי אפשר לדרוש שניהם אבל לר"ע קשה דלא דריש התם תרוייהו ובפ' כל שעה (פסחים דף לו.) גבי על לחם עוני דריש מקרא ומסורת ובפ' לולב הגזול (סוכה דף לד:) תנן נמי ר"ע אומר כשם שלולב אחד ואתרוג אחד כו' ודריש בגמ' לולב אחד מדכתיב כפת וי"ל דנהי דר"ע ס"ל מקרא (ומסורת) עיקר מ"מ לדרשא פורתא דרשינן ליה למסורת ומיהו קשה מר"ש דהכא סבירא ליה יש אם למקרא ובסוף כיצד צולין (פסחים דף פו:) גבי בבית אחד יאכל קסבר יש אם למסורת וההיא דיותן דומיא דכי יתן ועובד דומיא דעבד ישמע ישמיע ולא תשא ולא תשיא אומר ר"ת דבהנהו כ"ע מודו שהמקרא והמסורת שניהם משמעותם א' ולא שייכי לפלוגתא (בין מקרא למסורת דשניהם משמעות אחד ולא שייכי לפלוגתא) דמקרא ומסורת: למטה הוא אומר קרן קרנות ארבע דברי ר"ש . וא"ת כיון דהוקשו בזו ובזו גבי הזאות נמי א"כ ניבעי ארביסר וי"ל דלא דמי דמתן ד' אשכחן אבל הזאות ארביסר לא אשכחן בשום מקום (תוספת) ועוד י"ל דקרנות טובא נמי משמע ואם נאמר ארבע אין זה סתירת הפסוק אבל גבי הזאות כתיב והזה שבע ולא יותר: לסמיכה ושירי הדם . בפ' איזהו מקומן (לקמן זבחים דף נב.) דריש מדכתיב הפר [לימד] על פר יוה"כ שטעון מתן דמים ליסוד ותימה לההוא תנא סמיכה מנא ליה וי"ל דבתורת כהנים דריש מדכתיב וסמך על ראש הפר לרבית פר יוה"כ לסמיכה: ואפי' נפקא ליה לההוא תנא מהיקשא דהכא יותרת ושתי הכליות אע"ג דלא מעכבי כפרה מ"מ שירים לא נפקי דגריעי כדאמר בסוף השוחט והמעלה (לקמן זבחים דף קיא.) דאימורים תחילת עבודה ושיריים סוף עבודה: אשר לא דריש . לעיל פירשתי בריש פ"ב (דף יח: ד"ה ואידך:): אביי אמר לרבי יהודה נמי איצטריך . תימה הא שמעינן ליה לרבי יהודה דשיריים הפנימים מעכבי לחד אמורא בפרק איזהו מקומן (לקמן זבחים דף נב:) ובפרק הוציאו לו (יומא דף ס:) והך ברייתא קתני ונסלח אע"פ שלא נתן שיריים על כרחין דלא כוותיה וכיון דשיריים מעכבין כל שכן מתן ארבע וכי תימא דהני מילי בשיריים דיוה"כ דגלי קרא וכלה מכפר לא משמע הכי כדפרישית מדלא קאמר מחלוקת בשיריים של יוה"כ אלא מפליג בין פנימים לחיצונים ובשום מקום לא מצינו שמחלק בפנימים ועוד קשה הא דקאמר לעיל סד"א הני מילי עבודה דמעכבא כפרה כו' הא על כרחין שיריים לרבי יהודה מעכבי כפרה ונראה דהך סוגיא אתא כריב"ל דאמר משמעות דורשין איכא בינייהו ולית ליה לר' יהודה שיריים מעכבין ור' יוחנן דאית ליה לר' יהודה שיריים מעכבי איצטריך וכן יעשה לסמיכה לבד: אמר רב נחמן בר יצחק לא נצרכה אלא לרבי יהודה . כאביי ס"ל דלר' ירמיה לעיל לא מיתוקמא כר' יהודה דר' יהודה דריש כן יעשה לסמיכה ושיריים והך ברייתא מוקמא ליה למתן ארבע: לא נצרכה אלא לאת בדם ובטבילה . פי' בקונטרס דלא כתיב בדם בפר העלם אלא בפר כהן משיח כתיב וילפינן מיניה פר יוה"כ דאיתקש בהאי קרא וקשה לרבינו תם דאמר בשמעתא דאיצטריך לפר זה פר העלם דבר לאגמורי יותרת הכבד ושתי הכליות לשעירי עבודת כוכבים דלא ליהוי דבר הבא מן ההיקש חוזר ומלמד בהיקש ואי איתקש כל הנהו דכתיבי בהאי קרא אהדדי אם כן שעירי עבודת כוכבים גופייהו דדרשינן מהחטאת נילף מפר כהן משיח גופיה דמפורשים בגופיה יותרת הכבד ושתי כליות וגם תרווייהו שעירי עבודת כוכבים וכהן משיח דכתיבי בהאי קרא מריבויא וכן בפרק איזהו מקומן (לקמן זבחים דף מט:) דאיצטריך כאשר יורם למילף יותרת בשעירי עבודת כוכבים שלא תאמר דפר העלם הוי דבר הבא מן ההיקש וכן נמי אמרינן בשמעתין סד"א הני מילי הזאות דכתיבי בגופיה אבל יותרת ושתי הכליות דלא כתיבן בגופיה אימא לא ואי הוקשו לפר כהן משיח הא כתיבי בגופיה כמו בפר יום הכפורים בדם ובטבילה כן פי' רבינו יצחק בר' אברהם זצ"ל ומיהו יש ליישב לפירוש הקונטרס דלא דמי דפשטא דקרא ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת מקיש פר ראשון לפר אחרון דהיינו פר יום הכפורים לפר כהן משיח אבל לפר החטאת דמוקמה בפר כהן משיח ובשעירי עבודת כוכבים אין נחשב היקש כלל ומיהו קשה את בדם וטבילה בשעירי עבודת כוכבים מנין דמפר העלם לא הוי כמאן דכתיב בגופיה כמו ביותרת דבסמוך הניחא לרבי ישמעאל אלא לרבי דדריש לפר זה פר יוה"כ מנא ליה דבשלמא יותרת לא קשיא דנפקא ליה מכאשר יורם כדאיתא בפ' איזהו מקומן (ג"ז שם) דאייתר בפר כהן משיח למיהוי כמאן דכתיב בגופיה דפר העלם אבל בדם וטבילה לא שייך ביה ונראה לר"ת דלא איתקוש כולהו אהדדי אלא כולהו איתקש לפר העלם ופר העלם הוקש לפר כהן משיח ובפר העלם דלא כתיב ביה בדם הא כתיב ביה וטבל אצבעו מן הדם דמשמע שפיר שיהא בו שיעור טבילה מעיקרא כמו בדם והא דנקט בדם לפי שהוא תחילה בפרשה בפר כהן משיח וכי תימא הא איצטריך להא דמסקינן בפ"ק דמנחות (דף ז:) ולקמן בפרק דם חטאת (זבחים דף צג:) מן הדם שבענין לא מוטבל בדם דריש אלא מן והזה מן הדם באצבעו דכתיב בפר כהן משיח בתר וטבל תדע דהא מפרש למעוטי משיריים שבאצבע שלא יזה פעם שניה ומה ענין זה גבי וטבל ואם תאמר ובחטאות החיצונות מנא לן את בדם וטבילה הלא אפילו פנימי מפנימי לא יליף אלא בהיקש ובפ"ק דמנחות (דף ז:) משמע דאיתיה בכל חטאות דקאמר דקומץ אינו קדוש לחצאין משום דילפינן מדם כל שכן דאית לן למילף דם מדם ולפי' רבינו תם ניחא דבחטאות החיצונות כתיב מן הדם דהוי כמו בדם וכתיב בהו ולקח דדרשינן שיעור לקיחה כי היכי דדרשינן וטבל שיעור טבילה ואת להכשיר אמין שבאצבע ילפינן מקל וחומר חיצונות מפנימיות ומיהו צריך לדקדק מכל מקום היכי ילפינן קומץ מדם דאפילו דם מדם לא יליף: (תוספת) וקשה דבפר העלם לא כתיב את וא"כ להכשיר אמין מנא ליה בפר יום הכפורים ובמסורת כתב קדמאה לא את תניינא לא כתב את וכן כתב רבינו סעדיה בקרא דמן הדם לא כתיב את: לאת בדם וטבילה . הוה מצי למימר נמי לאהל מועד לכדאמרן לעיל שאם נפחתה תקרה כו' ולקטורת סמים לכדאמר בסמוך שאם לא נתחנך המזבח כו':
Zevahim 40a - Mishnah translated into english
The Gemara analyzes the baraita in detail. The Master said in the baraita: I have a derivation only with regard to the seven placements on the Curtain separating between the Sanctuary and Holy of Holies, that they are indispensable, as these seven are indispensable in all cases. The Gemara asks: Where are the seven indispensable? Rav Pappa says: In the case of the red heifer (see Numbers 19:2–4), and in the purification process of one afflicted with leprous marks (see Leviticus 14:16).
The baraita continues: From where is it derived that the same applies to the four placements on the inner altar? The verse states: “So shall he do” (Leviticus 4:20). The Gemara asks: What is different about seven placements, that they should be indispensable? If you say that the reason is that the seven placements are written and repeated, by means of the terms “And he shall do…as he did,” which teaches that they are indispensable, I can say that the four placements as well are written and repeated. Why then should their halakha be any different?
Rabbi Yirmeya says: This is necessary only according to the opinion of Rabbi Shimon, who maintains that only two placements are written in this chapter, while the other two are derived through a juxtaposition. Consequently, a specific derivation is required for these. As it is taught in a baraita with regard to the placements on the inner altar: Above, in the case of the bull for an unwitting sin of the anointed priest, the verse states corner in the plural form of corners (see Leviticus 4:7), i.e., it says “corners [karnot],” in the plural, where it could have written corner, in the singular. These are two corners. And below, with regard to the bull for an unwitting communal sin, it again states corner in the plural form of corners (see Leviticus 4:18). Together these amount to four corners. This is the statement of Rabbi Shimon.
Rabbi Yehuda says: This derivation is not necessary, as it states in these same verses: “And he shall put of the blood upon the corners of the altar which is before the Lord, which is in the Tent of Meeting” (Leviticus 4:18). The superfluous expression “in the Tent of Meeting” teaches that the blood must be placed on all the corners of the altar that are stated with regard to the Tent of Meeting, i.e., on all four corners. The Gemara asks: And Rabbi Yehuda, what does he do with the phrase “so shall he do,” which Rabbi Shimon interprets as referring to the four placements?
The Gemara answers that Rabbi Yehuda requires this verse for that which is taught in a baraita: As we did not learn with regard to the bull of Yom Kippur that placing hands is required, i.e., that the High Priest must place his hands on this animal before it is slaughtered, and likewise it is not stated that the remainder of its blood must be poured on the base of the altar. From where is it derived that these actions must be performed? The verse states: “So shall he do.”
The Gemara asks: And did we not learn with regard to the bull of Yom Kippur that these requirements apply? But you said earlier in the baraita: “With the bull” (Leviticus 4:20); this alludes to the bull of Yom Kippur, which indicates that all the rites performed in connection with the bull for an unwitting communal sin apply also to the bull of Yom Kippur.
The Gemara answers: The derivation from the phrase “so shall he do” was necessary, as it could enter your mind to say that this matter, the comparison between the bull for an unwitting communal sin and the bull of Yom Kippur, applies only to a service that is indispensable for atonement, e.g., the sprinkling of the blood. But with regard to a service that is not indispensable for atonement, such as placing hands on the head of the animal or pouring out the remainder of the blood, one might say that these actions need not be performed. Therefore, the verse teaches us: “So shall he do,” i.e., these services, too, must be performed with the bull of Yom Kippur.
The Gemara asks: And Rabbi Shimon, what does he do with this phrase: “In the Tent of Meeting,” from which Rabbi Yehuda derives that the blood must be placed on all four corners of the altar? The Gemara answers: Rabbi Shimon requires the phrase “in the Tent of Meeting” to teach that if the roof of the Sanctuary was breached by a hole, the priest would not sprinkle the blood, as it would no longer be called the Tent of Meeting. The Gemara asks: And the other tanna, Rabbi Yehuda, from where does he derive this halakha? The Gemara explains that Rabbi Yehuda derives it from the superfluous term “which is in the Tent of Meeting” (Leviticus 4:7, 18). The Gemara asks: And the other tanna, Rabbi Shimon? He does not interpret the term “which is” as he maintains that this expression is not significant enough to serve as the source of a halakha.
Abaye said: According to the opinion of Rabbi Yehuda as well, it was necessary to learn from the phrase “so shall he do” that the four placements are indispensable. As it might enter your mind to say that just as it is with regard to placing hands and the remainder of the blood, that even though they are written and repeated they are not indispensable, so too, the four placements of blood should not be indispensable. Therefore, the phrase “so shall he do” teaches us that this is not the case, and the four sprinklings are indeed indispensable.
§ The baraita teaches: “With the bull” (Leviticus 4:20), this alludes to the bull of Yom Kippur. To what halakha does this statement relate? If it serves to teach that all matters stated with regard to the bull of Yom Kippur are indispensable, this is obvious, since the word “statute” is written concerning it: “And this shall be an everlasting statute to you” (Leviticus 16:29), and there is a principle that halakhot described as statutes are indispensable.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: This statement is necessary only according to the opinion of Rabbi Yehuda, who says: When the term “statute” is written concerning the Yom Kippur service, indicating that no details may be altered, it is written only with regard to actions performed in white garments inside the Holy of Holies, e.g., burning the incense and sprinkling the blood, which are the essential services of the day, and it teaches that if the High Priest performed one of the actions before another, i.e., not in the proper order, he has done nothing.
But with regard to those actions performed in white garments outside, in the Sanctuary, if he performed one action before another, what he did is done and he is not required to repeat the rite. Consequently, one might say that from the fact that their order is not indispensable, it may be derived that the sprinklings, i.e., placements, themselves are also not indispensable. Therefore, the term “with the bull” teaches us that the placements are indeed indispensable.
Rav Pappa objects to this: And how can you say this, that Rabbi Yehuda derives from here that the placements are indispensable? But isn’t it taught in a baraita: The verse discussing the Yom Kippur service states: “And when he has finished atoning for the Sanctuary” (Leviticus 16:20). This indicates that if he performed the atonement, i.e., the sprinklings, inside the Sanctuary, he has finished the order of the service, even though he has not poured the remainder of the blood on the base of the altar; and if he did not perform the atonement, he has not finished; this is the statement of Rabbi Akiva.
Rabbi Yehuda said to him: For what reason do we not say: If he finished the entire service, which includes sprinkling the blood in the Sanctuary and pouring the remainder of the blood onto the base of the altar, he has facilitated atonement; and if he did not finish, he has not facilitated atonement? This indicates that Rabbi Yehuda derives from this verse the halakha that the sprinklings in the Sanctuary are indispensable.
Rav Pappa says: This reference to the bull of Yom Kippur in the term “with the bull,” is necessary only to apply to the bull of Yom Kippur three halakhot that are derived from that which is stated with regard to the bull for an unwitting sin of the anointed priest: “And the priest shall immerse his finger [et etzba’o] in the blood” (Leviticus 4:6). These halakhot can be summarized in the shortened form: Et, blood, and with immersion. The Gemara elaborates: With regard to the word et, Rav Aḥa bar Ya’akov says: This word is necessary only to render fit
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.