Talmud BavliZevahim 76a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Zevahim Page 76a
Zevahim 76a - Guemara
וכולן רשאין כהנים לשנות באכילתן לאכלן צלויין שלוקין ומבושלין ולתת לתוכן תבלי חולין ותבלי תרומה דברי ר' ישמעאל אמר ליה הנח לתרומת תבלין דרבנן איתיביה אין לוקחין תרומה בכסף מעשר מפני שממעט באכילתה ור' שמעון מתיר אישתיק ליה כי אתא לקמיה דרב יוסף אמר ליה אמאי לא תותביה מהא אין מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה שלא יביאו קדשים לבית הפסול ור' שמעון מתיר א"ל אביי ולאו מי אותביתיה מהא דתבלין ואמר לי הנח לתרומת תבלין דרבנן הכא נמי (תרומה) תרומת ירק דרבנן אי הכי איפכא מיבעיא ליה למיתני ירק של תרומה בשמן של שביעית ולאו מי אותביתיה ממתני' דמתיר רבי שמעון ואמר לי דאיערב הכא נמי דאיערב אי דאיערב מאי טעמייהו דרבנן מידי דהוה אאשם ושלמים מי דמי התם אית ליה תקנתא ברעייה הא לית ליה תקנתא ברעייה הא לא דמי אלא לחתיכה שבחתיכות דכיון דלית תקנתא דאוכל כחמור שבהן מתקיף לה רבינא מי דמי חתיכה שבחתיכות לית לה תקנתא כלל האי אית ליה תקנתא בסחיטה ורב יוסף היכי נסחוט נסחוט טובא קא מפסיד בשביעית נסחוט פורתא סוף סוף איערובי מיערב איתיביה רבי שמעון אומר למחרת מביא אשמו ולוגו עמו ואומר אם של מצורע הרי זה אשמו וזה לוגו
Comments from Rashi on Masechet Zevahim Page 76a
וכולן הכהנים רשאין כו' . משנה היא בפ' כל התדיר (לקמן זבחים דף צ:) וגבי קדשים קאי: לשנות באכילתן כגון לאכלן צלויין כו' . אמר קרא לך נתתים למשחה (במדבר יח) לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין: ותבלי תרומה . ואע"ג דקא ממעט בזמן אכילת תרומה: אין לוקחין תרומה . הכהנים בכסף מעשר שני בירושלים: מפני שממעט באכילתה . במקום אכילתה דמעכשיו לא יאכלנה אלא בירושלים: כי אתא . אביי קמיה דרב יוסף: א"ל אמאי לא תותביה . נמי מהא: לבית הפסול . כשצריך לאכול השמן בזמן השביעית: ה"נ . דרבנן תרומת ירק: אי הכי . דמשום דרבנן הוא: איפכא מיבעיא ליה למיתני . אין. מבשלין ירק של תרומה בשמן שביעית ורבי שמעון מתיר אבל השתא שמן תרומה דאורייתא היא דכתיב (שם) כל חלב יצהר וקא שרי ר"ש: דאיערב . שמן בירק ועל כרחו יבשלם יחד כדמפרש לקמיה דאי אפשר לסוחטו כולו ממנו: הא לא דמי כו' . סיומא דקושיא הוא: חתיכה בחתיכות . מתני' היא וקתני תאכל כחמור שבהן ואפילו לרבנן והכא נמי אי בדאיערב עסקינן לא הוו פליגי רבנן עליה: וקמפסיד בשביעית . ורחמנא אמר לאכלה ולא להפסד: למחרת . בספק מצורע מוחלט וספק אינו מוחלט קאי למחרת ביום השמיני:
Comments from Tosafot - Zevahim 76a
אין לוקחין תרומה בכסף מעשר שני מפני שממעט באכילתה . פי' בקונט' דמתחלה שריא לאונן כדאמר בפ' הערל (יבמות דף עא.) זרות אמרתי לך ולא אנינות והשתא אסירא דמעשר אסור לאונן וגם בעי חומה ותרומה לא בעי חומה ומתוך המשנה משמע שאין הקפידא משום תרומה אלא משום מעשר דמעיקרא שרי לזרים והשתא אסור וגרסי' בסדר המשנה באכילתן כו' והכי איתא במס' מעשר שני (פ"ג מ"ב) אין לוקחין תרומה בכסף מעשר מפני שהוא ממעט באכילתו ור"ש מתיר אמר להם ר"ש אם הקילו בזבחי שלמים שהוא מביאן לידי פיגול ונותר לא נקל בתרומה מה לי היקל בזבחי שלמים שכן מותרין לזרים נקל בתרומה שהיא אסורה לזרים פירוש אמר ר"ש אם הקלנו ליקח שלמים מכסף מעשר אע"פ שמביא המעשר לידי פסול פיגול ונותר כ"ש שלוקחין תרומה הקלה מכסף מעשר אמרו לו אם לוקחין שלמים שמותרין לזרים כמו מעשר אבל אין לוקחין תרומה שגורם למעשר להיות אסור לזרים: הגה"ה: למחרת מביא אשמו ולוגו עמו . פי' בקונט' למחרת יום שמיני ובמנחות (דף קה.) פי' למחרת יום ששים והכל אחד דאספק נזיר טמא וספק מצורע טמא קאי כדמוכח בתוספתא דנזיר פרק בתרא והכי איתא התם ספק נזיר טמא וספק נזיר טהור אבל נזיר ודאי היה ספק מצורע טמא פירוש מוחלט ספק מצורע טהור פי' שטהר כבר אבל מצורע ודאי היה פירוש בחד גברא איירי שיש בו כל ספיקות הללו אוכל בקדשים לאחר ששים ושותה יין ומטמא למתים לאחר מאה ועשרים יום כיצד אמרו לו נזיר טמא אתה צא ומנה שבעה הזה ושנה גלח והביא קרבן מנה שבעה ומבקש לגלח אמרו לו נזיר טהור אתה ואין טהור מגלח פחות משלשים יום צא ומנה עשרים ושלשה יום להשלים שלשים מנה שלשים ומבקש לגלח אמרו לו נזיר טהור אתה ואין נזיר מגלח אלא על הדמים פירוש שלש בהמות חייב להביא חטאת עולה ושלמים ועל אחת מהן יכול לגלח וחטאת בהמה אינה באה על הספק ושלמי נזיר נמי טעונין תנופה וזה אין יכול להניף מפני שהוא ספק מצורע טמא אבל עולה יכול להביא על תנאי והיינו דקתני כיצד הוא עושה מביא עולת בהמה ומתנה עליה ואומר אם טהור אני הרי זו חובה ואם לאו הרי זו נדבה כיצד הוא עושה להחמיר עליו מביא פיילי של חרס חדשה ונותנין לתוכה רביעית מים חיים ומביא [שתי] צפורי דרור כדין כל המצורעין ביום תגלחתן וחטאת העוף פירוש כדין נזיר טמא דשמא נזיר טמא הוא ותגלחת זו של טומאה ואינו מתחיל נזירות טהרה עד שיביא חטאתו של טומאה (יש) שחטאתו מעכבתו מלמנות נזירות אבל אשמו אינו מעכבו ומשיגלח תגלחת טומאה הוא אסור לגלח עד שימנה נזירות טהרה ולהכי צריך להביא חטאת נזירות טומאה למנות נזירות טהרה ולגלח בסופה לטהרת צרעתו והאשם ישהה עד תגלחת הטומאה שיעשה אחרי טהרתו בודאי מן הצרעת שאותה תעלה לו ודאי לטומאת נזרו כמו שמפורש בסוף הברייתא דימי צרעתו אין עולין לימי נזרו ותגלחת צרעתו אינה עולה לתגלחת נזרו כדאמרי' בפ' מי שאמר הריני נזיר מגלח (נזיר דף יז:) ובפ' ב' נזירים (שם דף ס:) ומה שמביא חטאתו ביום תגלחתו היינו כר' עקיבא דאמר במס' נזיר (דף מז.) אם גילח בשמיני מביא קרבנותיו בו ביום והכא נמי הוי כגילח בשמיני שהרי שוהה תגלחתו ומתנה על חטאתו ואומר אם טמא אני חטאת מחובתי ועולה נדבה פירוש עולה שאמרנו למעלה ואם טהור אני עולה מחובתי וחטאת העוף ספק ומגלח ראשו וזקנו וגבות עיניו כדרך שהמצורעים מגלחים ומביא עולת בהמה ומתנה עליה כו' ונראה שחסר מן התוספתא וסופר שלשים יום וגרסי' וסופר שלשים יום ומביא עולת בהמה כו' שהרי ספק נזירות טהרה הוא מונה ואינו יכול לגלח תגלחת שניה לצרעתו עד שיזרוק עליו אחד מן הדמים ויביא עולה וחטאת ושלמים וישהה עד סוף נזירות טהרה שאחר טהרת צרעתו שעולה בודאי ואומר אם טמא אני פירוש אם טמא הייתי בתגלחת ראשונה העולה ראשונה נדבה היתה וזו תהא חובה וחטאת העוף שהבאתי בתגלחת ראשונה מחובתי ואם טהור אני עולה ראשונה חובה וזו נדבה שתגלחת זו של עכשיו אינה כלום וחטאת העוף ספיקו מגלח ראשו וזקנו וגבות עיניו כדרך מצורעין ותגלחת זו היתה ראויה ליעשות בסוף שבעת ימי ספרו מתגלחת ראשונה אבל לא היה יכול משום דגילוח ספק מצורע אינו דוחה איסור גילוח הנזיר רבי שמעון אומר מחר יביא אשמו ולוג בידו כדין מצורע בשמיני שלו והוא יום ששים ואחד ומתנה עליו לפי שהוא ספק מצורע וחטאת מצורע שמעכבת טהרתו אינו יכול להביא מבהמה שאין חטאת בהמה באה על הספק לפיכך יביא חטאת העוף ואם הוא עשיר יכתוב נכסיו לאחרים ויהא עני ויביא קרבן עני דהיינו עוף ור' שמעון לטעמיה דאמר במס' ערכין (דף יז:) אפי' היה עשיר בשעה שהביא ציפורים או בשעת הבאת אשם והעני הכל הולך אחר חטאת ואפי' לתנאי דפליגי עליה איכא לאוקמא להא דהכא ולפרושי יכתוב נכסיו לאחר מעיקרו ומתנה על חטאת העוף ואומר אם טמא הוא פירוש אם מצורע הוא הרי זו חובתו ואם לאו הרי זו ספיקו ואוכל בקדשים מיד אבל לשתות יין וליטמא למתים אינו יכול שאין ימי נזרו עולין לו מתוך ימי צרעתו כיצד יעשה לדברי בן זומא שאינו מצריך לבקש אחד מן השוק לידור כנגדו בנזיר כמו שמצריך ר' יהושע בפרק שני נזירים (נזיר דף נט:) סופר שלשים יום ומביא עולת בהמה ומגלח פירוש ספק תגלחת טומאה וספק תגלחת טהרה דשמא מצורע היה ונזיר טמא ולא עלו לו אחת מתגלחותיו לנזירותו רק לצרעתו שאין ימי נזרו עולין מתוך ימי צרעתו ולסוף שבעה אחר טהרת ימי צרעתו אינו יכול לגלח דשמא נזיר טהור הוא אבל הזאה לא בעי שכבר הזה ושנה ואפי' לסוף שלשים אינו יכול עד שיזרוק עליו אחד מן הדמים ומביא חטאת העוף משום ספק תגלחת טומאה שאינו יכול להתחיל מנין נזירות טהרה עד שיביא חטאת וכדפרישית ומתנה עליה כתנאי שלמעלה בתגלחת ראשונה וה"ה שיש להתנות שאם אינו נזיר עכשיו כלל שכלתה נזירתו מתגלחת שלמעלה העולה נדבה וחטאת העוף ספיקו אך התנא לא חש לפרש כל זה סופר שלשים יום ומביא קרבנותיו שלמים ודאי עולת בהמה ספיקו ומתנה עליה ואומר אם טמא הייתי בתגלחת שלישית העולה ראשונה נדבה וזו חובה וחטאת העוף מחובתי ואם טהור אני העולה ראשונה חובה וזו נדבה וחטאת העוף ספיקו וה"ה נמי דמתנה אם כלתה נזירות מתגלחת שניה שתיהן העולות נדבה וחטאת העוף ספק אך לא חש לפרש כל כך ושותה יין ומיטמא למתים ותימה למה לא הזכיר בקרבנות תגלחת רביעית זו חטאת שהרי ודאי נזיר היה ועדיין לא הביא חטאת בהמה בשום פעם ואם באנו לפרש רישא דברייתא ספק נזיר טמא וספק אינו נזיר כלל עכשיו אבל נזיר ודאי היה ולכך לא יביא חטאת בהמה שהרי אינה באה על ספק לא משתמעא הכי דא"כ הו"ל לפרושי בהדיא ועוד א"כ בשלמים הו"ל למיתני תנאי או למיהוי שלמי נדבה או שלמי נזיר לענין מורם מהם דבהאי חזה ושוק ובהאי זרוע בשלה. בד"א בזמן שנדר שלשים יום אבל נדר י"ב חדש אוכל בקדשים לאחר שתי שנים ושותה יין ומיטמא למתים לאחר ד' שנים באותו ענין ובאותה שאמרנו מגלח לסוף שנה באותה של סוף שלשים באותה תנאי ולבסוף שתי שנים בשניה ולסוף ג' שנים בשלישית ולסוף ארבע ברביעית טמא בספק ומוחלט בודאי אוכל בקדשים לאחר שמונה ימים דתגלחת מצורע ודאי דוחה איסור גילוח דנזיר ומיד כשיבא לפנינו מגלח ראשונה ובשביעית תגלחת שניה ובשמיני מכניס ידיו לבהונות ושותה ביין ומיטמא למתים לאחר שלשים ושבע כך כתוב בתוספתא ונראה דגרס ששים ושבע לפי שיטה שפירשנו. טמא בודאי ומוחלט בספק אוכל בקדשים לאחר שבעה ושלשים יום שותה ביין ומיטמא למתים לאחר שבעים וארבעה יום (טמא בודאי ומוחלט בודאי אוכל בקדשים לאחר שלשים ושבעה יום שותה ביין ומיטמא למתים לאחר ארבעה ושבעים יום) טמא בודאי ומוחלט בודאי אוכל בקדשים לאחר שמנה ימים שותה ביין ומיטמא למתים לאחר ארבעים וארבעה יום:
Zevahim 76a - Mishnah translated into english
And with regard to all of the offerings that are eaten, the priests are permitted to alter the manner of their consumption and eat them as they choose. Therefore, the priests are permitted to eat them roasted, boiled, or cooked, and they are likewise permitted to place non-sacred spices or teruma spices in the cooking pot. This is the statement of Rabbi Yishmael. This indicates that it is permitted to spice offerings with teruma spices ab initio, despite the fact that this reduces the time available to eat the teruma. Rabba said to Abaye: Set aside the halakha of teruma of spices, as this teruma applies by rabbinic law, not by Torah law.
Abaye raised an objection to Rabba from a mishna (Ma’aser Sheni 3:2): One may not purchase teruma with second tithe money, because he thereby limits the circumstances for the eating of the teruma. Teruma may be eaten in any place and even by an acute mourner, i.e., one whose relative died that same day and has not yet been buried, whereas second tithe and food purchased with second tithe money must be eaten in Jerusalem and is prohibited to an acute mourner. And Rabbi Shimon permits one to purchase teruma with second tithe money. This indicates that Rabbi Shimon allows one to bring teruma to the status of unfitness. Rabba was silent in response to his statement, and did not answer Abaye.
When Abaye came before Rav Yosef and told him of his discussion with Rabba, Rav Yosef said to him: Why didn’t you raise an objection to Rabba from this mishna (Shevi’it 8:7): One may not cook vegetables of the Sabbatical Year in teruma oil, so that one does not bring consecrated food, teruma, to the status of unfitness, as the teruma oil would have to be eaten before the time of the removal of the Sabbatical Year produce; and Rabbi Shimon permits one to cook in this manner. Evidently, Rabbi Shimon allows one to bring teruma to the status of unfitness ab initio.
Abaye said to Rav Yosef: And didn’t I raise an objection to Rabba from that mishna discussing the halakha of teruma spices, and he said to me: Disregard the halakha of teruma of spices, as this teruma applies by rabbinic law. Here too, with regard to vegetables of the Sabbatical Year, he could likewise say that this teruma oil is not olive oil, but oil that is teruma of vegetables, which applies by rabbinic law. Rav Yosef replied: If so, that this mishna is referring to vegetable oil of teruma, it should teach the opposite case, that one may not cook vegetables of teruma in oil of the Sabbatical Year. Since the tanna specifies teruma oil, he must certainly be speaking of teruma by Torah law, i.e., olive oil.
Abaye then said to Rav Yosef: And didn’t I raise an objection to Rabba from the mishna, in which Rabbi Shimon permits one to bring sacrificial animals to the status of unfitness, and Rabba said to me that Rabbi Shimon’s ruling applies only after the fact, when the guilt offering and peace offering have become intermingled? Here too, he would say that this ruling is after the fact, that when the teruma oil and the vegetables of the Sabbatical Year have become intermingled one may then cook them together, but he does not permit one to cook them together ab initio.
The Gemara asks: If this halakha is referring to a case where the foods have already become intermingled, what is the reason of the Rabbis for prohibiting one to cook them together? The Gemara answers: This is just as it is in the case of the mishna with regard to a guilt offering and a peace offering that became intermingled, that even after the offerings are intermingled, one may not bring the flesh of the peace offering to the status of unfitness.
The Gemara raises a difficulty: Are these two cases comparable? There, with regard to the offerings, the situation has a remedy by having the offerings graze until they develop a blemish, at which point the owner brings each offering of each type with the monetary value of the higher-quality animal. By contrast, in this case of teruma oil mixed with vegetables of the Sabbatical Year, the situation has no remedy similar to that of having the offerings graze, and therefore if the Rabbis prohibited the mixture the teruma would go to waste.
If one wishes to compare this case of oil and vegetables to an intermingling of sacrificial animals, this is comparable only to the other halakha of the mishna, which addresses a piece of the flesh of an offering of the most sacred order that was intermingled with pieces of the flesh of offerings of lesser sanctity. Here the Rabbis concede that since there is no remedy for the intermingled pieces, the halakha is that they both must be eaten in accordance with the halakha of the more stringent among them, but they are not prohibited.
Ravina objects to this comparison: Are these cases comparable? In the case of the piece of sacrificial flesh that is intermingled with the other pieces, it has no remedy at all, whereas this case of teruma oil has a remedy through squeezing the oil from the vegetables. If so, this case of vegetables is in fact comparable to that of an intermingling of a guilt offering and peace offering, which also have a means of remedy, and for this reason the Rabbis prohibited the mixture.
The Gemara asks: And how would Rav Yosef respond to the claim that the Rabbis prohibit this mixture after the fact because there is a remedy available through squeezing it? The Gemara explains that Rav Yosef would respond that squeezing is not in fact a remedy, as how can one squeeze it? If one squeezes the vegetables a lot, he thereby causes a loss of Sabbatical Year produce; if one squeezes the vegetables a little, ultimately the teruma oil and vegetables of the Sabbatical Year will still be intermingled, as this squeezing will be ineffective. If so, Rav Yosef’s contention that in this case the Rabbis would not have prohibited cooking vegetables of the Sabbatical Year in teruma oil remains valid. Consequently, this must be referring to a case where the vegetables and oil have not yet become mixed, which means that this case does prove that Rabbi Shimon permits one to bring sacrificial animals to the status of unfitness ab initio, not only after the fact, as claimed by Rabba.
Rav Yosef raised an objection to the opinion of Rabba from a baraita (Tosefta, Nazir 6:1): How should one whose status as a confirmed leper has not been determined bring his guilt offering and log of oil on the eighth day of his purification? Rabbi Shimon says: On the following day, after his seven days of purification, he brings his guilt offering and his log of oil with it, and says the following stipulation: If this offering is one of a leper, i.e., if I am a confirmed leper, this is his, i.e., my, guilt offering and that is his log of oil.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.