Talmud BavliZevahim 30a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Zevahim Page 30a
Zevahim 30a - Guemara
אין רישא בשתי עבודות סיפא בין בעבודה אחת בין בשתי עבודות:
תנן אמר רבי יהודה זה הכלל אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום פיגול וחייבין עליו כרת בשלמא לרבי יוחנן היינו דקתני זה הכלל אלא לאילפא מאי זה הכלל קשיא:
תנן התם הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים הרי זו תמורת עולה דברי רבי מאיר אמר רבי יוסי אם לכך נתכוון תחילה הואיל ואי אפשר להוציא שתי שמות כאחת דבריו קיימין ואם משאמר הרי זו תמורת עולה ונמלך ואמר הרי זו תמורת שלמים הרי זו עולה איבעיא להו הרי זו תמורת עולה ושלמים מהו לחצות מהו אמר אביי בהא ודאי מודה רבי מאיר רבא אמר עדיין היא מחלוקת אמר רבא לאביי לדידך דאמרת בהא ודאי מודה רבי מאיר הרי שחיטה דלכי לחצות דמי ופליגי אמר ליה מי סברת אינה לשחיטה אלא לבסוף ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ומשנתינו דאמר סימן ראשון חוץ לזמנו סימן שני חוץ למקומו הרי קמיצה דלכי לחצות דמי ופליגי התם נמי שהקטיר קומץ מנחה חוץ לזמנו קומץ לבונה חוץ למקומו הרי קומץ דמנחת חוטא דליכא לבונה בהדיה ופליגי לא פליגי אמר רב אשי אם תימצי לומר פליגי פליגי בפסיעות רב שימי בר אשי מתני כדאביי רב הונא בר נתן מתני כדרבא כי אתא רב דימי אמר רבי מאיר בשיטת רבי יהודה אמרה דאמר תפוס לשון ראשון דתנן אמר רבי יהודה זה הכלל אם מחשבת הזמן קדמה את מחשבת המקום פיגול וחייבין עליו כרת
Comments from Rashi on Masechet Zevahim Page 30a
אין רישא בשתי עבודות . דהא מפרש בהדיא סיפא איכא לאוקמא דבתרוייהו פליגי: היינו דקתני זה הכלל . לאיתויי עבודה אחת: תנן התם . במסכת תמורה: הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים . שהעמיד בהמת חולין אצל שתים אחת עולה ואחת שלמים ואמר הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים הרי זו תמורת עולה תפוס לשון ראשון ואין קדושה חלה על קדושה: הואיל ואי אפשר לקרות שתי שמות כאחת . והוצרך להקדים זה אחר זה: דבריו קיימין . ותרעה ותימכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים וכן מפרש בתמורה: ה"ג איבעיא להו הרי זו תמורת עולה ושלמים מהו . מי אמרי' הא דפליג ר' מאיר ואמר תפוס לשון ראשון משום דאמר תמורת תמורת תרי זימני והוה ליה כנמלך אבל הכא דאמר תמורת עולה ושלמים חד דיבורא הוא ותרוייהו חיילי או דלמא תפוס לשון ראשון לעולם ופשטה קדושת עולה בכולה ותו לא אתו שלמים וחיילי: לחצות מהו . את"ל פשטה קדושת עולה בכולה אמר הרי (זו) בהמה זו לחצות לעולה ושלמים מאי האי חד דיבורא הוא ואין זה חל בלא זה או דלמא כיון דפשטה בפלגא פשטה בכולה ולא אתו שלמים וחיילי: והרי שחיטה . דקתני מתני' לאכול כזית למחר כזית בחוץ: דכי לחצות דמי . דלאו מיהדר אימלוכי שהרי כמה זיתים יש בה וחד דיבורא הוא ופליגי וקא"ר יהודה תפוס לשון ראשון ור' מאיר דתמורה בשיטת רבי יהודה דמתניתין קאי דאמרינן בשמעתין ר"מ בשיטת רבי יהודה אמרה: אמר ליה מי סברת אינה לשחיטה אלא לבסוף . דלהוי הך תרתי מחשבות בסוף שחיטה וחד דיבורא הוא ואפי' הכי נימא ר' יהודה תפוס לשון ראשון: ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף . וכי היכי דמהניא מחשבה בסוף מהניא בתחילתה ומתוקמא מתני' כגון דאמר שחיטת סימן ראשון חוץ לזמנו ובשחיטת סימן שני חוץ למקומו ואית ליה לרבי יהודה מפגלים בחצי מתיר דהיינו חד סימן ותרי דבורי נינהו ואיפגל ליה מדבורא קדמאה אבל לחצות דחד דבור הוא מודי (ומהכא שמעינן דרבא אליבא דר"מ סבירא ליה אינה לשחיטה אלא בסוף מדיליף עדיין היא מחלוקת ממתני' והיינו דאמר בתמיד נשחט (פסחים דף סג.) נימא קסברי אחרים אין לשחיטה אלא לבסוף וכדרבא דאמר רבא עדיין היא מחלוקת ממתני' דתמורת עולה ושלמים כלחצות דאחרים היינו רבי מאיר ורבא מוקי דלרבי מאיר אינה לשחיטה אלא לבסוף): הרי קמיצה . דפליגי רבי יהודה ורבנן בה בפרק קמא דמנחות (דף יב.) כי מחשב לאכול כזית למחר כזית בחוץ כו': דכי לחצות דמי . דחד דיבורא הוא וזיתים הרבה יש ולאו מיהדר אימלוכי הוא והכא ליכא לפלוגי בתרי דבורי כדפלגא בשחיטה בב' סימנין: דאמר קומץ מנחה כו' . שהמנחה יש לה שני מתירין הקומץ והלבונה וכי פליגי רבי יהודה ורבנן לאו בקמיצה פליגי דאין קמיצה בלבונה אלא בהקטרה פליגי שהיא עבודה בכל אחת ואחת וכגון שהקטיר קומץ מנחה על מנת לאכול כזית למחר וקומץ לבונה על מנת לאכול כזית בחוץ ואית ליה לרבי יהודה מפגלין בחצי מתיר וכיון דהיינו תרי דבורי נינהו מקמא איפגלא לה אבל בקמיצה דחד מתיר הוא לא פליג רבי יהודה: מנחת חוטא . מטמא מקדש או שמיעת הקול מביא מנחה בדלי דלות דכתיב לא יתן עליה לבונה (ויקרא ה): פליגי בפסיעות . ובמחשבת הולכה דאמר בפסיעה ראשונה חוץ לזמנו ובפסיעה שניה אמר חוץ למקומו דהוו להו תרי דבורי: מתני כדאביי . תני מתנייתא כדאביי דבלחצות מודי רבי מאיר: מתני כדרבא . תני מתנייתא כדרבא דבלחצות נמי פליג רבי מאיר:
Comments from Tosafot - Zevahim 30a
אמר רבי יוסי אם לכך נתכוון מתחילה . פרק מרובה (ב"ק דף עג:) אמרינן תרי תוך כדי דיבור הוו חד כדי שאילת רב לתלמיד דזוטר וחד כדי שאילת תלמיד לרב דנפיש ותוך כדי דיבור קטן מודה רבי יוסי דמועיל דיבורו והכי קאמר אם אמר תמורת שלמים בתוך כדי דיבור קטן של תמורת עולה דהשתא דומה דנתכוון מתחילה לכך ואפי' עומד וצוח שלא נתכוין הואיל ואי אפשר להוציא שתי שמות כאחת דבריו קיימין ונמלך קרי ליה תוך כדי דיבור גדול כשאמרו לאחר כדי דיבור קטן שדומה לנמלך ואפי' אומר שנתכוון מתחלה לשניהם לא אמר כלום: דבריו קיימים . וא"ת והא אמרינן בפ"ב דקדושין (דף נ:) ובעירובין פרק מי שהוציאוהו (דף נ.) ובפ' נערה המאורסה (נדרים סט:) כל שאינו בזה אחר זה בבת אחת אינו וי"ל דכיון דמשכחת בזה אחר זה כגון דאמר חציה לדמי עולה וחציה לדמי שלמים ואפילו בקדושת הגוף משכחת לה כגון בבהמה של שני שותפין ועוד דכל שאינו בזה אחר זה בבת אחת אינו מיירי בדבר שאי אתה יכול לקיים את שניהם שסותרים זה את זה כגון מקדש אשה ובתה דהי מינייהו מפקת וכן קיים ליכי ומופר ליכי דנדרים וכן ארבע אמות דעירובין (דף מט:) אבל הכא מקיימי תרווייהו וכן בפרק השולח בגיטין (דף מב.) הכותב כל נכסיו לשני עבדיו קנו ומשחררין זה את זה ולא אמרינן כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו משום דהתם בזה אחר זה א"א לקיים את שניהם דבזה אחר זה קמא קני נפשיה וקני חבריה ובתרא לא קני כלל אבל בבת אחת אפשר לקיים את שניהם ואמרי' קנו ומשחררין זה את זה והא דאמרינן בפ"ק דקדושין (דף ז:) חצייך בחצי פרוטה וחצייך בחצי פרוטה דאינה מקודשת וקמבעיא ליה שני חצייך בפרוטה מהו לא שייך למימר תפשוט מדרבה דאמר כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו דכל שאינו בזה אחר זה מיירי בדבר שאין השני יכול לחול מחמת שחל הראשון תחלה כגון שתי אחיות ושתי תרומות ושתי מעשרות הלכך בבת אחת אינו משום דהי מינייהו מפקת אבל גבי קדושין בזה אחר זה אינו לא זה ולא זה אבל בבת אחת תפסי תרווייהו והא דאמר בסוף פ"ק דמנחות (דף יא.) היכי דמי ריבה שמנה כגון שהפריש לה שני לוגין ומשמע קצת מתוך הסוגיא שיש בהן קדושת הגוף וגבי חסר לבונתה דדייק התם הא יתר כשרה [והתניא יתר פסולה] ומפרשי שם כגון שהפריש לה שני קמצים ואכשרה קאי כדפרישית התם והשתא היכי קדשי הא אמרי' כל שאינו בזה אחר זה בבת אחת אינו ונראה לפרש כגון דאמר יקדש קומץ אחד מתוך שני קמצים כדאמר בפרק התודה (שם עח:) ובפ"ב דקדושין (דף נא.) גבי תודה ששחטה על שמונים חלות הכל מודים היכא דאמר ליקדשו מ' מתוך שמונים דקדשי: לחצות מהו . פי' בקונט' דאמר הרי בהמה זו לחצותה לעולה ושלמים ואין זה דומה לחציה עולה וחציה שלמים דפליגי בהדיא בתמורה (דף כו.) ובפרק כיצד מערימין (דף נט) אבל בפ' תמיד נשחט (פסחים פג.) לא דקדק בקונטרס שהביא הך דשמעתין ופי' לחצות כגון דאמר חציה תמורת עולה וחציה תמורת שלמים ור"ח מפרש לחצות כגון דאמר לחצי היום תיהוי עולה ושלמים א"נ עולה ושלמים תהוי לחצי היום: אמר אביי בהא ודאי מודה ר"מ . ופריך והרי שחיטה דכי לחצות דמי דכיון דאינה לשחיטה אלא לבסוף היכי הוציא שני הדיבורים קודם שיהא סוף שחיטה והוי כאילו אמר לבסוף שחיטה יהא כזית חוץ לזמנו וכזית חוץ למקומו: [סימן ראשון חוץ לזמנו.] . ודווקא סימן אחד דהוי דבר המסויים ומפגלין בחצי מתיר אבל אם אמר משהו ראשון חוץ לזמנו ומשהו שני חוץ למקומו לא הוי פיגול אע"ג דמפגלין בחצי מתיר כיון דלא הוי דבר המסוים ולא דמי לפסיעות וא"ת דמשמע הכא דרבא סבירא ליה אינה לשחיטה אלא לבסוף והיינו כריש לקיש דפרק שני דחולין (דף כט:) ושמעינן ליה לרבא בפרק החולץ (יבמות לו.) דבכולי הש"ס הלכתא כרבי יוחנן לגבי ר"ל בר מתלת ויש לומר דשאני הכא מדקאמר לה ר"ל משמיה דלוי סבא ויש לתמוה רבא דפריך ליה לאביי וס"ד דס"ל אינה לשחיטה אלא לבסוף תיקשי ליה מתני' דהקדים מולים לערלים כשר ערלים למולים פסול הרי בסוף שחיטה חל דיבור ראשון ולא שני דאי הוו חיילי תרווייהו הא קיימא לן דמקצת ערלה לא פסלה: והרי קמיצה דכי לחצות דמי ופליגי . תימה דלא פריך ממליקה דחטאת העוף דפליגי דחטאת העוף הכשירו בסימן אחד וליכא שני מתירין ויש לומר דאיכא שתי מתירין כגון מפרקת וסימן אחד:
Zevahim 30a - Mishnah translated into english
The Gemara responds: Yes, it can be explained that the first clause is referring to two sacrificial rites, while the latter clause, i.e., the disagreement between Rabbi Yehuda and the Rabbis, applies to both one rite and two rites.
The Gemara suggests a proof: We learned in the mishna: Rabbi Yehuda says that this is the principle: If the intent with regard to the time preceded the intent with regard to the area, the offering is piggul and one is liable to receive karet for burning or partaking of it. Granted, according to Rabbi Yoḥanan, who says that the disagreement applies even to one rite, this is the reason that the tanna teaches: This is the principle, indicating that the principle is broad. But according to Ilfa, what is added by the phrase: This is the principle? The Gemara responds: This indeed poses a difficulty to the opinion of Ilfa.
§ We learned in a mishna elsewhere (Temura 25b): If one had two animals standing before him, one a burnt offering and one a peace offering, and he said with regard to another non-sacred animal of his: This animal is hereby the substitute of the burnt offering, the substitute of the peace offering, then that animal is the substitute of the burnt offering; this is the statement of Rabbi Meir.
Rabbi Yosei said: If that was his intent from the outset, i.e., his intent was that this animal be the substitute of both a burnt offering and a peace offering, since it is impossible to produce two designations simultaneously and one designation must precede the other, his statement is effective, and the animal is the substitute of both a burnt offering and a peace offering. But if it was only after he said: This animal is hereby the substitute of the burnt offering, that he reconsidered and said: This animal is hereby the substitute of the peace offering, then that animal is the substitute of a burnt offering alone.
A dilemma was raised before the Sages: If one expressed the two intentions simultaneously and said: This is hereby the substitute of a burnt offering and a peace offering, what is the halakha? Additionally, if one specified his intention to split the animal between a burnt offering and a peace offering, but mentioned the burnt offering first, what is the halakha?
Abaye said: In this case, Rabbi Meir certainly concedes that both types of sanctity apply to the animal. Rava said: It is still a disagreement; Rabbi Meir still holds in this case that since he mentioned the burnt offering first, only that sanctity applies to the animal.
Rava said to Abaye: According to your opinion, as you say that in this case Rabbi Meir certainly concedes, one may raise an objection from the mishna, which describes a case where one performs slaughter with intent to eat one olive-bulk of the offering beyond its time and one olive-bulk outside its area, which is comparable to a case where one says: To split, since both intentions are held during the singular act of slaughter. And nevertheless, Rabbi Yehuda and the Rabbis disagree, and Rabbi Yehuda, who holds that one attends only to the first statement, renders the animal piggul.
Abaye said to him: Do you hold that slaughter is considered to have been performed only at its end, such that it takes effect in a single instant? Actually, slaughter is accomplished progressively, from beginning to end, and our mishna is referring to a case where one says: I slaughter the first siman, the gullet or the windpipe, with intent to consume the offering beyond its designated time, and the second siman with intent to consume it outside its designated area.
The Gemara asks: But what about the removal of a handful from a meal offering with intent to eat one olive-bulk beyond its time and one outside of its area, which is comparable to a case where one says: To split, since both intentions are held during the removal, and nevertheless, Rabbi Yehuda and the Rabbis disagree with regard to it in tractate Menaḥot (12a)?
The Gemara responds: Since the mishna does not state such a dispute explicitly, one can say that their disagreement is not with regard to the removal of the handful but with regard to the burning of the two permitting factors of the meal offering, the handful and the frankincense. Accordingly, there too, the case is such that the priest burned the handful of the meal offering with intent to eat it beyond its designated time, and he burned the handful of frankincense with intent to eat the meal offering outside its designated area.
The Gemara persists: But what about the handful from a meal offering of a sinner, which has no frankincense with it, and still Rabbi Yehuda and the Rabbis disagree?
The Gemara responds: In that case they do not disagree. Rav Ashi says: Even if you say that they disagree in that case, one may say that they disagree specifically with regard to a case where the priest had different intentions during his steps toward the altar while holding the handful. Consequently, even this rite is divisible into separate parts.
Rav Shimi bar Ashi would teach in accordance with the opinion of Abaye that in a case where one explicitly mentions both intentions at once, Rabbi Meir concedes that both sanctities apply to the animal. Rav Huna bar Natan would teach in accordance with the opinion of Rava that even in such a case, Rabbi Meir considers only the first sanctity mentioned.
When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: When Rabbi Meir said that if one says: This animal is hereby the substitute of a burnt offering, the substitute of a peace offering, then the animal is the substitute of a burnt offering, he said this according to the opinion of Rabbi Yehuda, who says that in general, the halakha is to attend only to the first statement.
As we learned in the mishna: Rabbi Yehuda said that this is the principle: If the intent with regard to the time preceded the intent with regard to the area, the offering is piggul and one is liable to receive karet for burning or partaking of it.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.