Talmud BavliThe learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Avraham Ben Simha
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Yaakov ben Myriam
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat אסתר בת חיים
Zevahim 87a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Zevahim Page 87a
Zevahim 87a - Guemara
חצות שני עוכלתן רב חסדא אמר עמוד השחר עוכלתן אמרי בי רב מאי טעמא דרב חסדא ומה חצות שאין עושה לינה עושה עיכול עמוד השחר שעושה לינה אינו דין שעושה עיכול פירשו קודם חצות והחזירן לאחר עמוד השחר רבה אמר חצות שני עוכלתן רב חסדא אמר אין בהן עיכול לעולם מתקיף לה רב יוסף ומאן לימא לן דחצות בראש המזבח משויא להו עיכול דילמא כל היכא דמשכחא להו משויא להו עיכול שלחו מתם הלכתא כרב יוסף איתמר נמי א"ר חייא בר אבא פירשו קודם חצות והחזירן אחר חצות לא נהנין ולא מועלין וכן תנא בר קפרא פירשו קודם חצות והחזירן לאחר חצות יוצאין מידי מעילה א"ל רב פפא לאביי וכי מאחר דשלחו מתם הילכתא כרב יוסף וא"ר חייא בר אבא וכן תני בר קפרא רבה ורב חסדא במאי פליגי אמר ליה בשמנים בעא מיניה רבא מרבה לינה מועלת בראשו של מזבח או אינה מועלת בראשו של מזבח היכי דמי אילימא דלא ירדו השתא לנו בעזרה אמרת דלא ירדו בראשו של מזבח מיבעיא ואלא דירדו לשלחן מדמינן לה דתנן אפילו הן על השלחן ימים רבים אין בכך כלום או דילמא לקרקע מדמינן א"ל אין לינה בראשו של מזבח קיבלה מיניה או לא ת"ש דאיתמר איברים שלנו בעזרה מקטר והולך כל הלילה לן בראשו של מזבח מקטר והולך לעולם ירדו רבה אמר יעלו רבא אמר לא יעלו ש"מ לא קיבלה מיניה ש"מ:
כשם שהמזבח מקדש כו':
תנו רבנן (שמות כט, לז) הנוגע במזבח אין לי אלא מזבח כבש מנין ת"ל את המזבח כלי שרת מניין ת"ל (שמות ל, כט) כל הנוגע בהם יקדש בעא מיניה ר"ל מר"י כלי שרת מהו שיקדשו את הפסולין א"ל תניתוה כשם שהמזבח והכבש מקדשין את הראוי להן כך כלים מקדשין א"ל לכתחילה ליקרב קמיבעי לי הא נמי תנינא
Comments from Rashi on Masechet Zevahim Page 87a
חצות שני עוכלתן . שרירי דידהו חצות שני של ליל המחרת: שאינו עושה לינה . לאותו שעל הארץ שהרי כל הלילה כשר להעלותן מן הארץ ולמזבח דכתיב לא ילין חלב חגי עד בקר הא כל הלילה ילין: עושה עיכול . לשרירי דמערכה: אין בהן עיכול לעולם . וכל שפוקעין יחזיר ומועלין בהן עד שיעשו דשן: כל היכא דמשכחת להו כו' . הלכך פרשו קודם חצות נמי הרי הן עיכול בחצות ואפילו החזירן לאחר חצות: אין מועלין בהן ולא צריך להחזירן ויצאו מידי מעילה גרסי' ולא נהנין מדרבנן: וא"ר חייא בר אבא . נמי כרב יוסף: וכן תני בר קפרא . כרב יוסף: רבה ורב חסדא במאי פליגי . לומר דלא הוי עיכול בחצות: בשמינים . אפילו הוקשו לא הויא עיכול דשומנן מעכבן מליעשות דשן: או דילמא אין לינה מועלת . ולא נפסלו ויחזור ויעלם: אילימא דלא ירדו . אותן שמצאן בשחר בראש המזבח שלא במערכה: אלא דירדו . מן המזבח לאחר עמוד השחר מיבעי לך מי הוי כשאר לנים ונפסלים בעמוד השחר ותנן בפסולים כך אם ירדו לא יעלו: לשלחן מדמינן לה . למזבח שאין לחם הפנים נפסל עליו אם לן בו לאחר זמנו: דתנן אפי' היה על השלחן ימים כו' . במנחות תנן לה סידר את הלחם ואת הבזיכין באחד בשבת והקטיר את הבזיכין [בשבת] פסולה לפי שמחוסרים בשבת זמן שצריכין לעמוד עליו שבעת ימים כיצד יעשה זה שסידרם באחד בשבת יניחנה לשבת הבאה שאפי' היא כו': או דילמא לקרקע עזרה מדמינן לה . דהא רצפת בנין היא כמותה ולא כלי שרת כשלחן: מקטיר והולך לעולם . דאפילו אמרינן לינה מועלת בראש המזבח מסקינן להו במערכה שהרי פסולין שעלו לא ירדו: רבא אמר לא יעלו . דלינה מועלת והוו להו פסולין וכיון דירדו לא יעלו: את המזבח . ומשחת את המזבח לרבות את הכבש: ה"ג כלי שרת מניין כל הנוגע בהן יקדש: מהו שיקדשו פסולין . הוא סבור לענין פדיון קמיבעיא ליה כגון מנחה טמאה שקדשה בכלי שרת מי קדשה קדושת הגוף ולא נפקא להו לחולין דקדשה כלי אע"פ שהיא טמאה או לא קדשה ותנן המנחות והנסכים שנטמאו יש [להם] פדיון ואם משקדש בכלי נטמאו אין להם פדיון: א"ל תניתוה . דמקדשין ואין להם פדיון: א"ל לכתחילה ליקרב קמיבעיא לי . ולא לענין פדיון: ושקבלו פסולין וזרקו את דמו . אם עלה הבשר לא ירד:
Comments from Tosafot - Zevahim 87a
אמרי בי רב מ"ט דרב חסדא . אע"ג דאמרי בי רב. רב הונא ורב חסדא תלמידו שמא רב הונא נמי אמרה ופי' טעמו והש"ס קבעיא בלשון זה מ"ט דרב חסדא אי נמי מצינו שרב הונא רגיל לשבח דבריו כדאמר בגיטין (דף ז.) חסדא שמך וחסדאין מילך ובמסכת שבת (פב.) מ"ט לא שכיחת גבי רב חסדא דמחדדן שמעתתיה: מה חצות שאין עושה לינה כו' . ורבה לטעמיה דאית ליה בסמוך אין לינה מועלת בראשו של מזבח ולית ליה ק"ו דרב חסדא דאיכא למיפרך מה לחצות שכן עושה עיכול בראשו של מזבח דאם פקע לא יחזיר תאמר בעמוד השחר שאין לינה פוסלת בראשו של מזבח כך פי' ה"ר מנחם זצ"ל: ורב חסדא אמר אין בהם עיכול לעולם . וליכא למימר דעמוד השחר שני יעשה עיכול מק"ו דחצות שהרי אינו עושה לינה אלא לקרבנות היום שלפניו: הילכתא כרב יוסף . פירוש יפה אמר ואין זה פסק הלכה ולא שייך למיפרך הילכתא למשיחא דהא לבסוף נמי מוכח דלא פליגי עליה וא"כ הלכה למה לי: לא נהנין . רבינו היה מפרש מן התורה כיון שהם לחמו של מזבח ומ"מ יצא מידי מעילה דכיון דחצות עוכלם נעשית מצוותם ולא חזרה בהם מעילה: לשלחן מדמינן לה דתנן אפילו היה על השולחן כו' . תימה מנא ליה דלא פסול לאחר שבת כשנסדר כהילכתו וי"ל דדייק מלישנא יתירא דקאמר שאפי' הוא על השולחן כו' דמשמע שבא להוסיף אפי' בענין זה והא ליתא דהא דוקא משום שנסדר באחד בשבת שלא כהילכתו לא מיפסל כדאיתא שילהי שתי הלחם (מנחות דף ק.) ופרק אמר להם הממונה (יומא דף כט:) דטעמא דכלי שרת אין מקדשין שלא בזמנו ולא משני התם טעמא דשלחן אינו מקדש ליפסול בלינה כדאמר הכא דבעי למילף מיניה מזבח וצ"ע אי מצי למימר דכי נסדר כהילכתו נעשה לחמו של שלחן טפי לא יפסל בלינה זה משמיענו לישנא יתירא דאפילו על השלחן כו' והתם דפריך כיון דלילה אינו מחוסר זמן בי שמשי ליפסול ומשני כיון דנסדר שלא כהלכתו נעשה כמי שסדרו הקוף משמע אם סדרו כהלכתו נפסל בלינה י"ל דאתא למימר דאם נסדר בלילה כיון דלילה אין מחוסר זמן נפסל בלינה אבל נסדר כהלכתו ממש ביום השבת אפילו היה שם ימים רבים אינו נפסל דנעשה לחמו של מזבח מ"מ תימה למה לא תירץ מתחינה לפי סברתו כי נמי כלי שרת מקדש שלא בזמנו שאני שולחן דאינו נפסל עליו כלל בשום ענין דעל כרחין שום פסוק יש על דבר זה שאינו נפסל אפילו כי נסדר כהלכתו: הגה"ה כבש מנין . וא"ת לרבי יהודה דאמר עזרה מקדשת כמזבח אמאי איצטריך את לרבויי כבש הא כיון דירד ע"ג רצפה יעלה כ"ש כבש וי"ל דשמא הא דעזרה מקדשת כמזבח היינו כשירין להקטיר עליה אבל פסולין לא להכי איצטריך קרא: כלי שרת מהו שיקדשו את הפסולין . פי' בקונטרס דלענין פדיון בעי א"ל תניתוה כו' א"ל לכתחלה ליקרב קמיבעיא לי ופשיט דמקדש מקבלו פסולין וזרקו את דמו מאי לאו שקבלו פסולין וזרקו פסולין דמשום וזרקו פסולין אם עלו לא ירדו הא אם זרקוהו כשרים לכתחלה יעלו איברים דזריקה מעלייתא היא אף על גב דקבלוהו פסולין דכלי שרת שקבלו בו הדם מקדשת פסולין לכתחלה ליקרב וליזרק כך פירש בקונטרס ותימה לפי' דא"כ תיקשי ליה מתני' הלן והיוצא והטמא שנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו כו' אם עלו לא ירדו משמע הא לכתחלה לא יעלו ואע"ג דנתקבל הדם בכשרות בכלי שרת דהא לא איירי מידי בנתקבל בפסול ונזרק בפסול ועוד לן דמה ויצא דמה ונטמא דמה אמאי לא יעלו לר"ש כיון דכלי שרת מקדשין את הפסולין לכתחלה ליקרב וצריך לדחות כל הני כגון שישנן עתה בכלי חול דהוה ליה כירדו וכן נתערב בדם הפסולין דאמר ישפך לאמה ולא אמרינן דיקרב מיירי בהכי וכן הא דתנן (מנחות דף ק:) המנחות והנסכים שנטמאו משקדשו בכלי אין להם פדיון דמשמע מקרב לא קרבו בעורכו לכלי חול איירי וכן היה מקריב מנחת העומר ונטמאת בידו אומר לו הבא אחרת תחתיה בהכי מוקמינן לה מיהו אכתי קשה לפי' דאי מעיקרא ס"ד דלענין פדיון קבעי אם כן לא הוה ליה למימר לכתחלה ליקרב מיבעיא לי אלא ליקרב מיבעיא לי ומדקאמר לכתחלה ליקרב מיבעיא לי משמע דמעיקרא נמי הוה ידע דליקרב קמיבעיא ליה אלא דמיבעיא ליה בדיעבד ועוד הקשה ה"ר פטר לפרש"י שהשיב ר"י דדוקא משום דזרקוהו פסולין אחרי שקבלו פסולין אבל קבלו פסולין וזרקוהו כשרים יעלו תחילה ליקרב איברים דכלי שרת מקדשין לכתחלה ליקרב דבהדיא אמרינן בפ"ק דמנחות (דף ז.) והא בעי מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן כלי שרת מהו שיקדשו פסולין לכתחלה ליקרב וא"ל אין מקדשין ומשני אין מקדשין ליקרב אבל מקדשין ליפסל ש"מ דאין מקדשין ליקרב פשיטא ליה הילכך נראה פר"ת שפירש דמעיקרא ס"ד דר' יוחנן דקבעי מיניה אם העלה פסולין לגבי מזבח בכלי שרת ומפסיק הכלי שרת וקמיבעי ליה נהי דאין לומר דלא ירדו מטעם דאויר מזבח כמזבח דמי שהרי תחתית הכלי מפסיק מיהו כלי שרת שמא מתוך קדושתו לא הוי חציצה והוי כאילו הפסולים ע"ג המזבח ממש דלא ירדו או הויא חציצה וירדו אמר ליה תניתוה כשם שהמזבח כו' לענין דאם עלו לא ירדו כך הכלים מקדשין לענין זה (מכאן ואילך לשון ר"ת) א"ל לכתחלה ליקרב קמבעיא לי דסבר ריש לקיש דאיכא לאוקומה מתני' דקתני הך כלים מקדשים שאם עלו בכלי ע"ג המזבח לא ירד דאין כאן לא קדושת המזבח ולא קדושת אויר הואיל והם בכלי וקבעי שאם לא העלה הקמצין הפסולין בכלי אלא קדשו בכלי מהו שיעלו לכתחלה דכי היכי דמזבח מקדש מה שנגע בו ולא ירדו כך כלי מקדש מה שנגע בו ולא ירדו או לא אא"כ העלהו אמר ליה תניתוה שקבלו פסולין וזרקו את דמו מאי לאו שקבלו פסולין וזרקו פסולין כלומר שקבלו פסולין וזרקו בדיעבד הא אם לא זרקוהו לכתחלה לא יזרוק דהכי מיפרשא מתני' הלן והיוצא כו' שזרקו את הדם בדיעבד לא ירד הא אם לא זרקוהו לא יעלה והא דקאמר וזרקו פסולין פי' דמתני' [כך] הוא ואינו אלא מסיים לשון המשנה ולאו מפסולא קדייק תדע שלא היה לו לומר רק לא שקבלו אי נמי זרקו אלמא דריש לקיש דדחי ליה בפסולין מוקי לה והיינו דאמר בפ"ק דמנחות (ג"ז שם) והא בעי מיניה ריש לקיש (כו') מר' יוחנן כלי שרת מהו שיקדשו פסולין [כו'] ואמר ליה אין מקדשין עד לא קבלו פסולין ואי נמי זרקו פסולין כלומר שקבלו פסולין אם עלה הבשר לא ירד והדם יעלה ויזרק דכלי שרת מקדשין לכתחלה ליקרב אי נמי אם זרקו פסולין הבשר אם עלה לא ירד והדם לא יתקנח דהא המשנה בכל עניינים אם עלה לא ירד קתני בין חומרא בין קולא כדמוכח לשון ר"ת וכל מה שפירשתי לפירוש הקונטרס שהעמדתי. בעודן בכלי חול צריך לפרש גם לפי' ר"ת למאי דבעי למימר ר"ל דמקדשין לכתחלה ומה שפי' הדם לא יתקנח אין שייך להזכיר כאן דלאו היינו אם עלו לא ירדו דאפילו מאן דאית ליה גבי דם אם עלו ירדו מודה בדם הנזרק דקלטו מזבח דאי לא הוי אלא לר"ג דוקא א"כ בסמוך דפריך חטאת העוף דפסולה היכי מזה מדמה פירוש לר"ג דאמר אם עלה לא ירד כיון דאויר מזבח לאו כמזבח דמי לעולם הוי ירוד ומאי קושיא אימא הא דקתני אם עלה לא ירד היינו אם זרק לא יקנחנו אבל אם עלה בכלי ירד אלא ודאי לא יקנחנו הוי לכולי עלמא ואם עלה לא ירד דקאמר היינו אם עלה בכלי לא ירד אלא יזרקנו בעל כרחו ובההיא דמנחות (ג"ז שם) דקדק רבינו חיים דקאמר התם אין מקדשין ליקרב אבל מקדשין ליפסל וכי לא היה יודע דמקדשין ליפסל הא מתני' היא בין לפי' הקונטרס בין לפי' ר"ת דתנן כך הכלים מקדשין:
Zevahim 87a - Mishnah translated into english
The second midnight, i.e., midnight of the following night, renders them consumed, and if they were dislodged from the altar thereafter they are not returned. Rav Ḥisda says: Dawn following the first evening renders them consumed, and if they were dislodged from the altar thereafter they are not returned.
They say in the school of Rav: What is the reasoning of Rav Ḥisda, who says that dawn renders these limbs consumed? It is the following a fortiori inference: And if midnight, which does not cause the disqualification of being left overnight with regard to limbs that were left off the altar until that time, still causes consumption, i.e., limbs burned on the altar until midnight are considered entirely consumed, then certainly with regard to dawn, which causes the disqualification of being left overnight with regard to limbs that were not left off the altar until that time, isn’t it logical that it causes consumption?
These amora’im also dispute the halakha in a case where the limbs separated from the altar before midnight and were returned to the altar after dawn: Rabba says that the second midnight renders them consumed, and if they separated after this time they are not returned. Rav Ḥisda says: Since these limbs were not returned to the altar by dawn, they are never subject to consumption through the passage of time. Rather, they are returned to the altar and allowed to burn until they are reduced to ash. These two disputes between Rabba and Rav Ḥisda indicate that both agree that limbs not on the altar by midnight are not considered consumed.
Rav Yosef objects to this: And who shall say to us that midnight, specifically when the limbs are at the top of the altar, effects for them consumption? Perhaps anywhere that the limbs are found, midnight effects for them consumption. The Gemara notes: They sent from there, i.e., Eretz Yisrael, that the halakha is in accordance with the opinion of Rav Yosef, i.e., the passing of midnight renders all limbs consumed, regardless of their location at that time.
It was also stated that Rabbi Ḥiyya bar Abba says: In the case of limbs that separated from upon the altar before midnight and were returned to the altar after midnight, one may not benefit from them ab initio, but if one benefited from them after the fact he is not liable for misuse of consecrated property, since the mitzva of burning is considered fulfilled after midnight has passed. And bar Kappara also taught: If they separated from upon the altar before midnight and were returned to the altar after midnight, the limbs are removed from being subject to liability for misuse of consecrated property.
Rav Pappa said to Abaye: And since they sent from there that the halakha is in accordance with the opinion of Rav Yosef that midnight effects consumption even for those items left off the altar, and Rav Ḥiyya bar Abba says this as well, and bar Kappara also teaches that this is the halakha, then with regard to what do Rabba and Rav Ḥisda disagree? Abaye said to him: They disagree with regard to fatty limbs, whose consumption is delayed due to their surrounding fat, and consequently midnight may not effect consumption for these limbs.
§ Rava raises a dilemma before Rabba: Is the disqualification of being left overnight effective in disqualifying limbs that are situated at the top of the altar at dawn but were not placed on the pyre, or is it not effective in disqualifying limbs that are at the top of the altar but were not placed on the pyre? The Gemara clarifies: What are the circumstances? If we say that the limbs have not descended from the altar, then the halakha should be obvious: Now that with regard to limbs that were left overnight in the Temple courtyard, you said in the mishna (84a) that if they ascended upon the altar they shall not descend, then with regard to limbs left on top of the altar, is it necessary to teach that they shall not descend?
But rather, the dilemma is in a case where they were left overnight on top of the altar and descended from it after dawn. Do we compare limbs left overnight on top of the altar to the Table of the shewbread, and they are therefore returned, as we learned in a mishna (Menaḥot 100a): Even if loaves of shewbread, which are supposed to be replaced every Shabbat, remained on the Table many days beyond Shabbat, there is nothing wrong with that, and the loaves are not disqualified by being left overnight. Or perhaps we compare the limbs to flesh left on the ground of the Temple courtyard, which is disqualified when left there until dawn, and they are not returned.
Rabba said to him: There is no disqualification of limbs that are left overnight at the top of the altar. The Gemara asks: Did Rava accept this response from Rabba or not? The Gemara suggests: Come and hear a proof from that which was stated: With regard to limbs that were left overnight in the Temple courtyard, the priest may place them upon the altar to burn them all night long provided that they are placed there before dawn. With regard to a limb that was left overnight at the top of the altar, the priest may burn it forever, i.e., no matter how much time has passed.
With regard to limbs that were left overnight on top of the altar and then descended from it, Rabba says that they shall ascend, while Rava says that they shall not ascend. Conclude from it that Rava did not accept the response from Rabba, as he holds here that limbs are disqualified when left overnight on top of the altar. The Gemara confirms: Indeed, conclude from it that this is so.
§ The mishna teaches: Just as the altar sanctifies items, so too, the ramp and the service vessels sanctify items. With regard to this halakha, the Sages taught: The verse states: “Whatever touches the altar shall be sacred” (Exodus 29:37). From here I have derived only that the altar sanctifies items. From where is it derived that the ramp sanctifies items as well? The verse states: “And you shall anoint…the altar [et hamizbe’aḥ]” (Exodus 40:10), and the addition of the word et serves to include the ramp. With regard to service vessels, from where is it derived that they sanctify items? The verse states with regard to them: “Whatever touches them shall be sacred” (Exodus 30:29).
Reish Lakish raises a dilemma before Rabbi Yoḥanan: What is the halakha with regard to whether service vessels sanctify disqualified items? Rabbi Yoḥanan said to him: You learned in the mishna that just as the altar and the ramp sanctify items that are suited to them even if those items are disqualified, so too, the service vessels sanctify items placed in them.
Reish Lakish said to him: The mishna indicates that service vessels sanctify that which is placed in them in the sense that they may no longer be redeemed even if they become disqualified. I raise the dilemma with regard to whether service vessels sanctify disqualified items such that they may be sacrificed ab initio. Rabbi Yoḥanan said to him: This also we learn in a mishna (84a):
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.