Talmud BavliThe learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat אליעזר בן רחל
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat יוסף בן מושה
The learning on the whole site is dedicated : For the success of Elyahou ben H'anna & family
Zevahim 26b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Zevahim Page 26b
Zevahim 26b - Guemara
גמ׳ אמר שמואל פסול בשר אבל בעלים נתכפרו מאי טעמא דאמר קרא (ויקרא יז, יא) ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר כיון שהגיע דם למזבח נתכפרו בעלים אי הכי בשר נמי אמר קרא לכפר לכפרה נתתיו ולא לדבר אחר אלמא קסבר שלא במקומו כמקומו דמי תנן באידך פירקין נתנו על הכבש שלא כנגד היסוד נתן את הניתנין למטה למעלה ואת הניתנין למעלה למטה ואת הניתנין בפנים בחוץ ואת הניתנין בחוץ בפנים אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל ואי ס"ד שלא במקומו כמקומו למה לי יחזור הכשר ויקבל וכי תימא להתיר בשר באכילה מי איכא זריקה דלא מכפרת ושריא בשר באכילה אי דיהביה כשר ה"נ הכא במאי עסקינן דיהביה פסול וליהוי דחוי דתנן וכולן שקיבלו חוץ לזמנו וחוץ למקומו אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל קיבלו אין זרקו לא מ"ט לאו משום דהוי דחוי לא משום דפסיל במחשבה אי הכי קבלה נמי ועוד מי פסלה מחשבה והאמר רבא אין מחשבה מועלת אלא במי שראוי לעבודה ובדבר הראוי לעבודה ובמקום הראוי לעבודה לא תימא זרקו לא אלא אימא שחטו לא מאי קמ"ל דפסלה מחשבה תנינא לפיכך הן פוסלין במחשבה הא קמ"ל דמקבלה ואילך לא פסלה מחשבה מ"ט כדרבא מיתיבי חישב ליתן את הניתנין למעלה למטה למטה למעלה לאלתר כשר (למחר פסול) חזר וחישב
Comments from Rashi on Masechet Zevahim Page 26b
גמ' אמר שמואל פסול . דקתני מתני' אבשר קאי אבל בעלים נתכפרו: על המזבח . כל המזבח שוה לענין כפרה: לכפרה נתתיו . הקשיתי כל מקומות המזבח שוין ולא לדבר אחר שתהא זריקה חשובה להתיר בה בשר דזריקה הוא דשריא לה דכתיב ודם זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל (דברים יב): יחזור הכשר ויקבל . יחזור כהן הכשר לקבלה ויקבל כדי מתן מן הבהמה ויחזור ויתן במקומו וקס"ד השתא דעד השתא בכהן כשר נמי איירי והאי הכשר דקתני כדי נסבה: למה לי יחזור . הלא נתכפרו: וכי תימא להתיר בשר באכילה . דזריקה הוא דשריא לה: ומי איכא זריקה דלא מיכפרא . כגון הך בתרייתא דלאו לכפרה אתיא דהא איכפר בקמייתא: אי דיהביה . שלא במקומו כהן כשר הכי נמי דלא בעי יחזור ויקבל: הכא במאי עסקינן דיהביה פסול . דהא דקתני נתנו על גבי הכבש ארישא קאי דקתני כל הפסולים ששחטו כו' וכולן שקיבלו את הדם כו' ועלה קאי נתנו על גבי הכבש כו' בפ"ג: וליהוי דחוי . כיון דאמרי' שלא במקומו כמקומו דמי ובלבד שיהא במזבח כי יהביה פסול הויא לה זריקה פסולה כאילו נתנו פסול במקומו וניהוי כל הדם דחוי ולא תיהוי ליה תו תקנתא: דהא תנן . בההיא: וכולן שקבלו . את הדם ואפסולין קאי שקבלו את הדם במחשבת אכילת בשר חוץ לזמנו או חוץ למקומו: אם יש דם הנפש . עוד בצואר בהמה יחזור הכשר ויקבל מן הדם ויתן שלא במחשבה וכשר דמחשבה דחשיב עלה קמא לא נפסל דכיון דאינו ראוי לעבודה אין מחשבתו מחשבה: קבלו אין . הוא דאית ליה תקנתא: מאי טעמא לאו משום . דזריקה פסולה משויא ליה דחוי משום דגמר כפרתו: לא . הא דדייקינן זרקו לא משום דמיפסיל במחשבה דהא בעושה מחשבה קיימינא ודכוותה דייקינן זרקו לא: א"ה . דמחשבת פסולין פסלה מקבלה שקיבל במחשבה ליפסיל ועוד מי פסל במחשבת כהן פסול: במי שראוי לעבודה . כהן כשר: ובדבר הראוי לעבודה . מנחת חטים לאפוקי מנחת [העומר שהיא של] שעורים דלא חייל עלה פגול ליענש כרת באכילתה: ובמקום הראוי לעבודה . לאפוקי נפגם המזבח הכי מפורש במנחות (דף ה:): לא תימא זרקו לא . דודאי איכא תקנתא ואפי' זרקו פסול במחשבה: אלא אימא שחטו לא . שאם שחטו פסול במחשבה תו ליכא תקנתא דכיון דכל הפסולין כשירין לשחוט פוסלין מחשבתן: תנינא . בההיא משנה גופה כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה לפיכך הן פסולין במחשבה: הא קמ"ל . הא דקתני וכולן שקיבלו את הדם כו' [אע"ג] דבשחיטה תנן פוסלין במחשבה אבל בקבלה ומקבלה ואילך לא פסלי ולא למידק מיניה זרקו לא דה"ה לזרקו אלא קמייתא דכולהו נקט דכיון דפסול אינו ראוי לה לא פסלה מחשבתו: כדרבא . דאמר אין מחשבה מועלת אלא בראוי לעבודה: חישב . כהן כשר: ליתן את הניתנין כו' . ששחט או קיבל או הוליך על מנת לזרוק הזריקה שלא במקומו: לאלתר כשר . אם חישב על מנת לזרוק שלא במקומו היום כשר ואי נמי זריקה פסולה היא ונמצא שעבד שאר העבודות על מנת לזרוק את הדם בפסול כשר הוא בזריקה הוגנת במקומו כדאמרינן במשנה כל הפסולין (לקמן זבחים לו.) אין המחשבה פוסלת אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו ופסח וחטאת שלא לשמן: חזר וחישב . בעבודה שניה על מנת לאוכלו חוץ למקומו פסול ואין חייבין כרת על אכילתו:
Comments from Tosafot - Zevahim 26b
אמר שמואל פסול בשר אבל בעלים נתכפרו . נראה דקאי אניתנין למעלה שנתנן למטה ולמטה שנתנן למעלה אבל אניתנין על גבי הכבש לא קאי דבהא כולי עלמא מודו בשלא במקומו דלאו כמקומו דמי אע"ג דבפ' המזבח מקדש (לקמן זבחים פז.) מרבה כבש כמזבח לענין קידוש דאם עלו לא ירדו ובפ' כל המנחות (מנחות נז:) לענין הקטרה דהמעלה מכונן ע"ג הכבש לר' יוחנן חייב מ"מ לענין דמים לא מצינו בשום מקום כבש כמזבח דלקמן בפ' קדשי קדשים (זבחים דף סד:) גבי עולה וגבי חטאת ממעטינן מדכתיב קיר המזבח ולא קיר הכבש ועל כרחין שמואל לאו אכולה מילתיה קאי דניתנין בפנים שנתנן בחוץ ובחוץ שנתנו בפנים לכ"ע לאו כמקומן דמי כדמוכח פ' כל הפסולין לקמן בסופו (זבחים דף לה:) דא"ר יהודה חישב להניח דמו למחר פסול דסבר מחשבה כמעשה ופריך (שם לו.) וליפלוג בסיפא על ניתנין למטה שחשב ליתנן למעלה שיהא פסול ומשני קסבר ר' יהודה שלא במקומו כמקומו דמי (תוספות) והשתא אמאי הדר פריך וליפלוג ר' יהודה בנתן הניתנין בפנים בחוץ ובחוץ בפנים אלמא דהני [לכ"ע] שלא במקומו מיקרי (ע"כ) ומיהו לקמן פירש בקונטרס דמהניתנין בחוץ שחישב ליתן בפנים דוקא קמקשי דהתם ודאי אי הוה יהיב חטאת חיצונה בפנים מיפסלא דכתיב וכל חטאת אשר יובא וגו' אבל מחישב ליתן הניתנין בפנים בחוץ לא פריך וכן מוכיח מדקמשני קסבר רבי יהודה בעינן מקום שהוא משולש בדם ובבשר ובאימורים פירוש דגבי מחשבת חוץ למקומו כתיב שלישי ודרשינן שיהא אותו (שלישי) חוץ למקומו משולש בדם ובשר ואימורים שהיה מותר בו דהיינו חוץ לעזרה ממש שבשעת היתר הבמות נשתלש בכל אלה (תוספות) והותר שם לאפוקי פנים שלא הותרו מעולם ליכנס שלשתן דדם חטאת אסור דכתיב וכל חטאת אשר יובא מדמה וכן אימורין כתיב ועולה לא יעלו עליו (ע"כ) ואניתנין בפנים שנתנן בחוץ לא שייך האי שינוייא ומיהו מצינו למימר דבעי' נמי שיהא המחשבה במקום משולש תדע דאי לאו הכי למ"ד שלא במקומו לאו כמקומו דמי מאי הוה משני מבפנים אחוץ מיהו ר' יהודה אית ליה כמקומו דמי ונראה (תוס') ור' יוחנן דאמר בסמוך שלא במקומו לאו כמקומו דמי היינו דוקא לרבנן אבל לר' יהודה אית ליה כמקומו דמי אפי' לר' יוחנן כדמשני פרק כל הפסולין (גם זה שם) על ניתנין למעלה למטה ולמטה למעלה וה"ה דסבר כן בניתנים בפנים שנתנן בחוץ והתם לא פריך אלא מניתנים בחוץ שנתנן בפנים דוקא כדפי' רש"י משום דנפסל בשעה שהובא בהיכל וא"כ מצי שמואל קאי אכולהו אבל לא מצי למימר כמקומו דמי על בחוץ שנתנו לפנים שנפסל בביאתו בהיכל קודם שנתנן על מזבח הזהב (ע"כ): (הגה"ה) ועוד נראה דעל כרחין כבש נמי כמקומו דמי מדלא פריך לקמן דליפלוג ר' יהודה אחישב ליתנו על גבי כבש וכי תימא משום דיאספנו ואין כאן בית מיחוש מחשבה דהרי בחשב לשפוך מן הכלי על הרצפה יאספנו לכ"ע הא לקמן אמרי' דלר' יהודה לא יאספנו היכא דקלטי' מזבח וא"כ מהאי טעמא לא יאספנו מעל גבי כבש דכבש מקדש פסולין כמזבח ומיהו כיון דפרישית לעיל דלענין דמים לא הוי כבש כמזבח לא קלטיה ויאספנו ומיהו על כרחיך אכבש נמי קאי שמואל דלקמן בשמעתין פריך ור' יוחנן אי שלא במקומו לאו כמקומו דמי א"כ זריקתו אינה כלום ליהוי כנשפך מן הכלי על הרצפה ויאספנו משמע לשמואל ולריש לקיש דאמרי שלא במקומו כמקומו דמי ניחא ואמאי לדידהו נמי תיקשי מניתנין על גבי הכבש ומניתנין בפנים שנתנן בחוץ אבל על ניתנין בחוץ שנתנן בפנים דמודו כולהו דשלא כמקומו דמי לא שייך למיפרך אמאי (לדידהו נמי תיקשי מניתנין על גבי כבש ומניתנים בפנים בחוץ תוס') פסול נימא יאספנו שהרי בלא ניתנין על מזבח הזהב כבר נפסל בביאתו בהיכל ואפי' נשפך שם לא יהא כשר לאספנו. ע"כ הג"ה: לכפרה נתתיו ולא לדבר אחר . בעלמא (לקמן זבחים דף מו.) דרשינן לכפרה נתתיו ולא למעילה: ואי שלא במקומו כמקומו דמי למה לי יחזור הכשר ויקבל . תימה דלקמן בפ' התערובת (זבחים דף עט:) תנן הניתנין למטה שנתערבו בניתנין למעלה ר' אליעזר אומר יתן למעלה ורואה אני את הניתנין למטה כאילו הן מים ויחזור ויתן למטה דייק מינה בגמרא דר' אליעזר סבר יש בילה והשתא אמאי יחזור ויתן למטה הרי כבר נתכפר וי"ל כיון דאית ליה רואים כאילו הן מים לא הוי כמכופר ולא יהיב ליה לשם כפרת התחתון ומיהו קשה לרבנן דלית להו רואין ומשמע התם דלרבנן יחזור ויתן למטה דקתני נתן למעלה ולא נמלך (כשר): הכא במאי עסקינן דיהביה פסול . תימה אם כן אפילו נתן במקומו נמי וי"ל דהאי פסול היינו טמא דאיירי ביה לעיל ואי יהביה במקומו כולי עלמא מודי דהוי דחוי ולא יחזור כשר ויקבל כדאמר בפ"ק דמעילה (דף ה:) דאין לך עושה שירים ופסול אלא טמא הואיל ומרצה בקרבן ציבור וחוץ לזמנו וחוץ למקומו הואיל ומרצה לפיגולו:
Zevahim 26b - Mishnah translated into english
GEMARA: Shmuel says: When the mishna states that the offering is disqualified, it means that the meat is unfit for consumption. But the owner of the offering has achieved atonement through it. What is the reason for this? It is as the verse states with regard to the blood: “And I have given it to you upon the altar to atone for your souls” (Leviticus 17:11), from which it is derived that once the blood reaches any location on the altar, the owner of the offering has achieved atonement.
The Gemara challenges: If so, the meat should be fit for consumption as well. The Gemara responds: The verse states “to atone,” emphasizing that I have given it to you for atonement and for nothing else, e.g., consumption of the meat.
The Gemara notes: Apparently, Shmuel holds that blood sprinkled not in its proper place is considered as though it were sprinkled in its proper place. But we learned in a mishna in another chapter (32a): If an unfit person placed the blood upon the ramp, or on the wall of the altar that is not opposite the base of the altar; or if he placed the blood that is to be placed below the red line above the red line, or if he placed the blood that is to be placed above the red line below the red line; or if he placed the blood that is to be placed inside the Sanctuary outside the Sanctuary or the blood that is to be placed outside the Sanctuary inside the Sanctuary, then if there is blood of the soul that remains in the animal, the priest fit for Temple service should collect the blood again and sprinkle it on the altar.
The Gemara continues: And if it would enter your mind to say that blood sprinkled not in its proper place is considered as though it were sprinkled in its proper place, why do I need the fit priest to collect the blood again and sprinkle it? And if you would say that although the first sprinkling already effected atonement, the second sprinkling is necessary to permit the meat of the offering for consumption, is there such a concept as a sprinkling that does not itself effect atonement and yet permits the meat for consumption? Rather, one must conclude that the first sprinkling did not effect atonement at all, since it was not sprinkled in its proper place.
The Gemara responds: If a fit priest had initially placed the blood improperly, the sprinkling would indeed have effected atonement after the fact and there would not be another sprinkling. But here we are dealing with a case where an unfit person placed the blood, so that it did not effect atonement at all.
The Gemara asks: But if the mishna is dealing with a case where an unfit person placed the blood initially, then the offering should be rejected permanently, as we learned in the same mishna: And with regard to all unfit people who collected the blood with the intent to offer it beyond its designated time or outside its designated area, if there is blood of the soul that remains in the animal, the priest fit for Temple service should collect the blood again and sprinkle it on the altar. Since the mishna states this halakha only with regard to collection of the blood, one can infer that specifically if an unfit person collected the blood with improper intent, a fit priest can indeed collect the blood again, but if they sprinkled the blood with improper intent he cannot. What is the reason for this? Is it not because the offering is rejected permanently when an unfit person sprinkles its blood?
The Gemara responds: No, the offering is rejected because it is disqualified by the improper intent of the person sprinkling the blood, not because that person is unfit.
The Gemara challenges: If so, then improper intent with regard to collection of the blood should disqualify the offering as well. And furthermore, does intent disqualify offerings in such cases? But doesn’t Rava say: Intent is effective to disqualify an offering only when it is expressed by one who is fit for the Temple service, and with regard to an item that is fit for the Temple service, and in a place that is fit for the Temple service? Here, the one collecting the blood is unfit.
The Gemara responds: Do not say that one infers from the mishna that if an unfit person sprinkled the blood with improper intent a fit priest cannot collect it again. Rather, say that one infers that if an unfit person slaughtered the offering with improper intent the mistake cannot be rectified. Slaughter is valid if performed by one unfit for the Temple service, and therefore an unfit person’s improper intent is effective to disqualify the offering. By contrast, collection and sprinkling of the blood must be performed by a fit priest. Consequently, an unfit person’s intent with regard to those rites does not disqualify the offering.
The Gemara asks: According to this interpretation, what is the mishna teaching us? Can it mean to teach only that improper intent by an unfit person during slaughter disqualifies the offering? We already learn this in the same mishna (31b), which states: With regard to all those who are unfit for Temple service who slaughtered an offering, their slaughter is valid, and therefore, these unfit people disqualify the offering with improper intent.
The Gemara responds: This is what the mishna teaches us: That one who is unfit can disqualify the offering only during its slaughter, but from the rite of collection of the blood onward the intent of an unfit person does not disqualify the offering. What is the reason for this? It is like that which Rava says: Intent is effective to disqualify an offering only when expressed by one who is fit for the service in question.
The Gemara raises an objection from a baraita: If one slaughtered an offering and had intent to place the blood that is to be placed above the red line below the red line, or to place the blood that is to be placed below the red line above the red line, and he had intent to do so immediately, i.e., on the same day, the offering remains fit. Therefore, if he subsequently had intent when performing the other rites
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.