Talmud BavliZevahim 17b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Zevahim Page 17b
Zevahim 17b - Guemara
קסבר מחוסר כפורים דזב כזב דמי ומחוסר כפורים דזב כזב דמי תנאי היא דתניא שרפה אונן ומחוסר כפורים כשרה יוסף הבבלי אומר אונן כשרה מחוסר כפורים פסולה מאי לאו בהא קמיפלגי מר סבר מחוסר כפורים דזב כזב דמי ומר סבר לאו כזב דמי לא דכולי עלמא כזב דמי והכא בהא קמיפלגי דכתיב (במדבר יט, יט) והזה הטהור מכלל שהוא טמא לימד על טבול יום שכשר בפרה מר סבר טומאה דכל התורה כולה ומר סבר טומאה דהך פרשה הלכך אונן וטבול יום דטמא שרץ דקילי אתו בקל וחומר מטבול יום דמת אבל מחוסר כפורים דזב דחמיר שכן טומאה יוצאה עליו מגופו לא:
מחוסר בגדים:
מנלן אמר רבי אבוה אמר רבי יוחנן ומטו בה משמיה דרבי אלעזר ברבי שמעון דאמר קרא (שמות כט, ט) וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו וחבשת להם מגבעות והיתה להם כהונה לחקת עולם בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והא מהכא נפקא מהתם נפקא דתניא מנין לשתויי יין שאם עבד חילל תלמוד לומר (ויקרא י, ט) יין ושכר אל תשת וגו' (ויקרא י, י) ולהבדיל בין הקודש ובין החול מחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים מנין
Comments from Rashi on Masechet Zevahim Page 17b
קסבר . רבה דדרשה להאי שמעתא למימר דכולהו צריכי: מחוסר כפורים דזב כזב . ה"ה למצורע אלא חד מנייהו נקט מחוסר כפורים דזב כזב דמי לענין קדשים שלא הותר אצלו הוה ליה כאילו לא טבל ואם אכלו חייב כרת או אם נגע בהו טמאן למנות בהן ראשון ושני לכך לא קלשה טומאה אצל קדשים כלל: שרפה אונן כו' . בפרה אדומה קאי: כשרה . דקדשי בדק הבית היא ואין אונן אסור בה דלא כתיבי הנך קראי אלא בקדשי מזבח: כזב דמי . והוה ליה טמא וקרא כתיב איש טהור: לאו כזב דמי וה"ל כטבול יום דקיימא דכשר בפרה: לא דכ"ע כזב דמי . ולענין שאר קדשים שטבול יום אסור בהו הוה מחוסר כפורים דזב חמור מטבול יום דשאר טומאות שאין טעונות כפרה: והכא . גבי פרה בהאי קרא קמיפלגי והזה הטהור על הטמא טהור כל דהוא משמע דהא קרא יתירא הוא דכתיב לעיל מיניה ולקח אזוב וטבל במים איש טהור והוה ליה למכתב והזה על הטמא לימד על טבול יום שכשר בפרה דאשכחן טבול יום דאיקרי טהור למעשר דכתיב ורחץ במים וטהר: מר סבר טומאה דכל התורה . ת"ק סבר האי טבול יום דאכשר בה קרא אטבול יום דכל הטומאות שבתורה קאי ואף טבול יום דזב שהוא מחוסר כפורים: טומאה דאותה פרשה . והיינו דמת טבול יום דטומאת מת אכשר בה הלכך טבול יום של שאר טומאות דמגע ומשא כגון שרץ ונבילה ומגע אתי להכשירא מטבול יום דמת מק"ו ומה טבול יום [דמת] דטומאת שבעה כשר טבול יום דטומאת ערב לא כ"ש אבל מחוסר כפורים וכו': והיתה להם . הלבישה הזאת לכהונה אלמא כהונתן תלויה בבגדיהן ואי לא הוו להו זרים ובזר אשכחן דמחיל עבודה: ובין החול . עבודה שאתה עובד בשכרות קרויה חול:
Comments from Tosafot - Zevahim 17b
קסבר רבה מחוסר כפורים דזב כזב דמי . הכי נמי אית ליה פרק שני דכריתות (דף י.) ופירש בקונט' לענין קדשים שלא הותר אצלן הוה ליה כאילו לא טבל ואם אכלן חייב כרת או אם נגע בהן טמאן למנות בהן ראשון ושני וקשה לפירושו דאם כן למ"ד לאו כזב דמי לית ביה כרת ובריש מסכת כלים תנן בהדיא דמחוסר כפורים שנכנס למקדש חייב דתנן עזרת ישראל מקודשת ממנה שאין מחוסר כפורים נכנס לשם וחייב חטאת וכן בההיא דפרק אלו הן הגולין (מכות דף ח:) ושלשה מינין (נזיר מה.) טמא יהיה לרבות טבול יום עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כפורים ובהקומץ רבה (מנחות דף כז:) מחוסר כפרה שנכנס לפנים ממחיצתו לעזרה בשוגג חייב חטאת במזיד ענוש כרת ואיתקש קודש למקדש בהערל (יבמות עה.) ובמכות (דף יד.) ובשבועות (דף ז.) ודוחק לומר דכל הני אתיין כמאן דאמר מחוסר כפורים דזב כזב דמי ועוד דבההיא סוגיא דנזיר וטמא יהיה לרבות טבול יום דכ"ע מחוסר כפורים דזב לאו כזב דמי ואפילו הכי מרבה התם כרת למקדש במחוסר כפורים ומיהו פלוגתא דאמוראי איכא ריש פ' כל הפסולין (לקמן זבחים לב: לג:) אית דאמרי הא דאיתקש קודש למקדש היינו אפילו לכרת דביאה במקצת שמה ביאה כמו נגיעה ואית דאמרי לענין מלקות דוקא איתמר ומוקי לה בכל קדש לא תגע אזהרה לנוגע לקודש דליכא אלא לאו אע"ג דאל המקדש לא תבא הוי בכרת ועוד מה שפי' בקונטרס לענין למנות בו ראשון ושני לקדש תימה הלא טבול יום אין מונין בו ראשון ושני לטומאה [וכ"ש מחוסר כפורים] ועוד הא תנן במסכת מעילה (דף ח.) חטאת העוף כו' הוכשר ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ודייק בגמ' ליפסל אין לטמויי לא ורבינו תם היה אומר דלא נקט פסול במחוסר כפורים אלא אגב טבול יום והקשה לו הרב רבינו חיים מהא דבסוטה פרק כשם (ד' כט.) אמרי' מנין לרביעי בקודש שהוא פסול ומה מחוסר כפורים שמותר בתרומה פסול בקודש משמע פסול אין טמא לא ועוד אי מונין בו ראשון ושני א"כ יעשה רביעי חמישי בקודש מק"ו ומיהו יש לומר בזה דחמישי אין ללמוד דמן הדין הוה למימר דיו כתרומה אי לאו משום דמפרך ק"ו ודי לנו במעלה אחת יותר מתרומה שיעשה רביעי ומיהו עוד קשה מהא דתנן בפ' בתרא דנדה (דף עא:) היושבת על דם טוהר (היתה) מערה מים לפסח חזרו לומר הרי היא כמגע טמא מת לקדשים ומוקי לה בגמ' כאבא שאול דאמר טבול יום תחלה לקודש משמע אבל לרבנן לא ודוחק לומר דכולהו ההיא דמעילה ודסוטה ורבנן דאבא שאול סברי כמ"ד מחוסר כפורים דזב לאו כזב דמי ומפרש הרב ר' חיים דנפקא מינה לענין פסח הבא בטומאה דתנן (פסחים דף צה:) לא יאכלו ממנו זבין וזבות דלמ"ד מחוסר כפורים דזב כזב דמי אין שוחטין וזורקין עליו דלא אישתראי בצבור אלא טמא מת וה"ה טמא שרץ דאין טומאה יוצאה מגופו בק"ו ממת כדאיתא לקמן ומ"ד לאו כזב דמי שוחטין והכי מוכח בהדיא בפרק שני דכריתות (דף י.) ועוד דנפקא מינה לענין טומאה דחוייה בצבור (לקמן זבחים דף לב:): שרפה אונן ומחוסר כפורים כשרה . פי' בקונט' דפרה קדשי בדק הבית היא וקשה דמ"מ אית בה כל פסולין שבקרבן כגון שלא לשמה דאמר בהקומץ רבה (מנחות כז:) ושבע הזאות שבפרה שעשאן שלא לשמן פסולות ונפקא לן בסיפרי משום דחטאת קרייה רחמנא ומהאי טעמא נמי אמרינן בפ"ק דחולין (דף יא.) דטרפות פוסל בה ונראה דהיינו טעמא הכא משום דטבול יום כשר בפרה ואתי אונן ומחוסר כפורים בק"ו מטבול יום שאסור בנגיעת תרומה ומותר בפרה ולמ"ד מחוסר כפורים דזב כזב דמי לא אתי בק"ו דמה לטבול יום דמת שמותר לאכול בפסח הבא בטומאה מה שאין כן במחוסר כפורים והאי דטבול יום כשר מן התורה אפשר דמדרבנן פסול דהא אמרינן דאפי' בגדי אוכלי קודש מדרס לחטאת כל שכן טבול יום והא [דאמרי' במסכת פרה (פ"ג) מטמאין היו כהן השורף את הפרה להוציא מלבן של צדוקים שאמרו] במעורבי שמש היתה נעשית לאו היינו טבול יום ממש אלא אחיו הכהנים היו מניחין ידיהם על ראשו ומאותה נגיעה היה טבול יום כדתניא בתוספתא ואיכא בהו היכרא לצדוקים ועוד יש לפרש דטבול יום ממש היה כשר בה והא דבגדי אוכלי קודש מדרס לחטאת משום היסח הדעת דשאר טומאות: והזה הטהור . ואף על גב דהזאת מי חטאת כשרה בזר ושרפה פסול מכל מקום יליף שרפה מהזאה: אונן וטבול יום של טמא שרץ דקילי אתו מק"ו מטבול יום דמת . ואין להקשות מה לטבול יום שכן מותר במעשר מה שאין כן באונן דמנגיעה ילפינן כדאמר בפ' הערל (יבמות עב:) ערל שהזה הזאתו כשרה מידי דהוה אטבול יום שאע"פ שאסור בתרומה כשר בפרה ופריך מה לטבול יום שכן מותר במעשר ומשני אטו אנן לאכילה קאמרינן לנגיעה קאמרינן ומה טבול יום שאסור בנגיעה דתרומה מותר בפרה ערל שמותר בנגיעה דתרומה אינו דין שמותר בפרה וה"נ ילפינן אונן וא"ת מחוסר כפורים ובעל מום יוכיחו שמותרין בתרומה ואסורין בפרה אף אני אביא ערל ואונן ומיהו אאונן לא קשיא דמה להנך שכן לא הותרו מכללן תאמר באונן שהותר מכללו אצל כ"ג אבל אערל קשה ונראה לי דמה למחוסר כפורים שאסור ליגע בקדשים אבל ערל ואונן מותרין אבל מבעל מום קשה. ברו"ך. ועוד מה לטבול יום שכן אינו מחוסר מעשה תאמר בערל: אין בגדיהם עליהן אין כהונתן עליהם . מהכא ילפינן מיתה בפרק הנשרפין (סנהדרין דף פג:) דקאמר אין בגדיהם עליהם הוו להו זרים ואמר מר זר ששימש במיתה והקשה הרב רבי יעקב מאורלינש והא מיתה כתיבא בהדיא בפרשת ואתה תצוה ותירץ דאף על גב דכולהו בגדים כתיבי התם מכל מקום מיתה אמכנסיים דוקא כתיבא כדמשמע פשטא דקרא וקרא דוחגרת דכתיב בפרשה שאחריה דדרשינן מינה דאין בגדיהם עליהם אין כהונתן עליהם איצטריך לשאר בגדים ומיניה לא הוה ילפינן מכנסיים דמכנסיים לא כתיבי התם ועוד יש לומר דקרא דוחגרת צריך לחילול עבודה דמקרי זר: ברו"ך:
Zevahim 17b - Mishnah translated into english
The Gemara responds: Rabba holds that a man who experiences a gonorrhea-like discharge [zav] who has not yet brought an atonement offering is still considered to have the impure status of a zav. The impurity of one who has immersed but has not yet brought an atonement offering is therefore considered stronger than that of one who immersed that day but requires no atonement.
The Gemara notes: And the matter of whether a zav who has not yet brought an atonement offering is still considered a zav is a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: If an acute mourner or one who has not yet brought an atonement offering burned the red heifer, it is fit. Yosef the Babylonian says: If an acute mourner burned it, it is fit, but if one who has not yet brought an atonement offering burned it, it is disqualified. What, is it not that they disagree with regard to this: One Sage, Yosef the Babylonian, holds that a zav who has not yet brought an atonement offering is considered a full-fledged zav and therefore disqualifies the red heifer, and one Sage, the first tanna, holds that a zav who has not yet brought an atonement offering is not considered a zav, but is instead considered like one who immersed that day, who is fit to burn the red heifer?
The Gemara responds: No, everyone agrees that he is considered a zav, and here the tanna’im disagree with regard to this matter, as it is written with regard to the rite of the red heifer: “And the pure person shall sprinkle” the water of purification (Numbers 19:19). The preceding verse already states that the one performing the service must be ritually pure. Therefore, by stating “pure” this verse emphasizes that he needs be pure enough only to perform the rite of the red heifer specifically. By inference, one derives that he may be impure in some way that disqualifies him for other rites. This teaches that one who immersed that day is fit to participate in the rite of the red heifer.
The tanna’im disagree as to the extent of this halakha: One Sage, the first tanna, holds that it is referring to any state of impurity mentioned in the entire Torah, i.e., anyone who immersed that day due to any impurity may participate in the rite of the red heifer. And one Sage, Yosef the Babylonian, holds that it is referring specifically to one who was in the state of impurity mentioned in this passage, i.e., impurity contracted from a corpse, which the red heifer purifies.
Therefore, according to Yosef the Babylonian, with regard to an acute mourner and one who immersed that day after becoming impure due to contact with the carcass of a creeping animal, since they are treated more leniently, they are derived a fortiori from the case of one who immersed that day to remove impurity contracted from a corpse, and they are fit to participate in the rite of the red heifer. But with regard to a zav who has not yet brought an atonement offering, who is treated more stringently, since his impurity emerges onto him from his body rather than being imparted from without, one does not derive that he is fit to participate in the rite of the red heifer.
§ The mishna teaches that a priest lacking the requisite priestly vestments disqualifies the rites he performs. The Gemara asks: From where do we derive this? Rabbi Avuh says that Rabbi Yoḥanan says, and some determined it to be stated in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon: As the verse states: “And you shall gird them with belts, Aaron and his sons, and bind mitres on them; and they shall have the priesthood by a perpetual statute” (Exodus 29:9). The verse indicates that when their vestments are on them, their priesthood is upon them, but if their vestments are not on them, their priesthood is not upon them and their rites are disqualified.
The Gemara asks: But is this halakha derived from here? It is derived from there, as it is taught in a baraita: From where is it derived that if those who drank wine performed sacrificial rites they have desecrated the service? The verse states with regard to the priests: “Drink no wine or strong drink, you, nor your sons with you, when you go into the Tent of Meeting, so that you not die; it shall be a statute forever throughout your generations. That you may put difference between the holy and the common” (Leviticus 10:9–10). The baraita continues: With regard to one lacking the requisite vestments and one whose hands and feet are not washed, from where is it derived that their rites are disqualified as well?
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.