Talmud BavliGittin 13b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Gittin Page 13b
Gittin 13b - Guemara
קסבר רב פפא כי אמר רב לא שנא במלוה ולא שנא בפקדון רב זביד מ"ט לא אמר כרב פפא לא מיתוקמא מתני' בשכיב מרע ממאי מדקתני האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה טעמא דמת הא מחיים נותנין טעמא דאמר תנו הא לא אמר תנו אין נותנין ושכיב מרע אע"ג דלא אמר תנו נותנין דתנן בראשונה היו אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו חזרו לומר אף המפרש והיוצא בשיירא רבי שמעון שזורי אומר אף המסוכן מתקיף לה רב אשי ומאן נימא לן דמתני' רבי שמעון שזורי היא דלמא רבנן היא גופא אמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך תנהו לו לפלוני במעמד שלשתן קנה אמר רבא מסתברא מילתיה דרב בפקדון אבל במלוה לא והאלקים אמר רב אפילו במלוה אתמר נמי אמר שמואל משמיה דלוי מלוה לי בידך תנהו לו לפלוני במעמד שלשתן קנה וטעמא מאי אמר אמימר נעשה כאומר לו בשעת מתן מעות שעבדנא לך לדידך ולכל דאתו מחמתך א"ל רב אשי לאמימר אלא מעתה הקנה לנולדים דלא הוו בשעת מתן מעות הכי נמי דלא קנו דאפילו לר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ה"מ לדבר שישנו בעולם אבל לדבר שאינו בעולם לא אלא א"ר אשי
Comments from Rashi on Masechet Gittin Page 13b
לא שנא במלוה . ואע"ג דלהוצאה ניתנה ואינה בעין הלכך לא בעינן צבורין אי במעמד שלשתן קמיירי מתני': טעמא דמת . הוא דלא יתנו דאין גט לאחר מיתה: הא מחיים נותנין . ולא צריך תו לאימלוכי ביה: וטעמא דאמר תנו . כלומר והא דדייקינן הא מחיים נותנין טעמא דאמר מעיקרא תנו כדקתני תנו גט לאשתי: הא לא אמר תנו . אלא כתבו לא הוי תלי תנא דמתני' טעמא דלא יתנו משום מיתה דאפילו מחיים נמי אין נותנין עד דלימא תנו מדלא קתני האומר כתבו גט (זה) לאשתי ומת לא יתנו לאחר מיתה ש"מ דאי אמר הכי אפילו מחיים נמי לא יהבינן ואי בשכיב מרע אע"ג דלא אמר תנו אלא כתבו יהבינן כרבי שמעון שזורי: היוצא בקולר . ליהרג: ואמר כתבו גט לאשתי . כדי שלא תזקק ליבם: הרי אלו יכתבו ויתנו . דמתוך שהוא בהול על נפשו לא גמר למילתי' ומיהו כתבו ותנו הוה דעתיה: המפרש . בים: והיוצא בשיירא . למדבר: אף המסוכן . שכיב מרע: מאי טעמא . במלוה קנה הא ליתא בעינא דלקנייה: במילתי' דשמואל . גרסי' מלוה לי בידך: נעשה כאומר לו . לוה למלוה: בשעת מתן מעות . דהלואה: משעבדנא . מהשתא לכל מאן דאתי מחמתך הלכך כי א"ל תנהו לפלוני איגלאי מילתא דמשעת מתן מעות אשתעבד ליה: הקנה . מלוה זו: לנולדים . שזה המקבל נולד לאחר אותה הלואה: הכי נמי דלא קנו . דכיון דטעמא משום שעבודא דקביל עליה לוה בשעת הלואה לאישתעבודי להאי דאתי מחמתיה הוא ואיהו לא היה בעולם בההיא שעתא לא קני: ואפי' לר' מאיר דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם . כגון מוכר פירות דקל או מה שתעלה מצודתי: הני מילי . כי מהנה לאדם שישנו בעולם אבל לדבר שאינו בעולם לא:
Comments from Tosafot - Gittin 13b
קסבר רב פפא כי אמר רב לא שנא מלוה לא שנא פקדון . וא"ת ולרב פפא. ורב גופיה אמאי לא אוקי מתני' במעמד שלשתן ואפי' אין צבורין וכי תימא משום דלא משמע ליה לישנא דמתני' במעמד שלשתן אם כן מהאי טעמא הוה ליה למימר דרב פפא לא אמר כרב זביד וי"ל אע"ג דמתני' לא משמע ליה לרב במעמד ג' מ"מ מדאתא רב פפא לאיפלוגי ארב. זביד משמע שיש לו כח וטעם דבשום ענין לא מפרשא מילתא דרב משום מעמד שלשתן: ממאי מדקתני תנו ולא קתני כתבו . וא"ת הא דקתני תנו אשמעי' דאפי' הכי אין כופין את היורשים לשחרר כרבי דפליג בירושלמי אדרבנן ואמר דתנו לא הוי כשיחררו אלא ככתבו ואין כופין וי"ל דמתני' לא אתא לאשמועינן בדין מצוה לקיים דברי המת אם כופין היורשים לקיים אם לאו אלא לאשמועי' דאין גט לאחר מיתה ועוד דמסתמא כרבנן אתיא: גופא אמר רב הונא אמר רב כו' תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה . אוריב"א וכן ר"ת דבמעמד ג' קנה בעל כרחו של לוה או של נפקד דאי לא קני אלא מרצונו למאן דאמר דוקא בפקדון קנה למה הוצרכו לתקן מעמד ג' יאמר לו זכי ואין נראה לומר דהוצרכו לתקן למקום שאין הפקדון ביד הנפקד אלא ביד אחרים דלא יועיל אם יאמר זכי ועוד אף כשאין הפקדון ביד הנפקד יקנה באודיתא כדאמר התם (ב"ב דף קמט.) אדהכי נפקא אודיתא מבי איסור גיורא אלא נראה להם דאפי' בעל כרחו של נפקד קני וכן גבי איסור גיורא דקאמר רבא היכי ליקנינהו רב מרי להני זוזי אי במעמד ג' לא אזלינא משמע דאם היה הולך היה קונה בע"כ ואין לומר אם היה הולך שם היה מתרצה לפי שהיה מתבייש בפני איסור לומר אין רצוני דאם כן בלא מעמד שלשתן הוה לי' למימר לא אזילנא שלא יאמר לו זכה כי מסתמא היה הפקדון ביד רבא ומיהו לההוא טעמא דמפרש בסמוך בההיא הנאה דקא משתניא ליה ממלוה כו' משמע דלא קני אלא מדעתו אלא דבלאו הכי מפיק ליה מההוא טעמא: תנהו לפלוני במעמד ג' קנה . אומר ר"ת דאע"ג דהמוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול מכר או נתן במתנה במעמד שלשתן אינו יכול למחול וכן משמע בפ"ב דקדושין (דף מח.) דקאמר במלוה בשטר פליגי בדשמואל דמ"ד מקודשת לית ליה דשמואל ומר אית ליה דשמואל ואיבעית אימא כולי עלמא אית להו דשמואל ובאשה סמכה דעתה קמיפלגי מ"ד מקודשת סבר דסמכה דעתה דלא שביק לדידה ומחיל לאחריני וכי קאמר במלוה על פה פליגי בדרב הונא אי קנה במעמד ג' במלוה משמע דאי אית להו דרב הונא אף במלוה לכולי עלמא מקודשת ואי יכול למחול אמאי מקודשת למאן דאית ליה גבי מלוה בשטר דלא סמכה דעתה ואמאי לא מסיק ואיבעית אימא כולי עלמא קנה במלוה אפילו מלוה על פה ובאשה סמכה דעתה פליגי כדמסיק אדשמואל אמלוה בשטר אלא משמע דבמעמד שלשתן אינו יכול למחול וא"ת בפ' החובל (ב"ק דף פט.) גבי היא שחבלה באחרים דפריך ותזבין כתובתה בטובת הנאה ומשני כל לגבי בעלה ודאי מחלה והשתא אכתי תמכור במעמד שלשתן דאז לא תוכל למחול דאע"ג דהבעל ודאי לא יתרצה הא פרישית דאפי' בעל כרחו קני ועוד גבי שחבלה בבעלה תמכור במעמד ג' דשם יתרצה הבעל כדי לגבות חבלתו וכן בספ"ק דב"מ (דף יט:) גבי מצא שובר דפריך בזמן שהאשה מודה אמאי יחזיר לבעל ניחוש דלמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי כו' ומשני ש"מ איתא לדשמואל והשתא ניחוש דלמא מכרה במעמד ג' דאינה יכולה למחול וי"ל דלא תקינו מעמד ג' בכתובה דאפשר שלא תבא לידי גבייה לעולם ועי"ל דהתם גבי שובר אין לחוש כלל דשמא מכרה במעמד שלשתן דאם אין עדים שמכרה א"כ הבעל והאשה יכפרו המכירה ואם יש עדים ואומרים שהבעל נתרצה או אפילו שתק ודאי השובר שקר ואם מיחה אז מוכח שהשובר אמת וליכא למיחש דלמא כתבה ליתן בניסן כו': במעמד שלשתן קנה . אומר ר"ת דלא תקינו מעמד שלשתן בעובד כוכבים אם הנפקד או הלוה עובד כוכבים ואמר ליה ישראל תנהו לישראל אחר לא קנה כיון דאפילו אמר לו זכי לא קנה כיון דאין זכיה לעובד כוכבים ה"ה במעמד ג' לא קנה ואם המקבל עובד כוכבים ואמר ישראל לישראל תנהו לפלוני עובד כוכבים כל זמן שאינו חוזר בו יתן אפי' אמר ליה בלא מעמד ג' אבל אם חוזר בו לא יתן לעובד כוכבים אפי' אם אמר לו במעמד ג' אם לא שאינו יכול להשמט מן העובד כוכבים ואם הנותן עובד כוכבים נראה דקנה דאם ממונו של ישראל הפקיעו על ידי מעמד ג' דהוי הלכתא בלא טעמא כל שכן ממון העובד כוכבים ועוד דבדיניהם דיינינן ליה שאמרינן לו לעובד כוכבים כך דינכם כדאמרי' בהגוזל בתרא (ב"ק קיג.): הקנה לנולדים הכי נמי דלא קנו . פי' הקנה לנולדים במעמד שלשה שלא נולדו עדיין בשעת מתן מעות הכי נמי דלא קנו ולספרים דגרסי הכי נמי דקנו הכי פי' הקנה לנולדים בקנין בעלמא בלא מעמד שלשה דלא הוו בשעת קנין שלא נולדו עדיין ה"נ דקנו דהא במעמד שלשתן קנו אפי' נולדו אחרי כן: לדבר שאינו בעולם מי אמר . הך סוגיא אליבא דרב הונא קיימא דאית ליה אדם מקנה דשלב"ל ולא לדבר שלא בא לעולם דבהאשה רבה (יבמות צג.) אית ליה גבי פירות דקל משבאו לעולם אינו יכול לחזור בו ובפרק מי שמת (ב"ב דף קמב.) קאמר רב הונא דהמזכה לעובר אף לכשתלד לא קנה ורב נחמן הוי איפכא מדרב הונא דאית ליה התם לכשתלד קנה ובהאשה רבה (יבמות צג.) קאמר רב נחמן אף משבאו לעולם יכול לחזור בו. וא"ת מהיכא שמעינן ליה לר' מאיר דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם היינו מההיא דקתני (שם צג:) לאחר שתתגיירי ושתשתחררי מקודשת מההיא גופא שמעינן נמי דאדם מקנה לדבר שלא בא לעולם דהא קתני לאחר שאתגייר לאחר שאשתחרר דמקודשת ויש לומר דעובד כוכבים ועבד איתנהו בעולם אלא שמחוסרים גירות ושחרור ולא דמו לנולדים דליתנהו בעולם כלל ואע"ג דילפינן מינה דאדם מקנה לר"מ פירות דקל ולא מפלגינן היינו משום דאית לן למימר דקאי בשיטתיה דרבי אלעזר בן יעקב דאמר (קידושין סב:) האומר פירות ערוגה זו מחוברין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו התלושין לכשיביאו שליש ויתלשו דבריו קיימין:
Gittin 13b - Mishnah translated into english
The Gemara answers: Rav Pappa holds that when Rav said that a transfer in the presence of all three parties is effective, it is no different if this is referring to a loan from the first party to the second party, where it is an abstract monetary obligation that is transferred, and it is no different if it is referring to a deposit, where specific money is transferred. Just as the transfer is effective in the case of a loan, in which there is an abstract monetary obligation, it would be effective even if the money were not piled. For this reason, Rav Pappa explained that the mishna is referring to piled money due to the concern about a collection of a buried one hundred dinars.
The Gemara asks the reverse question: What is the reason that Rav Zevid did not say in accordance with the explanation of Rav Pappa? The Gemara answers: He holds that it is not possible to establish the mishna as referring to a person on his deathbed. From where does he learn this? It is from the fact that it teaches: In the case of one who says: Give this bill of divorce to my wife, or: Give this bill of manumission to my slave, and then he dies, one should not give it after his death.
The Gemara infers: The reason for this ruling is that the man died. However, if it was while he was still alive then one gives the document. The Gemara continues: Even during his lifetime the reason for the ruling is specifically that he said: Give, but if he did not say: Give, and merely commanded: Write a bill of divorce, then one does not give it. But this is not the case with regard to a person on his deathbed, as, although he did not say: Give, but simply commanded: Write, nevertheless, one gives the document. Evidently, this halakha cannot be referring to a person on his deathbed.
As we learned in a mishna (65b): Initially the Sages would say: With regard to one who is taken out in a neck chain to be executed and said: Write a bill of divorce for my wife, these people should write and give her the document. Although he did not explicitly say: Give, this is understood to have been his intention. They then said that this halakha applies even to one who sets sail and one who departs in a caravan to a far-off place. A bill of divorce is given to his wife under these circumstances even if her husband said just: Write.
Rabbi Shimon Shezuri says: Even in the case of one who is dangerously ill who gives that instruction, they write the bill of divorce and give it to his wife. This shows that a dying person need not say: Give. Rather, it is sufficient for him to say: Write. By contrast, the mishna indicates that it is referring to one who says: Give, and therefore it is certainly not speaking about a dying person.
Rav Ashi objects to this claim: And who says to us that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri? Perhaps it is in accordance with the opinion of the Rabbis, who did not include a dangerously ill person in their list of those who are not required to say: Give. If so, it is possible that the mishna is referring to a person on his deathbed after all.
The Gemara discusses the matter itself. Rav Huna says that Rav says: With regard to one who says to another: I have one hundred dinars in your possession; give it to so-and-so, if this occurred in the presence of all three parties, that third person has acquired it. Rava said: It stands to reason that Rav’s statement is with regard to a deposit, when the owner of the deposit instructs its guardian to transfer specific money under his authority to someone else who is also present. However, in the case of a loan, no, one cannot dispense with an act of acquisition, as repayment of a loan does not involve specific money.
Rava himself adds, in the form of an oath: But by God, in truth, Rav said this halakha even with regard to a loan. The Gemara adds: It was also stated that Shmuel said in the name of Levi that if someone says to another: I have a loan in your possession, i.e., you owe me payment for a loan, give it to so-and-so, and this occurred in the presence of all three parties, that named person has acquired it.
The Gemara asks: And what is the reason for this? In what manner does he acquire it? Ameimar said: The case becomes like that of a borrower who says to a lender at the time of the giving of the money, when he receives a loan: I am beholden to you and to anyone who comes based on your authorization. In this case, the recipient is authorized by the lender to take the loan in the presence of all three parties.
Rav Ashi said to Ameimar: If that is so, that the borrower’s obligation to the third party went into effect at the time of the loan, then if he transferred it in the presence of the three parties to those who will be born, i.e., people who were not yet born when the money was initially given, the halakha should also be that the recipients do not acquire it. The reason is that at the time the lender gave the money to the borrower, the person to whom it would eventually be transferred did not yet exist, and therefore the borrower could not have become obligated to him at that point in time.
Rav Ashi elaborates: As, even according to the opinion of Rabbi Meir, who says that a person can transfer ownership of an entity that has not yet come into the world, this statement applies only when he transfers it to an entity, i.e., a person, that has come into the world. However, even Rabbi Meir agrees with regard to the transfer of ownership of an article to an entity that has not yet come into the world, that this is not possible. Since Rav issued his statement in a general manner without any limitations, evidently the method of a transfer in the presence of all three parties applies in all cases, regardless of whether the third party was born at the time when the loan was given.
Rather, Rav Ashi says that this is the reason for the matter:
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.