Talmud BavliGittin 35b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Gittin Page 35b
Gittin 35b - Guemara
ושמנום בחמשה מנה לכשתבא לידכם הגבוה את השאר אמר רב אשי ההוא גט יבמין הוה:
התקין רבן גמליאל הזקן שתהא נודרת כו':
אמר רב הונא לא שנו אלא בשלא ניסת אבל ניסת אין מדירין אותה ניסת מאי טעמא דמיפר לה בעל כי לא ניסת נמי לכי מנסבא מיפר לה בעל אין הבעל מיפר בקודמין וניחוש דלמא אזלה לגבי חכם ושרי לה קסבר צריך לפרט את הנדר רב נחמן אמר אפי' ניסת ניסת ודאי מיפר לה בעל דמדרינן לה ברבים מיתיבי ניסת גובה כתובתה אם נדרה מאי לאו נדרה השתא לא דנדרה מעיקרא והתניא ניסת נודרת וגובה כתובתה תנאי היא דאיכא למאן דאמר נדר שהודר ברבים יש לו הפרה ואיכא למאן דאמר אין לו הפרה איבעיא להו צריך לפרט את הנדר או אינו צריך רב נחמן אמר אינו צריך רב פפא אמר צריך רב נחמן אמר אינו צריך דאי אמרת צריך זימנין דגייז ליה לדיבוריה וחכם מאי דשמע מיפר רב פפא אמר צריך משום מילתא דאיסורא תנן הנושא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה ותני עלה נודר ועובד יורד ומגרש ואי אמרת אינו צריך לפרט את הנדר ליחוש דילמא אזיל לגבי חכם ושרי ליה
Comments from Rashi on Masechet Gittin Page 35b
ושמנום בחמשה מנה . הביאתם לפנינו ושמנו דמיהן חמשה מנה: גט יבמין הוה . יבמה היה זה שנתן לה גט לפוסלה על האחין והיא באה לגבות כתובה מנכסי בעלה הראשון שנתארמלה הימנו: לא שנו . דגביא בהדרה: אלא בשלא ניסת . לאחר בשעת גביית כתובה: דמיפר לה בעל . והיא סומכת על כך ונודרת וגובה על שקר: בקודמין . בנדרים שקדמו לנשואין: צריך לפרט את הנדר . הנשאל לחכם על נדרו צריך לפרט היאך נדר הנדר הזה וכי מפרטה קמיה דליתומים נדרה וכך נדרה אם נהניתי מכתובתי כלום לא שרו לה: ברבים . נודרת בפני עשרה וקסבר נדר שהודר ברבים אין לו הפרה: מאי לאו נדרה השתא . בשעת גבייה לאחר נשואין וקשיא לרב הונא: מעיקרא . נדרה קודם נשואין גובה אף אחר נשואין דאינו מיפר בקודמים דכתיב ואם בית אישה נדרה (במדבר ל): נודרת וגובה . משמע נודרת השתא: תנאי היא . לקמן פליגי בה בפרקין (דף מה:) איכא למ"ד יש לו הפרה ואליביה לא גביא משום דמיפר לה: ואיכא למ"ד אין לו הפרה . ואליביה מדרינן לה ברבים וגביא: דגאיז ליה לדיבוריה . ואינו מפרש הכל: וחכם . אינו מיפר אלא לדעת מה שישמע הילכך לא יפרט על מה נדר אלא יאמר כך נדרתי ואסרתי עלי פירות מין פלוני: משום איסורא . שמא על דבר איסור נדרה כגון על גיבוי כתובה וכגון יאסרו עלי כל פירות שבעולם אם אעבור עבירה פלוני ובא להתיר את נדרו סתם ורוצה לעבור העבירה: הנושא נשים בעבירה . כהן הנושא נשים פסולות לכהונה פסול לעבודה: עד שידור הנאה . ממנה לגרשה ומשנה היא בבכורות (דף מה:): נודר . הנאה: ועובד . עבודה ואע"פ שעדיין לא גרשה: יורד . מן העבודה לאחר שסיים ומגרשה:
Comments from Tosafot - Gittin 35b
גט יבמין הוה . פי' בקונטרס שנתן לה גט לפוסלה על האחין וכתובתה על נכסי בעלה הראשון וקשה דלא היה להם להזכיר גט דלא ניתנה כתובה ליגבות עד שתחלוץ והיה להם לכתוב שחלצה ואמר ר"י גט יבמין הוה דלאחר שנתייבמה גרשה היבם וכתובתה על נכסי בעלה הראשון ומוריא היתירא משום דקא טרחה קמי אחיו: אבל נשאת אין מדירין אותה . וא"ת וידורוה שלא תאכל ככר זה אם נהנית משל בעלה ותאכל לאלתר בפנינו וכן קשה בסמוך דפריך וליחוש דלמא אזלה לגבי חכם ושרי לה ולרבי אליעזר דאמר בפרק נערה המאורסה (נדרים דף עה. ודף . עו.) שיכול להפר כל נדרים שעתידה לידור אתי שפיר דאיכא למיחש שמא כבר הפר לה כל מה שעתידה לידור אבל לשאר תנאי קשה וי"ל שאינה חוששת אלא בנדר שעל ידה היא עומדת באיסור כל ימיה וא"ת ונדירה בפני בעלה ויאמר לה קיים ליכי דאז אין יכול להפר כדאמר. בפ' נערה המאורסה (שם דף עט.) וי"ל דחיישינן שמא יפר. לה בלחש קודם שיאמר קיים ליכי וא"ת וידירוה על דעת רבים דאין לו הפרה כדאמר אמימר לקמן וי"ל דלענין נדרי אשתו אין לחלק בין ברבים בין על דעת רבים וכיון דלרב הונא ברבים יש לה הפרה ה"ה על דעת רבים דכיון שאינה תלויה בדעתה דיכול להפר אפילו בלא חרטה כך יכול להפר בלא דעת רבים וכי פריך ודלמא אזלה לגבי חכם ושרי לה הוה מצי לשנויי דמדרינן לה על דעת רבים אלא דבלאו הכי משני שפיר ועי"ל דרב הונא לית ליה דאמימר והא דאמר אמימר אפי' למאן דאמר יש לו הפרה לא קאי ארב הונא אלא אדרבנן דרבי יהודה דמתניתין דתנן (לקמן גיטין דף מה:) . ר' יהודה אומר. כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר משום פריצותא שנדרה נדר שאין לו הפרה ושלא ידעו בו רבים יחזיר דלא חייש לקלקולא ורבנן פליגי ואמרי לא יחזיר משום קלקולא ולא מפלגי בין ידעו רבים ללא ידעו בו רבים אלמא יש לו הפרה וכן משמע התם דקאמר לרבנן אטו התם מי חייל עלייהו שבועה כלל משמע דלרבנן יש לו הפרה וא"ת לאמימר והא על דעת רבים אין לו הפרה א"כ ע"כ לא בכל ענין אמרי רבנן דלא יחזיר דבעל דעת רבים ליכא קלקולא א"כ ברבים נמי מנא ליה דסברי דיש לו הפרה וי"ל דברבים שהזכיר רבי יהודה אם איתא דלרבנן אין לו הפרה הוו להו לרבנן לפרושי ולחלק ולומר איפכא מדר' יהודה אבל בעל דעת רבים אין לחוש דלא איירי בה רבנן דר' יהודה נמי לא הזכיר על דעת רבים ועוד דבעל דעת רבים לא פסיקא להו לרבנן למתני דיחזיר דלפעמים יש היתר בעל דעת רבים כגון מדעתם של אותם רבים או לדבר מצוה ואיכא קלקולא אבל ברבים אם איתא דאין לו הפרה הוי להו למתני דיחזיר דמילתא דפסיקא היא דבשום ענין אין לו הפרה למ"ד אין לו הפרה לא שנא לדבר מצוה ולא שנא לדבר הרשות תדע דמעשה גבעונים לדבר מצוה היה: ליחוש דלמא אזלה לגבי חכם ושרי לה . משמע דאדרב הונא פריך אבל אי לאו דרב הונא לא הוה קשיא ליה אמתני' ולמאי דפרישית דרב הונא פליג אאמימר אתי שפיר דאמתני' ליכא למיפרך דהא איכא למימר דמדרינן לה על דעת רבים אבל לרב הונא לא מצי לשנויי הכי אבל למאי דפי' דגבי חכם מודה רב הונא דאין לו הפרה בלא רב הונא הוה מצי למיפרך אמתני' וי"ל דלא מצי למיפרך אמתני' בלא רב הונא דאיכא למימר שנדיר אותה על זה הככר ותאכל לאלתר בפנינו אבל לרב הונא דקאמר ניסת אין מדירין אותה ואין מועיל להדירה על הככר שאינה חוששת כיון דאינה באיסור כל ימיה כי לא ניסת נמי ניחוש דלמא אזלה לגבי חכם ושרי לה וא"ת בין חכם בין בעל איך יכולין להפר שלא בפני היתומים הא אמרי' בנדרים בפ' ר"א (דף סה.) דהמודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו ויליף ממשה וצדקיהו במדין נדרת במדין לך והתיר נדרך וי"ל דבדיעבד אם הפר מופר תדע מדסמיך צדקיהו שהיה חסיד גמור על מה שהתירו לו סנהדרין שלא בפני נבוכדנצר ועוד דטעם דאין מתירין לו אלא בפניו מפרש בירושלמי דנדרים דאמר התם בפ' השותפין המודר הנאה מחבירו בפניו אין נשאל אלא בפניו שלא בפניו נשאל בין בפניו בין שלא בפניו ר' יוחנן אמר מפני הבושה ור' יהושע בן לוי אמר מפני החשד ואתא הדא פלוגתא כהלין פלוגתא דתניא יום הכפורים צריך לפרט את מעשיו דברי ר' יהודה בן בתירא ר"ע אומר אין צריך לפרט את מעשיו פי' מפני הבושה שנתבייש לפניו במה שנדר הנאה ממנו וכן מפרט מעשיו כדי שיתבייש מחטאיו ומ"ד מפני החשד פי' שלא יחשדוהו שעבר על נדרו ולכך נמי לא יפרט מעשיו שלא יחשדוהו בשאר עבירות והשתא ניחא הכא דלא שייך לא בושה ולא חשד דלא ידעי אם קבלה כלום מכתובתה והא דיליף ממשה וצדקיהו היינו כר' יהושע בן לוי דהתם מפני החשד איכא מפני בושה ליכא: קסבר צריך לפרט את הנדר . בירושלמי משמע דהכי קיימא לן דההוא דאתא קמיה דר' בון אמר ליה התיר לי נדרי אמר ליה מאי נדרת א"ל נדרית דלא מרווחנא אמר ליה וכי עבדין כדין אמר ליה לצחק בקוביא קאמינא אמר ליה ברוך שבחר בדברי חכמים שאמרו צריך לפרט את הנדר דאי לאו דפרטת לנדר התרתיהו לך וא"ת בפ' שום היתומין (ערכין דף כג) גבי מקדיש נכסיו והי' עליו כתובה (ובעל חוב) דקאמר ר' אליעזר כשהוא מגרשה ידור הנאה ור' יהושע אומר אינו צריך ומפרש דפליגי בנדר שהודר ברבים דרבי אליעזר סבר דאין לו הפרה ור' יהושע סבר יש לו הפרה ואינו צריך דקאמר היינו דאינו מועיל וא"כ תקשי כדפריך התם לעיל לימא רב הונא כתנאי אמר לשמעתיה דכיון דרב הונא סבר צריך לפרט אמאי אינו מועיל וא"כ הא דרב הונא דצריך לפרט הויא כתנאי ומיהו לא קיימא התם מסקנא הכי: תנן הנושא נשים כו' . ה"ה דמצי למיפרך ממתניתין דהכא: ותני עלה נודר ועובד יורש ומגרש . קשה לר"י דאמאי הוצרך לאתויי ותני עלה לפרוך ממתניתין גופיה דקתני פסול עד שידור הנאה ואי אמרת אין צריך לפרט הנדר ליחוש דלמא כו' ונראה לי דאמתניתין הוה מצי למימר דפסול מלעבוד אפי' גרשה עד שידור הנאה שלא יקח לעולם נשים פסולות יותר. ולכך לא שייך למיפרך ליחוש דלמא כו' כיון דכבר גירש תו ליכא למיחש דלמא ישאל על נדרו כדי ליקח נשים פסולות אבל הא דתני ועובד ומגרש פריך שפיר כיון דעדיין לא גרשה יש לחוש דלמא אזל לגבי חכם ושרי ליה ולא יגרש:
Gittin 35b - Mishnah translated into english
And we appraised them, and found that their value is five hundred dinars. When she comes to you with this document, collect the rest of the payment for her from her husband’s property in Babylonia. This demonstrates that it is also sufficient for a divorcée to take a vow. Rav Ashi said: That bill of divorce was a levirate bill of divorce that she received from the brother of her deceased husband and not a standard bill of divorce. She therefore took a vow, and not an oath, in the manner of all widows, as she was demanding payment of her marriage contract from the property of her deceased husband.
§ The mishna taught: Rabban Gamliel the Elder instituted that she should take, for the benefit of the orphans, any vow that the orphans wished to administer to her. Rav Huna says: They taught this halakha only in a case where she did not marry again; however, if she married again, they do not administer a vow to her.
The Gemara raises a difficulty: What is the reason that a widow who married again may not take a vow in order to collect? It is because of a concern that perhaps she is lying and is not concerned about the vow that she took, as she relies on the fact that her husband will nullify her vow. If so, when she is not married one should also be concerned that she may rely on the fact that when she will marry again, her husband will nullify her vow. The Gemara answers: The halakha is that the husband does not have the ability to nullify with regard to vows his wife took prior to their marriage.
The Gemara asks: But let us be concerned that perhaps she in fact received payment of her marriage contract, and she relies on the fact that she will go to a halakhic authority and he will dissolve the vow for her. The Gemara answers: Rav Huna holds that one who wishes to have a vow dissolved must detail the vow before the halakhic authority who dissolves it. There is no concern that the halakhic authority, knowing that she vowed in order to collect the payment of the marriage contract, will dissolve it.
Rav Naḥman disagreed with Rav Huna and said: Even if she married again, the orphans can have the court administer a vow to the widow. The Gemara asks: If she married, then her husband will certainly nullify this vow. The Gemara answers that we, the court, administer the vow in public, and therefore her husband cannot nullify the vow.
The Gemara raises an objection to the opinion of Rav Huna from a baraita: In a case where she married again, she collects payment of her marriage contract if she has taken a vow. What, is it not the case that she takes a vow now, after she has remarried? The Gemara answers: No, it is possible to explain that it is referring to when she took a vow initially, before remarrying.
The Gemara raises another difficulty for Rav Huna: But isn’t it taught explicitly in a baraita: If she married again, she takes a vow and collects payment of her marriage contract. Here, it is clear that she takes the vow after remarrying. The Gemara answers: This is a dispute between tanna’im, as there is one who says: A vow that was taken in public has the possibility of nullification by the husband, and therefore, even if the widow takes the vow in public, her husband can nullify it. As a result, she can collect payment of her marriage contract only if she takes a vow before she remarries. And there is one who says: A vow that was taken in public does not have the possibility of nullification. Therefore, even after the widow remarries, she is still able to take a vow and collect payment, as she takes the vow in public.
§ Since Rav Huna’s statement included the fact that one who requests that a halakhic authority dissolve his vow must detail the vow, the Gemara mentions that a dilemma was raised before the Sages: Does one who comes to a halakhic authority and requests that he dissolve his vow need to detail the vow, or does he not need to do so? Rav Naḥman says: He does not need to detail the vow. Rav Pappa says: He needs to detail the vow.
The Gemara explains each one’s reasoning: Rav Naḥman says that he does not need to detail the vow, as if you say that he needs to do so, sometimes the person who took the vow will cut short his statement and not provide all of the details of the vow, and the halakhic authority dissolves only what he hears and does not dissolve the vow in its entirety. Nevertheless, the one who took the vow will act as though the vow has been dissolved entirely. Therefore, it is preferable that he just report that he took a vow, and the halakhic authority will dissolve it entirely, whatever it is.
Rav Pappa says that he needs to detail the vow, because the vow might concern a matter that is prohibited, such as the case of the mishna here where it is essential that the vow not be dissolved, as the purpose of the vow is to ensure that the widow will not lie. In such a case, if the halakhic authority is not aware of the circumstances that prompted the widow to take the vow, he could mistakenly dissolve it.
The Gemara attempts to bring a proof that one must detail the vow: We learned in a mishna (Bekhorot 45b): A priest who marries women in transgression of a prohibition is disqualified from taking part in the Temple service until he takes a vow not to derive benefit from his wives, thereby requiring him to divorce them. And it is taught with regard to this: He takes a vow and immediately serves in the Temple. He then descends from the service and divorces his wives. And if you say that he does not need to detail the vow, then let us be concerned lest he go to a halakhic authority and the halakhic authority dissolve the vow for him. He would then remain married to the women who are prohibited to him, and serve in the Temple despite being disqualified from doing so.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.