Talmud BavliThe learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat רינה בת לדיסיה
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat אליעזר בן רחל
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Margalit bat Ledicia
Menachot 31b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Menachot Page 31b
Menachot 31b - Guemara
מי קאמר במשנתינו כל מקום ששנה קאמר אמר רב זעירא אמר רב חננאל אמר רב קרע הבא בשני שיטין יתפור בשלש אל יתפור א"ל רבה זוטי לרב אשי הכי אמר רבי ירמיה מדיפתי משמיה דרבא הא דאמרינן בשלש אל יתפור לא אמרן אלא בעתיקתא אבל חדתתא לית לן בה ולא עתיקתא עתיקתא ממש ולא חדתתא חדתתא ממש אלא הא דלא אפיצן הא דאפיצן וה"מ בגידין אבל בגרדין לא בעי רב יהודה בר אבא בין דף לדף בין שיטה לשיטה מאי תיקו אמר ר' זעירי אמר רב חננאל אמר רב מזוזה שכתבה שתים שתים כשרה איבעיא להו שתים ושלש ואחת מהו אמר רב נחמן בר יצחק כל שכן שעשאה כשירה מיתיבי עשאה כשירה או שירה כמותה פסולה כי תניא ההיא בס"ת אתמר נמי אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ואמרי לה אמר רב אחא בר בר חנה אמר רבי יוחנן מזוזה שעשאה שתים ושלש ואחת כשרה ובלבד שלא יעשנה כקובה ובלבד שלא יעשנה כזנב אמר רב חסדא על הארץ בשיטה אחרונה א"ד בסוף שיטה ואיכא דאמרי בתחלת שיטה מ"ד בסוף שיטה (תהלים קג, יא) כגבוה שמים על הארץ ומ"ד בתחילת שיטה כי היכי דמרחקא שמים מארץ א"ר חלבו חזינא ליה לרב הונא דכריך לה מאחד כלפי שמע ועושה פרשיותיה סתומות מיתיבי אמר רשב"א ר"מ היה כותבה על דוכסוסטוס כמין דף
Comments from Rashi on Masechet Menachot Page 31b
מי קאמר במשנתינו . דמשמע משנה ולא ברייתא: קרע הבא בשני שיטין . אם נתקרע גליון של ספר תורה ונכנס הקרע בשני שיטין בתוך הכתב יתפור: בשלש אל יתפור . אלא יסלק את היריעה: עתיקא . קלף ישן מיגניא קריעה: אפיצן . הוי שחור כעתיקא אפיצן מתוקן הקלף בעפצין שקורין גל"ש: והני מילי . דתופר: בגידין . יתפור אבל לא בגרדים פינדי"ש בלע"ז: בין דף לדף . אם נקרע עד כנגד הכתב שאילו היה בכתב היה יותר מג' שיטין: ובין שיטה לשיטה . אם נקרע יתפור או לא יתפור: שתים שתים . שיטות קצרות שיטה שיטה בת שתי תיבות: שתים בזו וג' בזו וא' בזו מאי: כל שכן . דכשרה שעשאה כשירה דאז ישיר משה ששיטה אחת ארוכה ושיטה אחת קצרה שאין ממלא כל השיטה: או שירה כמותה . שכתב השירה כשאר התיבות אריח על גבי אריח: שתים שלש ואחת . היינו כשירה: שלא יעשנה כקובה . כזה 
כאהל רחב מלמטה וקצר מלמעלה דהיינו אחת שתים שלש: זנב . שלש שתים ואחת כזה: 
על הארץ בשיטה אחרונה . כלומר אין בשיטה אחרונה אלא שתי תיבות הללו: בסוף שיטה . היו מתחילין לשיטה אחרונה כזה: 
בתחילת שיטה . היו מתחילין לשיטה אחרונה כזה: 
מ"ד בסוף שיטה . כדי שיהו שמים על הארץ דמשמע כדכתיב כי כגבוה שמים על הארץ כן יאריך ימיכם: ומ"ד בתחילת שיטה . כלומר בעי ארחוקי ארץ משמים דהכי משמע כי היכי דמרחקא שמים מארץ כן יאריכו ימיכם: דכריך לה מאחד כלפי שמע . לאחר שנכתבה כופלה מצד שמאל לצד ימין כשהניחה בדלת והיינו מאחד כלפי שמע שראש השורה שמע ישראל וסופה יי' אחד והתחיל לכופלה מאחד וקיפל ובא עד שמע: דוכסוסטוס . קלף שלא נקלף: כמין דף . כמין עמוד שבספרים ארוכה וקצרה:
Comments from Tosafot - Menachot 31b
מי קאמר במשנתינו כו'. כי האי גוונא דייק בפ' בתרא דכתובות (דף קט.) גבי כל מקום שאמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון ותימה דבפ' כירה (שבת דף לט:) גבי כל מקום שאתה מוצא שנים חולקים ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע חוץ מקולי מטלניות וקא פריך אימא ה"מ במתניתין אבל בברייתא לא ויש לומר כיון דאמר חוץ מקולי מטלניות שהיא משנה הוי כאילו פירש במשנתינו ומיהו קשה בהני כללות דבפ' מי שהוציאוהו (עירובין מו:) דקאמר רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כר' יהודה ר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי אמרי' סד"א הני מילי במתני' אבל בברייתא לא אע"ג דלא קאמר במשנתינו ושמא שאני התם דלא קאמר כל מקום. מ"ר: הא דאפיצן הא דלא אפיצן. משמע דס"ת כשר בלא אפיצן והקשה ר"ת מהא דאמרי' פרק המוציא יין (שבת דף עט: ושם) גבי ס"ת על הגויל ועל הדוכסוסטוס כשירה משמע אבל דיפתרא דמליח וקמיח ולא עפיץ לא (מיקרי ספר) ובפ' שני דסוטה (דף יז.) אמרי' אין כותבין פרשת סוטה לא על הלוח ולא על הנייר ולא על הדפתרא אלא על המגילה שנא' בספר וכ"ש ס"ת דנקרא ספר טפי כדאמרי' במס' סופרים אין כותבין לא על הנייר ולא על הדפתרא ומיהו מחוק לא גרס דהא בפרק המוציא יין (שבת דף עט:) קתני על הנייר ועל המטלית פסולה ולא קתני מחוק ועוד קשה היאך אנו כותבין ס"ת על הקלפים שלנו הא אינם מעופצין וכן גיטין שאנו כותבין בקלפין שלנו ובפ' [שני] דגטין (דף יט.) משמע דווקא בדאפיצן כותבין אבל לא אפיצן לא דיכול להזדייף ומפרש ר"ת דתיקון שלנו חשיב כאפיצן תדע דהא קמן דאין יכול להזדייף והא דמשמע בגיטין בדלא אפיצן יכול להזדייף היינו בקלפים שלהם שהיו עושים בהם תיקון של עיפוץ דקודם עיפוץ יכול להזדייף ונקרא דיפתרא ופסול ותדע שגם בימיהם כותבין שטרות בקלף שאינו מעופץ כדאמרי' בפ' שני דגיטין (שם) כתבו במי טריא ועפצא כשר ומוקי לה בדלא אפיצן ומיהו איכא לאוקומי בנייר של עשבים דלא מיתקני ליה בעפצים כמו שפי' שם בקונטרס גבי חיישינן שמא במי מילין כתבו א"נ בעדי מסירה ורבי אלעזר. מ"ר: עשאה כשירה. מכאן משמע הא דתניא בפ' הבונה (שבת דף קג:) כתבה כשירה או שכתב השירה כיוצא בה או שכתב שלא בדיו או שכתב האזכרות בזהב הרי אלו יגנזו בס"ת מיירי דהא מוקמינא לה הכא בס"ת ותימה דבפ' כל כתבי (שבת דף קטו:) בתחילתו תניא אין בין ספרים למגילה אלא שספרים נכתבין בכל לשון ומגילה עד שתהא כתובה אשורית על הספר ובדיו ותירץ הרב רבי יוסף דההיא דכל כתבי בשאר ספרים דלאו ס"ת ואכתי קשה דבפ"ק דמגילה (דף ח:) תניא מקרא שכתבו תרגום ותרגום שכתבו מקרא וכתב עברי אינו מטמא את הידים עד שיכתבנו בכתב אשורית על הספר ובדיו ומוקי לה רב אשי בשאר ספרים ור' יהודה היא אלמא שאר ספרים בעי דיו ולא אשכחן דפליגי עליה דרבי יהודה אלא לגבי הא דשרי בכל לשון אבל בדיו לא אשכחן דפליגי ונראה לפרש דההיא דכל כתבי לענין להציל מפני הדליקה דווקא מיירי ולא לענין לקרות בהם ולפי שיש בהן אזכרות מצילין אותן אע"פ שלא נכתבו כהלכתן אבל מגילה עד שתהא כתובה כהלכתה תדע דבעיא דריש גלותא התם לענין הצלה אבל הא לא מיבעיא ליה אם ניתנו ליקרות בהם או לא וא"ת תיקשי הך ברייתא לרב הונא דאמר בריש גמרא דכל כתבי (שבת דף קטו.) היו כתובין תרגום ובכל לשון אין מצילין למ"ד אין ניתנין לקרות בהן ויש לומר דהאמר התם תנאי היא: שלא יעשנה כזנב. כעין שפירש בקונטרס כאן יש לפרש הא דאמר בבבא בתרא (דף יד.) גבי כרם שתים כנגד שתים ואחד יוצא זנב שאחד בשורות שתים ולא כנגד אויר שבין שתי השורות שתים שתים. מ"ר: ועושה פרשיותיה סתומות. קצת קשה דנקט לשון רבים ואין שם כי אם פרשה אחת ושמא משום על הארץ דבסוף שיטה אע"פ שאין כתוב כלום אח"כ. מ"ר: רבי שמעון בן אלעזר אומר ר"מ היה כותבה על הדוכסוסטוס. משמע דתלמידו של ר"מ היה שאמר דברים הרבה משמו בשאר מקומות כדאשכחן נמי לעיל (מנחות ל:) דקאמר ר"ש בן אלעזר משום ר"מ אין כותבין את השם לא על הנייר ולא על המחק וכן בפ"ק דקדושין (דף כד.) גמרא ובלבד שיהא הכסף משל אחרים דקאמר ר"ש בן אלעזר משום ר"מ אשה פודה מעשר שני בלא חומש ותימה דבפ' המוציא יין (שבת דף עט:) כתוב בכל הספרים אמר רבי שמעון מאיר היה כותבה על הקלף מפני שהיתה משתמרת משמע שהיה חבירו דקאמר מאיר ולא קאמר ר"מ ושמא טעות סופר יש בכל הספרים ואי הוה אמרי' דתרי רשב"א הוה ניחא ומיתרצא בהכי פירכא אחריתי דהכא קתני אדוכסוסטוס והתם תני אקלף והיה נראה לומר דתרי תנאי אליבא דר"מ אבל אי אפשר לומר כן דבפ' מרובה (ב"ק דף עח:) גבי מכרה חוץ מגיזותיה משני תרי תנאי אליבא דרשב"א ולא משני דתרי היו ומיהו יש לדחוק משום דהנהו דאיפלגי עליה בחדא איפלגי עליה באידך ברייתא ויש לתרץ דעל הדוכסוסטוס דקתני הכא היינו אף הדוכסוסטוס כדמפרשינן נמי אף פתוחות וכ"ש נמי אקלף דמשתמר ולפי מה שר"ל בסמוך דוכסוסטוס דווקא ולא קלף הוי תימה דלמר דוכסוסטוס עדיף למזוזה ולמר קלף עדיף. מ"ר:
Menachot 31b - Mishnah translated into english
Does Rabbi Ḥanina say that wherever Rabbi Shimon Shezuri taught a halakha in our Mishna the halakha is in accordance with his opinion? Rather, he says that any place where he taught a halakha the halakha is in accordance with his opinion, and this applies even to baraitot.
§ Rav Ze’eira says that Rav Ḥananel says that Rav says: If a tear in the parchment of a Torah scroll extends into two lines, one can sew the parchment to render the scroll fit, but if it extends into three lines then one cannot sew it to render it fit. Rabba Zuti said to Rav Ashi: This is what Rabbi Yirmeya of Difti said in the name of Rava: That which we say, that if the tear extends into three lines one cannot sew it to render it fit, we say only with regard to old sheets of parchment. But in the case of new sheets of parchment, we have no problem with it.
The Gemara adds: And old does not mean literally old, and new does not mean literally new. Rather, those sheets of parchment that are not processed with gall are labeled as old and cannot be sewn, whereas those sheets of parchment that are processed with gall are labeled as new and can be sewn. And this statement, that one can sew the parchment and render it fit, applies to sewing it with sinew; but if one sews the parchment with thread [bigradin], it is not rendered fit.
Rav Yehuda bar Abba asks: If the tear occurred in the space between one column and another column but it was of the length that had it occurred inside a column it would have extended more than three lines, and similarly, if the tear occurred between one line and another line horizontally, but not tearing through any letters, what is the halakha? No answer was found, and therefore the dilemma shall stand unresolved.
§ Rabbi Ze’eiri says that Rav Ḥananel says that Rav says: A mezuza that one wrote two by two, i.e., two words on each line, is fit. A dilemma was raised before the Sages: If one wrote two words on one line, and three words on the following line, and one word on the line after that, what is the halakha? Rav Naḥman bar Yitzḥak said: All the more so that it is fit, as he prepared it as one writes a poem in the Torah scroll. The song sung by the Jewish people at the sea after the Exodus is written in lines whose length is not uniform. The Gemara raises an objection from a baraita: If one wrote it as one writes a poem in the Torah, or if one wrote a poem in the Torah as one writes it, it is unfit. The Gemara answers: When that baraita is taught, it is referring to a Torah scroll, not a mezuza.
It was stated by amora’im as well: Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says, and some say it was Rav Aḥa bar bar Ḥana who says that Rabbi Yoḥanan says: With regard to a mezuza that one prepared with two words on one line, and three words on the following line, and one word on the line after that, it is fit, provided that he does not prepare it like the shape of a tent, i.e., progressively widening the lines, starting with a line of one word, then a line of two words and a line of three, and provided that he does not prepare it like the shape of a tail, progressively shortening the lines, from three words to two to one.
§ Rav Ḥisda says: One writes the last two words of a mezuza, al ha’aretz, meaning “above the earth” (Deuteronomy 11:21), by themselves on the final line, without the preceding word. The Sages disagreed as to how this is done. Some say that one writes this phrase at the end of the final line, and some say that one writes it at the beginning of the final line.
The Gemara explains their dispute: The one who says that one writes it at the end of the final line interprets the verse: “That your days may be multiplied, and the days of your children, upon the land which the Lord swore unto your fathers to give them, as the days of the heaven above the earth,” in a similar manner to the verse: “For as the heaven is high above the earth” (Psalms 103:11). Consequently, if one writes “above the earth” at the end of the final line, it will appropriately be below the term “the heaven” at the end of the previous line. And the one who says that one writes it at the beginning of the final line explains the phrase “as the days of the heaven above the earth” as meaning: Just as the heaven is far from the earth. Consequently, if one writes “above the earth” at the beginning of the final line, it is far from the term “the heaven” at the end of the previous line.
Rabbi Ḥelbo said: I saw Rav Huna wrap a written mezuza from the word eḥad to the word shema, i.e., rolling it from left to right, as the first verse written in a mezuza is: “Listen [Shema], O Israel, the Lord our God, the Lord is one [eḥad]” (Deuteronomy 6:4). And he prepared the two passages of the mezuza in the closed manner, i.e., starting the second passage (Deuteronomy 11:13–21) on the same line that he finished writing the first passage (Deuteronomy 6:4–9).
The Gemara raises an objection from a baraita: Rabbi Shimon ben Elazar said: Rabbi Meir would write a mezuza on dokhsostos, the inner layer of animal hide, not on parchment, which is from the outer layer, and he would prepare it like a column of a Torah scroll, i.e., long and narrow.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.