Talmud BavliTalmud - Menachot 87a
Menachot 87a - Guemara
הקמחין ולא משוליה מפני השמרים אלא מביא משלישה מאמצעה כיצד הוא בודק הגזבר יושב והקנה בידו זרק הגיר הקיש בקנה רבי יוסי בר' יהודה אומר שיש בו קמחין פסול שנאמר (במדבר כח, לא) תמימים יהיו לכם ומנחתם... תמימים יהיו לכם ונסכיהם:
גמ׳ אין מביאין לא מתוק ולא מבושל ולא מעושן ואם הביא פסול והא קתני רישא אין מביאין את הליסטיון ואם הביא כשר אמר רבינא כרוך ותני רב אשי אמר חוליא דשימשא לא מאיס חוליא דפירא מאיס:
אין מביאין ישן דברי רבי וחכמים מכשירין:
אמר חזקיה מאי טעמא דרבי אמר קרא (במדבר כח, יד) לכבש יין מה כבש בן שנתו אף יין בן שנתו אי מה כבש בן שתי שנים פסול אף יין בן שתי שנים פסול וכי תימא הכי נמי והתניא יין בן שתי שנים לא יביא ואם הביא כשר מאן שמעת ליה דאמר לא יביא רבי וקאמר אם הביא כשר אלא אמר רבא היינו טעמא דרבי דכתיב (משלי כג, לא) אל תרא יין כי יתאדם:
אין מביאין לא מן הדליות כו':
תנא כרמים העבודים פעמים בשנה:
רב יוסף הוה ליה קרנא דפרדיסא דרפיק ביה טפי ריפקא ועבד חמרא דדרי מיא על חד תרין:
לא היו כונסין אותן בחצבין גדולים:
תנא חביות כדיות לודיות ובינוניות אין מניחין אותן שתים שתים אלא אחת אחת:
כיצד בודק גזבר יושב וקנה בידו זרק הגיר הקיש בקנה:
תנא זרק הגיר של שמרים גזבר הקיש בקנה ולימא ליה מימר מסייע ליה לרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן כשם שהדיבור יפה לבשמים כך דיבור רע ליין:
רבי יוסי בר רבי יהודה אומר וכו':
בעי ר' יוחנן הקדישו מהו שילקה עליו משום בעל מום כיון דפסול כבעל מום דמי או דלמא אין בעל מום אלא בבהמה תיקו:
תנו רבנן אלים ממואב כבשים מחברון עגלים משרון גוזלות מהר המלך ר' יהודה אומר מביאין כבשים שגבהן כרחבן אמר רבא בר רב שילא מאי טעמא דר' יהודה דכתיב (ישעיהו ל, כג) ירעה מקנך ביום ההוא כר נרחב:
כתיב (ישעיהו סב, ו) על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את ה' אל דמי לכם מאי אמרי הכי אמר רבא בר רב שילא (תהלים קב, יד) אתה תקום תרחם ציון רב נחמן בר יצחק אמר (תהלים קמז, ב) בונה ירושלים ה' ומעיקרא מאי הוו אמרי אמר רבא בר רב שילא (תהלים קלב, יג) כי בחר ה' בציון אוה למושב לו:
הדרן עלך פרק כל קורבנות ציבור
מתני׳ שתי מדות של יבש היו במקדש עשרון וחצי עשרון רבי מאיר אומר עשרון עשרון וחצי עשרון עשרון מה היה משמש שבו היה מודד לכל המנחות לא היה מודד לא בשלשה לפר ולא בשל שנים לאיל אלא מודדן עשרונות חצי עשרון מה היה משמש שבו היה מודד חביתי כהן גדול מחצה בבקר ומחצה בין הערבים:
גמ׳ תניא היה ר' מאיר אומר מה תלמוד לומר (במדבר כח, כט) עשרון עשרון לכבש האחד מלמד ששתי עשרונות היו במקדש אחד גדוש ואחד מחוק גדוש שבו היה מודד לכל המנחות
Comments from Rashi on Masechet Menachot Page 87a
קמחים . שקויינ"ש: כיצד בודק . לידע אם היין יפה: גזבר יושב וקנה בידו . ורואה כשזה מוציא היין מן נקב החבית: זרק הגיר . שהתחיל לצאת אותו לבן שתחת היין שצף על השמרים: הקיש . הגזבר על גבי הכד וסותם זה מיד וזה היה סימנו שלא היה רוצה לדבר כל זמן שמוציאין היין: שנאמר תמימים יהיו לכם . ואם היו בו קמחים הוי כבעל מום: גמ' כרוך ותני . אין מביאין הליסטיון לפי שאין מביאין לא מתוק וכו' ואם הביא פסול: רב אשי אמר . לא תכרוך הליסטיון כשר דהויא חוליא דשמשא ולא מאיס אבל מתוק מחמת הפירי מאיס והיינו דקתני פסול: מאן שמעת ליה דאמר לא יביא רבי . דקתני במתניתין דברי רבי והא ברייתא דקתני לא יביא [ע"כ רבי] וקתני (בהא ברייתא) אם הביא כשר והיכי מ"ל ה"נ פסול: היינו טעמא . שאין מביא ישן דכתיב אל תרא יין כי יתאדם דלא הוה חשוב יין אלא אדום ושנה ראשונה יש בו עיקר אדמומית טפי לא ולאו משום דלכבש דמי יין: העבודים . חפורים פעמיים: רפיק ליה טפי ריפקא . שחפרו פעמיים: ודרי מיא על חד תרין . שהיה יכול למוזגו במים כפליים מיין אחר דיין דעלמא דרי על חד תלתא וזהו מקבל על חד ששה והיינו על חד תרין דיין אחר: כדיות לודיות בינוניות . כדים בינונים של לוד: אין מניחין את הכדים שתים . זו על גב זו: שגובהן כרחבן . שהיו רחבים מרוב שמנות כמו שגבוהים והיינו כר נרחב: שומרים . מלאכים: תמיד לא יחשו . מאי אמרי הנך שומרים: ומעיקרא . קודם שחרב: הוו אמרי כי בחר ה' בציון . אף לעתיד לבא עתידים המלאכים להיות שומרים ולומר כי בחר ה' בציון: מתני' שתי מדות . ר"מ אומר עשרון עשרון. דשני כלים היו שם כל אחד מחזיק עשרון: ולא היה מודד . לפר בכלי שמחזיק שלש עשרונות אלא מודד שלש פעמים בעשרון: גמ' אחד גדוש . שלא היה בו עשרון אא"כ גודשו: ואחד מחוק . שהמחוק היה גדול כל כך שכשהיה מחוק היה בו עשרון:
Comments from Tosafot - Menachot 87a
כרוך ותני. להכשיר קאמר כדמוכח סוגיא דהמוכר פירות (ג"ז שם.) דהליסטיון כשר ואע"ג דאיצטריך ליה לתנא למיתני הליסטיון ומתוק לא משמע ליה לרבינא לחלק בין זה לזה: כשם שהדיבור יפה לבשמים כו'. בפרק קמא דכריתות (דף ו:) קאמר רבי יוחנן איפכא גבי קטורת דתני' כשהוא שוחק אומר היטב הדק וקאמר מסייע ליה לרבי יוחנן דאמר כשם שהדיבור רע ליין כך דיבור יפה לבשמים משום דכי קאמר רבי יוחנן בנסכים קאמר להו כי היכי דקים לן בקטורת שהדיבור יפה לבשמים כך הדיבור רע ליין וכי קאי בקטורת קאמר להו כי היכי דקים לן בנסכים שהדיבור רע ליין כך הדיבור יפה לבשמים: שגובהן רחבים גרסינן ולא שגובהן כרחבן כדאשכחן רוחבו מייתי קרא דכתיב כר נרחב ובבראשית רבה אמר דכבשים של תמיד דהיו כל כך גבוהים שאוכלים על גבי ארזים וכשהיו מרכיבין אותן על הגמלים רגלי הכבשים נגררין לארץ: אחד גדוש ואחד מחוק. תימה גדול דר"מ דריש לה מקרא דכתיב עשרון עשרון לכבש האחד ובקונטרס פי' דר"מ ס"ל גמרא דשתי עשרונות בצבור: גדוש שבו היה מודד לכל המנחות. איפכא לא רצו לעשות למדוד בגדוש לחביתי כ"ג שלא ישפוך הסלת לארץ כשחוצהו: