Talmud BavliMenachot 32b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Menachot Page 32b
Menachot 32b - Guemara
דכתבינהו אדוכסוסטוס במקום בשר ואיבעית אימא שינה בזה ובזה תנאי היא דתניא שינה בזה ובזה פסול ר' [אחא מכשיר משום רבי] אחאי ברבי חנינא ואמרי לה משמיה דרבי עקיבא ברבי חנינא הא מורידין עושין והא בעיא שרטוט דאמר רב מניומי בר חלקיה אמר רב חמא בר גוריא אמר רב כל מזוזה שאינה משורטטת פסולה ורב מנימין בר חלקיה דידיה אמר שרטוט של מזוזה הלכה למשה מסיני תנאי היא דתניא ר' ירמיה אומר משום רבינו תפילין ומזוזות נכתבות שלא מן הכתב ואין צריכות שירטוט והילכתא תפילין לא בעי שרטוט ומזוזה בעיא שירטוט ואידי ואידי נכתבות שלא מן הכתב מ"ט מיגרס גריסין אמר רב חלבו אנא חזיתיה לרב הונא דהוה יתיב אפוריא דס"ת עליה וכף לכדא אארעא ואנח עליה ס"ת והדר יתיב במיטה קסבר אסור לישב על גבי מיטה שס"ת מונח עליה ופליגא דרבה בר בר חנה דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מותר לישב על גבי מיטה שספר תורה מונח עליה ואם לחשך אדם לומר מעשה בר' אלעזר שהיה יושב על המיטה ונזכר שס"ת מונח עליה ונשמט וישב ע"ג קרקע ודומה כמי שהכישו נחש התם ס"ת על גבי קרקע הוה אמר רב יהודה אמר שמואל כתבה אגרת פסולה מ"ט אתיא כתיבה כתיבה מספר ואמר רב יהודה אמר שמואל תלאה במקל פסולה מ"ט בשעריך בעינן תניא נמי הכי תלאה במקל או שהניחה אחר הדלת סכנה ואין בה מצוה של בית מונבז המלך היו עושין בפונדקותיהן כן זכר למזוזה ואמר רב יהודה אמר שמואל מצוה להניחה בתוך חללו של פתח פשיטא בשעריך אמר רחמנא ס"ד אמינא הואיל ואמר רבא מצוה להניחה
Comments from Rashi on Masechet Menachot Page 32b
והא בעיא שרטוט . כדמפרש לקמן ובתפילין לא אשכחן דבעי שרטוט: מגרס גריסין . רהוטים הם בפי כל אדם ואין טועין בהם הילכך אין צריך להעתיקם מספר אחר: כף כדא אארעא . כפה כד על הארץ: והניח ס"ת עליו . לפי שהיה ס"ת מונח על ראשה והיה רוצה לישב על המיטה: ונדמה לו . מרוב צער כמי שהכישו נחש: על גבי קרקע . היה ס"ת מושלך דאיכא בזיונא יתירא לכך נצטער: כתבה איגרת . בלא שרטוט ולא דקדק בחסרות ויתרות כאיגרת בעלמא: כתיבה כתיבה . וכתבתם על מזוזות וכתב לה ספר כריתות אי נמי כתוב זאת זכרון בספר מה ספר בעי דקדוק אף מזוזה בעיא דקדוק: תלאה . למזוזה על הפתח במקל: שהניחה אחורי הדלת . שקבעה בכותל אחורי הדלת: סכנה . מן המזיקים שאין הבית משתמר בה עד שיקבענה בצורת הפתח כהילכתה: היו עושין בפונדקותיהן כן . פונדק היינו בית שלנין בו עוברי דרכים בדרך ואין חייבין במזוזה דלאו דירת קבע הוא כדתניא לקמן בהתכלת הדר בפונדקי בארץ ישראל כל שלשים יום פטור מן המזוזה ושל בית מונבז המלך כשהיו מהלכים בדרך נושאין מזוזות עמהם ותולין אותן בפונדק במקל עד הבקר זכר למזוזה לפי שלא היו דרין לעולם דירת קבע אלא הולך היה מעיר לעיר במלכותו: בתוך חלל הפתח . ולא מבחוץ: פשיטא בשעריך כתיב . דהיינו מקום סגירת השער:
Comments from Tosafot - Menachot 32b
הא מורידין עושין והא בעיא שרטוט. וא"ת דילמא במשרטטי וי"ל דלא היו רגילין לשרטט ספר תורה ותפילין כיון דלא בעו שרטוט כדאמרינן בירושלמי בפ"ק דשבת כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט ובסדר רב עמרם מביאו והא דאמרינן בספ"ק דמגילה (דף טז:) דברי שלום ואמת מלמד שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה לא כמו שפירש שם בקונטרס דמיירי בס"ת ממש אלא במזוזה קאמר שהיא אמיתה של תורה שיש בה מלכות שמים וכדמוכח הכא דמזוזה בעיא שירטוט ותדע דאי בספר תורה כפירוש הקונטרס היה לו לדרוש מדנקראת ספר כדדרשינן התם דרשא אחריתי מדנקראת ספר ומיהו י"ל דאי מדנקראת ספר הוה ליה לאשכוחי חד עניינא דלא ליבעי שרטוט כיון דנקראת כמו כן איגרת כדאמרינן נמי (מגילה דף יט.) לענין תפירה דלא צריך לתופרה כולה בגידין ובירושלמי משמע כפירוש הקונטרס דמספר תורה עצמה יליף דקאמר התם נאמר כאן דברי שלום ואמת ונאמר להלן אמת קנה ואל תמכור מה להלן צריך שרטוט אף כאן צריך שרטוט משמע דאיירי בכל התורה כולה דאכל התורה כולה כתיבא קרא ואמר רבינו תם דס"ת בעי שרטוט משום (שמות טו) זה אלי ואנוהו אבל תפילין דמכוסין בעור לא בעו שרטוט דלא שייך בהו נוי וקצת תימה דבסמוך ילפינן מזוזה מס"ת בג"ש כתיבה כתיבה לענין כתיבת אגרת ואמאי לא ילפינן מינה ס"ת ממזוזה לענין שירטוט וכ"ת לענין כתיבה לא ילפינן הא לקמן בעי למילף לענין כתיבה על האבנים ומהא דאמרינן במסכת סופרים (פ"א) מסרגלין בקנים וכותבין בדיו עוד נמי אמרינן התם דכל יריעה שאינה מסורגלת פסולה משם אין ראיה דדילמא בשרטוט עליון איירי דאי אפשר לכתוב שלש תיבות או ארבע בלא שרטוט כדתניא בפ"ק דגיטין (דף ו:) אבל שרטוט בין שיטה לשיטה אפשר דלא בעיא ומהא אמר שנוהגין לכתוב באגרות שלומים ארבע וחמש תיבות מן הפסוק בלא שרטוט משום דלא אסרו אלא דוקא שכותב הפסוק לדרשא כי ההוא עובדא דרבי אביתר דגיטין אבל מה שאדם כותב באגרת מן הפסוק לדבר צחות שרי בלא שרטוט ומיהו משמע בירושלמי דאסור בכל ענין שאפי' באגרת שלומים היו מהפכים הפסוק ולא היו כותבים אותו ככתבו דקאמרינן בפ"ג דמגילה מהו מיכתב תרתין תלת מילין מן הפסוק מר עוקבא שלח לריש גלותא דהוה דמיך וקאי בזימרי ישראל אל תשמח (ישראל אל) בעמים [אל] גיל וחולק על הש"ס שלנו דקאמר בגיטין (דף ז.) דשירטט וכתב ליה רבי זעירא כתב ולא זכר יואש המלך ולא כתב כדכתיב המלך יואש רבי ירמיה שלח כתב לרבי יודן לשנוא את אהוביך ולאהוב את שונאיך שלח רבי אבהו אבל תמר תמרורים בתמרוריה היא עומדת ובקשנו למתקה ולשוא צרף צרוף (ירמיהו ו) רבי מנא שלח כתב לרבי אושעיא בר שמאי ראשיתך מצער היה ואחריתך מאד תשגיא (איוב ח) מ"ר: אסור לישב על גבי מטה שספר תורה מונח עליה. בירושלמי בפרק מי שמתו אמרינן תיבה שהיא מליאה ספרים נותנה לראש המטה ואינו נותנה למרגלות המטה רבי אבין בשם רב הונא והוא שתהא מטה גבוהה עשרה טפחים ולא יהו רגלי המטה נוגעין בתיבה עוד קאמר לא ישב אדם על גבי ספסל שס"ת מונח עליה ומעשה ברבי אליעזר כו' אם היה נתון על גבי דבר אחר מותר עד כמה רבי אבא בשם רב הונא טפח רבי ירמיה בשם רבי זירא כל שהוא: דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מותר לישב על גבי מטה שס"ת מונח עליה. נראה דהלכה כר' יוחנן לגבי רב הונא דאפי' לגביה רב רביה הלכה כמותו כדאמר (ביצה ד.) ותלמידי דרב הונא לא סברי כוותיה דבעי לאותובי ס"ת אפורייה בפ' בתרא דמועד קטן (דף כה.) מ"ר: כתבה אגרת פסולה מ"ט אתיא כתיבה כתיבה מספר. פירש בקונטרס איגרת בלא שרטוט וקשה דלעיל אמרינן שרטוט של מזוזה הלכה למשה מסיני והכא יליף כתיבה כתיבה ומפרש ר"ת אגרת מקרא ולא מסורת שלא דקדק בחסירות ויתירות אלא כאגרת בעלמא והא דיליף כתיבה כתיבה לא כמו שפירש בקונטרס מוכתב לה ספר כריתות דכמה חסירות ויתירות יש בגט דיתיהווייין דיתיצבייין חמשה חמשה יודין וגם חסירות כגון למהך ושרטוט נמי אשכחן דבעי בגט ועוד מספר הכתוב בגט לאו למעוטי אגרת דלספירת דברים הוא דאתא כדאמרינן בגיטין (דף כא:) ומיהו בפרק שני דגיטין (דף כ:) דאמרינן דספר דגט אתא למעוטי שנים וג' ספרים וה"ה דנמעט נמי כתבו אגרת כמו בפרק שני דסוטה (דף יז:) דדרשינן תרווייהו מספר ועוד יש לפרש דיליף הכא מסוטה דממעטינן בפרק שני דסוטה כתבה איגרת מדכתיב בספר ובפירוש הקונטרס לשון אחר דיליף מכתוב זאת זכרון וצ"ע אמאי לא ילפינן ליה גט כתיבה כתיבה דליפסול בהכי (או) מדכתיב ביה ספר ואין לפרש אגרת ר"ל בעמודים קצרים שאינם רחבים כג' פעמים למשפחותיכם כדאמר לעיל (מנחות דף ל.) ולא ירבה בדפין שנראה כאגרת דהא אמרינן לעיל מזוזה שעשאה שתים שלש ואחת כשירה ואע"פ שפירשתי שצריך לדקדק בחסירות ויתירות אין להקשות מהא דתנן בפרק השואל (ב"מ דף קא:) דמשכיר חייב בכל דבר שהוא מעשה אומן ומשמע בגמרא דשוכר חייב במזוזה דחובת הדר היא דהתם לא מיירי אלא בבנייני הבית ומקום מזוזה נמי דהוי על השוכר כדאמר התם משום דלא מעשה אומן הוא דאיפשר בגובתא דקניא היינו מעשה שהוא בגוף הבית עצמו. מ"ר: סכנה ואין בה מצוה. פי' בקונטרס כיון דעשאה שלא כהילכתה אין הבית משתמר מפני המזיקין וקשה לרבינו תם דא"כ הו"ל למימר הכי אבל העשויה שלא כהילכתה ונראה דתלאה במקל נוקף בה ראשו דלאו אדעתיה וכן אחורי הדלת רגילה להיות בולטת ומכה בה ראשו והא דאמר בפ' השואל (ב"מ ד' קב.) אפשר בגובתא דקניא ופירש שם בקונטרס דתלי ליה בגובתא דקניא חלול לא תלי ממש קאמר. מ"ר:
Menachot 32b - Mishnah translated into english
case is where one wrote them on dokhsostos on the side that faced the flesh. In both of these situations the phylacteries are unfit, but a mezuza that one wrote on parchment is fit.
And if you wish, say instead that the ruling of the baraita that if one changed whether in this manner or in that manner it is unfit is in fact referring to a mezuza that one wrote on parchment, and this is a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: If one changed in this manner or in that manner it is unfit. Rabbi Aḥa, in the name of Rabbi Aḥai, son of Rabbi Ḥanina, deems it fit; and some say he said this ruling in the name of Rabbi Akiva, son of Rabbi Ḥanina.
§ The baraita indicates that if it were permitted to reduce the sanctity of an item from a level of greater sanctity to a level of lesser sanctity, one could make a mezuza from phylacteries that became worn. The Gemara raises a difficulty: But a mezuza requires scoring, i.e., the parchment must have lines etched in it before writing, as Rav Minyumi bar Ḥilkiya says that Rav Ḥama bar Gurya says that Rav says: Any mezuza that is not scored is unfit, and Rav Minyumi bar Ḥilkiya himself says concerning this: The scoring of a mezuza is a halakha transmitted to Moses from Sinai. With regard to phylacteries, by contrast, he does not teach that their parchment requires scoring.
The Gemara answers that this is a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita that Rabbi Yirmeya says in the name of our teacher, Rav: Phylacteries and mezuzot may be written when the scribe is not copying from a written text, and their parchment does not require scoring.
The Gemara concludes: And the halakha is that the parchment of phylacteries does not require scoring, but the parchment of a mezuza requires scoring. And unlike a Torah scroll, both these and those, phylacteries and mezuzot, may be written when the scribe is not copying from a written text. What is the reason for this leniency? These short texts are well known to all scribes, and therefore it is permitted to write them by heart.
In connection to Rav Ḥelbo relating the customs of Rav Huna, the Gemara cites that Rav Ḥelbo says: I myself saw Rav Huna as he wished to sit on his bed, which had a Torah scroll placed on it. And he overturned a jug on the ground and placed the Torah scroll on it, and only then sat on the bed. The reason he did so is that he holds that it is prohibited to sit on a bed upon which a Torah scroll is placed.
The Gemara notes: And this halakha disagrees with a ruling of Rabba bar bar Ḥana, as Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: It is permitted to sit on a bed upon which a Torah scroll is placed. And if a person whispers to you, saying: There was an incident involving Rabbi Elazar, who was sitting on a bed and realized that a Torah scroll was placed on it, and he immediately slipped off the bed and sat upon the ground, and in doing so he looked like one who had been bitten by a snake, i.e., he jumped up in a panic, that incident is no proof. There, the Torah scroll was placed on the ground. It is certainly disgraceful for one to sit on a bed while a Torah scroll is on the ground.
The Gemara returns to the discussion about the halakhot of writing a mezuza. Rav Yehuda says that Shmuel says: If one wrote a mezuza in the manner of a missive that one composes to a friend, i.e., without being exact about the lettering of each word, it is unfit. What is the reason? This is derived by a verbal analogy between “writing,” and “writing,” from a scroll, which must be written in precisely the correct manner.
And Rav Yehuda says that Shmuel says: If one hung a mezuza on a stick in the entranceway, without affixing it to the doorpost, it is unfit. What is the reason? We require the fulfillment of the verse: “And you shall write them upon the doorposts of your house, and upon your gates” (Deuteronomy 6:9). This ruling is also taught in a baraita: If one hung a mezuza on a stick, or placed it so that it was affixed behind the door within the house, he exposes himself to danger, and it does not enable him to fulfill the mitzva.
The Gemara relates: The members of the household of King Munbaz would do so, i.e., hang mezuzot on sticks, in their inns, i.e., when they would sleep in an inn. They would not do this in order to fulfill the mitzva, as one who sleeps in an inn is exempt from placing a mezuza, but in remembrance of the mezuza. Since they would travel frequently, they wanted to remember the mitzva of mezuza, which they did not fulfill often.
And Rav Yehuda says that Shmuel says: It is a mitzva to place the mezuza within the airspace of the entrance, not on the outside. The Gemara asks: Isn’t this obvious? After all, the Merciful One states: “And upon your gates,” which indicates that it must be within the area of the gate, rather than the outside. The Gemara explains that it might enter your mind to say that since Rava says: It is a mitzva to place the mezuza
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.