Berakhot 42a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Berakhot Page 42a

Berakhot 42a - Guemara
דגורם ברכה לעצמו רב הונא אכל תליסר ריפתי בני תלתא תלתא בקבא ולא בריך אל רב נחמן עדי כפנא אלא כל שאחרים קובעים עליו סעודה צריך לברך רב יהודה הוה עסיק ליה לבריה בי רב יהודה בר חביבא אייתו לקמייהו פת הבאה בכסנין כי אתא שמעינהו דקא מברכי המוציא אמר להו מאי ציצי דקא שמענא דילמא המוציא לחם מן הארץ קא מברכיתו אמרי ליה אין דתניא רבי מונא אמר משום רבי יהודה פת הבאה בכסנין מברכין עליה המוציא ואמר שמואל הלכה כרבי מונא אמר להו אין הלכה כרבי מונא אתמר אמרי ליה והא מר הוא דאמר משמיה דשמואל לחמניות מערבין בהן ומברכין עליהן המוציא שאני התם דקבע סעודתיה עלייהו אבל היכא דלא קבע סעודתיה עלייהו לא רב פפא איקלע לבי רב הונא בריה דרב נתן בתר דגמר סעודתייהו אייתו לקמייהו מידי למיכל שקל רב פפא וקא אכיל אמרי ליה לא סבר לה מר גמר אסור מלאכול אמר להו סלק אתמר רבא ורבי זירא איקלעו לבי ריש גלותא לבתר דסליקו תכא מקמייהו שדרו להו ריסתנא מבי ריש גלותא רבא אכיל ורבי זירא לא אכיל אל לא סבר לה מר סלק אסור מלאכול אל אנן אתכא דריש גלותא סמכינן:
אמר רב הרגיל בשמן שמן מעכבו אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא אמר לן כגון אנן דרגילינן במשחא משחא מעכבא לן ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאמר רבי חייא בר אשי אמר רב שלש תכיפות הן תכף לסמיכה שחיטה תכף לגאולה תפלה תכף לנטילת ידים ברכה אמר אביי אף אנו נאמר תכף לתלמידי חכמים ברכה שנאמר (בראשית ל כז) ויברכני ה' בגללך איבעית אימא מהכא שנאמר (בראשית לט ה) ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף:
מתני׳ ברך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון ברך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון ברך על הפת פטר את הפרפרת על הפרפרת לא פטר את הפת בשא אף לא מעשה קדרה היו יושבין כל אחד מברך לעצמו הסבו אחד מברך לכולן
Comments from Rashi on Masechet Berakhot Page 42a
דגורם ברכה לעצמו . בכמה מקומות הוא בא ומברכין עליו ואע"פ שלא היו צריכים לשתייתו: רב הונא אכל תליסר ריפתי . מפת הבאה בכסנין ולא בירך אחריו: אמר רב נחמן עדי כפנא גרסי': אמר רב נחמן עדי כפנא . גרסי': עדי . אלו. כלומר אלו לרעבון נאכלו ואכילה מרובה כזו לא נפטרת מברכה אלא כל שאחרים קובעין אכילתן בכך טעון בהמ"ז כך פירש רב האי ורבותינו פירשו תליסר ריפתי מפת שלנו ולא בירך אחריו משום דלא שבע וקרא כתיב (דברים ח) ואכלת ושבעת וברכת וכך פירש רב יהודאי בה"ג ואינו נ"ל דלית ליה לרב הונא והם החמירו על עצמן עד כזית ועד כביצה (לעיל ברכות דף כ:) ודלא כר"מ ודלא כר' יהודה (לקמן ברכות דף מט:): לחמניות . אובליא"ש בלע"ז: אסור מלאכול . עד שיברך בהמ"ז ויחזור ויברך על הבא לפניו דכיון דגמר אסח דעתי' מברכה ראשונה ומסעודתיה: סלק אתמר . אם סלק הלחם וכל האוכל מעל השלחן ועדיין לא ברכו אסור לאכול: ריסתנא . אמנישטרשיו"ן: אתכא דריש גלותא סמכינן . ואין סילוקתנו סלוק שדעתנו אם ישא משאות מאת פניו אלינו נאכל: הרגיל בשמן . למשוח ידיו אחר אכילה: שמן מעכבו . לענין ברכה שאפילו גמר וסלק ולא משח ידיו עדיין סעודה קיימת ואוכל בלא ברכה: ולית הלכתא ככל הני שמעתתא . אין סיום סעודה תלוי לא בגמר ולא בסלוק ולא בשמן אלא במים אחרונים כ"ז שלא נטל מים אחרונים הוא מותר לאכול ומשנטל אסור לאכול: לנטילת ידים . דמים אחרונים בהמ"ז ולא יאכל כלום עד שיברך על מזונו: תקף לת״ח . המקריבו אליו ומארחובביתו: ברכה . בביתו: מתני' ברך על היין כו' . נוהגין היו להביא קודם אכילה כוס יין לשתות כדתניא לקמן (ברכות דף מג.) כיצד סדר הסבה כו' ומביאין לפניהם פרפראות להמשיך אכילה כגון פרגיות ודגים ואח"כ מביאין השלחן ולאחר גמר סעודה יושבים ושותים ואוכלים ומה הן אוכלים פרפראות כגון כיסני דמעלו ללבא ולחמניות והוא יין ופרפרת שלאחר המזון ושניהם קודם בהמ"ז: מעשה קדרה . חלקא טרגיס וטיסני: היו יושבים . בלא הסבת מטות שמוטים על צדיהן שמאלית על המטה ואוכלין ושותין בהסבה: כל אחד ואחד מברך לעצמו . דאין קבע סעודה בלא הסבה:
Comments from Tosafot - Berakhot 42a
מיהו ר"י ור"ת היו אומרים שלא לברך כלל אשאר משקין הבאין בתוך הסעודה וטעמא דפת פוטרת כל הדברים הבאים בשבילה והשתא יין פוטר כל מיני משקין לפי שעיקר משקה הוא והוא ראש לכל מיני משקין ולכך הוא העיקר והן טפלין לו לענין ברכה והלכך משקין הבאין מחמת הסעודה שבאין בשביל הפת לשרות המאכל וגם א"א לאכילה בלא שתיה והלכך פת פוטרתן חוץ מן היין כדקאמר גמרא טעמא ולהאי טעמא ניחא מה שאנו מברכים בפסח על החזרת על אכילת מרור לבד שהעולם מקשים אמאי אין מברכין נמי ב"פ האדמה וב"פ האדמה דשאר ירקות אינו פוטר כדקאמרינן התם כיון דאיכא הגדה והלל אסח דעתיה אלא וודאי טעמא הוי כיון דרחמנא קבעיה חובה דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו הוי כמו דברים הרגילין לבא מחמת הסעודה דפת פוטרתן: לחמניות . פרש"י אובליא"ש ולא נהירא דא"כ אפילו לא קבע נמי לבריך המוציא שהרי הוא לחם גמור שהרי סופו עיסה ונראה לפרש דהיינו נילי"ש מיהו כי קבע סעודתיה עליה מברך עליו המוציא כמו בפורים מיהו רבינו שמשון פירש דאין לברך עליו המוציא דהוי כמו דייסא: סלק אתמר . משמע שדרכן היה לסלק השלחן קודם בהמ"ז ולכאורה קשה למנהג שלנו שאנו מקפידים שלא לסלק הלחם קודם ושמא בימיהם נמי לא היו מסלקין השלחן מקמי המברך כי אם מלפני שאר המסובין לפי שהיו להן שלחנות קטנים וכל אחד לפני עצמו אוכל על שלחנו אבל אנו שרגילים לאכול כולנו על שלחן אחד אין נאה לסלק השלחן עד לאחר ברכת המזון: רבי זירא לא אכל . תימה לפי מה שמפרשים העולם הב לן ונבריך אסור למשתי בלא ברכה שלפניו אמאי לא אכל לבריך עליה וליכול ושמא היה תבשיל שהיה בו פת והיה צריך ברכת המוציא ונט"י וטורח היה לעשות כל כך: אתכא דריש גלותא סמכינן . מי ששכח לאכול אפיקומן ואמר הב לן ונבריך אינו היסח הדעת דאנן אתכא דרחמנא סמכינן ואם שכח וברך ולא אכל אפיקומן א"צ לחזור דכל מצות לשם מצוה עשויות והא דאמרינן כי אמר הב לן ונבריך אסור למשתי וכן אסורים כולן היינו דוקא כי אמר בעל הבית אבל לא אורח (וכי אסורים כולן היינו כי אמר בעה"ב אבל בשביל אורח אינן נאסרין ) ואף איהו גופא יכול לחזור ולאכול עם בעה"ב: אתכא דריש גלותא סמכינן . וכשרגיל לאכול מיני פירות ומביאין להם בזה אחר זה יש אומר שצריך לברך אכל חד וחד לפי שאינן יודעים אם יתן להם בעה"ב יותר ונראה שאין צריך לברך לפי שסומכין על שלחן בעה"ב והיינו דבי ריש גלותא: תכף לנטילת ידים ברכה . והלכך כיון שנטל ידיו באחרונה לאחר סעודה אסור לאכול עד שיברך והוא הדין אם אמר הב לן ונבריך אפי' בלא נטילה: ברך על הפת פטר את הפרפרת . נראה דמיירי בפרפרת שבתוך הסעודה דאי בפרפרת שלאחר הסעודה הא פסק רב פפא דברים הבאים לאחר סעודה טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם ורש"י פירש פרפרת מיני דגים ופרגיות וקצת קשה א"כ מאי קמ"ל דברך על הפרפרת דלא פטר את הפת ונראה כפירוש ר"ח דפירש דפרפרת פת צנומה בקערה דלית בה תוריתא דנהמא דמברכין עליה בורא מיני מזונות והשתא ניחא דאצטריך לאשמעינן ברך על הפרפרת לא פטר את הפת אע"ג דהוא מין פת וכן משמע בגמרא דחשיב פרפרת מעשה קדרה ומעשה קדרה היינו חלקא טרגיס וטיסני כדאמרינן לעיל (ברכות לז.): הסבו אחד מברך לכלן . ואנו אין לנו הסבה אלא בפת בלבד ופת מהני אפי' בלא הסבה דדוקא לדידהו שהיו אוכלים בהסבה היו צריכים הסבה אלא ישיבה שלנו הוי קביעות לנו כהסבה דידהו שהם היו רגילים כל אחד להסב על מטתו ועל שלחנו אבל עכשיו כולנו אוכלים על שלחן אחד וכשאנו אוכלין יחד היינו קביעותינו והכא דקאמר היו יושבין וכו' בגמרא משמע דמיירי בין בברכת המוציא בין בברכת המזון בבהמ"ז כעובדא דתלמידי דרב בברכת המוציא מההיא דפליגי ביין אי בעי הסבה ומיהו בני אדם האוכלים בדרך והולכים ולא ישבו כל אחד מברך לעצמו וא"ת מאי שנא דבמוגמר אפילו לא הסבו אחד מברך לכולם בירושלמי פריך ומשני משום דבמוגמר כולם נהנים ביחד אבל אכילה ושתיה אינה באה אלא לזה אחר זה:
Berakhot 42a - Mishnah translated into english
as it causes a blessing itself. It is so significant, that one recites a blessing over it together with other blessings like kiddush and havdala, even though he does not particularly want to drink it. During a meal too, a blessing is recited over the wine and it is not exempted by the blessing over the bread.
As the Gemara mentioned bread that comes as dessert, it now relates that Rav Huna ate thirteen substantially sized, sweetened loaves, three loaves per kav of flour, and he did not recite Grace after Meals because they were not genuine bread. Rav Naḥman said to him: That is hunger. One does not typically eat that much merely as dessert. Rather, over anything which is substantial enough to satiate and others base a meal upon it, one must recite Grace after Meals.
The Gemara also relates: Rav Yehuda was engaged in preparations for his son’s wedding at the house of Rav Yehuda bar Ḥaviva when they brought bread that comes as dessert before them. When it arrived, he heard them reciting: Who brings forth bread from the earth. He said to them: What is this tzitzi sound that I hear? Perhaps you are reciting: Who brings forth bread from the earth? They said to him: Yes, indeed, as it was taught in a baraita: Rabbi Mona said in the name of Rabbi Yehuda: Over bread that comes as dessert, one recites: Who brings forth bread from the earth. And Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Mona.
Rav Yehuda said to them: You are mistaken. Actually, it was stated that Shmuel said: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Mona. They said to him: But aren’t you, Master, the one who said in the name of Shmuel with regard to wafers: One may establish an eiruv, the joining of courtyards, to permit carrying in a shared courtyard and the joining of cooked foods, to permit cooking on a festival for Shabbat, with them and recite over them: Who brings forth bread from the earth. Why is that the blessing over those wafers? They too are sweetened bread that comes as dessert. He answered them: It is different there as he based his meal upon them, but here, where one did not base his meal upon them, no, he does not recite: Who brings forth bread from the earth.
The Gemara relates: Rav Pappa happened to come to the house of Rav Huna, son of Rav Natan. After they finished their meal, they brought before them something to eat. Rav Pappa took this food item and ate it without reciting a blessing. They said to him: Do you, Master, not hold that once one finished his meal he is forbidden to eat again without reciting a blessing? He said to them that in the correct version of that halakha, it is stated: Removed. One need recite a second blessing only when eating after the table was removed from before him.
Similarly, the Gemara relates: Rava and Rabbi Zeira happened to come to the house of the Exilarch. After the meal, when they removed the table from before them, a portion [ristena] of food was sent to them from the house of the Exilarch. Rava ate it and Rabbi Zeira did not eat it. Rabbi Zeira said to Rava: Do you, Master, not hold that once the table was removed, he is forbidden to eat? Rava said to him: We are dependent upon the table of the Exilarch, and so long as he has not completed his meal, his guests have not completed their meals either.
Rav said: One who is accustomed to applying fragrant oil to his hands after meals, failure to apply that oil delays the end of his meal and he is not considered to have finished his meal and is not required to recite a blessing before continuing to eat. Similarly, Rav Ashi said: When we were in the house of Rav Kahana, he said to us: We, for example, who are accustomed to oil, failure to apply that oil delays the end of the meal for us. Nevertheless, the Gemara concludes: And the halakha is not in accordance with all of these statements and the end of the meal is not determined by those factors. Rather, it is determined by that which Rabbi Ḥiyya bar Ashi said that Rav said: There are three pairs that immediately follow each other: Immediately following placing hands on the head of a sacrifice, is its slaughter; immediately following the blessing of redemption recited after Shema, is the Amida prayer; and immediately following the ritual washing of the hands after a meal, is the blessing of Grace after Meals.
Abaye said that on a similar note, we too will say: Immediately following the entrance of Torah scholars into a house, a blessing rests upon that house, as it is stated with regard to Laban and Jacob: “The Lord has blessed me because of you” (Genesis 30:27). If you wish, say instead, that the proof is from here, as it is stated: “And it was from when he placed him in charge of his house and over all that he owned, the Lord blessed the house of the Egyptian on account of Joseph” (Genesis 39:5).
MISHNA: This mishna explains those cases and those circumstances in which blessings recited over particular foods exempt other foods at the meal from the requirement to recite a blessing over them. One who recited a blessing over the wine that one drank before the meal, with that blessing he exempted the wine that he drinks after the meal. Similarly, one who recited a blessing over the appetizers that one ate before the meal, with that blessing he exempted the appetizers that he eats after the meal. One who recited a blessing over the bread exempted the appetizers, as they are considered secondary to the bread. However, one who recited a blessing over the appetizers did not exempt the bread. Beit Shammai say: The blessing recited over the appetizers did not exempt even a cooked dish that he eats during the meal.
An additional halakha is cited: If several people were sitting to eat not in the framework of a joint meal, each recites a blessing for himself. If they were reclined on divans to eat, which renders it a joint meal, one recites a blessing on behalf of them all.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.
Talmud Bavli