Talmud BavliThe learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Reuven ben Rivka SEBBAG
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Avraham Ben Simha
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Ledicia bat David Banoun
Bekhorot 50b : Youtube
Rabbi Dr. Moshe WeisblumYoutube
1 video class :
Bekhorot Page 50b
Bekhorot 50b - Guemara
רב יהודה אמר רב אסי כל כסף האמור בתורה סתם כסף צורי ושל דבריהם כסף מדינה וכללא הוא והרי טענה דכתיב {שמות כא } כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור ותנן שבועת הדיינין הטענה שתי כסף שאני התם דכתיב כסף או כלים מה כלים שנים אף כסף שנים ומה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב והרי מעשר דכתיב (דברים יד, כה) וצרת הכסף בידך ותנן הפורט סלע במעות מעשר שני כסף כסף ריבה והרי הקדש דכתיב {ויקרא כז } ונתן הכסף וקם לו ואמר שמואל הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל הקדש נמי יליף קדש קדש ממעשר והרי קידושי אשה דכתיב (שמות כא, יא) ויצאה חנם אין כסף ותנן בש"א בדינר ובשוה דינר וב"ה אומרים בפרוטה ובשוה פרוטה לימא רב אסי דאמר כב"ש אלא אי איתמר הכי איתמר אמר רב יהודה אמר רב אסי כל כסף קצוב האמור בתורה כסף צורי ושל דבריהם כסף מדינה מאי קמשמע לן תנינא חמש סלעים של בן וכו' ושל דבריהם כסף מדינה איצטריכא ליה דתנן התוקע לחבירו נותן לו סלע ולא תימא סלע ארבע זוזי אלא פלגא דזוזא דקרי אינשי סלע פלגא דזוזא חנן בישא תקע ליה לההוא גברא אתא לקמיה דרב הונא אמר ליה הב ליה פלגא דזוזא הות איכא
Comments from Rashi on Masechet Bekhorot Page 50b
כסף צורי . היכא דכתיב שקל הוי סלע צורי דהוא ארבעה דינרי כדאוקי רבי יוחנן לעיל והיכא דלא כתיב שקל אלא כסף הוי דינר צורי: כסף מדינה . שמינית של כסף צורי והוא איסתירא סווסריאתא דאמרן לעיל: טענה . שאדם טוען לחבירו כך וכך מסרתי לך: שבועת הדיינין . הבאה מחמת הודאת מקצת הטענה אינו נשבע אלא א"כ טענו שוה שתי מעות שהן שליש דינר ואע"ג דכתיב כי יתן איש אל רעהו כסף: שאני התם . דאקשיה רחמנא לכסף בהדי כלים שנים כל דהו אפי' אין שוין דינר אף כסף שנים: ומה כסף דבר חשוב . ומעה כסף הוי חשוב אף כלים דבר חשוב ולא כל דהו ממש: הפורט סלע . מדמי מעות מעשר שני שהיו לו פרוטות ורוצה להחליפן בסילעי כסף מפני משוי הדרך והתם מסיים פלוגתא בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות כו'. ומיהו שמעינן מינה דמכר המעשר בפרוטות וכתיב ונתת בכסף: הכסף כסף ריבה . תלתא זימני כתיב התם כסף ונתת בכסף וצרת הכסף ונתת בכסף וריבה כל מילי: ש"פ . והיינו נחשת: [קדש קדש ממעשר] . במעשר שני כתיב קדש וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור וגו' ובהקדש כתיב ואיש כי יקדיש את ביתו קדש: ויצאה חנם אין כסף . ומהתם גמרינן קדושין דאמרינן אין כסף לאדון זה ויש כסף לאדון אחר: קצוב . דאיכא שלשים חמשים אבל בכל הנך דפרכינן ליכא קצבה: התוקע . המכה את חבירו באזנו לשון מורי בבבא קמא וכאן שמעתי תוקע ממש שתקע מפיו באזנו וראיה ללשון מורי בב"ק וכאן שמעתי אל תהי בתוקעי כף שמכין בכפם על כף חביריהם להיות ערבים בשביל אחרים. וקמ"ל רב אשי דלא תימא סלע צורי ליתיב ליה דהוא ארבע זוז אלא סלע מדינה דהוא פלגא דזוזא שמינית שבסלע צורי:
Comments from Tosafot - Bekhorot 50b
כל כסף האמור בתורה כסף צורי . בפרק קמא דקדושין (דף יא.) פירש הקונטרס בשם רבותיו דדינר הוי מטבע פחותה שבצורי ומייתי לה התם אהא דאמר בית שמאי דאשה מתקדשת בדינר ומפרש טעמא דבית שמאי כדרב אסי דכל כסף האמור בתורה כסף צורי ואע"ג דכתיב עשרים גרה השקל ומתרגמינן עשרין מעין סלעא לא בשביל שהיתה מעה בימי משה אלא משקל אחד היה בימי משה שהיה שוה מעה שנעשית אחרי כן בימי אונקלוס ופריך והרי טענה דקתני שתי כסף שהן מעות מדקתני שתי ולא קתני שני ומשני דהתם דבעינן דבר חשוב דומיא דכלים ומעה דבר חשוב הואי והשתא אתי קרא לגרועי דסגיא במעה ולא בעינן דינר אבל לפי המסקנא דאמר כסף קצוב אתי דבר חשוב לאוסופי דבעינן מעה ולא סגי בפרוטה ורבינו ש"י הקשה לפירוש זה דא"כ דכל כסף האמור בתורה דינר הוא היכי אתיא הקישא ומפקא ליה הא כי אתאי היקש לאשמועינן מה כלים שנים אף כסף שנים הוא דאתא ונראה דלא קשה מידי דאין היקש למחצה ולרב דפליג אדשמואל בפרק שבועת הדיינין (שבועות לט:) צריך לומר כן דתרוייהו דרשות נפקי מכלים שנים ודבר חשוב דכסף כי אתא לכפירה הוא דאתא ועוד הקשה היכי אמרינן מה כלים דבר חשוב וכי מחט דבר חשוב הוא והא אמר התם לכך יצאו כלים למה שהן אלמא דלא חשיבי מחטין והא נמי לא קשיא דאפילו מחט יש בו חשיבות שראוי לעשות בו מלאכה חשובה וגדולה ועוד הקשה דבהדיא אמר איפכא בשבועות מה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב וכסף כי אתא להך דרשא הוא דאתא והא נמי לא קשה דהיינו לשמואל אבל לרב איתא בהדיא התם דבין שנים בין דבר חשוב מכלים נפקי וכסף כי אתא לכפירה הוא דאתא ועוד דאפילו בדשמואל יש ספרים דגרסי התם כי הכא וכי דייקי קרא כוותיה דשמואל והא דקאמר בתר הכי לשמואל אי כתיב כלים ולא כתיב כסף ה"א מה כלים שנים אבל דבר חשוב לא בעינן לא משום דמפקינן מכסף דבר חשוב אמר הכי אלא משום דאי לא כסף לא הוה מפקינן מכלים אלא שנים להכי כתב כסף לאקושי לכלים ולהצריך בו דבר חשוב ועוד י"ל דמכסף דמשמע חשיבות ממון פרוטה לכל הפחות שמצינו דבעי חשיבות בכלים לאפוקי כלי גרוע כגון מרוקא כדאמר בפרק הזהב (ב"מ דף מז.) במנא דכשר לאפוקי מרוקא אי נמי לאפוקי כלי שהוא פחות משוה פרוטה דלא תימא גזירת הכתוב הוא בכל כלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה כמו שאומר בירושלמי דטענו שני מחטים מיירי בשוים שתי פרוטות שתהא הכפירה פרוטה וההודאה פרוטה והדר מקשינן כסף לכלים להצריך חשיבות בכסף יותר מפרוטה דמה כלי לאו כל דהו אלא כלי חשוב אף כסף לאו כל דהו אלא כסף חשוב והיינו מעה שבכך יש בו חשיבות ורש"י גריס התם כדדייקי קרא כוותיה דשמואל מה כסף דבר חשוב כו' והגיה אף כל דבר חשוב לא גרס אף כלים משום דשמואל אית ליה יצאו כלים למה שהן ובחנם דחק דבכלים נמי בא לאפוקי מרוקא א"נ שאין בכלי שוה פרוטה כדפרישית ורש"י פירש עוד לשון אחר בקדושין כל כסף האמור בתורה כסף צורי אם פירש שקלים הוי שקל צורי ואם סתם הוי מטבע הפחות שבצורי הלכך פרוטה לא מצית אמרת לפי שהיה של נחשת ובצורי מטבע נחשת ליכא ובקדושין כסף כתיב דהא קיחה גמירי וכיון דאפיקתיה מפרוטה אלמא מידי דחשיבותא בעי לאוקמוה אדינר כדלקמן בשמעתין והרי טענה כו' ותימה ונימא נהי דמעה היא מטבע פחותה שבצורי מיהו שתים מנא ליה ומשני מה כלים שנים כו' ומה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב שיהו שוים שתי כסף לאפוקי ממ"ד התם טענו שני מחטין חייב בהודאה אחת מהם לכך יצאו כלים למה שהן כלומר שיתחייב עליהן בכל שהוא ע"כ לשון הקונטרס וקשה לן לפי' דלפי שיטתו דשבועות היה לו להגיה אף כל כמו שמגיה בשבועות דהך דרשא דמה כסף דבר חשוב ליתא אלא לשמואל דרב סבירא ליה דכסף כי אתא לכפירה הוא דאתא ועוד קשה לר"י כיון דמטבע פחות שבצורי היא מעה היכי שייך למימר כלל כיון דאפיקתיה מפרוטה אוקמיה אדינר ה"ל למימר אמעה שהיא מטבע פחותה שבצורי דבשלמא למאן דאמר כיון דאפיקתיה מפרוטה אוקמא אדינר היינו בתר דאשכחנא דפרוטה הוי של כסף לגבי אמה העברייה וכיון דאפיקתיה מפרוטה דהוי כסף אוקמא אדינר דהוי דבר חשוב אבל השתא דסבירא לן דסתמא מעה כמו גבי טענה אמאי מוקמי ליה אדינר ואין שייך לומר כיון דאפיקתיה מפרוטה שאין בשום מקום סתמו פרוטה אלא מעה ועוד כי היכי דבקדושין אמר כיון דאפיקתיה מפרוטה אוקמא אדינר גבי טענה נמי נימא כיון דאפיקתיה משני פרוטות אוקמה אשני דינרים: מה כלים שנים כו' . בשבועות (דף לט:) הקשה רש"י מנא ליה לשמואל דדריש לכך יצאו כלים למה שהן הא איצטריך לאשמועינן מה כלים שנים ותירץ דלכתוב כספים דמשמע שנים ודבר חשוב ומיהו תימה דא"כ דבר חשוב מנליה דאמינא שתי פרוטות כמו שאמר לעיל וי"ל דהוה ליה למיכתב כסף או חפצים: כל כסף קצוב האמור בתורה כסף צורי ושל דבריהם כסף מדינה . תימה דבפרק החובל (ב"ק ד' צ.) תנן גבי התוקע לחבירו רבי יוסי הגלילי אומר מנה ומסיק בגמרא דהיינו מנה צורי ובכתובות בפרק אע"פ (דף סד:) תנן נותן להם כלים של חמשים זוז ובפרק מציאת האשה (כתובות דף סז.) לא יפחות לה מחמשים זוז ודייק בגמרא דחמשים זוזי פשיטי קאמר ולא דייק כלל מדרב יהודה אמר רב אסי וכתובת בתולה שהיא מאתים צוריים בין למאן דאמר דאורייתא בין למאן דאמר דרבנן ואפי' כתובת אלמנה שהיא לכולי עלמא דרבנן הויא מנה צורי ונראה לר"י דלא מיירי הכא אלא בסלעים דומיא דכסף קצוב האמור בתורה שאין כתוב בתורה אלא שקלים:
Bekhorot 50b - Mishnah translated into english
§ Rav Yehuda says that Rav Asi says: Every sum of money stated in the Torah without specifying that it is in shekels is referring to silver dinars of Tyrian coinage, which have a high value. And every mention of coins in statements of the Sages is referring to provincial coinage, which was worth roughly one-eighth of Tyrian coinage.
The Gemara challenges: And is it an established principle that all money mentioned in the Torah is a silver dinar of Tyrian coinage? But there is the case of one who admits to part of a claim that he has not returned a deposit or loan, where it is written: “If a man deliver to his neighbor money or vessels to guard and it is stolen out of the man’s house…the cause of both parties shall come before the judges” (Exodus 22:6–8). This teaches that the case is brought to a court, where the defendant must take an oath.
And we learned in a mishna with regard to one who admits to part of a claim (Shevuot 38b): The oath administered by the judges to one who admits to part of a claim is administered only when the claim is for at least two silver ma’a, and the defendant’s admission is to at least the value of one peruta. If every sum of money mentioned in the Torah is referring to Tyrian coinage, how did the Sages arrive at the amount of two ma’a in this case?
The Gemara explains: There, the halakha is derived from a juxtaposition, as the “money” mentioned in the verse is similar to “vessels”: Just as the word “vessels” indicates at least two, so too, “money” is referring to at least two coins. And just as money is a significant item, i.e., silver ma’a, so too, the vessels must be a significant item. Rav Asi, by contrast, is referring to a mention of money where there is no juxtaposition.
The Gemara challenges: But there is the case of the redemption of second tithe, as it is written: “And bind up the money in your hand” (Deuteronomy 14:25). And yet we learned in a mishna (Ma’aser Sheni 2:8): With regard to one who exchanges copper coins of second-tithe money for a sela, Beit Shammai say: He may exchange the copper coins for the entire silver sela. This mishna indicates that second-tithe money, mentioned in the Torah, can be in the form of copper coins, and is not required to be in the form of silver coins. The Gemara explains that the verse states: “Money,” “money,” using the term more than once. This serves as an amplification. In other words, this addition teaches that second-tithe money can be in any coinage, including copper coins.
The Gemara challenges: But there is the case of consecrated property, as it is written: “And he will give the money and it will be assured to him” (see Leviticus 27:19). And Shmuel says: With regard to consecrated property worth one hundred dinars, which was redeemed for an item worth one peruta, it is redeemed. Although the word “money” is stated in the Torah, a copper peruta may be used. The Gemara answers: There too, there is a reason for this unusual halakha, as he derives this ruling from a verbal analogy using the term “holy” mentioned here and “holy” from second tithe (see Leviticus 27:14, 30). Consequently, one may use any type of coin in this case as well.
The Gemara challenges: But there is the case of the betrothal of a woman, as it is written: “Then shall she go out for nothing, without money” (Exodus 21:11). And yet we learned in a mishna (Kiddushin 2a) that Beit Shammai say that one can betroth her with one dinar or with an item that is worth one dinar, and Beit Hillel say one can betroth a woman with one peruta or with any item that is worth one peruta. If so, shall we say that Rav Asi, who claims that all sums of money mentioned in the Torah are in Tyrian coinage, stated his opinion in accordance with the opinion of Beit Shammai, even though the halakha is in accordance with the opinion of Beit Hillel?
The Gemara suggests an alternative explanation: Rather, if this was stated, it was stated like this: Rav Yehuda says that Rav Asi says: Every set amount of money stated in the Torah, i.e., when a specific amount is mentioned, such as the fifty shekels paid by a rapist (Deuteronomy 22:29), is referring to Tyrian coinage, and any amount of money set by rabbinic law is in provincial coinage.
The Gemara asks: If so, what is Rav Asi teaching us? We already learn all of these halakhot explicitly in the mishna: The payment of five sela for the redemption of a firstborn son, the thirty for a Canaanite slave killed by an ox, the fifty of a rapist and of a seducer, and the one hundred of the slanderer are all paid in the shekel of the Sanctuary, which is determined based on Tyrian coinage.
The Gemara answers: It was necessary for Rav Asi to clarify that payments mentioned in statements of the Sages are referring to provincial coinage, as that halakha was not taught in the mishna. As we learned in a mishna (Bava Kamma 90a): The Sages established that one who strikes another as an act of disrespect must give him a sela as a fine for striking him. And Rav Asi teaches: Do not say that this sela is a Tyrian sela worth four dinars. Rather, it is the sela of provincial coinage, which is worth one-half a dinar, as people commonly call a one-half dinar by the name sela.
The Gemara relates that Ḥanan the wicked struck a certain man. He came before Rav Huna for judgment, and Rav Huna said to him: Go give him half a dinar, which is the fine imposed for such an action. Ḥanan had
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.